עכשיו 14/12/18 23:42

פורסם: 21/03/11 10:39 ע"י Byrdio


Shostakovich - Symphony No 10


shostakovich9.jpg



בחודש מרץ בשנת 1953 נפטר יוסף סטאלין האיום ורוסיה משתחררת למעשה,
מאחד הרודנים הקשים שידעה ההיסטוריה. בסוף השנה, בדצמבר - יבגני מרווינסקי,
יחד עם תזמורת סט פטרסבורג הענקית, מבצע את קונצרט הבכורה לסימפוניה העשירית
של דימיטרי שוסטקוביץ. לאחר שמאמרים מספרים שהמלחין כתב או הגה אותה עוד מימי 1946..
הרישומים מתארים את הפסנתרנית טטיאנה ניקולאיבה שומעת את דימיטרי בעצמו מנגן את הפתיחה
של היצירה עוד אז, אך את היצירה דימיטרי רושם בצורה רשמית בשנת 1951..בעוד סטאלין בשלטון
והוא כמובן לוקח בחשבון את האספקטים המורכבים שהאומנות יכולה להשתלח בהם, או במקרה שלו,
להתאפק.

דמיטרי שוסטקוביץ כיום, נחשב כבר למלחין מרכזי ברפרטואר הרחב של המוסיקה הקלאסית
ולא עוד מלחין קיצוני, מודרני יחסי, מול הענקים שמהם הושפע רבות.
המלחין הרוסי, שהיה קרוב לצלחת הפוליטית ולתרבותה ולגדולתה של רוסיה, כתב סימפוניות לרב
והוא המשכו הטבעי כמעט, של גוסטב מאהלר לטעמי.
למרות שהסימפוניה העשירית אינה מביאה סימנים מובהקים של השראה חזקה ממאהלר,
אין ספק שאפשר להרגיש אותו שם בכמעט כל פינה. בעוד את צ'יקובסקי למשל אפשר לשזור לשם גם כן,
אך באיפוק מה ולשייך אותו לליריות הזורמת בעורקיה של העשירית.

התנועה המאופקת, הקשה, השקטה מידי לפעמים, ההליכה במקום, הזרמים החזקים שעוברים
בין סקציות כלי הנגינה והליריות ה כמעט, מרומזת ששוסטקוביץ שרבב ברב יצירותיו,
הם ההתגלמות המאהלריסטית ללא ספק. אך שוסטקוביץ כאמור, היה מלחין ששיוך הסימפוניות
שלו למשל לפרוגרסיה אישית אינה קלה כלל, או נמצאת אם כבר.

את היצירה הוא כותב לתזמורת סימפונית רחבת משתתפים, לרבות שלושה נגני כלי הקשה,
כלי נשיפה רבים.. לרבות פיקולו, חצוצרות, טרומבונים וטובות. קשתנים כמובן שממלאים את
האגפים השונים על הבמה לכל רוחבה.

ארבעה פרקים בעשירית של שוסטקוביץ.. כאשר את מירב הזמן גוזל הפרק הראשון שאורכו כ 20 דק'
ואף יותר בתלות האינטרפרטציה האישית של המנצח.

הפרק הראשון, מודראטו..
הצלילים הראשונים, אשר בוקעים באולם הקונצרטים, הם תווים פשוטים ומופשטים כמעט מצד שמאל
שהקונטרבסים מנגנים ומכניסים אט אט את המאזין, למצב מוסיקאלי מאופק ואפל במיוחד.
מוטיב בעל שלושה תווים, שלאחר מכן בכל הפרקים מציע את אותו הפשטות והאיפוק שהיצירה
מתחילה בה ואף יותר. המיתרים הגבוהים יותר, עונים לקונטרבסים וממשיכים מן מעגל איטי ושמרני.
אך במפתיע לירי במיוחד. עד לכניסת הקלרינטים שלוקחים על עצמם תפקידי סולו, הממשיכים את
הנושא הראשוני ממעקי הקשתנים. משם ישנה גדילה בעקומה די איטית, של התווספות כלי קשת
ומתח שמגיע לשיאים מאופקים עדיין, בנוסף לכלי נשיפה ממתכת ומעץ במקביל. דימיטרי שוסטקוביץ
מטייל איתנו באיטיות ובמשך זמן רב, עם כמה כלי נגינה בודדים בעוד הליריות משחקת תפקיד ניכר,
בביטחון לקחת את ידנו, בטיול האפל הזה למרות הכול. הנושא השני אחרי השיאים הראשונים,
מפתיע גם כן והמלחין מציב את הראיה שלו לפורמט הסונטה הקלאסי, אך בצורה קשוחה ומחוספסת מאד,
אם תרצו.
חלילים ופיקולו עם ליווי במקצב כמעט ואלסי בפיציקאטו ע"י הקשתנים, ממשיכים לנגן את החלק
הבא אחרי הקודה ושוסטקוביץ ממשיך את פעולתו האינטנסיבית, בפיתוח הנושא הראשון
ומעברים נוספים ע"י לא מעט מכלי הנגינה "שקרא" ליצירה. עד לסוף הפרק הארוך. בסופו נשימה ארוכה,
היא כמעט מנדטורית להמשך האזנה.

הפרק השני – אלגרו..
הוא הקצר ביותר ומסתיים במהירות רבה, הרבה לפני שאנו מבינים שהוא התחיל.
אך הפרק הזה הוא אחד הגראפיים ביותר ששוסטקוביץ כתב בחייו והוא כמעט אוטוביוגראפי
לאלימות שסטאלין היה מאופיין בו. הוא מהיר ביותר. הבלחות של כלי נשיפה מעץ וממתכת
שברקע תופים רועמים מהצד. כינורות וכלי נשיפה אחד מול השני, והפרק מסתיים בפיצוץ
פתאומי של כלי נשיפה.

הפרק השלישי – אלגראטו..
זהו אחד הפרקים המיוחדים ביותר שהמלחין כתב בחייו והוא שוזר את ראשי תיבות שמו,
במוטיב הראשון D- Eb- C- B(לאחר מכן בתווי הגרמנים תורגם כ D- S- C- H) ואת המוטיב השני
שמנוגן בפרק כשנים עשר פעמים..E- A- E- D- A. חמשת התווים הללו הם הומאג' כמעט לאלמירה נאזירובה,
פסנתרנית שדימיטרי היה מאוהב בה מאד, בעת כתיבת היצירה הזו.
הפרק פותח בקפריצ'יו של כלים רבים, ומאט עם הזמן. כאמור המלחין שוזר את שני המוטיבים זה בזה,
ארבעה תווים מצד אחד וחמישה תווים מצד שני, שמידי פעם רק כלי הנגינה משתנים.
אך שוסטקוביץ בדרכו לא עושה זאת קל להאזנה ויש לחוש את הליריות והכוונות,
תחת מעטה של איפוק אומנותי שעדיין היה באוויר. רק כמה חודשים אחרי שסטאלין נפטר
והפקידים עדיין מביטים מקרוב על עבודותיו.
ביצירות שבהמשך אפשר לגלות את שוסטקוביץ כמעט מחדש, עם פתיחות שונה במקצב
ועם חופש כמעט אולטימטיבי. בסופו של הפרק, קריאה אחרונה בעזרת חלילים ואקורדים מסקציית
המיתרים משמיעים את המוטיב הראשון (D S C H) אל הריק הקר.

הפרק הרביעי והמסיים... אנדנטה אלגרו..
כבר בשמו של הפרק, דימיטרי מציג את ההפכים ואת השינויים שיכולו בהאזנה אליו.
זהו הפרק השני באורכו ביצירה.. והוא סוגר בצורה כמעט סימטרית, את היצירה האדירה הזו ללא ספק.
הפרק מתחיל שקט ואיטי כאשר הבסון והאבוב מושכים את הצלילים אל האפלה ומתארים את
הנושא המרכזי של היצירה. קלרינט וחליל מחליפים את הזוג בהתחלה ומנגנים מוטיבים משתנים
של שלושה תווים אל שבעה תווים וכל זאת כמובן שליריות מתחת לפני השטח, מובילה אותנו
שוב המאזינים בהשפעה רבה של ציקובסקי כאמור. סופה של היצירה ושל הפרק הנ"ל בפרט הוא מודרני,
חזק ומהיר הרבה יותר. כאשר שוב המוטיב של ראשי התיבות של שוסטקוביץ לוקח את הפודיום
והטמפו מתחזק מרגע לרקע.
הפרק מסיים בפורטיסימו בו כמעט כל התזמורת מנגנת יחדיו. כלי נשיפה רבים, קשתנים וכלי הקשה.
הטימפאני בהפתעה, ללא תווים מעלים את "מוטיב המלחין" ברגעים האחרונים שהיצירה נסגרת,
מה שמשאיר את המאזינים ללא ספק בהשתאות אדירה.


ביצועים.. כמובן.
ברשותכם, אני ממעט הפעם ברשימת הביצועים, מכיוון שזה קשה לטעמי, להעביר את הניואנסים
בכלל ובפרט ביצירה הזו באופן ספציפי..
אז להלן, אחד אגדי.. אחד חדש ומפתיע במיוחד ואחד מדהים שעושה זאת מבלי להזיע.!
הם לאו דווקא הכי טובים.. אבל הם מיוחדים כל אחד בדרכו.

karajan.jpg


הביצוע הראשון הוא מהמוכרים והמפורסמים..
הרברט פון קאראיאן, מנצח על הברלינאים כמובן.. בלייבל DG.
Shostakovich: Symphony No. 10 Herbert von Karajan
זהו אחד הביצועים הסימפוניים הגדולים של המאה ה 20 והוא מדובר באופן גורף בתחום
המוסיקה הקלאסית. קאראיאן יחד עם ה BPO.. הם פטיש חמש קילו על סדן ברזל.
אם מישהו רוצה לשמוע הופעות בומבסטיות, של יצירות עתירות עומק, קשיחות, אפלה ושיאים אימתניים..
זה בדיוק הזיווג הנכון. ביצירה זו, הם מייצרים את הרפרנס לבאים ללא ספק.
הסקרצו המתאר בגראפיות אומנותית את סטאלין, עשיר בצבעים ובכוחניות.. ובפרק הראשון למשל,
קאראיאן מצליח למתוח את חבל האפילה והמתח, עד לגבול היכולת של המאזין המנוסה ללא ספק.
זו אחת העבודות הראשונות של DG בשחזור דיגיטאלי מהמאסטר והכותרים שישנם כיום עברו
רימאסטרינג כמובן ונשמעים לא רע בכלל.
זהו ללא ספק אחד הביצועים המרשימים, הגדולים, החזקים והאדירים (המרעידים) שיש ליצירה הזו.
הוא נחשב לאגדי ביותר, בלי שום קשר ליצירתו של שוסטקוביץ, אלא גם ברמת הביצוע עצמו
ליצירה קלאסית סימפונית בכלל.

patrenko.jpg


הביצוע השני, שייך לאחד ההפתעות הטובות שקיבלנו, בתחום המוסיקה בשנים האחרונות.
המנצח הצעיר ואסילי פאטרנקו שסקרתי מפעם לפעם והזכרתי את שמו לא מעט.. ממשיך
את הסייקל שהתחיל לפני כשנתיים בערך, בלייבל נאקסוס. אחרי יציאתם של הסימפוניות 5 ו 9.. 8 ו 11..
הגיע גם תורה של העשירית המדהימה לצאת.

Shostakovich: Symphony No. 10 - Vasily Petrenko
זוג הסימפוניות 10 ו 11 שנכתבו סביב שנות ה 50 של המאה ה 20, נחשבות בפי רבים מחובבי
המוסיקה של המלחין הרוסי לטובות ביותר שלו, שם הוא הגיע לשיאו האמיתי, מבחינה אומנותית כמובן.
ואסילי פטרנקו, שדם האומה זורם בעורקיו, מנצח על תזמורת "שונה" אך שמגיבה אליו באופן יוצא דופן..
התזמורת מליברפול (איתה הוא הקליט לא מעט ואת היצירות של דימיטרי, שיצאו קודם גם כן).
זו תזמורת שעם השנים נשמעת טובה יותר וזורמת הרבה יותר. בביצוע הנ"ל אפשר פשוט להשתאות
לעצם הסאונד המאוזן והחלק, של הנגנים בקבוצה זו.
פאטרנקו מצליח להוציא את שוסטקוביץ באופן מעולה, מבחינת אינטרפרטציה ומעביר את הניואנסים
הקטנים ביותר כך שיפלו במקום, במדויק. היצירה כאמור בסקירה, מציגה לרבות ציורים מחיי האומה,
גם מראה אוטוביוגרפית של המלחין עצמו, משהו שפטרנקו לקח ברצינות אדירה, להעביר הלאה.
הביצוע מרשים ביכולות המנצח והתזמורת ומתחילת היצירה, יש למוסיקה הזו את הבמה במלואה.
האפשרות לנתח אותה קטנה מרגע לרגע. בעיקר בשל היסחפות טוטאלית של המאזין במוסיקאליות
הענוגה מצד אחד. הדרייב והאנרגיות המרעידות מהצד השני.
ואסילי פאטרנקו עושה זאת שוב! ולא ייקח זמן רב עד שיכבוש בתשואות רבות את אולמות הקונצרטים
ביצירות סימפוניות אחרות (שכבר אנו רואים לא מעט את שמו, מתנוסס על כותרים עם סולנים וסולניות
בקונצ'רטי נחשבים!)

.jpg


הביצוע השלישי והאחרון להיום.. הוא של המנצח "הרודן" בעצמו..
פאבו יארבי.
Dmitri Shostakovich: Symphony No. 10; Veljo Tormis: Overture No. 2
מי שהיה במפגש המוסיקה הקודם שלנו, הראנו סרטים עם גישות שונות למנצחים..
את יארבי ראינו גם כן. עם פרצוף חצי כועס ועם אש בעיניים. כך בדיוק הוא מנגן ומבצע את
הסימפוניה העשירית של שוסטקוביץ. בשנת 2001 חתם להיות הדירקטור, של התזמורת הסימפונית
של סינסנטי, לאחר שהם ייצרו סינרגיה מופלאה ביניהם מצימוד כימי נדיר. הקבוצה יחד עם יארבי,
הקליטו לא מעט יצירות, כאשר הלייבל טלארק.. הוציאו זוג כותרים בכל שנה ..
ואת הסימפוניה העשירית גם כן .. ב 2008.
יארבי והתזמורת מסינסנטי.. מככבים כאן באופן רציני ביותר, עם אחת ההופעות הגדולות ביותר שלהם.
בסיבוב הקונצרטים הבינלאומי שהם ניגנו את היצירה, הם מכרו קליל את הכרטיסים בארצות כמו- צרפת,
וינה ואמסטרדם..
הפרק הראשון ארוך במיוחד ולוקח ליארבי 24 דק' לסיים אותו, מול 22:45 אצל פטרנקו למשל..
את המתח ואת השקט שלפני הסערה שמגיע באמצע הפרק הוא מותח ומותח בביצוע מרהיב
שמעביר את המאזין לקצה הכיסא ללא ספק.
הפרק השני המהיר והרועש שמתאר את אלימותו של סטאלין, חזק וקשוח, כאשר כלי הנשיפה
של התזמורת מבליחים ללא הפסקה ויוצרים קקופוניה מסודרת במרחב.
יארבי שולט ביד רמה על נגניה "המסכנים" של התזמורת האמריקאית ומעלה מתחתית האולם
צלילים מרהיבים, אפלים, שקטים וחזקים ברגע שהוא רק בוחר.
הפרק האחרון שסוגר את היצירה הענקית הזו, מנוגן לעילא.. עליות וירידות הדינאמיקה שמכריעה
את קונספט היצירה והמוטיבים שעוברים מכלי לכלי מועברים בזרימה מצוינת ובניקיון מרשים ביותר.
זוהי יצירה אדירת מימדים שלמנצח כמו יארבי, כמעט ולא מזיזה.. הכוחות הנפשיים הפנימיים שלו
מושלמים כדי להעבירה כראוי.


אביעד.




hifimusic
אודות
תנאי שימוש
צור קשר
אוהבים את
hifimusic?
סקירות אודיו
הכל
הגברה
רמקולים
מקורות
אחר
סקירות מוזיקה
הכל
קלאסי
ג'אז
פופ/רוק/אלטרנטיבי
עולם/ישראלי/אחר
קישורים
מותגים על פי שם
מותגים על פי יבואן
מומלצים
הפורום
הרשם
לוח בקרה
הודעות אחרונות