עכשיו 19/03/24 05:25

פורסם: 20/10/10 20:34 ע"י aloni


מגבר משולב מודולרי Simaudio i3.3



Simaudio I3.3


כשארמה (או מר. אדון אמיר ארמה אודיו הי אנד) הודיע לי שהוא בדרך עם ה- i3.3 בקונפיגורציה מורחבת, אני מודה ששמתי בצד את כל המוצרים שנסקרים ברגעים אלו (ויש לא מעט) וחיברתי אותו מייד.

הייתי מאוד סקרן לשמוע מה מסוגל לעשות דגם יותר בכיר של ה- Moon בגיזרת המשולבים, ואותן אופציות נוספות (ממיר ופונו סטייג') הפכו אותו למכשיר מעניין אפילו יותר.

עד כה הספקתי להכיר במסגרת הסקירות שלושה מוצרים מסדרת ה- Moon. ה- I.5 וה- CD.5 צמד הכולל מגבר משולב ונגן תקליטורים בדרגת הכניסה של החברה, וממיר דיגיטל לאנלוג, ה- 300D לו נולד לאחרונה אח צעיר בדמות ה- 100D.

מייד נגלה איך עמד ה- i3.3 בציפיות, אך קודם בואו נכיר את המכשיר יותר מקרוב.

Simaudio i 3.3



ה- Sim audio i3.3 (מעכשיו גם 3.3 בקיצור) הינו מגבר משולב מודולרי.
האופציה הראשונה - X (בעבור XLR) מוסיפה לארבע כניסות הסינגל אנדד האחוריות כניסה מאוזנת אחת אך זו אופציה סטנדרטית למדי.

שתי האופציות הבאות הופכות את המשולב גם למקור, ולמרות שזהו תהליך שנטמע אט אט בתעשיה, עדיין אין לנו יותר מידי כאלו.
אופציית ה- D (עבור DAC) מוסיפה ארבע כניסות דיגיטליות.
אופציית ה- P (עבור Phono) הופכת את אחת הכניסות האנלוגיות לכניסת פונו (MM ו MC).

אהבתי את המודולריות הזאת. אין סיבה לשלם בעבור מה שאתה לא צריך (שהרי לא כל אחד בעליו של פטיפון ולא כל אחד צריך DAC או כניסה מאוזנת) אך במידת הצורך אתה יכול לקבל הכל בקופסא קומפקטית אחת.

תמיד קינאתי בבעלי מגבר אינטגרייטד. לא תופס הרבה מקום על הסטנד, לא צריך הרבה אינטרקונקטים וכבלי חשמל, לא צריך להדליק ולכבות הרבה מכשירים בשביל לנגן מוזיקה ולא צריך להשתמש בהרבה שלטים.
ה- 3.3 לוקח את הנוחות הזאת לאקסטרים, אבל חשוב לא פחות הוא מציע אופציות לא רק שימושיות/נוחות אלא גם יותר מראויות בגזרת הסאונד, אך עוד על כך בסשן ההאזנה.

מבחינה חיצונית ל- i3.3 מארז זהה לשל ה- i .5 שסקרתי למעט חלון תצוגה דיגיטלי, כמה כפתורים ונוריות לד. זהו מארז סולידי יחסית ודי נאה, אם כי אני חייב להודות שאהבתי אותו יותר בגירסה הנקיה של ה- i .5.

Simaudio I3.3


ל- 3.3 הספק יציאה של 100 וואט ב- 8 אוהם המכפיל את עצמו ב- 4 אוהם.
הבניה הפנימית כוללת תכנון סימטרי (אך לא דואל מונו) עם ארבעה רכיבי הגברה בי-פולר לערוץ, עבודה ב- Class A עד לחמישה וואט ושנאי טורוידאלי מגודל ביותר.

Simaudio I3.3


Simaudio I3.3


ברמת הפונקציונאליות ה- 3.3 מציע אפשרויות נרחבות בבסיס שרק מועצמות עם האופציות המודולריות.
4 כניסות אנלוגיות סינגל אנדד באחורי המכשיר
1 אפשרות להפוך את אחת הכניסות האלו לכניסת bypass לחיבור למערכת ק"ב (למעשה הופכת את המכשיר למגבר כח)
1 כניסה אנלוגית קידמית בחיבור "בננה" (mini jack)
1 יציאה אנלוגית סינגל אנדד נשלטת ווליום (לחיבור סאב וופר או מגבר כח חיצוני)
1 יציאה אנלוגית סינגל אנדד העוקפת את מנגנון הווליום (לשימוש כסוויטצ' או כמקור)
1 יציאת אוזניות בחיבור "בננה" רבע אינצ'
1 כניסה ויציאת Simlink לאינטגרציה עם מוצרי Simaudio אחרים
1 כניסת IR לשילוב במערכת שליטה ללא צורך ב- Emitter
1 כניסת טריגר 12 וולט להדלקת המכשיר בשליטה חיצונית
1 חיבור RS232 המאפשר שליטה דו כיוונית (דו כיווני אומר שהמכשיר השולט יכול גם לקרוא את נתוני ה- 3.3) ממקור חיצוני, בדר"כ מערכות שליטה ובית חכם.
1 קונקטור הארקה (שימושי לחיבור פטיפון)
2 זוגות טרמינלים ננעלים לחיבור כבל רמקול בעלי תושבת מיוחדת לקונקטורי spade

אני חייב לציין שאת האחרונים ממש לא אהבתי. הקונספט נהדר, זה טוב לתפוס את הכבל כמו שצריך משום שיש פחות סיכוי שיברח בטעות. אבל הקנדים החליטו להפנות את כיוון הכניסה של אחד הטרמינלים של הרמקול הימני דווקא לכניסות הפרה מה שלא מאפשר להשתמש בחלקן אם הכבל מחובר כך.
הפעלתי קצת כח על מנת לבדוק אם אפשר לסובב את הטרמינל אך חדלתי מחשש לשבור אותו. בסוף חיברתי את הכבל בפתח העליון, סתם מעצבן. אני ממליץ להשתמש במכשיר עם כבלי רמקול בננה ולחסוך את הכאב ראש.

Simaudio I3.3


Simaudio I3.3


כאשר נוסיף את אופציית ה- D (עבור DAC כאמור) יחשפו בפנינו הכניסות הבאות:
1 כניסה דיגיטלית toslink
2 כניסות דיגיטליות SPDIF בעלות קונקטור RCA
1 כניסת USB לחיבור מחשב

הממיר הפנימי תומך ברזולוציות 44.1khz עד 192khz בכל הכניסות מלבד כניסת ה- USB המוגבלת עד 48khz. עומק דגימה של 16-24 ביט בכל הכניסות מלבד ה- USB התומכת ב- 16 ביט בלבד.
צ'יפ ה- DAC הינו של BurrBrown ה- PCM1793.

Simaudio I3.3


אופציית ה- P (פונו סטייג') הופכת את הכניסה הרביעית לכניסת פונו סטייג' התומכת ב- MM ו- MC וזאת על ידי קינפוג שלושה פרמטרים בעזרת ג'אמפרים (בתוך המכשיר על גבי כרטיס הפונו).

- העמסה - 47K או 100 אוהם
- קיבוליות - 0 או 100pf
- גיין - 40 או 60db

שימו לב שכרטיס הפונו בנוי בקונפיגורציה סימטרית גם הוא, מה שאומר שיש להגדיר את הפרמטרים לשני הערוצים על ידי שישה ג'אמפרים סה"כ.

Simaudio I3.3


אופציית ה- X (מ- XLR) מוסיפה כניסה מאוזנת (fully balanced) אחת בעלת קונקטורי XLR.

השלט מוכר לנו מסט ה- I.5, פלסטיקי ומלא כפתורים (שולט גם על CD) אך סביר לשימוש.

Simaudio I3.3



סטאפ


שילבתי את ה- 3.3 בסט האישי שלי.
מרבית ההאזנה בוצעה עם נגן התקליטורים MBL 1531 ורמקולי WLM LaScala נצילים יחסית (93db התנגדות נומינאלית של 8 אוהם).

מאוחר יותר חיברתי את מחשב המוזיקה בעל כרטיס קול Asus Essence ST לבדיקת מודול ה- DAC ופטיפון Lenco L70 עם ראש דנון 103R לבחינת הפונו סטייג'.
בבדיקת הממיר פסחתי הפעם על חיבור USB, אני לא צופה שהוא יהיה מדהים, וכבוד לחברה שאפילו מודה בכך.

בנוסף לבדיקת שני המודולים על ה- 3.3 כמגבר משולב חיברתי את יציאת ה- Fixed Out לסט ההגברה האישי שלי (MBL 5011 ו MBL 8011S) שישמש רק כמקור (ממיר ופונו).

אנסה להעביר טעימה מכל השילובים האלו בסשן ההאזנה.

Simaudio I3.3


סשן ההאזנה


James Carter – The Real Quietstorm
בדיוק יצא לי השבוע לספר באחד השירשורים שבקושי יוצא לי להאזין לסטאפ האישי שלי למעט בהשוואות לצורך סקירה. הפועל היוצא של העובדה הזו היא שמצטברות לי כמויות רציניות של דיסקים סגורים על המדף כי יש לי מין סטיה כזאת שלאלבום חדש אני מאזין קודם כל על הסטאפ שלי ורק כשיש לי מספיק זמן להאזין לו עד סופו (חבל, לפני כשנה הצלחתי לחסל כמעט לגמרי את הערימה הזאת).

בקיצור, לפני כמה חודשים החלטתי לחפור קצת פנימה לתוך הערימה, ומה מצאתי שם? דיסק של קרטר הוירטואוז, שאין לי שמץ של מושג מתי ולמה רכשתי אותו. מבט על העטיפה הקלישאתית גרם לי להשתהות יתר, אך יאללה הלכתי על זה, זה לא שיש לי יותר מידי חומרים של האמן המצויין הזה.

אלבום די מפתיע אני חייב להודות. קרטר כאן עוד בשנות העשרים לחייו, אך האלבום שונה מאוד משני הקודמים לו. הפעם באלבום שמוקדש לזוגתו, קרטר פחות משתולל, פחות אנרגטי, אך למרות הרמיזה בעיצוב העטיפה לא הייתי מגדיר את זה smooth jazz, ממש לא. הוא דואג להזריק עניין בכל ביצוע, בין אם יהיה זה סולו חופשי לקראת הסוף או בחירת כלים לא קונבנציאלית (לקטע המוזיקלי לפחות).

ה- 3.3 לא מפתיע אותי בפרזנטציה הסונית שלו. למדתי לצפות מסדרת ה- MOON לגוון צליל מסויים וה- 3.3 בהחלט משתבץ במסגרת הזאת.
אופי טונאלי מאוזן על הצד היותר נקי, שקוף וקליל. אומנם יותר כבד משקל מה- I.5 שסקרתי לפני כמעט שנה (וגם יותר איכותי ממנו), אך גם כאן לא נמצא שום תוספת מיד באס, ייפוי של המיד או ניפוח בבאס.

כלי הנשיפה של קרטר (כמו שאר הכלים) מגיעים אליך סטרייט און, עם הרבה רזולוציה בתחום הגבוה, מיידיות, ודיוק בתחום הנמוך. נכון שאנחנו לעיתים נכבשים על ידי הכריזמה של ציוד שפופרתי בכלי נשיפה, שם עוד קצת גודל וצבעוניות היו יכולים לתת אקסטרה טאץ', אך אהבתי לשמוע את הפסנתר של טאבורן אחיד לאורך הטווח הטונאלי והתרגשתי כאשר נתן אקורדים חזקים בשתי ידיים שהגיעו אלי בהתקפיות ומיידיות.

Leonard Cohen – Songs From The Road
ולעומת האלבום הקודם זהו דווקא אלבום שנפתח ונשמע ביום רכישתו. אני מניח שאין צורך להציג את האלבום המתעד את סיבוב ההופעות האחרון (כולל טרק אחד, הראשון, מההופעה בישראל) עליו כבר דנו כאן. אגב, למרות שהגירסה שלי הודפסה בישראל, היא מכילה גימיק בדמות דג דקיק (איפה דג רקק אגב?) שבהניחו על כף היד אמור לספר על האוחז בו. עת אני כותב שורות אלו יצא לי "מלא תשוקה", מה שאומר שלא כדאי לסמוך יותר מידי על ממצאיו :)

כאן הרגשתי שה- 3.3 יותר מוצא את מקומו הטבעי. לא, הוא לא הוציא מה- WLM שלי תחושה של הופעה חייה כפי שתיארתי בסקירת ה- Bright Sun בשבוע שעבר. אולי אפילו ההיפך.
במקום באס מפוצץ קיבלתי בהירות (Clarity לא Brightness) לאורך כל הטווח הטונאלי שהתבטאה באופן יפה מאוד בקולו של כהן, זמרות הליווי והגיטרות הקרובות.

אך מה שהכי מצא חן בעיני בשיחזור האלבום היתה הפרזנטציה התלת מימדית והמרווחת שלא רינדרה דמויות שטוחות על הקיר האחורי ולא צלילים פתאומיים שנורים אליך כמו חץ, אלא במה גדולה ומרווחת עליה ממוקמים כלים וקולות לאורכה, לרוחבה ולגובהה באימג'ינג יציב ביותר.

גודל הצליל של ה- 3.3 אינו גדול במיוחד, מי שאוהב זמר עם לוע ענק וגיטרה שממלאת את כל החדר עם כל פריטה יצטרך לקבל זאת מאחד המוצרים האחרים בשרשרת הסטאפ. כמובן שעם הגברת הווליום הצליל גדל בצורה טבעית, ואולי לאלבום הזה שאמור לייצג הופעה חיה זו הדרך הטבעית להאזין לו.

בווליום גבוה ה- 3.3 גם מקבל יותר שומן במיד באס ובאס יותר מוחשי, אך לפחות עם הרמקול שלי זה בא קצת על חשבון finesse וצלילות.

Nancy Wilson – The Nancy Wilson Show
עוד בסקירה בשבוע שעבר הפריע לי השיחזור של קולה של וילסון באלבום המשותף עם אדרלי והייתי חייב לה ולעצמי מקצה שיפורים.
הפעם באלבום מאותה תקופה (64) אך בהקלטה לא פשוטה בכלל משתי הופעות חיות במועדון Cocoanut Grove בלוס אנג'לס (יודעים אגב מה קרה שם ארבע שנים אחרי?).

וילסון מציגה כאן כמה ביצועים תאטרליים במיוחד, כמו לאחד מהשירים המזוהים איתה ביותר Guess Who I Saw Today בצורה שניתן לעשות רק בהופעה חיה.

ולמרות ההקלטה הלא פשוטה, ושוילסון עולה לקולה הגבוה לא מעט, ה- 3.3 לא מתבלבל לרגע ומשחזר את וילסון בטבעיות עם שלל הניואנסים שהיא מפגינה, אך מבלי לחדד או להציק (מה שאני קורא בדר"כ "לנסר").

וזה לא הכל. וילסון מלווה כאן בתזמורת ענפה הכוללת מעל לעשרה כלי נשיפה, פסנתר באס ותופים.
אתם יכולים לתאר לעצמכם כמה לא פשוט לציוד חושפני לשחזר כל כך הרבה כלי נשיפה בהקלטה מ- 64.
ה- 3.3 עומד במשימה בכבוד רב, ולמעט איזו חצוצרה מעט צפצפנית מידי (הקלטה!) הם לא הפריעו לי לרגע, ההיפך.

ברמת הפרזנטציה ה- 3.3 חזר על סגנונו הפורס את הכלים והקולות על גבי במה מרווחת, וקולות בעלי גודל שפוי, הייתי אומר מעט קטנים מאלו של ה- MBL.
באופן אישי אני אוהב שירה בסוג כזה של פרזנטציה שמעניקה לי הרבה אמינות לעומת "קיר הקול" של חלק מהמוצרים אבל YMMV.

עוד לא הספקנו לדון באספקטים מוזיקליים, אז בואו נעשה זאת עכשיו.
אני בדר"כ מחלק ציוד למוצרים "מהירים" או "איטיים", "רכים" או "כוחניים". ה- 3.3 סירב לבחור לעצמו צד.
הוא הצליח לנגן חומרים איטיים בהצלחה אך מוצרים "איטיים" יעשו זאת טוב יותר, הוא היה טוב לא פחות בחומרים מהירים אך שם מוצרים בעלי DNA "קיצבי" יעשו זאת טוב יותר. ה- 3.3 ממוקם טוב באמצע וזה יכול לעזור למי שאוהב להאזין למגוון סגנונות אך אולי פחות למי שיש העדפה מוזיקלית שיכולה להרוויח מאחד מהסגנונות האחרים.

באלבום הזה יש חומרים משני הצדדים, וה- 3.3 הצליח לרגש אותי מאוד ב- You can have me והצליח לגרום לי לרצות למחוא כפיים עם הקהל בסאגה של ביל ביילי.

Asa - Asa
לצורך בדיקת פונקציית הממיר של ה- 3.3 חיברתי אותו למחשב המוזיקה שלי בחיבור SPDIF דרך כרטיס ה- Essence ST.
בחרתי במכוון אלבום שהופיע בסקירת ה- V-DAC שלמרבה הפלא מהווה מתחרה ישיר בקבוצת המחיר (במידה ולא לוקחים בחשבון את מחיר המגבר כמובן).

בסקירת ה- V-DAC הטענה היחידה שיכולתי לנפק בתאור האלבום היתה שהייתי מעדיף שהקצוות הטונאליים ימתחו יותר רחוק בשני הקצוות.
האם כרטיס ה- DAC של ה- 3.3 יצליח להתגבר על המכשול הזה?
ועוד איך.

כרטיס ה- DAC של ה- 3.3 משאיר את ה- V-DAC הרחק מאחור בהקשר זה (וגם באחרים, תיכף נגיע לזה). התחום הגבוה בעיקר מגיע לגבהים שה- V-DAC לא חולם לשהות בהם. התחום הנמוך מרגיש לי גם הוא יותר מלא ומסוגל לרדת יותר נמוך, בעיקר בווליום גבוה.

אך טווח טונאלי הוא לא כל מה שיש ל- 3.3 להציע בהשוואה זו. כרטיס ה- DAC של ה- 3.3 יותר רזולוציוני בהרבה, יותר צלול, יותר מיידי ופחות "מלוכלך".
יש טיפ טיפה יותר דגש על התחום הגבוה אך בסך הכל התוצאה עדיין מאוד מאוזנת.

ל- 3.3 כאמור יש גם שני סוגי יציאות אנלוגיות.
אחת variable out כלומר אחרי ה-"פרה" ומיועדת לחיבור למגבר חיצוני או סאב וופר, ויציאת fixed out העוקפת את דרגת הפרה ובעצם מאפשרת ל- 3.3 לשמש כמקור לכל דבר (בין אם DAC או פונו סטייג').

יצא לי לבחון את שתי האופציות האלו בחיבור לסטאפ שלי. את הפרטים הסוניים המלאים (שהיו נכונים לשני סוגי המקורות) אפרט באלבום הבא, אך אוכל לומר עוד כמה מילים על ההשוואה מול ה- 300D הרי הוא DAC יעודי מבית sim audio שנסקר כאן.

עם הבדל מחיר של כמעט 5,000 ש"ח (או כרבע ממחירו של ה- 300D) כרטיס ה- DAC של ה- 3.3 נותן הרבה תמורה בעד האגרה. נכון שאין לו את היציאות המאוזנות של ה- 300D, אך כן יש לו ארבע כניסות דיגיטליות ותצוגת תדר דגימה על המסך הראשי של המכשיר.

ברמה הסונית כרטיס ה- DAC מספק יופי של עבודה. אני מודה שממש הופתעתי.
בחיבור לסטאפ שלי המאפיינים הסוניים די השתנו (ביחס לעבודה לוקאלית עם המשולב) והתוצאה היתה יותר "בריאה" אך עוד על כך באלבום הבא שנבחן עם הפונו סטייג'.

Simaudio I3.3


Nat King Cole - One Of Those Things LP
נעבור כאמור למודול הפונו הסטייג'.
בזכות העובדה שה- i3.3 שהה כאן עת חיברתי את ה- Lenco יצא לי להאזין דרכו לפטיפון בשתי קונפיגורציות:
דרך יציאת ה- Fixed Out והסטאפ האישי שלי.
כשהרמקולים מחוברים ל- 3.3 כלומר ללא קשר לסטאפ שלי.

בהאזנה דרך ה- 3.3 נשמרו התכונות הסוניות שתוארו בשאר סשן ההאזנה. צליל מאוזן על הצד ה-"קליל" ללא אופי מוזיקלי קיצוני.
כאשר חובר לסטאפ שלי (כלומר דרך המגבר והפרה של MBL) השתנתה התוצאה לחלוטין ומודול הפונו סטייג' השתלב בחתימת הצליל של הסטאפ שלי מבלי לשנות אותה כמעט. דבר דומה קרה כשעבדתי בצורה זו עם מודול ה- DAC.

קניתי מזמן את התקליט הזה של Nat ויצא לי לשמוע אותו על כמה סטאפים אנלוגיים, ואף פעם לא קיבלתי את מה שרציתי עד עכשיו.
קול שמלווה כאן בתיזמורת בניצוחו של ביל מיי, מעביר באלבום הזה קלאסיקות רומנטיות אך במקצבים המתאימים לביג בנד. הוא עושה זאת בצורה מצויינת ואופיינית, אך משהו בצליל של הסטאפים המודרניים שלל ממני את ההנאה הנוסטלגית של קרונר ברמתו עם תזמורת שכזו.

אז אומנם את ההצלחה הפעם אני לא משייך ממש ל- 3.3 אלא יותר לפטיפון או אפילו לראש, אבל ניתן בהחלט לומר שה- 3.3 לא הפריע בדרך.
הצליל מלא ושופע, קצת יותר גדול, מתפרס יותר בחדר ומושך מאוד מוזיקלית.
כלי התזמורת מקבלים יותר טקסטורה, Nat מקבל את העומק הווקאלי שהיה חסר לו בשביל להיות מוגדר כקרונר אמיתי.

מודול הפונו של ה- i3.3 היה שותף בסטאפ אנלוגי שהחזיר לי את האמון בניגון תקליטים. אחרי תקופה ארוכה שלא קניתי שום תקליט ביצעתי כמה הזמנות של כמה עשרות תקליטים בזמן שהות ה- i3.3 אצלי, אני מניח שזה מדגים עד כמה הייתי מרוצה.

Simaudio I3.3


פרופורציות


אני מרגיש שהרעפתי פה לא מעט שבחים על שני המודולים אך הייתי רוצה שתקחו דברים בפרופורציות.
אלו לא הממיר והפונו סטייג' הטובים ביותר שאתם יכולים לרכוש. רחוק מכך.

הייתי מעדיף כמה וכמה ממירים על המודול הזה (כולל את ה- 300D) והייתי מעדיף את ה- GCPH על מודול הפונו.

אבל, בהנתן שאתם שוקלים לרכוש i3.3 בגלל שהוא מתאים סונית למה שאתם מחפשים במגבר, אל תפספסו את ההזדמנות לבדוק את שני המודולים (במידה ואתם צריכים אותם כמובן) משום שיתכן מאוד שהם יספקו את כל מה שאתם דורשים ובמינימום מחיר.

Simaudio I3.3


סיכום


כצפוי ה- i3.3 התגלה ככלי מוכשר לשחזור מוזיקלי. אך שימו לב! הוא לא מייפייף, לא צובע, לא מדגיש מיד ולא מפציץ באס.
הוא כן רזולוציוני, כן פתוח, כן מציג נכונות טונאלית אם כי על הצד הקליל (עוד על כך בעוד רגע), כן מסוגל להעביר מגוון סגנונות מוזיקליים בהצלחה וגם מציג מיידיות וצלילות.

האם הוא יתאים ללקוח הפוטנציאלי תלוי כמובן בהעדפות האישיות ובשאר הסטאפ, וזה משהו שכל אחד צריך לבדוק בעצמו. לי יש ניחוש שברשותכם אשתף אתכם.

כפי שציינתי בסשן ההאזנה (באלבום השלישי) לא ממש הצלחתי לשייך ל- i3.3 תכונות מוזיקליות. בדר"כ ציוד נוטה לכיוון הרומנטי או הקצבי. לא זה המצב עם ה- 3.3.
הוא שומר על ניטרליות ומנגן ביצועים רומנטיים וקצביים באותו פאסון.
אני מנחש שמי שמאזין למוזיקה איטית/רומנטית בצורה אקסקלוסיבית יעדיף ציוד שיכול לתת אקסטרא בתחום הזה. מי ששומע מוזיקה קיצבית בעיקר (טוב לא כל מיני דברים פסיכודליים) יהיה לו יותר קל להתחבר לנטראליות הזו. מי ששומע הרבה סוגים - מושלם עבורו.

עוד תכונה שהתבטאה אצלי מאוד אך יתכן שברמקולים פחות נצילים לא תורגש או לפחות תורגש פחות, היא שינוי טונאלי די משמעותי בין ווליום נמוך לגבוה.
בווליום נמוך התוצאה מעט רזה מידי, חסר בשר במיד ומטה. אך עוד קצת SPL ואנחנו מגיעים לאיזון שדיברתי עליו.
יתכן שזה הבדל בין ה- Class A ל- Class A/B ובגלל שהרמקול שלי יכול לנגן די חזק בחמישה וואט זה כל כך מורגש כאן.
בידקו מה המצב אצלכם, אם כי אני חייב להודות שרוב המשתמשים בכלל לא יבחינו בכך גם עם הרמקולים שלי משום שיעברו מהר מאוד את נקודת התפר הזו.

מעבר לתכונות הסוניות ה- 3.3 מציע פיצ'רים מקיפים החל מאפשרויות שליטה ובקרה ועד כניסת נגן נייד על הפאנל הקידמי ויציאת אוזניות. וכל זה במארז נאה איכותי וקומפקטי.

השוס הוא כנראה אותם כרטיסי הרחבה המאפשרים במחיר צנוע לשלב עוד ועוד תכונות ובאיכות מצויינת ביחס למחיר (ראו שני האלבומים האחרונים בסשן ההאזנה אך גם סעיף הפרופורציה).

לא היו לנו יותר מידי מתחרים טרנזיסטוריים ברמת המחיר הזאת. אני מודה שאני באופן אישי מעדיף את ה- ECI5 של אלקטרו. ומעדיף את ה- i3.3 על ה- I .5. ה- i3.3 הינו מגבר יותר טוב מה- ATOLL שאהבתי כל כך, אך הוא שונה מאוד ברמה הטונאלית (וגם המוזיקלית) אז כנראה שזה תלוי מאוד מה יותר חשוב למשתמש.

יאללה, עכשיו אני עוד יותר סקרן לשמוע את הדגם הבא.

Simaudio I3.3



נתונים טכניים


רגישות כניסה: 400 מיליוולט עד 3 וולט RMS
עכבת כניסה: 22K אוהם
הספק: 100 וואט ב- 8 אוהם 200 וואט ב- 4 אוהם
עכבת יציאה: 0.04 אוהם
גיין: 34db
יחס אות לרעש: 110db
טווח תדרים: 2 הרץ עד 900K הרץ (ב- +-3db)
סה"כ עיוות הרמוני: קטן מ- 0.015 ב- 1 וואט
משקל משלוח: כ- 13 ק"ג

טווח תדרים: 35hz - 35khz
עכבה נומינלית: 8 אוהם
נצילות: 90db
מידות: 43 ס"מ על 33 ס"מ בגובה של כ- 9 ס"מ

נתוני מודול פונו:
עכבת כניסה: 47K או 100 אוהם
קיבוליות כניסה: 0 או 100pf
גיין: 40 או 60db
יחס אות לרעש: 107db ב- MM ו- 85db ב- MC

מודול ממיר:
צ'יפ ממיר: BurrBrown PCM1793
עומק דגימה: 16 עד 24bit (מוגבל ל- 16 ב- USB)
תדרי דגימה: 44.1, 48, 88.2, 96, 176.4 ו 192 קילו הרץ (מוגבל עד 48 ב- USB)
טווח תדרים (בתחום השמיע) : 20 הרץ על 20 קילו הרץ +- 0.2db
יחס אות לרעש: 115db
ג'יטר פנימי: קטן מ- 25 פיקו שניות

סטאפ בחינה והשוואה


מקור: MBL 1531, PC based Music Server, Lenco L70, Denon 103R
הגברה: MBL 8011S, MBL 5011
כבילה - חשמל: Siltech Ruby Hill II, MBL, Elrod
כבילה - סיגנל: Siltech Compass Lake, Siltech Prince, Siltech Princess
סטנד: Finite Elemente Pagode Master Reference
רמקול: WLM La-Scala

מחיר:
מחירון יצרן אוקטובר 2010 + מע"מ (דולר קנדי!)
מגבר : 3,740$ + מע"מ
תוספת ממיר: 460$ + מע"מ
תוספת פונו: 350$ + מע"מ
תוספת כניסה מאוזנת: 230$ + מע"מ
יבואן: ארמה אודיו




hifimusic
אודות
תנאי שימוש
צור קשר
אוהבים את
hifimusic?
סקירות אודיו
הכל
הגברה
רמקולים
מקורות
אחר
סקירות מוזיקה
הכל
קלאסי
ג'אז
פופ/רוק/אלטרנטיבי
עולם/ישראלי/אחר
קישורים
מותגים על פי שם
מותגים על פי יבואן
מומלצים
הפורום
הרשם
לוח בקרה
הודעות אחרונות