פורסם: 07/03/14 11:34 ע"י eyalp


St. Vincent - St.Vincent



St-Vincent-album-cover.jpg


אנני קלארק מגיעה אל הוצאת אלבומה הרביעי מעמדה שונה לגמרי ביחס לשלושת אלו (המצוינים) שקדמו לו. שיתוף הפעולה שלה עם דיוויד בירן (החל בפרוייקט Here comes Love של בירן, והמשיך באלבומם המשותף Love This Giant ), היה פורה מאוד יצירתית, ותרם לביסוס מעמדה כאמנית בולטת ולחשיפתה לקהל רחב. לא סתם אולי חברו אחד לשנייה- שניהם פורצי דרך ששינו את המוזיקה, ואת שניהם אפשר אם רוצים, לשייך לקטגוריה של artrcok עם מאפיינים דרמטיים תיאטרליים, כמו גם את בואי כמובן. בואי ובירן, באופן טבעי הם האמנים האהובים עליה, אבל גם להקות מטאל רוק כמו Pantera למשל.

היא גרה בניו-יורק, גדלה בדאלאס טקסס, החלה לנגן גיטרה בגיל 12, למדה מוזיקה כשלוש שנים בברקלי ולא סיימה, חברה להרכבים שונים, עד שפנתה לקריירה עצמאית.

קלארק היא אמנית טוטאלית- גיטריסטית מצוינת, עם קול נפלא, וכמובן כותבת ומלחינה נהדרת. היא מסנתזת רוק, עם רוק מתקדם, פופ, ג'אז ,ומוזיקה אלקטרונית, כשעל הכול שורה לא פעם אוירה של מיוזיקל או סרט מצויר (שעל השפעותיהם העידה לא מעט). היא נעה בין רכות להתפרצויות וירטואוזיות, בריפים חזקים של גיטרות האהובים עליה, ומלהטטת בקולה באוקטבות, סגנונות וגוונים שונים.

היא מספרת שהחליטה לקרוא לאלבומה זה האחרון, פשוט בשם הבמה שלה, לאחר שקראה ביוגרפיה על מיילס דייויס שם הוא מצוטט כאומר שהדבר הקשה ביותר למוזיקאי הוא להישמע כמו הוא עצמו. טוב, אי אפשר לחשוד בה שנשמעה אי פעם כמו מישהו אחר, למרות שהיא תמיד רוויה בהשפעות ואזכורים וציטטות מוזיקליות.

היא אוהבת לכתוב בגוף שני- ליצור דיאלוג. כאן היא כותבת למשל שיר אהבה ופיוס לאמה, הנפתח במשפט – "אני מעדיפה את אהבתך על פני ישו". פתיחת השיר היא כולה דיויד בואי.

Birth in Reverse הוא ביטלסי מאוד ברוחו. גם באלבומים קודמים היו כאלו עם ציטטות מוזיקליות משירי חיפושיות שונים. Digital Witness נשמע כמו המשך ישיר של העבודה שלה עם בירן, כולל השימוש בכלי נשיפה, שיר דיויד בירני טיפוסי מאוד. ב- Every Tear Disapears היא נשמעת כמו פי ג'יי הארווי בחלקו השני של השיר.

אמן גדול זקוק להימנונים, וכאן יש לפחות שניים, אם לא יותר. הראשון- Prince Johnny , שיר אהבה נפלא וממיס, בו היא נשמעת כמו סולנית אבבא עד שמגיע הטוויסט. השני, המסיים את האלבום- Served Crossed Fingers, נשמע כמו שיר שכתב בואי לפאטי סמית. גם ל Psychpath הקצבי יש פונטציאל המנוני.

לאורך האלבום מוסיפה קלארק נופך לשירים תוך שימוש בקולה בהכפלות כמקהלת רקע. את רובם מלווה גם בובי ספארקס במיני מוג, והוא עושה עבודת איור נהדרת. את האלבום הפיק ג'ון קונגלטון שעבד אתה גם ב- Strange Mercy .

נורה ג'ונס, אנני קלארק, פי ג'יי הארווי, סנטיגולד- כיף לראות קבוצת נשים שעושה מוזיקה גדולה בשנים האחרונות. חבל שוויינהאוס פרשה.







hifimusic
אודות
תנאי שימוש
צור קשר
אוהבים את
hifimusic?
סקירות אודיו
הכל
הגברה
רמקולים
מקורות
אחר
סקירות מוזיקה
הכל
קלאסי
ג'אז
פופ/רוק/אלטרנטיבי
עולם/ישראלי/אחר
קישורים
מותגים על פי שם
מותגים על פי יבואן
מומלצים
הפורום
הרשם
לוח בקרה
הודעות אחרונות