עכשיו 19/03/24 12:14

פורסם: 20/12/10 11:49 ע"י Byrdio


Tchaikovsky - Piano Concerto No 1



תמונה


למוסיקה קלאסית נחשפנו עוד שהיינו ילדים קטנים, בשקט בשקט מבלי שנרגיש ולאחר מכן
גם בבגרות. יצירות כמו 'מפצח האגוזים', או 'אגם הברבורים' ששמענו
בתור ילדים קטנים מתקליטי ארך נגן, או מסיפורים. 'היפיפייה הנרדמת' , 'פטר והזאב' ועוד כהנה וכהנה פנינים.
אחד מהמלחינים המפורסמים ביותר שישנם, בעיקר בגין המלודיות הנעימות שכתב והסיפורים שהלחין סביבן הוא-
פיוטר איליי צ'יקובסקי. הוא זה שכתב את היצירות הללו (פרט לפטר והזאב שכתב פרוקופייב כמובן).
והתפרסם מאד בשל כך בעולם ולכל שכבות הגיל, מעמד, דת ומדינה.

מי לא זוכר את הזמזום המעצבן של טוביה צפיר, במושב האחורי של הרכב. כאשר יהודה ברקן נוהג ובורח מששון,
בסרט צ'ארלי וחצי?! – הזמזום הזה הוא הפתיחה של הקונצ'רטו לפסנתר של צ'יקובסקי כמובן.
יצירה מפורסמת מאד ככלל ואחת המפורסמות אם לא המפורסמת ביותר של המלחין הזה.

פיוטר איליי צ'יקובסקי נולד ברוסיה במאי 7, בשנת 1840, והיה אחד מהמלחינים האדירים של האומנות הרוסית.
יחד עם טובים ומיוחדים אחרים שהיוו מסד מוסיקאלי\תרבותי איתן ברוסיה של אז.
צ'יקובסקי נמנה על מלחיני התקופה הרומנטית והיצירות שלו מאפיינות מאד את התקופה.

הקונצ'רטו הראשון לפסנתר נכתב בכמה חודשים ספורים בין 1874 ל 1875..אך שונה כמה וכמה פעמים
עד ל 1888 (שנת - ג'ק המרטש).
הקונצ'רטו נכתב לפסנתר סולו כמובן, בליווי של תזמורת סימפונית שכוללת כלי נשיפה, תופים וסקציית מיתרים סטנדרטית.
אנסמבל קלאסי לתקופה הרומנטית ולקונצ'רטים ככלל, המלחין כתב את היצירה גם לזוג פסנתרים בנוסף.

היצירה נכתבה לשלושה חלקים:
Allegro non troppo e molto maestoso
Andantino semplice – Prestissimo
Allegro con fuoco

את היצירה צ'יקובסקי כתב במפתח סי , אך החשוב ביותר שהיא הולחנה כמעט כולה בסולם מאג'ורי.
מה שנותן לה תחושה מאד נעימה או קיטצ'ית משהו אם תרצו. לפחות בחלקה.
בפרק הראשון, הנושאים מדהימים ביופיים וזהו החלק היחיד ביצירה שצ'יקובסקי עובר ממאג'ור למינור ולהפך
(משמח לעצוב נגיד?!). כפי שיהיה ניתן לשמוע, את הנושא המלודי הראשון ביצירה, צ'יקובסקי לא שזר שוב ביצירה
בשאר הפרקים. זהו אספקט שהעלה תמיהה רבה בקרב מאזינים ומוסיקולוגים שניתחו את היצירה ואת יצירותיו השונות גם כן.

לאחר בדיקה, התברר שצ'יקובסקי כתב את הפתיחה לאחר שהיצירה היתה כבר גמורה, בעוד הוא קיבל השראה מקבצן-עיוור ששמע מנגן באחת הכיכרות בקייב שבאוקראינה.
אותו קבצן ניגן מנגינה נוגה שכנראה באה משירי עם פולקלורים, או אחרים וצ'יקובסקי שנשבה בקסמה של המלודיה, החליט לעבד אותה ולהכניס אותה בתור הפתיחה לקונצ'רטו שלו לפסנתר. בעוד הוא שואב את הקונטרסט המאג'ורי –מינורי וכן את המלודיה
הקליטה כבר בתחילת היצירה מאלכסנדר בורודין, או ליתר דיוק מהסימפוניה הראשונה שלו.

לצ'יקובסקי היו כמה חברים שהיוו רפרנס, לעזר, או ביקורת לכתיבתו והלחנותיו.
אפילו שכבר היה מלחין בוגר, מוערץ ומפורסם היה מנגן לפניהם בפסנתר ומראה להם את הפרטיטורות\תווים שהתווה
ליצירות השונות.
הקונצ'רטו לפסנתר שלו היה אחד מאלו שקיבלו ביוקרת נוקבת, שלילית ומתנשאת מאד.
ניקולאי רובינשטיין {פסנתרן רוסי וותיק ומפורסם מאד באותן השנים. נא לא להתבלבל עם ארתור רובינשטיין, שהיה פסנתר מפורסם מאד במאה ה- 20} שהיה אחד מחבריו ואף זה שצ'יקובסקי חשב להקדיש לו את היצירה הזו, מפני שהתייעץ עימו המון בנושא. ביקר אותה בחריפות וראה בה משהו מוקצה, לא גמור ומפוזר מאד.
ניקולאי רובינשטיין שהיה נגן שמרני מאד, ראה בתנועה, בתזמור הבומבסטי, בהלחנה הקיטיצ'ית לפעמים, בהחלפת הסולמות ובאלמנטים נוספים, כמשהו ששובר את המסורת באופן מובהק ו'ירד' על צ'יקובסקי המסכן בשל כך.
אמר בנוסף שרק אם ישנה (צ'קובסקי) ויתקן את האמורים, יהיה מוכן לנגן את היצירה בבכורה שלה, בהתנשאות פטרונית. צ'יקובסקי ענה לו "לא אשנה ואילו תו אחד!" ויצא מביתו של רובינשטיין.
שמו של רובינשטיין נמחק מכתב היד של המלחין לקונצ'רטו ומאז יש ויכוח עתיק יומין למי צ'יקובסקי הקדיש את היצירה הזו מלכתחילה.
לאחר מחיקת שמו של רובינשטיין, צ'יקובסקי החליט להקדיש ולתת להנס פון בילב (מנצח ופסנתרן גרמני) את הכבוד לנגן את היצירה בבכורתה בשנת 1875 בבוסטון שבארה"ב וכמה חודשים לאחר מכן בבכורה רוסית.

הפרק הראשון הוא הארוך ביותר וממלא צד שלם בתקליט, בעוד שני הפרקים הבאים הם בהיפוכו של הצד.
היצירה מתחילה עם תרועת כלי נשיפה ועם מלודיה עדינה ונוגה מאד שמנוגנת ע"י התזמורת זאת שההשראה עליה התקבלה ממנגינה ששמע המלחין מקצבן עיוור בפינת הרחוב בקייב שבמקביל הפסנתר פותח באקורדים רמים
(שינוי שצ'יקובסקי הביא ב 1888 במקום ארפג'יו).
הפרק אמוציונאלי ביותר, עם מעבר בין מאג'ורי למינורי כאמור, בעוד הפסנתר והתזמורת מנגנים כמעט באופן שווה.
למרות שזהו קונצ'רטו לפסנתר, צ'יקובסקי הלחין ותזמר את תפקידי התזמורת להיות חשובים ובעלי מהות ודינאמיקה שלא פחתו מתפקיד הפסנתר בפרק. הפסנתר מנגן אקורדים כבדים וטריאולות שבורות. מחרישיות קסומה ועד התפרצויות קרשנדו אדירות עם אקורדים רמים, המשולבים יחד עם תזמורת שלמה כמעט, שמנגנת באותו הזמן.
הפרק ארוך כאמור ואקספוזיציות של הנושאים מתארכים ומגוונים בצבעים ובדינאמיקה אופראית\בלטית ממש.
כוחות על טבעיים כמעט, המשותפים גם לתפקיד הפסנתר וגם לתפקידים השונים בתזמורת -משאירים את המאזין בדריכות חזקה ומרגשת ביותר. הדיאלוגים הקסומים שהמלחין כתב בין הפסנתר ובין התזמורת, ממשיכים גם
בפרקים הבאים.

הפרק השני-
רופף גם כן בחוקיות, או בצורניות איתנה. למרות שהולחן בצורה של נושא ראשון, נושא שני וחזרה לנושא הראשון שוב
(A-B-A). צ'יקובסקי לקח את המהות, או את החוקיות הזו בקלילות יחסית ואת החזרה לנושא הראשון לא סיים.
הוא קפץ בין סולמות שביניהם חצי טון, משהו שעד לתקופה המודרנית כמעט, לא היה בנמצא ונחשב לשבירת חוקים קלאסיים כמעט. אך עדיין המלודיות היפות, האמוציונאליות וההלחנה היפה כל כך מכסה על כל "הטעויות" שכביכול
עשה המלחין (על פי חבריו בכל מקרה).
אנחנו; יכולים רק ליהנות מהקטעים, או הטלאים שצ'יקובסקי בחר לכתוב ביצירה הזו, למרות שללא הניתוח אין זכר לכך
ואני מבטיח שלא ממש תבינו על מה אני מדבר, אלא רק בהאזנות נשנות וריכוז די עמוק במתרחש.
הפרק מתחיל בפיציקטו מצד הקשתנים ואת הנושא הראשון מתחיל דווקא החליל. הפסנתר נכנס מיד לאחר מכן ובעדינות מופלאה שכל כך שונה מן הפרק הראשון. הנושא ממשיך בואריאציות ובדיאלוגים בין הפסנתר עם שלל כלי הנגינה. הנושא השני כבר תזזיתי הרבה יותר ומחייב את הפסנתרן להיות מהיר ומעולה בתחומו!
כאמור כשהנושא הראשון חוזר, צ'יקובסקי כאילו מפספס את הסיום, את הסגירה שלו ומשאיר לנו את הפרק חסר פרופורציה כמעט.

הפרק השלישי והמסיים-
הוא בצורת סונטה גם כן. עם נושאים, פיתוחים, חזרות (rondo) בעיקר וקודה כמובן.
גם בפרק זה צ'יקובסקי השתמש לא מעט בהשראות משירי עם פולקלורים אוקראינים והתזמור שלו ממשיך להיות אדיר מימדים, עם כלי נשיפה ממתכת כמובן ודיאלוגים בין הפסנתר שמנגן את תפקיד הסולו לבין כלים שונים, או לקבוצות שונות גדולות במיוחד בתזמורת. בסיום היצירה המאזין נשאר פעור פה ותשוש מהתזזיתיות ההרמונית, התזמור הבומבסטי משהו, תפקידי הפסנתר והתזמורות הגדולים, הקשים והמיוחדים ומן המלודיות הסוחפות כמובן. הפרק הזה עתיר ברעידת אדמה מוחצנת הן מהתזמורת והן מהפסנתר וכמובן משניהם יחד, בסופו של הפרק המלודיות מורחת חיוך ענק בפני המאזין למשמע השילוב של הפסנתר החזק והתזמורת שמנגנת באופן סימפוני מהמם.
זהו אחד הקונצרטים המפורסמים ביותר שיש לפסנתר ויצירה מפורסמת בקרב חובבי מוסיקה קלאסית ובכלל האוכלוסייה.


זוהי הסקירה המוסיקלית - על קצה המזלג כמובן, של ההיסטוריה ומאפייני היצירה. חורים רבים השארתי לא פתורים וכן;
הייתי יכול להמשיך ולהתפלפל על הנושאים השונים ביצירה, על המרדף אחר הטלאים, הדינאמיקה וכן התזמור הפומפוזי של צ'יקובסקי, אך בשל השוואת ביצועים ארוכה מהסטנדרט (שהנחלתי בסקירות הקודמות) החלטתי לקצר קצת, כדי שלא יהיה Too Much.


ביצועים –

Denis Matsuev- St. Petersburg Philharmonic\ Yuri Temirkanov
בחרתי להתחיל דווקא עם זה, מכיוון שהוא אולי הכי פחות מוכר, אך לא בהכרח פחות טוב, אולי להיפך.
דניס הוא פסנתרן רוסי שמנגן את הצ'יקובסקי באופן מרשים למדי, היצירה וירטואוזית לצד סוחפת ומלודית מאד,
ודניס ללא ספק וירטואוז. היכולת שלו לנגן במהירות גבוהה מבלי לאבד שליטה, או תווים בדרך מרשימה. מרשימה ברמה של סולנים סינים המתחילים לנגן מגיל 36 חודשים, מרשימה ברמה של הורוביץ :!:
הבנת המוסיקה שלו מושרשת במוצאו ומרגישים את היד הכבדה ואת המלודיות זורמת ממנו בפרייזינג כאשר צריך,
למשל בפרק האמצעי והאיטי. יחד עם יורי טמירקאנו והפילהרמונית של סט פטרסבורג הם מהווים ללא ספק יחידה מדהימה לצ'יקובסקי (וגם לשוסטקוביץ שישנו עוד בדיסק הזה) המנוגן כאן.
ההקלטה מעולה ב RCA מביאה את שני הכוחות :התזמורת והפסנתר לאיזון מדהים ומצוין.
היצירה זורמת בהקלטה זו ולא מהירה באינטרפרטציה כפי שצוותים אחרים (שנראה בהמשך) מנגנים אותה.
יש תחושה של שלווה מדהימה גם מצד התזמורת וגם מצד דניס המדהים.
אני אוהב את הביצוע הזה מאד.

Alice Sara Ott - Munich Philharmonic Orchestra\ Thomas Hengelbrock
עוד ביצוע חדש לגמרי עם פסנתרנית שבשנתיים האחרונות הוציאה כבר כמה וכמה כותרים, בעיקר בעקבות מלחינים רומנטיים; שופן, ליסט והפעם צ'יקובסקי וליסט יחד באלבום מדהים באיכותו וביופיו.
כבר בתחילת הקרירה שלה, שמתי לב לניצוצות לא בנאליים מכיוונה, אך זה היה מוקדם כדי להשוות אותה, או לנתח לה את הצורה. באלבומה החדש, היא מנגנת כאמור את הקונצ'רטים לפסנתר של צ'יקובסקי ושל ליסט (הראשון).
אליס פסנתרנית מדהימה שניכר עלייה שהתחנכה על לא מעט סגנונות וכישרונה מאפשר לה לנגן את הדברים הקשים ביותר. טכנית ונפשית. גם ביצירה שאנו סוקרים היום, היא התעלתה על עצמה.
היכולות הטכניות שלה פשוט מחלצות אותה מכל פסאג' , או מעבר שישנו ביצירה ויוצרים מסגרת טובה מאד ולא מאולצת. השליטה שלה מלאה בתווים כמובן והיא מפרשת את היצירה עם רומנטיזם מאופק מצד אחד ומצד שני עם המון כוח והמון אמוציה שמתורגמת לדינאמיקה חזקה מאד.
הנגלברוק עם הפילהרמונית של מינכן מייצר הרמוניה מושלמת לרומנטיזם שלה והבווארים מנגנים מקסים ולהפליא יחד עם אליס. ביצוע והקלטה מצוינים (F) כל הכבוד לה (F)

Arcadi Volodos - Berlin Philharmonic \ Seiji Ozawa
ביצוע מעניין מאד של אחד הפסנתרנים המופיעים והמפורסמים כיום, ארקדי וולודוס.
הוא וירטואוז בחסד עליון והצ'יקובסקי כאילו נתפר עליו. ארקדי מתחיל חזק מאד יחד עם אוזווה והברלינאים ומפציץ כבר בהתחלה (בניגוד לדניס מהביצוע הראשון). קובר את אצבעותיו השמנמנות בקלידים וכאילו מכניס את הפסנתר לויברציה תמידית.
אוזווה מהצד שלו יחד עם התזמורת מברלין מבצע את המלודיות והדיאלוגים הכל כך שווים ביחסם לפסנתר בפרק הראשון, באנרגיות אדירות ובמלודיות מקסימה. הפרק השני הוא שקט ומלנכולי הרבה יותר, המתחיל בפיציקטו ובחליל שמנגן את הנושא ראשון עוד לפני הפסנתר, ואז ארקדי נכנס בעדינות ובריחוף על הפסנתר, כל כך שונה מהפרק הראשון מה שצריך כמובן להיות. למי שאוהב מהירות, וכבדות על הפסנתר, אקורדים גדולים וחזקים והקלטה טובה לקינוח. זה הביצוע בשבילו ללא ספק. תוסיפו לזה את אוזווה, וקיבלנו ביצוע שאי אפשר ליפול איתו.

Van Cliburn - RCA Symphony Orchestra\ Kiril Kondrashin
אחד הביצועים המפורסמים והנמכרים בכל הזמנים של היצירה הזו.
קליבורן בן 23 וניצח רק הרגע בתחרות צ'יקובסקי במוסקווה (1958) עם היצירה הזו, להפתעת העולם המשתאה
(אמריקאי, מנגן וזוכה עם יצירה רוסית ברוסיה עצמה. במהלכה של המלחמה הקרה).
הביצוע שלו חם, לוהט, אינטילגנטי, מרחף מלודי ווירטואוזי להפליא.
הפסנתרן-כוכב הזה, מכר מליון עותקים מהקונצ'רטו. שיא מטורף בתחום המוסיקה הקלאסית ללא ספק ולא בכדי חברים :idea: . זהו ביצוע מרגש ומרשים שעשיר בפסנתרנות עילאית של ממש.
קונדרשין יחד עם התזמורת של RCA מביא לפה את הרגש ואת הפואטיות הבלטית כמעט, שיש מהתווים של צ'יקובסקי בכל רגע. הפרק השני רגוע ונעים והפסנתר צלול ומנוגן ביעילות ובריחוף שקשה לשמוע אצל האחרים. קלייבורן פה בשיאו ללא ספק ושומעים את צ'יקובסקי מאצבעותיו.
הרי-מאסטר האחרון ב SACD לשמחתי הרבה יותר טוב מהקודמים ובטח מהתקליט שהיה לי בכמה וכמה עותקים והיה מאד קשה לשמוע אותו. למרות שהוא היה נחשב ללא רע בכלל, בכל זאת - Living Stereo.
קלייבורן למרות גילו הצעיר ניחן בהבנה מצוינת ועוד לאמריקאי שמנגן יצירה רוסית בלתי מאופיינת למעשה, ואולי בכלל בגלל זה. ביצוע מופת ללא ספק, מומלץ מאד מבחינתי.

Alexis Weissenberg - Orchestre de Paris \ Herbert von Karajan
זהו ביצוע שאני אישית עדיין אמביוולנטי לגביו. והוא אולי הדוגמא הקלסית לאיך תזמורת פלוס מנצח יכולים להרוס כביכול לסולן את הביצוע ולהוריד אותו בנקודות בהשוואה לאחרים. שהם אולי פסנתרנים קצת פחות טובים, אך התמיכה שהם מקבלים מאחור עוזרת להם להתעלות על עצמם.
וויסנברג הוא פסנתרן מדהים ביכולות ובאינטרפרטציה מעולה ומרעננת מאד בפעמים רבות מכלל ביצועיו.
פירוק התווים שלו עילאי והפרייזינג מיוחד כמו שאף אחד אינו מעז לעשות (טוב אולי פוגו הידוע לשימצה ;) ).
בפרק הראשון וויסנברג דופק על הפסנתר ביתר שאת, דינאמיקה עצבנית ביותר עד שאפשר להרגיש את הפסנתר קורס תחת ידיו החזקות. אך מצד התזמורת הפריסאית וקאראיאן חולה המשמעת והפוזה, יש טמפו איטי אשר משרה אווירה כבדה מידי וקשה מאד. המלודיות אמנם נמצאת שם והרומנטיזם יוצא מהפריזאים, אך רוחו של קאריאן שכנראה חשבה "רוסי" מידי עבור הביצוע הזה מכחידה כל פואטיות ועדינות שהייתה צריכה לצאת משם.
בפרק השני האיטי ובנושאים הקשים והוירטואוזים לאחר מכן, ניכר הקונטרסט בין הפסנתר לבין התזמורת והשילוב אינו אידיאלי. חבל. וויסנברג היה כנראה יכול להעלות את הביצוע הזה ב'אש התמיד' אם רק היו נותנים לו את אוזווה למשל מהביצוע של וולודוס. ההקלטה בנוסף די נוראית לטעמי, הפסנתר בקטעים החזקים נכנס לדיסטורשין מקליפינג או משהו כזה.. קצת עצוב להאזין להקלטה כזו מיילבל כמו - EMI..

Vladimir Horowitz – NBC Symphony Orchestra \ Toscanini
אלו שני אריות שעם השנים נהפכו גם למשפחה (אביה של אשתו). האחד על הפסנתר, הוירטואוז בה-הידיעה בכל הזמנים כנראה. שחי את הבמה, את הקהל ואת הפסנתר האישי שלו שמוטס אליו בכל מקום שהוא מוזמן לנגן.
טוסקניני על הפודיום עם התזמורת האלמותית שלו, המאסטרו שאינו נתון לאמביוולנטיות מאף אחד.
הצ'יקובסקי שלהם כמו קלצ'ניקוב ממש. יורים ללא רחם, תווים עפים לכל עבר, כוחות על מרסקי הרים, גשרים ויבשות.
ההקלטה לא משהו. כמו ב 90 אחוז מההקלטות של הורוביץ ושל טוסקניני בטח- בלשון המעטה.
כך שאת הביצוע הזה אתם תתקשו לשמוע כמו שצריך, לצערי. בטח ובטח שיש דינאמיקה אדירה כזו.
הורוויץ מרעיד את הפסנתר עד שאם היה לו דם הוא היה פורץ ומצד התזמורת טוסקניני במלודיות מאופינת לצד משמעת ברזל פשיסטית. סה"כ ביצוע מרשים מאד שעושה המון WOW למי שישיג רי-מאסט נורמאלי ויסלח על הדיסטורשין שיש פה ושם.
אך לא בטוח שזהו ביצוע כזה שאפשר לשמוע כמה וכמה פעמים ברצף, מתיש מידי לטעמי. :shock:
(שימו לב שיחד הם הקליטו את היצירה פעמיים, פעם אחת בחי ופעם אחת באולפן)

Martha Argerich – Berliner Philharmoniker \ Cludio Abbado
סוף סוף הגענו אליהם. לפעמים עוד לפני ששמעתי את היצירה אך קראתי אודותיה, או את הפרטיטורה, אני כבר יכול להרגיש, או לנחש במקרה הטוב - מי הסולן שיתאים לסגנון כזה, מי המנצח, או התזמורת שידעו להוציא את המוסיקה נכון. הפעם זה ללא ספק הצוות המנצח של הסבב.
מרת'ה האדירה בהקלטה מאמצע שנות ה 90 יחד עם קלאודיו אבאדו והתזמורת הכול כך מיוחדת הזו.
ארגריך מתאימה לצ'יקובסקי כמו כפפה, כפי שהיא מתאימה לקונצ'רטו מס 3 של רחמנינוף.
וירטואוזיות מהולה בהמון כוח ומהצד הנשי שלה הרומנטיזם המהמם ביותר שבנמצא.
מרת'ה יודעת לדפוק על הקלידים שהיא רוצה.
למעשה ברב המבחנים העיוורים היא עוברת בתור "גבר" ולא אישה בהאזנה לביצועים שלה.
אך אלו שמקשיבים לעומק, שומעים שם את הלב הבוער שלה ואת העדינות הבלתי נתפסת לפעמים בנגינתה.
כמעט מתחת לפני השטח. אבאדו מצידו הוא הרומנטיקן המושלם. בפעם המיליון אני כבר אומר שאת שמן הזית שהוא שופך אל תוך התזמורות שהוא מנצח עליהם, אף אחד לא עושה. הוא מוציא את העדינות, את הפואטיות הבלטית ואת המלודיות הכול כך מיוחדות ויפות שזורות ביצירה, בקלילות אופיינית ובריקוד כמעט. יחד הם פשוט מושלמים וזהו אחד הביצועים שבאמת נמצאים בפסגת ההר יחד עם כמה בודדים שמסוגלים להתחרות בו, אך לא תמיד באותה הקטגוריה וביניהם יהיו קונפליקטים של טעם אני מניח. למי שאין, שירוץ עכשיו לקנות.. אני מחכה .... 8-)
(גם פה צריך לשים לב, מרת'ה הקליטה את היצירה כמה פעמים, אך גם הביצוע יחד עם קונדרשין מעולה לטעמי, ושם גם מקבלים בונוס, את הקונצ'רטו מס 3 של רחמנינוף איתה - רפרנס ללא ספק)

Ivo Pogorelich – London Symphony Orchestra – Cludio Abbado
עוד הקלטת מופת מבחינתי. נסיך הגאות והשפל. אם קודם סקרנו והשווינו את הביצוע של ארגריך, זאת שלקחה תחת חסותה את פוגו עוד מתחרות שופן כאשר השופטים החליטו לתת לו "רק" את הפרס השני
(שעל כך היא התפטרה ממעמדה באותו הרגע והסתלקה משם כרוח הסערה).
הפעם, בן חסותה- פוגו עולה אל הבמה. יחד עם אותו המנצח מהסקירה הקודמת. אבאדו. אך עם התזמורת הלונדונית.
היצירה פותחת בתרועה של ממש מכלי נשיפה ממתכת ופוגו מחדיר את האצבעות דרך (לא על!) הפסנתר.
תווים קשים, חדים ומדויקים שמהדהדים בדיוק באורך הנכון.
וירטואוזיות מרשימה, הילד הזה ידע בדיוק איך לנגן את ה'צ'יקובסקי' כך ש"יעלה לגמר" מבלי שאף אחד יוכל להתקרב אליו. פריזיינג מיוחד תמיד מזכה את פוגו בניקוד, אך כל עוד הוא עושה זאת נכון עם לקיחת סיכונים מחושבים ולא בשביל
Over Expression (כפי ששמענו אותו בארץ השנה).
הקטעים העדינים מנוגנים להפליא והקטעים המהירים והקשים זורמים כאילו היו מים צוננים בפלג שקוף
באלפים האיטלקיים לצד אבאדו, שגם פה עם הבריטים מסוגל למשוך את המלודיה והפואטיקה אל על.
מדהים ללא ספק :!: . אבאדו מצידו כפי שעשה עם מרת'ה, עושה כאן עם פוגו, והוא נותן מעצמו הכל ומוציא מהתזמורת הזו את כל הכוח והדרמטיות, כולל הטרומבונים בפרק השלישי שמרעידים וחודרים את התזמורות באמצעה עם סאונד מתכת מקסים. ללא ספק, דיסק חובה בספרייה שבלעדיו אין שום טעם לחיינו ;) .


השוואתי כמובן חלקיק קטנטן ממה שאפשר לרכוש, או לשמוע מאז ועד היום שהיצירה הזו הוקלטה.
יש לה אין ספור ביצועים, אין שום פסנתרן כנראה שלא עבר אותה.. קטן כגדול...
אני אבין עם יש כאלו שיעקמו אף- למראה חוסר ביצועו של רובינשטיין למשל, או של גיללס או של ....
אך כמו שאמרתי, אני יכול להמשיך עם ההשוואה הזו שנים על גבי עידנים ולא להצליח לחפור על כולם.
אם כך, איתכם הסליחה (F) .
למי שיש תהיות או הרהורים על ביצועים נוספים, שאולי יש לו וירצה אינפוט בהקשר ובהשוואה לאלו שרשמתי לעיל,
אשמח להמשיך בדיון מעשיר :)

תהנו..

אביעד. (F)




hifimusic
אודות
תנאי שימוש
צור קשר
אוהבים את
hifimusic?
סקירות אודיו
הכל
הגברה
רמקולים
מקורות
אחר
סקירות מוזיקה
הכל
קלאסי
ג'אז
פופ/רוק/אלטרנטיבי
עולם/ישראלי/אחר
קישורים
מותגים על פי שם
מותגים על פי יבואן
מומלצים
הפורום
הרשם
לוח בקרה
הודעות אחרונות