ההוצאה המחודשת 2015 של SF בתקליט, מזכירה כמה אדיר האלבום הזה. גיטרות נפלאות של טיילור וריצ'רדס, בילי פרסטון בקלידים, בובי קיז בסקסופון, ריי קודר בתוספות גיטרה. שירים מושלמים. אין רגע לא משכנע באלבום הזה.
למי שאין פטיפון, כדאי לקנות, יחד עם הוצאת הדלוקס הכפול הכולל אלבום בונוסים.

Eric Clapton doing brown sugar...an interesting version but definitely not as good as the official release

אגב, ההדפסה המצוינת הזו של גירסת הדלוקס היא של GZ בלודניס, צ'כיה, ליד פראג, ככל הנראה גדול יצרני התקליטים בעולם כיום- 15 מיליון ב 2015 (7.5 מיליון ב 14). המפעל הזה, בשיתוף אמריקאי, לא הפסיק לייצר תקליטים מאז הקמתו בתחילת שנות ה - 50 .
בין ההמלצות שלהם לשמירת תקליטים- רק בשרוולי פלסטיק.

ואלה ? מבחינתי ההוצאה מחדש הזו היא מהיותר מתות ששמעתי בשנים האחרונות. ההדפסה בסדר אבל הסאונד מקומפרס עד כאב. עם המוזיקה כמובן אי אפשר להתווכח.

אולי הגיע הזמן להחליף ראש.

או את זה בין האוזניים שלי...
אולי אעשה השוואה גם עם התקליט המקורי, אבל לטעמי הסאונד מצוין.
יש לך את הדלוקס?

יותר סביר שצריך להחליף את ה adc / dac של מי שעשה את הרמסטר...

אתם שבויים של מייקל פרמר
כן, מעניין איך ההתרשמויות חלוקות ככה. אודיו.

זה רק מעיד לטובה על תנאי השבי אצל פרמר...

אני חושב שיש לי את החצי-דלוקס, יעני העטיפה עם הריצ'רץ' שנפתחת מלמעלה, אבל קשה לי להאמין שיש הבדל בויניל בין האריזות.

אין על התנאים בשבי של מייקי. האמת שהוא הגיע לסקור את האלבום חדשים אחרי שהוא (האלבום) עצבן אותי.

אה, ויש לי אותו גם בהדפסה ישראלית משנת איכה. תקליט מרוט ומפצפץ בלי סוף, אבל אפילו הוא נשמע (לי) יותר פתוח.

הפוך אצלי. הסאונד בעותק הישן בוצי ודהוי, בהוצאה הזו- חי ודינמי. טוב בהרבה בכל פרמטר.