Rockport Technologies - Mira Monitor

הסקירה הזאת נכתבת במרץ 2012. מוצרי חברת רוקפורט מיובאים כבר זמן מה לארץ ישראל על ידי יגאל לסרי (I.L Audio) ואני לכלימתי עוד לא הספקתי להאזין אפילו לאחד מהאקזמפלרים שהגיעו לארץ.
מזל שיש סקירות.

בטח שמתם לב שאני בדר"כ נמנע מלסקור רמקולים מדפיים (אני חושב שהרמקול היחיד שסקרתי שהיה מדפי אמיתי הוא ה- Orsa של JAS). האמינו לי שזה לא בגלל דעות קדומות או בגלל שאני חושב שזה תחום שאינו מתאים לאודיו הי-אנד.
ההיפך, בהנתן גודל הסלונים ההולך וקטן (בעיקר לטובת עוד חדרים, ואולי בכלל), אני סבור שרמקולים מדפיים אמורים להיות שחקנים יותר חזקים בתחום שלנו, ואיכשהו אנחנו כנראה נוטים להתעלם מהאופציה הזאת שלא בצדק.

אך במקרה שלי קיים תירוץ מוצדק. לא רק שיש לי חדר גדול יחסית (כ- 30 מטר פתוח לכ- 30 נוספים) אלא שיש לו גם תכונה של בליעת באס מאסיבית. זה גורם לרוב הרמקולים המדפיים להשמע מאוד אנמיים, ואז גם אם יש בהם קסם מיוחד הוא עלול להעלם אל מול תחושת החוסר בתחום הנמוך.

זאת הסיבה שמראש קצת חששתי מהסקירה הזאת, וסיכמתי עם יגאל שאם ארגיש שהרמקול קטן על החדר לא אבצע את הסקירה. אני לא חושב שזה הוגן להכשיל מוצר בסדר גודל כזה בגלל "שימוש לא נכון".
ביום שחיברתי את המירה מוניטור (לעיתים יופיעו בסקירה גם כמירה לקיצור, למרות שזהו שם הדגם רצפתי בטח תבינו למה אני מתכוון) כל החששות האלו התנדפו כלא היו.

רגע לפני שנגיע למירה מוניטור בואו נדבר קצרה על חברה רוקפורט (טקנולוג'יס, לא הנעליים) שמופיעה לראשונה לסקירה באתרנו.
חברת רוקפורט האמריקאית החלה את דרכה לפני כמעט שלושים שנה (אז כ- Payor Acoustics על שם המייסד אנדרו פיור) אך אני חושב שהמוצר ששם אותה באמת על המפה (כבר תחת השם רוקפורט אם אני לא טועה) היה הפטיפון האגדי Sirius וגילגוליו.
כיום, בתחום הרמקולים, אחד מהמאפיינים הבולטים של חברת רוקפורט הינו בניית תיבות קשיחות ובעלות גאומטריה אופטימאלית לביטול גלים עומדים (פנימיים) ועיוותי הקרנה כמו גם שימוש בדרייברים מיוחדים מ- Carbon/rohacell הבנויים על הנעה של Audio Technology (אך לא במקרה של המירה מוניטור).






כאמור, וכפי שמשתמע משמו, המירה מוניטור הינו רמקול מוניטורי בקונפיגורציית 2Way.
על התחום העליון אחראי טוויטר סופט דום (1 אינצ') של Scanspeak, ועל המיד והבאס דרייבר 6.5 אינצ' (של פירלס כמדומני).
הפורט ממוקם בחלק התחתון של הפאה הקדמית.



המירה מוניטור לא נראה כמו רמקול מדפי קונבנציונאלי. הוא רחב וגבוה אך אינו עמוק יחסית.
הפאזה העמוקה בחלק העליון ובעלת הגאומטריה המשתנה בצדדים מעניקה מראה מיוחד ואפילו מקטינה את העומק הנתפס עוד יותר.



המירה מוניטור מגיעים עם סטנד יעודי כבד מאוד מברזל שמתאים בצורה מושלמת לגאומטרית הרמקול (וכנראה שהיה גורם אקטיבי להפתעה שלי מהסאונד של המירה) ויחד הם מעניקים מראה מצודד ולא מכביד.
איכות הגימור מהמעלה הראשונה, הבלאק פיאנו של צמד המוניטורים היה יפהפה.



קצת פחות אהבתי את ה"גרילים" שהיו בעצם מין יריעות סיביות אפרפרות ללא שום מסגרת שפשוט נצמדות לארבעת הסקוטצ'ים העגולים שבחזית הרמקול. [לא השתמשתי בהם כלל ולכן כנראה שכחתי לצלמם, אתכם הסליחה]





כבר בהצבה הראשונה, לפני אופטימיזציה, היה לי ברור שיש לי פה עסק עם מוניטורי לא קונבנציונאלי.
רמקולים כאלו בדר"כ דורשים ממני הצבה קרובה יחסית כדי לקבל תחום אמצע מלא ואחוד.
לא כך עם המירה מוניטור, אותם יכולתי להציב קרוב מאוד לנקודת ההצבה של הרמקולים שלי (כמה סנטימטרים קרובים יותר האחד לשני) מבלי שישמעו מפוזרים במרכז ועדיין היה להם בשר ופוקוס. מצויין, זה אומר שלא צריך לוותר על רוחב הבמה.

עוד תכונה מאוד לא סטנדרטית שתופיע לא מעט במהלך הסקירה אני משער, קשורה לאופי הטרבל.
יש תכונה לרמקולים מודרניים להשמע דקים וחודרים בטרבל. זאת אחת התכונות שגורמות לי להתרחק מהם.
למירה (במפתיע) היה טרבל מאוד "רחב". אני מאוד אוהב להאזין לרמקולים עם toe in בחדר שלי, הרמקולים שלי מכוונים לנקודה מאוד קרובה לאחורי הראש שלי. אני אוהב את תחושת העומק שהעמדה כזאת מייצרת.
במקרה של המירה הגעתי ל- toe in אפילו יותר אגרסיבי, כזה שמכוון אפילו קצת לפני, בדר"כ רמקולים לא נשמעים לי טוב בקונפיגורציה כזאת. או שהם הופכים לדקים מידי או עמומים מידי, במקרה של המירה זה הרגיש לי אופטימאלי.

כפי שכבר רמזתי בתחילה, ובוודאי שאמשיך לתאר במהלך הסשן, המירה מוניטור הפתיעו אותי מאוד בסוג הסאונד שהצליחו לייצר בחלל שלי. היה להם Force, אימפקט וגודל צליל של רמקול ריצפתי בגודל בינוני וממש לא כזה שהייתי מצפה לקבל מ- 2 Way מדפי. ויותר מהכל הפתיע אותי הבאס שהם מייצרים. נכון שהם לא ירדו הכי נמוך בעולם, אבל לתחום שהם כן ירדו (שלא היה מביש רמקול רצפתי נורמאלי), הם יצרו באס מלא, חזק וארטיקולטי, כן, אפילו בחדר שלי!





לתחום הווקאל הנשי התלבטתי האם לקחת אחת מזמרות הטורצ׳ העתיקות שלי או מישהי קצת יותר מודרנית.
לא הצלחתי להחליט אז הנה לכם שתים.

נתחיל עם דינה וושינגטון באלבום What A difference a Day Makes, לא יודע אם זה רק עבורי, אבל אני חושב שזאת הזמרת בעלת הקול העצוב ביותר שאני מכיר. לא חשוב מה היא שרה זה תמיד יכניס אותי למוד מלנכולי בגלל נימת הייבוב בקולה.
באלבום הזה, שכולל את טרק הנושא שלדעתי הינו אחד השירים הכי מזוהים עם וושינגטון (למרות שכל המי ומי הקליטו אותו כפי שנהוג בז׳אנר) וכמובן גם ליווי הכולל סקציית כלי מיתר.
באלבום שכזה אני מנסה לעמוד על כמה תכונות עקריות. איך הרמקול משחזר את הקול האנושי באופן כללי, טונאליות, פרזנטציה וכו׳. איך הוא משחזר אלבום ״עתיק״ שכזה (לא מוקלט גרוע, אל דאגה) וספציפית האם הוא מצליח ״לגעת״ מעבר לאיכויות סוניות.

אני חושב שלכל רמקול מהזן המודרני יש בעיה לשחזר את קולה של וושינגטון. יש לה משהו בקול שבשילוב ההקלטות תמיד מפריד את הטוויטר מהמיד, לפחות ברמקולים דינמיים. אז גם כאן ניתן לשמוע את התופעה, אך בכל זאת המירה העניקו כאן משהו שלא שמעתי בכל רמקול מודרני.
הטוויטר או יותר נכון הטרבל שלהם לא קטום או מרוכך כמו ברמקול שלי, אבל, יש למירה מן טרבל "רחב" מהרגיל, פחות מחודד או ״מנסר״, וזה בהחלט עוזר לקול כמו של דינה.
אני עדין חושב שרמקול כמו שלי מעניק ביצוע יותר מתאים לאלבום כזה, אך למי שמעוניין ברמקול בעל סאונד יותר מודרני (רובכם אני מניח) טוב שניתן להנות גם מאלבומים כאלו. ובהחלט נהנתי.

בצד המודרני בחרתי בקומפילציה האחרונה של קאסידי Simply Eva טוב לא בדיוק ביצועים עדכניים, אני חושב שרובם הוקלטו לפני כמעט 20 שנה. מעניין עוד כמה זמן ימשיכו לצוץ אלבומים של המנוחה מאז שנת 96.
מלבד ההבדל בתקופות ובסגנון, בניגוד לתזמורת אצל וושינגטון כל הביצועים כאן הם נטו ווקאל וגיטרה. קאסידי מלווה את עצמה באקוסטית כפי שהיא עושה בדר״כ אך בגלל סגנון ההקלטה עם פיקאפ היא מקבלת קצת אפקט "חשמלי״. החומרים אגב ודאי מוכרים לחובבי קאסידי, אך לפחות חלקם שונים מהגירסאות המוכרות.

מה שכן משותף לאלבומים זה קולה של קאסידי שגם אוהב להעמיס על הטוויטר, וגם בשניהם טרק בשם time after time רק שכאן מדובר בשיר של סידני לאופר לא בסטנדרט. אגב לאופר יש כאן גם את true colors בגירסה מרהיבה.

קולה של קאסידי הוא כבר כזה שיותר מסתדר עם רמקולים מודרניים, ועדיין לאותו "רוחב״ של טרבל יש השפעה חיובית גם כאן.

עוד נושא שאולי כדאי להזכיר כבר עכשיו הוא נושא הפרזנטציה. אני לפחות, בחדר הנוכחי, התרגלתי לצפות מרמקולים מדפיים לסוג מסויים של פרזנטציה. יותר קטנה בגודל הצליל ולפעמים גם בבמה, ובדר״כ גם יותר מפוקסת.
כמעט תמיד אני גם צריך להקטין את מפתח הרמקולים כדי להעלים אותם ולשמור על גודל צליל מינימלי.
המירה לעומת זאת התנהגו כמו רמקולים רצפתיים בהקשר הזה, למעשה הם היו יותר "רצפתיים" מהרבה רמקולים רצפתיים שביקרו כאן.

יש להם עובי, יש להם גודל, ואפילו יש להם באס. הפתעה לא קטנה בחדר שלי.
המיקום הפיזי שלהם כפי שבטח הזכרתי בסעיף הסטאפ מאוד דומה למיקום שאני מציב את הרמקולים שלי. כנ״ל זוית ההטיה, אולי אפילו קצת יותר.
אותו רוחב, או עובי בטרבל מאפשר לך לשחק עם ההצבה לטובת פרזנטציה בלי לדאוג שיתקבל צליל דק מידי.

ואכן, קולה של קאסידי נשמע לי כאילו משוחזר מרמקול רצפתי לכל דבר. אני מודה שלי אישית ממש לא מפריע קול קטן שנשמע לי בדר״כ יותר אנושי, אך אני יודע שרוב המאזינים מעדיפים דווקא צליל יותר גדול.
סה״כ ברמת הפרזנטציה המירה העניקו פרספקטיבה די דומה לרמקול שלי, כשאולי המירה מעניקה צליל יותר אחוד ומעט יותר גדול והרמקולים שלי העניקו במה מעט יותר גדולה אך ההבדלים באספקט הזה היו די זניחים ביחס להבדלים אחרים בין הרמקולים.

נשארנו עם הנושא האחרון. האם המירות הצליחו ״לגעת״ בשיחזור ווקאל.
ראשית אציין שבאופן כללי אני משייך תכונה שכזאת יותר לאלקטרוניקה מאשר לרמקול, ובכל זאת, כשרמקול לא טוב, או לא פועל בסינרגיה עם שאר המערכת זה לא קורה.
פה זה קרה, בקלות. באלבום של וושינגטון לא הצלחתי לזכור שאני אמור לכתוב לעצמי הערות וחזרתי על כל טרק לפחות פעמיים, על חלק יותר. באלבום של קאסידי אפילו שיר לעוס כמו Over the rainbow הצליח ממש לרגש.
צ׳ק.

Nature Boy של רן בלייק מ- Sonic Temples נשמע מרתק. לא היה חסר לי כלום מהחוויה התלת מימדית שיש באלבום, הבאס של שולר מאוד ארטיקולטי ועדיין שומר על הנפח של הכלי ולא נשמע ״מכני״ מידי.
אך באלבום הזה היתרון המשמעותי יותר מול הרמקול שלי היה בפסנתר שנשמע יותר ״קריסטלי״ (דווקא במובן הטוב) ופחות MIDי, יותר מאוזן.
גם המצילות יותר פתוחות למעלה ומעניקות קונטרסט חוויתי מול הבאס.
כשמשווים בין הרמקולים ה- WLM נשמע קצת "מרוח" מול המירה מוניטור. למעשה מבין ההקלטות/אלבומים ששמעתי, אני חושב שזאת היתה ההקלטה שהמירה הכי אהבו. או לפחות אני.


ואם מדברים על אהבות, אחד הטרקים האהובים עלי ביותר בווליום השלישי של The Art of the Trio בהנהגת מלדאו מיודעינו הוא River Man (של ניק דרייק במקור כמובן).
הקונטרבס פה מודגש מאוד אך גם מופרד היטב בהקלטה, וזה יכול להיות כלי נהדר לבדוק באס של סטאפ. אני פחות מחפש פה טבעיות של קונטרבס, לטעמי זה לא הצד החזק של ההקלטה הזאת, אבל היא עוזרת לי לעמוד על אופי הבאס הן מבחינה כמותית והן מבחינת טקסטורה.
יש לי במקרה הזה גם כלי עזר, במיוחד בחורף יש לי פרופיל גבס איפשהו בתקרה שלא עומד בתדרים האלו ומתחיל לווברץ כשאני מאזין לטרק הזה דרך הרמקול שלי.

המירה מוניטור כצפוי ניגן את האלבום הזה בצורה נהדרת. סה"כ דומה מאוד לאלבום הקודם, פסנתר קצת יותר נכון, קצת יותר פתוח למעלה. למרות שהקונטרבס נשמע פה מלא הוא לא מלא כמו דרך ה- WLM, הוא יותר "נשלט" (אך עדיין נשמע אקוסטי) ומרגיש שיורד פחות נמוך, ודרך המירה פחות מרגישים את עודף הבאס בטרק הזה. ולא, פרופיל הגבס לא מווברץ.

ל- Me And Mr. Johnson של קלפטון (שרכשתי בשביל לעשות ריפ למפגש בסוף השנה שעברה) האזנתי בסביבות חמש לפנות בוקר בווליום בהתאם וממש הופתעתי מהבאס, הפרזנטציה והפירוט בווליום כזה. ברמה מסויימת המירות התנהגו כמו רמקולים מאוד נצילים.

למחרת החלטתי שהאלבום הזה יופיע בסקירה לשם הגיוון והאזנתי לו שוב הפעם בעוצמה מתאימה לחומר (האמת שזה בלוז די קליל).
פה המירות הראו לי שהם יודעים להתנהג גם כמו רמקולים זוללי זרם עם עוצמה כוחנית (בגבול הסביר כן? אין פה קסם) ומסוגלים להגיע ל- SPLים מרשימים מבלי להשמע מקומפרסים או מאומצים. נייס.

זה עשה לי חשק והמשכתי בז'אנר למספר אלבומים וקינחתי עם Face to Face של הוקר. זה אלבום שונה מהקודם של קלפטון, גם מבחינה סונית וגם מבחינת התוכן. וכאן בא יותר ביטוי לדרייב וכוחניות מוזיקליים וקול אנושי קצת יותר מורכב וגם את כל אלו צלחו המירות בכבוד.

הקונצ׳רטו לצ׳לו באי מינור הוא אחת היצירות האהובות עלי, אבל איכשהו לביצוע של גבטה (החברה של אביעד) לא התחברתי כל כך עד היום. משהו באינטרפטציה שלה, בעיקר בפרק הראשון הרגיש לי תמיד מלאכותי ומעצבן.
זה אולי קצת עצוב, או מדאיג, אבל צמד המירות האלו הצליחו לשנות קצת את תפיסתי לגבי הביצוע הזה, בעצם אולי לא לגבי הביצוע אך בטוח לגבי ההקלטה.

זה מתחיל בתחום הגבוה, התחום הגבוה של הרמקול שלי די מרוסן, תמיד ידעתי את זה, והאמת שאני די מחבב את התכונה הזאת שלעיתים קצת מסווה בעיות בהקלטה או בשחזור.
אך לפעמים זה בא במחיר. כמו שקורה באלבום הזה. הרמקול שלי מסווה חלק שניתן להגיד שהוא לא רלוונטי לביצוע מחד, אך בפועל הוא משפיע על חווית ההאזנה מאוד. מדובר בסוג של הד בחלל הנגינה שנשמע במיטבו בקטעי הסולו בפרק הראשון אך לא רק. זה אומנם רק הד אך הוא תורם לא מעט לתחושה ריאלית של מקום פיזי ופחות וירטואלי.

עוד יתרון משמעותי התגלה בצד אחר של הסקאלה. לא ממש באס נמוך, אלא מיד נמוך עד באס גבוה. שם כשהצ׳לו מייצר מן נהמה ארוכה ומלאה, דרך צמד המירות היא מאוד קונסיסטנטית, נשלטת, אך עדיין מאסיבית ואילו דרך הרמקול שלי היא קצת ״מפוזרת״ כאילו מאוד ״אקוסטית״ אך בהשוואה היא נשמעת לי יותר נכון דרך המירה.

את ההבדל הזה אני מייחס אגב בעיקר לשוני בין התיבות, שאצלי ללא ספק משתתפת בחגיגה כזאת, אך גם להבדל בדרייברים.

אך היצירה הזאת היא קונצ׳רטו ולא ביצוע סולו, וגם בשחזור התזמורת קיימים הבדלים משמעותיים.
ה- WLM מצליחים מצדם להפיק בחדר באס יותר נמוך ויותר מאסיבי, זה עוזר מאוד לקטעי ה ״צעידות״ של הקונטרבסים לדוגמה. המירות לעומת זאת מפיקות באס יותר נשלט, מאוד יפה בגווניו אגב, אך פחות מלא ויורד פחות נמוך.
בקטעים היותר מגוונים, כאשר התזמורת מפעילה יותר מכמה משלוחותיה בו זמנית, מתברר עוד הבדל בין סוגי השחזור. ה- WLM מצליחים לייצר יותר תחושה של גודל ורוחב, המירות מצליחות לפרק את הצלילים הבודדים וקבוצות הצלילים ביתר דיוק.





לקח לי הרבה זמן לנסות ולהסביר לעצמי מה בעצם תפס אותי במירה.
התשובה הגיעה רק לקראת סוף הסקירה. אומנם היו כאן כמה אלמנטים מפתיעים, כמו העובדה שהם לא ניגנו כמו רמקול מדפי, הבאס שאין לי מושג מהיכן הגיע והטרבל הרחב הזה...

אבל אני חושב שמה שבאמת תפס אותי זה שבעצם לא היה כאן שום אלמנט ״מיוחד״ מידי. הם העניקו חוויה סונית, חושית ודרמטית בלי שום טריק טונאלי או אחר. הצליחו להיות ארטיקולטיים מאוד (מורגש במיוחד בבאס ובמיד) מבלי להיות ״כוחניים״ או אנליטיים או יבשים. הצליחו להציג פירוט גבוה משאני רגיל מהרמקול שלי מבלי להשמע לרגע בהירים. העניקו פרזנטציה די גדולה ועמוקה יחסית לגודלם, אבל לא הלכו לכיוון המנופח, ולא לכיוון הפרזנטציה המסותתת בסכין חדה.

בקיצור רמקול נהדר, לפחות לפי הבדיקה שלי הוא יכול להתאים גם למי שחשב על רצפתי, ובשילוב תמחור יוצא מן הכלל אהיה סתם חנטריש אם לא אמליץ בחום לשמוע אותם.






מקור: MBL 1531, MBL 1611, PC based Music Server,M2Tech hiFace Evo, Lenco L70, Denon 103R
הגברה: MBL 8011S
כבילה - חשמל: Siltech Ruby Hill II, MBL, Elrod
כבילה - סיגנל: Siltech Compass Lake, Siltech Prince, Siltech i770, Furutech Formula2 USB
טיפול חשמל: Isotek Orion
סטנד: Finite Elemente Pagode Master Reference
רמקול: WLM La-Scala



נצילות: 85db
עכבה נומינלית: 6 אוהם
הספק מינימלי מומלץ: 30 וואט
טווח היענות: 45 הרץ עד 20 קילו הרץ
מידות (כולל סטנד): גובה כ- 110 ס"מ רוחב כ- 30 ס"מ עומק כ- 27 ס"מ
משקל (כולל סטנד): כ- 52 ק"ג


מחיר : 23,000 ש"ח
יבואן: I.L Audio