Schumann - Mitsuko Uchida - Davidsbündlertänze\Fantasie
אחרי חמש עשרה שנה מאז הוציאה את אלבום השומן הראשון שלה והאחרון עד היום..
מיצוקו אושידה (Mitsuko Uchida) יוצאת בכותר מרהיב מוסיקאלי ואדיר מבחינה רגשית.
ב 1995, אושידה מנגנת ומקליטה שתים מהיצירות הידיעות והמפורסמות של אחד המלחינים שמגדירים
את התקופה הרומנטית – רוברט שומאן. Carnaval ו Kreisleriana בפיליפס כמובן.
אושידה שתמיד משלבת עבודת פסנתרנות עמוקה, מרגשת ותמיד עשירת מימדים- מתחברת לסגנון
כתיבתו של המלחין וקולעת באמצעותה לאינטרפרטציה מענינת ומרגשת כאחד.
לצערי זו הייתה ההקלטה היחידה של אושידה בכיוונו של שומאן, ועיקר עבודתה במשך השנים התמקדה
ברפרטואר הנפלא של מוצארט ולאחר מכן (ובמקביל) בפרנץ שוברט הגדול ועוד.
ממש בימים אלה, יצא כותר חדש בכיכובה של אושידה, כשהיום אנו עדים למסת הקלטות וקונצרטים
חיים משובחים על קו זמן ארוך במיוחד בתחום.
אושידה כיום היא אחת מהפסנתרנים המפורסמים, הטובים והמוערכים ביותר בז'אנר.
לביצועים הללו שהוציאה כיום, חיכינו לא מעט.
אושידה חזרה לשומאן הרומנטי והמורכב עם זוג יצירות גרנדוזית ומדהימות – שוב.
תחת פיליפס (כמובן) אושידה מקליטה את ה – Davidsbündlertänze, ובהמשך הכותר גם את
ה Fantasie OP 17 לפינאלה. הם ללא ספק
ה-יצירות של רוברט שומן לפסנתר סולו לטעמי
וכנראה שהקונצנזוס מתאים מאד בהשוואה.
הכותר פותח ביצירה הענקית של המלחין: "Davidsbündlertänze"
(Dances of the League of David).
זוהי יצירה בת 18 פרקים לפסנתר סולו, אשר שומן כתב בשנת 1837 ומאחוריה סיפורים רבים.
השרעתו לכתיבת היצירה הזו באה בעיקר מדמיונו הפורה והפואטיות הספרותית שהוא היה שרוי בה כל חייו.
בראשו הקודח והדמיוני הוא רושם את התווים לכבוד "הליגה לדיויד" שהיא למעשה מועדון של אמנים בתקופה
הרומנטית שבראשם יש לשמור על המסורות ועל התרבות כפי שהיא, שמנגד אלו שמנסים בעזרת המודרניזציה
להכחיד כל זכר ולהנחיל שטחיות תרבותית.
רוברט הגיע ממשפחה עם מודעות לסגנון, תרבות ונימוס וכל חייו סבו סביב מודעות זו.
גם כתיבתו המוסיקאלית והטקסטואלית (התחיל שני רומנים ספרותיים) הייתה מופלאה ומלאה ברגש וכבוד למסורת.
לפרקים השונים הוא קורא "ריקודים" למרות שאלו לא מינאוטים ולא בעלי קווי מתאר ריקודיים..
על אף היופי המלודי והמרגש שלהם.
את היצירה הזו הוא כתב כשמאחוריה - זוג דמויות שהוא המציא וכתב לא מעט "בעזרתן".
Florestan ו Eusebius הם פרי דמיונו הספרותי של רוברט שומאן, כאשר הן פנים שונות לאיך שהן רואות
את החיים, הרגשות ופרספקטיבות בעניינים שונים – שתי אלו, הן בעצם הוא עצמו - מהאספקט הספרותי.
כך הוא יכול פשוט להלחין כביכול מזוויות משונות כפי שהוא חושב בראשו המופרע.
ביצירה זו ובתרגום לעברית - "מחולות בני ברית דיויד" הוא חותם על כל אחד מהפרקים באותות E ו F..
כאשר כך הוא מסמן ומאותת באיזו זווית הפרק נכתב ומה אנחנו מתעתדים לשמוע.
Florestan – הוא המהיר יותר, חזק, עם המון אנרגיה מתפרצת ועושר תוים רב.
Eusebius (מבטאים – איוזאביוס) – מייצג את הקטעים, העדינים יותר, העצובים, המרגשים
והמורכבים יותר.
שומאן מתחיל בפרק הראשון של היצירה בהצגה של שתי הדמויות, כך שבהתחלה היצירה, אנו יכולים כבר לשמוע
את הכיוונים של שתיהן והפרק הראשון כולו הוא מאין פתיחה נושאית למה שיבוא מייד אחריו.
שומאן היה גאון בהצגת נושאים בזמן קצר במיוחד.
בהיותו סופר ובעל רגש פואטי, הוא הצליח לתאר ולתרגם את נושאיו לתוים נפלאים מבלי להתפזר יותר מידי.
נגינתה של אושידה נהדרת! היא פסנתרנית מוכשרת עם הבנה פנומנאלית של התוים העומדים לנגד עיניה
ונגינתה אקספרסיבית מאוד, מה שמתאים ביותר למוסיקה של שומאן כאשר היא מובנת בצורה חלקה ורהוטה.
הטמפי שהיא בוחרת בכל אחד מהפרקים כאשר שומאן חילק בין הדמויות:
3, 4, 6, 10 ו 12 הם של פלורסטן ו 2, 5, 7, 11 ו 14 הם של איוזאביוס כמובן. מעולה לטעמי.
היא מצליחה להעביר לא רק את בניית הנושאים כפי שהתכוון כנראה המלחין, אלא גם את החלוקה הווירטואלית
בין הצדדים באופן מעורר הערצה.
בהשוואה לפוליני ( Deutsche Grammophon - 471369 ) למשל, שהיה קצת איטי יותר היא
מזרימה דם קצת יותר מרגש ומורכב והיא חופרת לעומקה של היצירה באופן מלומד יותר כנראה.
הפרקים השונים כאמור, כתובים וכן מנוגנים ע"י אושידה כך שהם פועלים כקונטרסט כפי שהם מצטיירים בעולם
של פלורסטן ואיוזאביוס.
מייד לאחר המחולות, אושידה החליטה להקליט את הפנטזיה (Fantasie – בעצם שומאן טעה באיות המילה
מצרפתית וכך זה נשאר) של המלחין.
זוהי יצירה בת שלושה פרקים (סונטה) עם כמות רגש עצומה, שנכתבה בקיץ 1836.
היא נחשבת ובצדק גמור לטעמי - לאחת מעבודות הפסנתר הטובות והחשובות בתקופה הרומנטית המוקדמת
ושל שומאן בכלל. את היצירה הוא הקדיש לפסנתרן הענק – פרנץ ליסט.
שומן רשם את הפנטזיה שלו כקטע מוסיקאלי שרווחיו יועדו לזכרו של לוודיג ואן בטהובן שנפטר
כ 10 שנים לפני כן. שומן ביסס ושילב נושאים מהמוסיקה של בטהובן ביצירה.
חלק באופן מובהק, כגון העתקת פראזות או נושאים וחלקם רק במידה מרומזת. למשל הפינאלה של הסימפוניה
השביעית של בטהובן שהתכוון לשזור גם כן, אך בסופו של דבר זנח את הרעיון ומה שנשאר מזה, הם הדים שהשתרבבו
לפרק השני ביצירה. בעיקר בקו הבס.
היצירה היא במודל סונטה כאמור, אך די משוחררת מבחינת חוקיות.
הפרק הראשון מתאר נושאים מרגשים ועתירי אמוציות, בפרק השני שומאן כותב מארש פומפוזי ואדיר מימדים
כאשר הוא חוזר על נושאים מהפרק הראשון גם כן. הפרק השלישי כתוב עם עדינות מופלאה שממצה את הרוח הרומנטית
וכן את אהבתו של שומאן והערכתו לבטהובן ובכלל לסגנון.
פסנתרנים רבים ניסו את כוחם בביצוע היצירה, אך לצערי חלקם פשוט מפספסים את מאסת הרגש הזו ואת היכולת
להכניס את המאזין למצב של "חלום".
אושידה, אותה אני אוהב מאוד, מצליחה אך אני חושב שהיא קצת מהססת, או מנגנת מבלי להכניס את עצמה
"לאזור הסכנה" באופן טוטאלי.
נשמע שהיא מנגנת את התווים והבנתה מצוינת, אך היא מגבילה את עצמה להיכנע לרגש
והאקספרסיביות שלה נפגמת במעט.
האמת היא, שאם לא הייתי שומע במפגש המוסיקה הראשון שלנו אצל עמיר, את הביצוע של וויסנברג ליצירה הזו,
עוד הייתי יכול להתאהב מאד בזו של אושידה, אך כשמקבלים טעימה מרפרנס שכזה (וויסנברג) קשה שלא להשוות.
למי שתוהה, זה לא רע ולא בינוני, זה גם לא רק "טוב". זה ביצוע מצוין!.
אך יש טובים ממנה לפנטזיה מסתבר. בכל זאת, נגינתה קולחת, ועל אף האיפוק, היצירה מועברת בצורה יפה מאד.
הכותר החדש יצא גם בגרסה מיוחדת ובאריזה מהודרת אותה רכשתי לעצמי.
חוץ מה Look היוקרתי יותר והספר מלא בתמונות ובמידע על המוסיקה המוקלטת, חברת פיליפס הוסיפה
דיסק מדיה נוסף שבו מראיינים את אושידה על המוסיקה של רוברט שומאן כחצי שעה לערך.
בראיון היא מספרת על אהבתה למוסיקה, על כיווני האינטרפרטציה שלה ועוד בנושא.
גימיק נחמד ומעשיר מאד על יחסה של המבצעת שבסיס המוסיקה שהושמעה רק עתה.
זהו אלבום מצוין נוסף, מאחת הפסנתרניות המוכשרות והנהדרות שיש היום לז'אנר להציע לחובבי המוסיקה
שבסיסו מוסיקה מדהימה ביופייה כאמור.
מומלץ מאד.
אביעד.
, והמון ריכוז, ובנייה נהדרת!), וסונאטות של בטהובן, אלא גם בסט המדהים ביותר ששמעתי, טכנית ומוסיקאלית, לאטיודים של דביסי (לא 
.