המלכה מתה, אבל את מי מעניינת המלכה כשיש כזה מלך!
המלכה מתה, הכריזו הסמיתס בשנת 1986, בשלהי יוני סגרירי בלונדון, ופתחו בצעקה "קחו אותי למולדת הישנה!"
ככה נפתח לו , בסוג של בריט פאנק רוק אחד מאלבומי המופת של כל הזמנים.
האלבום הנ"ל הוא אלבומה השלישי של אחת הלהקות שחיו הכי מעט ויצרו הכי הרבה, הסמיתס.
הלהקה המנצ'סטרית הזו, נחשבת עד היום לאחת הלהקות המשפיעות ביותר שנוצרו אי פעם.
למי שלא מכיר :
הלהקהמוריסי - סטיבן פטריק מוריסי, אחד הווקליסטים הגדולים ביותר שידע עולם המוזיקה. זמר שיודע לרדת לעלות בקול שלו בלי שום בעיה.כותב בחסד, זמר בחסד, ופרפומר ענק, שאפילו כיבד אותנו פה בגני התערוכה בביקור מופלא.
מוריסי הוא דמות קונטרברסלית לגמריי במוזיקה העולמית, איש עם דעות מוצקות, סוג של פציפיסט, ניהליסט אפילו , צימחוני אדוק , ובעל זהות מינית לא ברורה כבר 30 שנה.
ג'וני מאר- ג'ון מרטין מאר, אולי המוח של הלהקה. האדם שפירק את החבילה.
כותב מדהים, נגן גיטרה מהטובים שידעה האנושות (לדעתו של הכותב ) , קלידן, נגן מפוחית ועוד.
הוא זה שפירק את הלהקה עקב חילוקי דעות קשים עם מוריסי, אבל אחראי ללא ספק לסאונד של הסמיתס. בהמשך דרכו כל פרוייקט שנגע בו היה זהב.
אנדי רורק- אנדרו מייקל רורק, הבסיסט של הלהקה. כמו שרבים יודעים הבסיסט הוא הדבק של הלהקה, הוא מחבר את התופים עם הגיטרה, ועם הזמר, שומר על הקצב הרבה פעמים, והסינרגיה שלו עם המתופף חשובה ביותר.
רורק הוא אחד החלקים בפאזל המופלא הזה שנקרא הסמיתס, ללא ספק עקב ההקלטות הרזות של אותה תקופה, לא קיבל את כל הבמה, אבל עדיין ידע להתבלט, לדעתי גאון שלא הוכר מספיק.
מייק ג'וייס - המתופף של הסמיתס. כמו גאונים אחרים , למשל ניק מייסון מהפינק פלויד, ידע לשבת מאחורה, לשתוק, ולעשות עבודת פלאים. כל מכה על התוף של הבחור הזה, מושלמת, מלווה את שני הסוליסטים של הלהקה הזו בצורה מושלמת.
מזכיר מאוד גם את לארי מולן מU2 בכך שיושבים מלפניו שני סוליסטים (בונו ואדג') , ועושה את העבודה שלו מושלם.
עכשיו קצת חזרה למוזיקה.
האלבום כאמור נפתח עם קטע מאוד קצבי , THE QUEEN IS DEAD כמו שם האלבום , וממש לא מכין אותנו להמשך ,אבל רומז, במשפט Life is very long, when you're lonely .
ממשיכים עם Frankly, Mr. Shankly קטע מאוד אנגלי, לדעתי נחמד, מקפיץ טיפה, גיטרה באס ברקע, מלודיה חוזרת, שיר טוב אבל לא היי לייט.
חושבים לעצמנו? מה הסמיתס עושים פה? על זה כל הרעש?
ואז נכנס בשיר השלישי הפריטה והבאס ומוריסי במלנכוליות מטורפת:
"Oh Mother, I can feel the soil falling over my "
אלהים אדירים ! מה לעזזל? טוב. זה הסמיתס, שורות שמעבירות בנו צמרמורות, מוזיקה מלנכולית, שגורמת לנו להתבונן בעצמנו מחדש.
הפזמון של השיר, מבחינתי הוא אחד המושלמים והנוקבים שנוצרו:
"If you're so funny
Then why are you on your own tonight ?
And if you're so clever
Then why are you on your own tonight ?
If you're so very entertaining
Then why are you on your own tonight ?
If you're so very good-looking
Why do you sleep alone tonight ?
"
ושכל אחד יקח את זה איך שהוא רואה וחושב.
לאחר המאסטרפיס הזה, ממשיך מוריסי בבדידתו עם "Never Had No One Ever"
עצוב, נוגע, הורס. מה לעשות...
שיר חמישי, ואנחנו מתחילים להבין, יש לנו זהב מתחת לידיים! ליתר דיוק באוזניים. אבל את החגיגה העצובה הזו אי אפשר לעצור!
"Cemetry Gates" לא מוריסי עוד לא מת , שיר חביב מאוד, קופצני טיפה , 80's בריטי טיפוסי . המילים זה כבר משהו אחר כרגיל :
"And passions just like mine
They were born
And then they lived
And then they died
It seems so unfair
I want to cry "
ממשיכים קדימה לשיר השישי באלבום , ומגיעים לאחד השירים המושמעים לדעתי בכל מסיבות בריט פופ בהיסטוריה ובכלל , Bigmouth Strikes Again .
מקצב מהיר, גיטרה תופים, מוריסי נכנס, הרגל מתחילה לזוז, השיר מדבר על איש דעה שנרדף עקב דעותיו, אפילו שהוא אומר " רק צחקתי" , ומשווה את עצמו לג'אן דארק כאשר הועלתה על המוקד.
בשיר יש מאחורה זמרת ששרה. זו לא זמרת! זה מוריסי : ) (יבוא נחמיה שטרסלר ויגיד "ושלא יעבדו עליכם
).
המשכנו קדימה, אחרי שפיזזנו , לעבר "The Boy with the Thorn in His Side " הבחור/ילד עם הקוץ בצידו.
לפי מוריסי השיר מדבר על תעשית המוזיקה, שמתנכרת לו, לדעותיו, שלא מוכנה להשמיע את המוזיקה שלו וכו...
הגיטרה ברקע מעולה, השיר מופק מעולה, אחד השירים האהודים של הסמיתס שגם זכה להרבה קאברים.
נמשיך עם Vicar in a Tutu , שיר שאני לא כ"כ אוהב האמת ולכן לא אכביר במילים עליו. או בכלל:)
ולשיר שאין אוהב סמיתס שלא מכיר. אולי השיר הכי מזוהה איתם, שיר שמסמל את כל הסמיתס, את מוריסי ואת הקהל שלו. שיר שהוא מסיים עד היום כל הופעה איתו.
There Is a Light That Never Goes Out
השיר מספר על מישהו שנזרק מהבית, נאסף בטרמפ , ושר שיר לנהג/ת שלו, אשר בוא הוא נותן את מבטחו...
הפזמון של השיר מופלא:
And if a double-decker bus
Crashes into us
To die by your side
Is such a heavenly way to die
And if a ten-ton truck
Kills the both of us
To die by your side
Well, the pleasure - the privilege is mine
זה הסמיתס.
נוגע ופוגע. בעל כפלי משמעויות בלי הפסקה. מבטאים אהבה בעזרת שנאה ואבל.
הגענו לסוף.
Some Girls Are Bigger Than Others
השיר מתחיל בהתגברות משקט , חוזר לשקט, אתה בפעם הראשונה רץ למערכת? לא מבין, מה קרה לווליום, קטע מוזיקלי מעולה , כל הלהקה ביחד, בלי מוריסי, אייטיז בריטפופי מעולה, לא כבד, נעים, משחרר כמו שיחרור שרירים אחרי אימון בחדר כושר, כמו סיגריה של אחרי,
שיר קצת מוזר, אבל אמיתי, בעצם מוריסי אומר את האמת, מאז עידן הקרח עד עידן הבובות שלה היום (doll age) בעצם יש רק דבר אחד שמעניין דברים, יש בחורות גדולות/מבוגרות מאחרות.
תמיד זה יהיה ככה, וחלק מהאמהות של הבחורות האחרות מבוגרות מהאמהות האחרות.
המוזיקה ממשיכה, בקצב מושלם, מסיימת אלבום , מופתי, מושלם כמעט.
האלבום הזה, נמצא כבר שנים בכל רשימה אפשרית ב 10-15 אלבומים הכי טובים שקיימים.
הוא שומר על הגחלת הזו ובצדק.
היום בעולם של בובות(;) ) ששרות על כלום, וכלום, בשעמום וטונאליות חד גונית, מוזיקת גלג"צ ומעליות משעממת, אפשר לחזור לאלבומים כאלו ולדעת שעוד יש כשרון.
שעוד יש לאן לשאוף, לאן לחזור.
אני ממליץ על האלבום הזה, לכולם.
השירה של מוריסי, הגיטרה של מאר, הבאס של רורק, התיפוף המושלם של ג'וייס , ספק מתי יהיו לנו 4 חבר'ה כאלו. ללא ספק מהלהקות האלו כמו הפיקסיז, שבאו, שיחררו כמות עצומה של חומר במעט זמן ונעלמו.
גאונים של רגע .
שתהיה לכם שנה טובה.