Renaud Garcia-Fons - La Linea del Sur
חיבתי הרבה לוירטואוז הדאבל בס רנו גרסיה פונס התחילה באלבום
המופלא "ArcoLuz" אשר מציג טריו מופלא של דאבל בס (קונטרבס)
גיטרה ספרדית וכלי הקשה. השילוב של מוסיקה אוריינטלית וג'אז, לא תמיד מדבר אלי.
אך המוסיקליות של פונס והיכולות הטכניות שלו, עשו מבחינתי משהו אחר והחיבור הצליח.
רנו גרסיה פונס נולד ב 1962 בפריז להורים מהצד הקטאלוני של ספרד, ומוצאו כבר מרמז
על חום ואהבה. ההשפעות האירופאיות מהצד הצרפתי והספרדי ניכרות במוסיקה שהוא כותב
ומנגן מאז שהיה ילד ועד היום.
פונס התחיל ללמוד לנגן בקונטרבס בגיל מוקדם מאד בקונסרבטוריום של פריס ולאחר
מכן באופן פרטי אצל Francos Rabbath.
פרנסס, הביא את פונס ליכולות טכניות ומוסיקאיות אדירות והכרות אינטימית אמיתית
עם מעטפת הסאונד והיכולות של הכלי עצמו.
פרנסס פיתח גם את שורשיו הסורים במוסיקה ובאומנות בכלל בשיעוריו כלפי רנו
וכך מגוון ההשפעות גדלה והתחזקה אצל פונס הצעיר.
La Linea del Sur הוא אלבומו השמיני של אמן הקונטרבס בלייבל ENJA הגרמני, שנקרא ע"י מבקרים
רבים ומגזינים העוסקים בדבל בס, "הפגניני של הקונטרבס" .
רובם של האלבומים נוגעים בהשפעות ספרדיות, ג'אזיות ואורינטליות, כאשר פונס משלב
הרכבים בשלשות, או ברביעיות ואף בהרכבים גדולים יותר של עד שבעה משתתפים.
באלבומו החדש שיצא בשנה שעברה, פונס ממשיך את הדרך בשילוב מוסיקה ספרדית אותנטית,
פלמנקו. עם השפעות ספרדיות נוספות, ג'אז ומוסיקה אוריינטלית בעוד מתווספים
אליו גיטריסט פלמנקו (Kiko Ruiz) אקורדיוניסט (David Venitucci)
ופרקשניסט [כלי הקשה] (Pascal Rollando).
יחד, הקוורטט הזה מביא אלבום מיוחד, ענוג ומלא במוסיקה מופלאה במיוחד אשר מכוונת
לכל כך הרבה כיוונים נהדרים.
הטכניקות שפונס רכש עם השנים, בעוד הוא הוסיף מיתר נוסף לדאבל בס הסטנדרטי
ובכך למעשה הפך את הכלי שלו להרבה יותר מאשר כלי לליווי, מכניסים את המאזין לאווירה שונה במיוחד.
טכניקות רבות מובאות על ידו בנגינה הפרקטית, מקשת (BOW) ועד פיציקאטו או פלז'ולטים,
מה שמייחד את הסאונד הכל כך דינמי, זורם ומיוחד שמתמזג גם עם האמנים הנוספים שמנגנים
עימו באלבום וגם קורן באופן אינדיבידואלי.
באלבום זה כמו ב "ArcoLuz" פונס הוסיף קצת ווקאל ואפילו הזמין זמרת פלמנקו מסורתית
(Esperanza Fernandez) בכדי לשמור על אותנטיות וחוזק מבני בין הכוכבים באלבום.
פונס כתב את הטקסט בהשראת Rumi שהיה משורר פרסי ובכך הוא מביא עוד נדבח אורינטלי,
אך ללא הכבדה מוסיקאלית על המאזין.
האלבום מלודי, מלא בהתפלפלויות מוסיקליות כאשר כל נגן באלבום הוא כוכב וירטואוז בפני עצמו.
חוסר האגו של כל אחד מהנגנים, יוצר זרימה אדירה של מוסיקאים מצוינים שכל אחד מהם
יודע להציע את כשרונו במדוייק ובמדיה הנכונה וגם לבוא וללוות את הסולו של האחר בעת הצורך,
בנעימות ובאלגנטיות אופינית.
בכל אלבום, פונס משאיר גם מקום ל "Show case" מצידו, אשר בו הוא מנגן בדאבל בס קטע
סולו מלא בעושר מוסיקלי מדהים, באלבום זה נוכל לשמוע אותו ב- "Cante del Barco".
פונס עשה זאת שוב, אלבום מקסים ומלא במוסיקה איכותית.
ההפקה של ENJA תמיד הייתה לעילא ואיכותה רק מתגמדת לנוכח האמנים שמנגנים בה.
מומלץ מאד.
)