The Dead Weather - Sea Of Cowards
ג'ק וויט (אותו מפרק תקליטים במברג שהראה נועם) הוא אולי הדמות החשובה ביותר ברוק האמריקאי כיום. הוא פועל ב-3 הרכבים שונים. את הראשון והמרכזי, ה White Stripes , הקים עם מג וויט, אשתו לשעבר, אותה הוא אוהב להציג כאחותו. (ההצגה מצליחה לו די טוב לעתים, ורבים מאמינים עד רגע מסוים שאכן כך). ג'ק על הגיטרה והשירה, ומג בתופים. זהו בדרך-כלל. העיקרון- פשטות גולמית של רוק בסיסי, השואב מן הרוק הכבד, ומן הרוק והפופ האמריקאי והבריטי של שנות ה- 60 וה-70 בתוספת השפעות גאראג' רוק של שנות ה-90. כל האלבומים שהוציאו הסטרייפס הם בין מעולים למצוינים לטובים מאוד. הצבעים הלאומיים שלהם הם אדום לבן ושחור בלבד. מניח שקיים הסבר סימבולי לכך.
וויט הוא בין השאר אלוף ריפים. עדות לכך ניתן לראות למשל, באצטדיוני כדורגל כיום ברחבי העולם-
שזה בעצם זה-
כגיטריסט ההשפעה שלו בעולם כיום היא אדירה. בהקשר לכך, מעניין לראות את הסרט הדוקומנטרי-
It Might Get Loud בו דנים, הוא, ג'ימי פייג' ו- The Edge בנפלאות הגיטרה.
ההרכבים הנוספים אותם הקים וויט הם – The Reconteurs ו – The Dead Weather . בשניהם מתרחב ההרכב לכלים נוספים, כשב- Dead weather מדובר בבאס ובקלידים, כמו אורגן המונד . Jack Lawrence בבאס ו Dean Fertita בגיטרה , מתחלפים ביניהם לעתים גם בתפקידי האורגן. וויט עצמו- על התופים . בשירה בולטת Alison Moshart . לכתיבה שותפים כולם.
כאן, הסאונד יותר מחוספס ואפל, עם הרבה השפעה של זאפה למשל. התוצאה היא מעין טריפ מתמשך של רוק סוחף וממכר, מלא תשוקה. כמו סט אלקטרוני במועדון, אבל ברוק. יחד עם זה, הבסיס הוא תמיד של מלודיה מצוינת.
אורך האלבום- 35 דקות בלבד, אבל דומה שלא צריך יותר. זה מספיק מרוכז גם ככה.
הטקסטים ישירים תמציתיים וחזקים. למשל כאן ב- The Difference Between Us :
אינני כפי שמצאת אותי / אני כאן או שם/ יום אחד אני שמח ובריא/ למחרת אני לא במיטבי
בואי נלך אל הגבול/ בואי נלך לאורך הקצה/ בואי נלך למקום בו אף אחד לא רואה אותנו/ ונמצא את ההבדל בינינו
את יכולה לבכות כמו תינוק/ רק הניחי לי לעשות מה שאני צריך לעשות/ זה יכול להיות עבורי או עבורך/ רק הניחי לי לעשות מה שאני צריך לעשות
אינני כפי שמצאת אותי/ אני כאן או שם/ יום אחד אני שמח ובריא/ למחרת אני לא במיטבי
