גל קריסות הבנקים ובתי ההשקעות, וההלאמות הגורפות שהממשלות מבצעות כדי לחלץ את השווקים ממיתון משתק עוד יותר, הזכיר לי את האלבום של Genesis מ 1973 "Selling england by the pound”. זה אלבום האולפן החמישי של הלהקה ואחד הטובים שבהם.
בתקופה שבה האלבום נכתב, אנגליה עברה מהפך חברתי כלכלי מטלטל: באופן מסורתי החברה האנגלית הייתה חברה סוציאליסטית ריכוזית, משהו כמו ישראל של עד שנות ה80 { למי שזוכר }. מתחילת שנות ה 70, בעקבות משבר כלכלי עמוק, החל תהליך אימוץ הקאפיטליזם בבריטניה. הכלכלה הפכה ליותר כלכלת שוק בסגנון אמריקני, ופחות לכלכלה עם דגש על רווחה { בשנות ה 80, העניין הגיע לשיא בעידן הת'אצריזם }. אחד הדברים שאפיינו את התקופה היה גל הפרטות של חברות ושירותים ציבוריים. אם זה טוב או לא טוב לכלכלה זה פחות רלוונטי כיוון שזה פורום מוזיקה ולא פורום כלכלי פוליטי. מה שכן רלוונטי זה שפיטר גבריאל לא אהב את זה, מאוד לא. ופיטר גם בחור שמאוד אוהב לקטר על מה שלא מוצא חן בעיניו. והוא קיטר, אבל בדרך שלו. בדרך של טקסט אירוני, עוקצני, שמצריך קצת פענוח לפני ההפנמה.
הטקסטים של גבריאל בתקופה הזאת, עולם הדימויים שלו, לקוח ממיתוסים אנגליים, והיסטוריה של ימי הביניים, אבל למעשה הם משמשים כמעטפת לשטיחת משנתו ההומורוסטית\סארקסטית של הקוקו { צפו בוידאו } על המציאות של בריטניה המודרנית.
שם האלבום "Selling england by the pound”, נתרגם את זה ל "מוכרים את אנגליה על משקל "? הוא שורה מתוך השיר הפותח Dancing with the moonlit knight. בשיר פיטר מותח ביקורת על המהפך שעוברת מולדתו, ועושה זאת בחן רב.
החדשות מהשבועות האחרונים, ובמיוחד קריסתו והלאמתו של ענק המשכנתאות הבריטי Northen Rock, גרמו לי להיזכר בשיר ובאלבום. מתגנבת לליבי התחושה שפיטר מספר לכל מי שמוכן להקשיב, כמה שכולם היו צריכים להקשיב לו....
לדעתי האלבום בכללותו מעולה. הלחנים המורכבים של טוני בנקס, אמנם מורכבים , אך רק במידה המשרתת את הטקסטים הציניים ,המתוחכמים ורבי המשמעויות של גבריאל. אבל אם בכל זאת לבחור את המצטיינים אז.. Dancing with the moonit knight הוא שיר הפתיחה, שאודותיו כתבתי, בו שומעים, בין היתר, כמה שסטיב האקט הוא גיטריסט מיוחד.
firth of fifth , הוא שיר שבנוי במתכון פרוג קלאסי , עם נגינת פסנתר יפיפיה במיוחד של מייק ראת'רפורד.
the battle of epping forest , הזוי, תיאתרלי מאוד, אפילו יחסית לגבריאל , ושרוט להפליא.
וכמובן the cinema show, שהוא לדעתי אחד השירים הכי טובים בכל הסצנה של הפרוג רוק לדורותיה. השירה של פיטר גבריאל מעולם לא נשמעה טוב יותר, באף שיר ובאף אלבום.
למגוייסים חדשים לטירוף של ג'נסיס, מומלצים גם שני קודמיו Foxtrot ו nursery crime המרהיב, והאלבום הבלתי אפשרי והאחרון של גבריאל עם ג'נסיס The lamb lies down on broadway