Robert Wyatt - His Greatest Misses

ב1 ביולי 1973 בארץ הקודש השאננות בשיאה,
רחובות תל אביב מלאים באנשים שאין להם מושג מהמלחמה שהולכת לבוא.
אני בדיוק מתחיל את חופשת הקיץ שלי בהשתוללות ובכדורגל
(בחוץ עם החברה ... לא מול המחשב ...)
ובמקום אחר בעולם, באנגליה,
מתקימת מסיבת סלבס מרובת נשים ושתיה.
בפינת החדר יושב לו רוברט ווייט שתוי עד כלות ומעשן לו איזה צינגלה קטן.
לפתע הוא מתרומם הולך לכיוון המרפסת וקופץ ...
בפעם הבאה כשוויט התעורר, הכל היה שונה ...

עד אותו זמן ווייט, מוסיקאי מתופף ניגן בלהקה בשם Soft Machine
שניגנו, עישנו ושתו רוק מתקדם.



החודשים שלאחר מכן כללו התאוששות מהנפילה
שהשאירה אותו משותק בפלג התחתון של גופו.
מי שעזר לו לעבור את השעות הקשות בבית החולים
היה חבר בשם ניק מיסון (כן נכון ... ההוא מהפינק פלויד שידע להרביץ על התופים).

נפילה זו אילצה אותו לצאת למסע חדש ... מסע של "לבד".
באוקטבר הפינק פלויד קיימו מופע התרמה בלונדון פעמים ואספו כסף לוויט.
וביולי 1974 הוציא וויט אלבום סולו מצוין Rock Bottom
של רוק מתקדם שהופק על ידי ניק מיסון.



אני רק כ 7 שנים מאוחר יותר נחשפתי לסוג המוסיקה הזה.
באותה שנה שמענו במסיבות הכיתה שירים מתקתקים
ואני ייחלתי בליבי לסלו צמוד עם שוש המלכה של הכיתה.
מאוחר יותר בשנים המרדניות של התיכון שמעתי רוק מתקדם
ורכשתי את Rock Bottom שזיעזע אותי קלות.

יותר מאוחר וויט הוציא סינגל שהיה גירסת כיסוי ל I'm a Believer.



מאז ממשיך וויט להוציא מוסיקה איכותית, אך ... לא במיין סטריים.

ב- 2004 יצא אלבום אוסף משיריו של וויט.
האלבום נושא את השם האירוני His Greatest Misses
שכל כך מתאים להומור של וויט.
(שזה הפוך מ BEST HITS ...)



האוסף משובח ונותן מיקבץ נאה של כל שיריו הטובים.
אני אישית שמחתי מאוד להיתקל באלבום זה לפני כמה חודשים.
ולהיזכר בתקליטים שהיתי מנגן בחדרי המנגנים את Sea Song



ואת Shipbuilding




תהנו !

האלבום Rock Bottom הוא אלבום הדיכאון הכי עמוק שאני מכיר.
הטקסטים מעורערים לחלוטין ועצובים עצובים עצובים.
השירה של ואייט באלבום היא לא בדיוק שירה. היא נשמעת כמו משהו
בין מילמולים של שיכור מלא ברחמים עצמיים, לשיחה אינטנמית עם פסיכולוג,
ללחישה של וידוי כואב בפני הכומר. בלי ספק, מעולם לא שמעתי אף אחד שר בצורה כזאת באף אלבום.
דבר נוסף ויוצא דופן באלבום, אילו העיבודים הפסיכדליים עד הזויים של מייסון.
הסאונד יוצא הדופן של האלבום, הוא למעשה זה שיוצר את האוירה החד פעמית כל כך.
השירים לא בדיוק בנויים כמו שירים, המלודיה צפה ונעלמת שוב שוב בין מקצבים אה-סימטריים ואיטיים,
קצת נגיעות ג'זיות, וכמובן רוק.
כל זה הוכיח לי שבפינק פלוייד, יש עוד הגאונים מלבד בארט,ווולטרס או גילמור.

לא מזמן, במקרה, ישבתי בסלון של חבר, והוא ניגן שם DVD בהופעה של פינק פלוייד { לא זוכר איזה }.
כאשר הם ביצעו את comfortably numb , עלה לבמה, או יותר נכון התגלגל לבמה, מר ואייט בכבודו
ובעצמו, וביצע את השיר , כשהוא קורא את המילים ... מדף מודפס. משעשע. אבל מאוד מרגש.

אלבום נוסף של ואייט שמאוד אהבתי הוא Shleep משנות 90. שווה בדיקה.

אהממ... נכון
זכור לי בצבא בשמירות בלילה עם ווקמן איווה
מעודד ביותר...

Robert Wyatt - Rock Bottom היה אחד התקליטים היותר מושמעים אצלי
לאחר המעבר לCD לא שמעתי תקליטים יותר וכך Rock Bottom נשאר רק זכרון ישן וטוב
התקליט עצמו אמור להיות מאוחסן בתוך ארגז בפינה ואולי הגיע הזמן לבדוק שוב אם הוא עדין מדבר אלי (בCD ולא תקליט...)
אני לא זוכר את השירים עצמם אלא רק את "התחושה וההרגשה" שלהם (הרבה שנים שאני לא שומע תקליטים...)

וכן לדבר ולקרא על מוזיקה יותר מענין מאשר המכשירים

ירון

זה ב DVD הופעה של דייויד גילמור, אכן עצוב מאד.
http://www.youtube.com/watch?v=_YpfzmAQvoc

כן , זה הקליפ
..... ואני עדיין מנסה להתגבר על ההלם בלראות את גילמור מנגן על גיבסון
יודע מה ? יכול לבוא טוב איזה DVD הופעה עם סאונד משובח,
איזה פינוק לחגים..

אפיב, דג - יקיריי

אזכורו של robert wyatt (להלן רוברט) הציף גם אותי ,ram_bra , מיפו בזכרונות חמים.
גם אני נחשפתי לפועלו של wyatt קצת לפני הצבא . (rock bottom , כמובן).

יותר מכל זכורות לי הנסיעות הטראגיות, צפונה בימי א' - נסיעות שהחלו ברכבת והמשיכו בדרכים אחרות אל הבסיס שלי ,כשאני עטוף באימה, עצב ,ורחמים עצמים על שנאלצתי להיפרד מיעל , החברה שהייתה לי אז (ושהכי אהבתי להריח אותה בעולם *), ובמקום זה לבלות את השבועיים (במקרה הטוב) הבאים- מוקף בעדת בהמות-משא מהסוג הנמוך ביותר, ואשר היוו נכס למדע משום שאימתו את תורת דרווין למעלה מכל ספק.

(אגב, אז עוד לא ידעתי שיום אחד אהיה אלוף פיקוד צפון ושהחיים הצבאיים כה יקסמו לי).

וכשהשיר sea song מתנגן בלופ אינסופי (אני מעריך ששמעתי אותו כ-78000 פעם בקירוב ),ובעזרת העיבודים המופלאים ,המהלכים הבלתי צפוים של הכלים, המלמולים והטקסטים ,העולם המבהיל-מושך-מרתק-מפתה-ובעיקר מובן לי כל כך ,שהשתרע אל מול האופק ומול הנופים מטילי החרדה ,נופים הממוסגרים תמיד בחלונות של רכבות ושל הסעות חייילים- עצב בוקר יום ראשון נמסך והתערבב ברחשים האפלים הנעים בראשו של wyatt ובעיקר בראשי שלי ram_bra , מיפו.

המוסיקה (גם זו של wyatt) שמרה על שפיותי (יש שיחלקו על כך, מבחינה קלינית) במהלך השירות הצבאי .
(אגב, מאוחר יותר כשהייתי כבר אלוף פיקוד צפון - התחלתי לשמוע מארשים צבאיים ואת מקהלת הצבא האדום-אך על כך בפעם אחרת)

על כל פנים , בהמשך התוודעתי לרוב אלבומיו המצויינים של wyatt ( החל מ- old rottenhat ו- dondestan המופלאים והמובנים (מלשון מובנה) יותר לכאורה ,ועד shleep ו-cuckooland .
אה כן, גם את nothing can stop us המעט שונה באופיו ,וכמובן גם את אלו מתקופתו הפרה-משותקת , כלומר מההרכב soft machine.

עוד שלושה דברים , ברשותכם :

1.דג כתב שזהו האלבום המדכא ביותר שהוא מכיר - כאן אני חולק עליו , קיימים מספר ארטיפקטים אשר יוכלו להדיח את wyatt מפסגה זו (אם כי, גם עניין זה אינו בר ויכוח , שהרי לעצב פנים רבות ,כידוע).

*2.לגבי יעל ,החברה שאהבתי להריח : כששמעתי ,שנה מאוחר יותר ,(עכשיו בבסיס בדרום הארץ ובו נופים ושקיעות וצבעים הטומנים בחובם עצב אחר ומחשבות אחרות ) את No Pussyfooting של Fripp ו- Eno או אולי רבעיית מיתרים של debussy-היא אפשרה לבחור אחר להריח אותה.)

3. אני שונא אוספים - קנו את האלבומים עצמם.


בכל מקרה הידד לרוברט הטוב .

רם , יפו

אחת לכמה זמן אני מפנק את סביבת המגורים שלי במקהלת הצבא האדום. מילא שזו מוזיקה מרתקת לווליום גבוה [ ומעניקה פורקן לרגשי אלימות כמעט כמו לאונקאוואלו ] הרי שהיא מעניקה בנוסף בונוס היסטורי בדמות האזנה/פענוח למוזיקה של מעצמת על שכוחה באינסוף אנשיה. קאלינקה נותן בעצם סוג של מארש כוחני שעולה בעקומות היסטריות [ מי ששמע לעצתי עשה סיבוב על קבוצת דלק בשבוע שעבר !] ומלמד כמה כיף זה שכל הסובייטים איתך ומצטרפים אליך בשאגה גברית מיליטנטית מתוזמנת ומוסדרת היטב בדרך להכות בנאצים. שורה תחתונה - השוק למטה - אבל ייתכן שזו רק חצי הדרך : וייתכן שזו התחתית ומכאן תוך שנתיים שלוש יש מקום ל-70% למעלה.

ס. ידידי (האנליסט אלא מה !)

אני שמח על כך שמתחת לשנינו מופיע הכפתור הדולק online סימולטנית, זה מקל מעט על בדידותי (אכן-אנחנו לא לבד).

לעניננו: למכור או לקנות? (זו השאלה, אם אתה יורד לסוף דעתי)
(אני מושקע בכותנה, וככולם בחברות בנייה סיניות,ומה לדעתך עלי לעשות עם מטילי הזהב?
( המאכלסים , כאן בבית ביפו , כל חלקה טובה ואף מצמצמים את עומקה של הבמה , מנפנפים לשלום למיד השמן).

רם, יפו

ריכטר ורם, לפני שאתם מחזירים טלפון לוורן באפט ..

http://www.dailymotion.com/swf/k2GEzYKbv1P6IUHSpY