עכשיו 12/12/18 21:24

פורסם: 22/04/12 20:17 ע"י aloni


Solid Tech - Disc Of Silence



Solid Tech Disc Of Silence


ערב אחד כשכולי שקוע בעבודה ודד ליין מתקרב בצעדים מאיימים, הטלפון מצלצל, זה ניל.
"אני עובר אצלך עוד מעט עם איזולטורים של סוליד טק"
מצד אחד אני אוהב מוצרים כאלו באופן כללי, ולעשות סקירה למוצרים "פשוטים" בא לי ממש טוב בתקופה. אך באותו הרגע הדבר האחרון שיכולתי לדמיין את עצמי עושה זה כותב סקירה. חיפשתי דרך מילוט.
"אבל ניל, יש לי פה רק מוצרים כבדים, ומה שאין לו תחתית רכה אני יכול לבדוק רק תחת הפטיפון"
הוא לא מוותר "בטח, אתה יכול לשים על זה בשקט שלושים קילו וזה לא יהרוס לך את הסטנד אל תדאג"
אני יודע שאם אני עושה פה טעות השיחה הזאת עוד יכולה לקחת לי יותר זמן מכל הסקירה, ואני כבר מדמיין את עצמי מאחר את הדד ליין אז אני מוותר ואומר "יאללה, בוא."

כשהוא הלך נשארתי עם שני מוצרים מגניבים.
רבעיית IsoClear, מן דיסקיות שטוחות בכמה שכבות המופרדות אחת מהשניה בעזרת קפיצים. הסט שקיבלתי הכיל את כמות הקפיצים המינימלית ולצערי אפילו תחת ה- CDP הרי הוא המוצר הכי קל שיש לי (כ- 18 ק"ג) הדיסקיות נלחצו יותר מידי האחת לשניה וכך איבדו את האפקט המתוכנן.
היה צריך להוסיף עוד קפיצים וכאלו לא היו ברשותי אז התקדמתי למוצר הבא.

הקופסא האלגנטית של ה- Disc Of Silence (מעכשיו גם DOS לקיצור) היתה מאוד מוכרת. היא כמעט זהה לקופסת ה- Feet Of Silence שברשותי כבר הרבה שנים (גירסא קודמת אגב, בעלת גומיות לא קפיצים כמו בנוכחית).

Solid Tech Disc Of Silence


מתוכה הוצאתי ארבעה רובוטריקים שטוחים. כל אחד בנוי מטבעת עמוקה, קפיצים, ברגים, אומים וחומר רך כלשהו בקצה.
מפנים הטבעת שלושה קפיצים ארוכים מחזיקים מנגנון הברגה שיושב בדיוק במרכז, ממנו יוצא מוט ההברגה המאפשר שליטה בגובה ובסופו משטח לצימוד למכשיר או לסטנד (כלומר ניתן להשתמש ב- DOS בשני הכיוונים, כשהטבעת למעלה או למטה).
הקפיצים הרגישו לי "רכים" למדי, ייעדתי את ארבעת הדיסקים לפטיפון וזה בעל בסיס כבד מאוד, קצת חששתי לשלומם של הקפיצים.

Solid Tech Disc Of Silence


התקשרתי לניל:
"שומע? הקפיצים של ה- DOS נראים לי רכים לאללה, אתה בטוח שזה יתאים למשקל של הפיטיפון, אני לא רוצה להרוס אותם."
הוא: "כן בטח, אין לך שום בעיה של משקל בדגם הזה, במקסימום שחק עם ההברגה לגובה המתאים"
אני: "אני אומר לך שהם רכים והפטיפון כבד, אני לא לוקח אחריות אם קורה להם משהו. לחבר?"
הוא: "כן, עלי"

הייתי מאוד סקפטי שהם יכולים להחזיק את המשקל ולא "להמתח" עם הזמן ולאבד את הקפיציות שלהם, והדבר האחרון שבא לי זה לצאת שמוק שהרסתי מוצר שהביאו לי לביקורת בגלל חוסר תשומת לב. גם ככה אצא שמוק שיקח לי חודשים ארוכים לפרסם את הסקירה הזאת.
בפועל כפי שתוכלו לראות בתמונות גם כאן ניתן להוסיף עוד שלושה קפיצים כדי לתמוך במשקלים גבוהים יותר. עד כ- 90 קילו לארבעה DOSים.


סטאפ


חיברתי, למרבה הפתעתי כשהתקנתי את ארבעת האיזולטורים, הקפיצים נמתחו פחות מששיערתי.
מה שכן, ההתקנה לא היתה הכי פשוטה על הפטיפון שלי.
הבסיס אצלי גדול מאוד, וזה דווקא נוח, אבל המשקל לא מחולק בצורה שווה או ממורכזת על גבי הבסיס, שכן הפטיפון מותקן קדימה ושמאלה מהמרכז.

Solid Tech Disc Of Silence


בגלל שמדובר בפטיפון, הפילוס חשוב מאוד, אם תחשבו על כך יש לנושא הזה השפעה רבה ואי אפשר להגיד "יהיה בסדר".
כאן יש לנו ארבעה תומכים שגובהם תלוי ישירות במשקל או הלחץ שמופעל עליהם מה שהופך את מלאכת הפילוס ללא פשוטה. בעיקרון כאמור אפשר לשחק עם ההברגה, אך גם אפשר לשחק עם המיקום של הרגלית ביחס לנקודות המשקל.
בסופו של דבר השתמשתי בשילוב, הרגליות הימניות לא היו בקצה הבסיס אלא קצת יותר קרובות לאזור הפלינת'. הפילוס הראה תוצאה מושלמת, גם לאורך זמן (כמובן שיכולתי לבדוק רק שבועות, לא חודשים ושנים).

לקח לי זמן להתרגל להתנהגות המשעשעת של הפטיפון כעת. כל פעם שהנחתי תקליט חדש או הפכתי צד הבהמה המגודלת החלה לנוע מטה מעלה בקלילות של בלרינה. כמובן שהפסיקה אחרי מספר שניות.

Solid Tech Disc Of Silence


עכשיו ברור לכם מה הדחף הראשוני במקרה כזה נכון?
כן, לדפוק על הסטנד ולראות אם המחט קופצת בעת ניגון, או ששומעים את הבומים דרך הרמקולים.
שום דבר.
התחלתי להתפרע, שום דבר. הייתי מה זה מבסוט מעצמי.
אבל כשעשיתי השוואות סוניות עם ובלי הרגליות גיליתי שגם ככה בקושי אפשר להכשיל את הפטיפון שלי בדרך הזאת. אבל כן, אין ספק שעם הרגליות יש שיפור בתחום הזה.

Solid Tech Disc Of Silence


Disc Of Silence


וקצת בסדר הפוך מהרגיל אחרי שכבר חיברנו את ה- DOS, בואו נבין קצת יותר טוב במה מדובר.
הסיווג שבחרה חברת Solid Tech הוא Isolator או מבודד. מקובל עלי.
ה- SOD מבודדים את המשטח שמעליהם מהמשטח שתחתם ברמה המכנית. יהיה זה מוצר אודיו ישירות, או מדף. אם בא לכם להזכר קצת בתחום הויברציות רעננו ידיעות במאמרים המוצלחים של אייל על תחום הפטיפונים, הפרקים הרלוונטיים הם החמישי והשישי.
הבידוד של ה- DOS מושג על ידי שילוב של החומרים והקפיצים.

ושניה לפני שנתחיל בסשן האזנה מקוצר נאמר מילה על חברת Solid Tech השבדית המיוצגת לאחרונה על ידי Live Sound. סוליד טק כבר בת כ- 17 שנה, ושלושת האיזולטורים הם יותר ממוצריה המשלימים. בבסיס שתי סדרות סטנדים (racks) בעלי מאפיינים של קשיחות, טביעת רגל קטנה, מאסה נמוכה ובידוד ופחות "ארונות".

Solid Tech Disc Of Silence


סשן האזנה


כשחיברתי את ה- DOS לראשונה היה בטח בין 4 ל- 5 לפנות בוקר. מן הסתם האזנתי בווליום די חרישי כדי לא להפריע לשכנים, ויותר עניין אותי באותו שלב שהכל מתפקד כמו שצריך ברמה המכנית.
אני לא זוכר ששמתי לב לשינוי סוני באותו רגע.

משם, כפי שאני עושה עם מרבית המוצרים שמגיעים לבחינה, פשוט האזנתי לו כאילו תמיד היה חלק מהסטאפ שלי. שמתי לב לשוני בסאונד כמובן, אבל עוד יותר שמתי לב לנטיה שלי לטעון תקליטים מסוג מסויים לפטיפון.
הנטיה היתה לתקליטי ג'אז אינסטרומנטלי. בעיקר הקלטות ישנות, וממש לא בהכרח כאלו שחשבתי תמיד שהוקלטו או הופקו טוב במיוחד.

לפעמים הויזואליות של המוצר יוצרת אצלנו ציפיה סונית מסויימת, אני מניח שקשה להווכח עם האמירה עצמה למרות שאני מניח שהצפיה יכולה להיות שונה אצל כל אחד.
אצלי המראה ה-"רובוטריקי" מתכתי הזה, הקפיצים ואולי גם השם יצרו ציפיה ל- "שקט", אולי אפילו אנליטיות מסויימת ואולי קצת רזון.

התוצאה בפועל היתה די הפוכה.
ארבעת ה- DOSים גרמו לפטיפון שלי להשמע יותר "פטיפון" עד כמה שאפשר לטעון דבר כזה. כמה שתמיד היה מוזיקלי, רומנטי, מלא, הוא הפך להיות יותר כזה.
לא הבדל דרמטי, אבל כן מוחשי. בעיקר כאשר מסירים אותם.
אפשר להגיד הבדל די הפוך מסט האוידה שבחנתי לאחרונה שהפך את הפטיפון ליותר מודרני, ה- DOSים הפכו אותו ליותר old school.

דוגמה מצויינת לסוג האלבומים עליהם דיברתי היא Newk's Time של רולינס מ- 57. לא הייתי מגדיר את ההקלטה או ההפקה כגרועה (אני לא מדבר על התקליט המקורי כמובן, יש לי גירסה מהשנים האחרונות), אבל בכל זאת יש בה משהו קצת שטוח, סאונד שלא עולה בקנה אחד עם הביצוע.

עם ארבעת ה- DOSים אני מקבל שיפט מסויים לביצוע הסוני אך גם לחווייתי. ברמה הסונית הסאונד מרגיש קצת יותר גדול, בעיקר בגלל התחום הנמוך שמרגיש קצת יותר מלא, אבל אולי גם קצת יותר רך.
ברמה החווייתית, משהו בזרימה של המוזיקה קצת שונה. יותר "רגוע", זה בכל זאת רולינס כן, הוא לא הופך להיות כאן וובסטר בסופר בלדה, אך גם כשהוא ממהר בין המנופים הזרימה מרגישה יותר חלקה ועבורי לפחות מזכירה יותר ביצוע חי ופחות "מקוטע".

הבדל חוויתי נוסף שקצת יותר קשה לי לתאר במילים, ובכלל אחד שלא ממש זועק אליך עד שאתה ממש מנסה לשים את האצבע על הסיבה שאתה יותר נהנה הינו שילוב פרזנטציה קצת יותר "מרחפת" ואפטר טייסט שונה של הצליל שלא בטוח שנשאר יותר זמן (אולי כן) אבל יש בו הדרגתיות אולי יותר טבעית, אך בטוח יותר נעימה (לי).

אך בדר"כ אם סוג אלבום כמו של רולינס מקבל איזה חיזוק או אופי חיובי, יש סיכוי שנפסיד משהו בסוג אלבום אחר לגמרי. טענתי את Reflections של הגברת בליידג', אחד מתקליט ה- R&B היחידים ברשותי.

התחלתי עם ה- DOSים מותקנים, להפתעתי הכל נשמע בסדר גמור. הרגשתי תוספת באס מסויימת שדווקא נשמעה לי מתאימה לז'אנר. אבל לבחון עם התקליט הזה זה לא כל כך פשוט, זה כמו לבדוק לפחות שלושה אלבומים שונים (בכל זאת קומפילציה).
לפני שאני מסיק מסקנות הסרתי את ה- DOSים והאזנתי שוב. כן, אוקי, הכל ברור.

ה- DOS הוסיפו קצת גודל ובאס, אבל הבאס יותר רך, וזאת לא תמיד כוונת המשורר, בעצם בדר"כ זה לא המצב בז'אנר הזה.
אבל בטרק כמו No More Drama שבצורה שמוקלט, כאילו הפאזה הפוכה, דווקא זקוק לקצת דרמה ה- DOSים שיפרו את המצב עם עוד קצת צבע, באס וגודל.
הטרק הבא, Family Affairs לא זקוק לתוספת הזאת. ושם דווקא העדפתי את הבאס היותר מדויק של ה- BDRים המחוברים דרך קבע לפטיפון שלי.

לא נוותר גם על קצת ווקאל רגוע, למרות שבגדול לא צפויות לנו כאן הפתעות ביחס למה שכבר שמענו.
לצורך העניין בחרתי שני אלבומים די שונים בתוכן אך גם ברמת ההפקה. Songbird של קאסידי מסוף שנות ה- 90 (התקליט שלי מאמצע שנות ה- 2000), תקליט "כבד" ומופק טוב, ו- Sophisticated Lady של ג'ולי לונדון במקור משנת 62, לי יש reissue חדש יותר.

כאמור הפתעות ממש לא היו כאן. אך בעוד במקרים של רולינס ושל MJB היו לי דעות יותר מוצקות מה יותר מתאים למה, באלבומים האלו הרגשתי שזה יותר עניין של "טעם" או לאיזה כיוון אתה מעוניין/צריך לקחת את הסטאפ שלך.

עם ה- DOSים קאסידי וקולה החודר היו קצת יותר mellow, האוירה קצת יותר רומנטית אך לא בהכרח אינטימית.
לונדון וקולה הסקסי עם התזמורת המלווה היו קצת יותר "תקופתיים", כלי המיתר יותר מתוקים, הרגשתי שיותר נעים לי למלא את הבית בצליליו הנוסטלגיים של האלבום הזה.

כמובן שארבעת האקזמפלרים האלו היו רחוקים מלהיות סך התקליטים להם האזנתי בזמן בחינת ה- DOSים. למעשה בתקופה שאני בוחן מוצר הקשור לפטיפון אני שומע הרבה רק מדיות כאלו (ובדר"כ נהנה מאוד מהתקופה הזאת אני חייב לציין).

כך יצא לי להאזין גם לכל החשודים המיידיים כמו CHET והולי קול שמאוד אהבתי על סט האויידה ואלבומי ג'אז רבים.
וגם אם יש הפתעה פה ושם לעומת ציפיה מקדימה, בסה"כ ההבדלים בין ה- BDRים של הפטיפון שלי לבין ה- DOSים היו קונסיסטנטיים למדי. ה- DOSים העניקו אופי יותר רך, גדול, זורם. משהו שאני באופן אישי משייך לצליל יותר "ישן", אך לא במובן השלילי, ההיפך, כמשהו שלפעמים מפוספס במוצרים מודרניים.

Solid Tech Disc Of Silence


סיכום


כפי שקורה לרוב בסקירות מוצרים משלימים כגון ה- Disc Of Silence, אין לקחת אותה "פשוטו כמשמעו", דהיינו "אני רוצה צליל יותר זורם אז אתקין לי DOS".
מוצרים כאלו, אפילו יותר ממוצרי אודיו אחרים צריכים להבחן בקונטקסט המיועד אצלכם במערכת.
אני בחרתי לבחון אותם על הפטיפון גם מטעמים לוגיסטיים, וגם קצת כי אני יודע שלחלקכם יהיה יותר קל לעכל הבדלים סוניים בסטאפ אנלוגי אך מקומם לא רק שם.

אך מה שהייתי רוצה יותר מהכל זה שתפתחו את הראש למוצרים משלימים כגון אלו. יש שתמיד יראו אותם כ- "בזבוז כסף", זכותם כמובן.
אני דווקא רואה אותם כפוטנציאל לחסכון בכסף.
במקום להחליף ציוד מה שלצערנו יגרור בדר"כ הפסד כספי שלא לדבר על כאב הראש הנלווה, ניתן להשיג לעיתים תוצאה עדיפה, ובדר"כ גם זולה יותר (תלוי סיטואציה, אין ספק) על ידי שימוש בכלי שכזה המטפל יותר נקודתית במה שרצינו להשיג.

אם נחזור ל- DOSים. אני בחנתי אותם על פטיפון מהדור הישן. כבד, ובעל תכונות מסויימות. וכאן הם שיפרו את הזרימה המוזיקלית, העניקו תוספת של באס בכיוון הרך יותר ולא "קשה" ותוספת מסויימת לגודל הצליל והפרזנטציה המרחפת.
אם הם עושים דבר דומה גם למוצרים דיגיטליים זה יכול להתאים מאוד לרוב הנגנים שסובלים מתכונות הפוכות. הבדיקה עליכם.
מה שהיה יכול להיות מאוד מעניין זה שילוב של ה- DOSים עם הסט של אוידה שבחנתי לאחרונה. השילוב יכול לבטא את הטוב שבכל אחד ולהוות מאטצ' פנטסטי אבל גם עלול בתאוריה להוציא דווקא את השלילי בכל אחד. זה משהו שמעניין אותי אישית אז פה תהיה הבדיקה עלי.

למי שהביע געגועים למוצרי אודיו יותר "קונבנציונאליים" בפורום ובהודעות פרטיות, כלומר "מכשירים", אל דאגה. מוצרים סופר מעניינים לפנינו, והבא בתור אחד המוצרים הכי מעניינים שבחנתי מאז שפתחנו את היפי מיוזיק, למרות שלקרוא לו קונבציונאלי יהיה קצת מטעה.

ונקודה אחרונה לפני סיום, חברים, ברורות הקונוטציות של הקיצור שבחרתי - DOS הן לחרדים והן למערכת ההפעלה. אם רוצים להתבדח נא לבחור אובייקט פחות שקוף.


סטאפ בחינה והשוואה


מקור: MBL 1531, MBL 1611, PC based Music Server,M2Tech hiFace Evo, Lenco L70, Denon 103R
הגברה: MBL 8011S
כבילה - חשמל: Siltech Ruby Hill II, MBL, Elrod
כבילה - סיגנל: Siltech Compass Lake, Siltech Prince, Siltech i770, Furutech Formula2 USB
טיפול חשמל: Isotek Orion
סטנד: Finite Elemente Pagode Master Reference
רמקול: WLM La-Scala


מחיר : 295$ + מע"מ
יבואן: לייב סאונד


Solid Tech Disc Of Silence




hifimusic
אודות
תנאי שימוש
צור קשר
אוהבים את
hifimusic?
סקירות אודיו
הכל
הגברה
רמקולים
מקורות
אחר
סקירות מוזיקה
הכל
קלאסי
ג'אז
פופ/רוק/אלטרנטיבי
עולם/ישראלי/אחר
קישורים
מותגים על פי שם
מותגים על פי יבואן
מומלצים
הפורום
הרשם
לוח בקרה
הודעות אחרונות