פורסם: 30/11/08 19:33 ע"י דג רקק


לנצח את השיטה


אוי כמה שאני רציתי לשנוא את האלבום הזה. זו הרי להקה שמשתייכת לג'אנר הבזוי
הנקרא "New Breed". ג'אנר שבעייני מייצג פופ דביק שעטוף בעיבודים עלאק כאסחיסטיים.
הזנייה מסחרית של המטאל. באיזה ארסנל מפואר של בדיחות ועקיצות רציתי לתקוף את האלבום הזה.
אחח, זה היה אמור להיות אכזרי ונבזי. כמו לשחרר נפיחה במעלית עמוסה,
ומייד לרדת בקומה הבאה. הזדמנות פז לאמן את שרירי הרוע.
אבל תיקוותי נרקמו לשווא. הן נגוזו לבלי שוב כיוון ש SOAD לא הסכימה לשתף פעולה בשום אופן.
כל כך תקיפה היתה הלהקה בעניין אי שיתוף הפעולה עם מזימותיי נוטפות הארס,
שהיא הרהיבה עוז להוציא אלבום רוק מעולה. האלבום כל כך יפה שאני נאלץ, אגב
כיפול זנב בין הרגליים, למתג מחדש במוחי את כל הג'אנר של ניו בריד. מנוולים.


תמונה


ועל מה כל המהומה? נושא הסקירה הוא האלבום Toxicity של System Of A Down
או בשבילכם SOAD. SOAD נחשבת לאחת ממובילות סצינת ה New Breed Metal.
הסגנון הזה פרץ לעולם עם סוף שנות ה 90 ותחילת שנות ה 2000. מטאליסטים
אנינים אשר שורשיהם המטאליסטים נטועים אי שם בשנות ה 80 ותחילת שנות ה 90,
מעקמים את אפם למשמע המונח New Breed. המהדרין אף יתכבדו בנחירת בוז
מזלזלת, והמהדרין גלאט אף ירחיקו עד כדי שליחת הודעה פרטית לאלוני ואפי
המבקשת למחוק את הסקירה הזאת, כיוון שזה פורום שעוסק במוסיקה ולא בשתן גמלים.

באופן עקרוני, אני נוטה להסכים עם הדעה הגורסת שחלה הידלדלות מעוררת דאגה
באיכות המטאל בשנות ה 2000. אבל SOAD לא נופלת לקטגוריה של להקת New Breed אמיתית.
זו להקה הרבה יותר איכותית מלהקות כמו Slipknot או Limp Bizkit, ובשני סדרי גודל לפחות.
ההיסטוריה של הלהקה מתחילה אי שם באמצע תחילת שנות ה90 בקליפורניה,
היא הוקמה ע"י הזמר\קלידן סרג' טאנקיאן (Serj Tankian), הגיטריסט גארון מלקיאן
(Darin Malekian), הבסיסט שאבו אודאדיאן (Shabo Odadjian) והמתופף ג'ון דולמאיאן
(John Dolmayan). אם השמות נשמעים לא בדיוק ואספים, זה כי החבר'ה האלה ממוצא
ארמני. כן כן ארמני. הייתי בטוח שארמניה זה אירגון שאחראי על שני נושאים:
הראשון, הוא שליחת נזירים לכנסיית הקבר בירושליים, והשני, הוא להזכיר לי, כבן לניצול
שואה, כמה מביכה השתיקה של מדינתנו בעניין אי ההכרה של ישראל בשואת הארמנים.
אבל מסתבר שיש מדינה כזאת באמת, וחלק מאזרחיה היגר לאמריקה, וצאצאיהם מקימים להקות רוק משובחות.
למען ההגינות אומר שאין לי מושג מה בדיוק הופך את הסאונד של SOAD ל"ארמני",
אבל בכל סקירה שקראתי עליהם אי פעם, יש לפחות פיסקה אחת שמנמנה העוסקת
במוצאם, אז הנה גם לנו יש.

תמונה

בערך בשנת 1995 הלהקה התחילה להופיע בחוף המערבי, ולהקליט דמואים. הסאונד
שלהם היה רוקי מאוד. דיסטורשן מכל הלב, ותיפוף מטאליסטי תזזיתי (המתופף דולמאיאן
הוא כישרון ענק לדעתי). הזמר סרג' טאנקיאן אף הוא בעל קול ייחודי. הוא מסוגל לעבור
משירת Power Ballad להטחת מילים בסיגנון Metal Rap לגראולינג תקני וחוזר חלילה.
פשוט פנטסטי.

בשנת 1998 הלהקה הוציאה את אלבום הבכורה שנקרא בשם המאוד מקורי System Of A Down.
האלבום לא זכה להצלחה אדירה כפי שציפו מהלהקה, אם כי הוא הוכיח כמה
כישרון אצור בכנופיה הארמנית הרעישה. אחרי האלבום הלהקה החלה להופיע
בקדחתנות בכל רחבי ארה"ב, והחלה לצבור עוד ועוד קהל.

דבר נוסף שמשך תשומת לב ללהקה היה החומרים בהם היא עוסקת. SOAD הם
חברה עם מודעות פוליטית מאוד מפותחת. מאוד. הם כותבים על שואת הארמנים,
על הכשלון המחפיר של המלחמה בסמים, צנזורה ודת. באופן כללי, הם מטפלים
בכל סוגייה שהתנועה הליברלית בארה"ב מקדמת. הם עסוקים מאוד בלקדם כל
מני נושאים שלדעתם קשורים באי צדק חברתי. המנהג הזה שלהם, הקים עליהם
באופן בלתי נמנע כמובן, לא מעט אוייבים.


תמונה

ברביעי לספטמבר 2001 הם הוציאו את אלבום הפריצה שלהם Toxicity. שמתם לב לתאריך?
אם כן אז בוודאי הבחנתם בכך שהאלבום יצא בדיוק שבוע לפני מתקפת הטרור ב 9.11.
למעשה בשבוע של ה 9.11 Toxicity הוא היה האלבום הנמכר ביותר. והוא המשיך להימכר,
ולמעשה הגיע להישג המרשים מאוד של שישה מליון עותקים וחצי. ועל זה אומרים פשששש.
ההישג הזה הגיע לא בכדי. זה אלבום פשוט מעולה! התפרצות חד פעמית של כישרון,
שממצה את שלל האג'נדות הפוליטיות והחברתיות של הלהקה, בתוספת גישה ייחודית למטאל.
המוסיקה נעה בין תפקידי גיטרה בסגנון Thrash עוצמתי, לבלאדות מאלודיות,
לקטעים עם גראולינג מרהיב, ולעיתים הכל ממש באותו הקטע. בהמשך אותו הקטע, SOAD
עשוייה להשמע בכלל כמו להקת Punk חסרת בושה ומעצורים.
השירה של טאנקיאן נעה על התפר שבין התקפת אסטמה להתקפת אפילפסיה.
אני מעריץ גדול מאוד של המטורלל הארמני, ולדעתי אין במטאל בחמש עשרה השנה האחרונות, אף זמר באיכות שלו.
פה ושם מתחשק לו לשיר כמו זמר מטאל מתקופת הגראנג' של תחילת שנות ה 90,
ואז קל להבחין שיש לבחור קול פשוט יפהפה.
ו....בכל זאת SOAD לא נשמעת כמו להקת Thrash, או black ובטח כמו להקות
הnew breed שפרצו לקידמת הסצנה בתקופה הזאת. עדיין הסאונד נשאר מאוד SOAD,
וזה מרשים מאוד בתקופה בה חדשנות בתחום המטאל רחוקה כל כך מלהיות שכיחה.
יש משהו מאוד פורק עול בסאונד של הלהקה, בחוצפה של לטפל בהמון נושאים
רגישים פוליטית וחברתית, ולעשות זאת בצורה כל כך אינטיליגנטית, אך פרועה.

תמונה

עוד מילה על האינטיליגנצייה בלהקה: בלי ספק יש לחברים האלה מה לומר, ובלי
צל של ספק הרבה מאוד ייראו בהם חבורה טרחנית,חוצפנית ומצטדקת. אבל
טפשים הם לא. הם לא באו לעשות נעים לאף אחד. הנוער שגדל עליהם הוא בדיוק
האנשים הצעירים שכונו בחודש שעבר First Time Voters, והם בחרו בהמוניהם בברק אובמה.
ואכן, אם יש פוליטיקאי שמייצג את האוירה החברתית פוליטית של הלהקה הוא הנשיא
הנבחר ברק אובמה. כל זאת נאמר כמובן מבלי להביע הזדהות עם עמדה זו או אחרת.
כי בשונה מנושאי המגבעת אני לא טקסט פוליטי....

אני ממליץ על האלבום הזה. אני ממליץ עליו בכל לב ובכל פה, גם לחובבי המטאל
שגיליתי להפתעתי כאן באתר, וגם לחובבי מוסיקה שפוייה יותר מהשורה,
שלא חוששים ממוסיקה שתנער אותם ע"י סטירה מהחלק הפנימי של הלחי.


כדי לחוס על הג'זיסטים העדינים בחרתי לקשר את הקטעים היותר עדינים\להיטיים באלבום.
עדין זה כמובן זה מושג יחסי. Viewers' Discretion is Advised ....

שיר הנושא Toxicity



Chop Suey!



Ariels ( שיר פשוט מקסים )



cron

hifimusic
אודות
תנאי שימוש
צור קשר
אוהבים את
hifimusic?
סקירות אודיו
הכל
הגברה
רמקולים
מקורות
אחר
סקירות מוזיקה
הכל
קלאסי
ג'אז
פופ/רוק/אלטרנטיבי
עולם/ישראלי/אחר
קישורים
מותגים על פי שם
מותגים על פי יבואן
מומלצים
הפורום
הרשם
לוח בקרה
הודעות אחרונות