Ravel - Piano Concerto For Left Hand

אם כבר אנחנו עוסקים בשבועות האחרונים במלחינים "חדשים" תרתי משמע, גם כאלו שקצת פחות מוכרים וגם כאלו שחיו,
הלחינו וניגנו במאה ה 20, הינה אחד נוסף. אך הפעם במקום קונצ'רטו לכינור.. אסקור את אחד מהקונצ'רטי שלו לפסנתר.

מאוריציו ראוול ...
נולד בסוף המאה ה 19 (1875) וכמובן נכנס אל המאה ה 20 ועבר את מלחמת העולם ה I בחיים. אך מנגד נפטר בשנת 1937 ממש בעיצומה של ה-מלחמה.
ראוול, מלחין צרפתי שהלחין מהזווית האימפרסיוניסטית. הוציא לאור מוסיקה גדושה באלמנטים מוסיקאליים, מלודיים טכניים ועוד.
יצירתו המפורסמת ביותר היא כנראה "הבולרו" המפורסם.. שמתארים בתור "יצירה לתזמורת ללא מוסיקה".
יכולות המלחין, היו רבות והלחנתו התפרסמה יותר מכל מלחין צרפתי אחר באותם השנים. ראוול כתב יצירות לפסנתר, לתזמורת, יצירות
ווקאליות וקאמריות. המלחין בנוסך עיבד, שינה ושכתב יצירות של מלחינים נוספים ואחד העיבודים המפורסמים שלו הוא:
הוורסיה התזמורתית של "תמונות בתערוכה" מאת- מודסט מסורגסקי.
בהמשך חייו, התחבר לדביוסי. מלחין צרפתי אחר שחי באותם השנים, שהיה מבוגר מעט מראוול ועדיין.
שניהם מהווים כיום את הגישה האימפרסיוניסטית במוסיקה ואפשר בנקל להבחין באלמנטים ובגישות הלחנה דומות, ביצירות של שניהם.
ראוול הושפע רבות ממלחינים מהמאה ה 19. כמו; שופן, ליסט, שוברט ומנדלסון למשל. מבחינתו מוצארט, הוא כנראה המלחין האידאלי
ראוול אמר עליו - "שיווי המשקל המושלם בין אסטטיקה לבין הפתעה" , כך היה מתאר את לחניו ואת כשרונו של המלחין.
על מלחינים רבים כמו בטהובן, ברליוז וואגנר היה לו מה לומר גם כן, אך אלו לא זכו למחמאות רבות מפיו, בלשון המעטה (על טעם וריח).

מאוריציו ראוול כתב סה"כ שני קונצ'רטי לפסנתר וכתיבתם נעשתה כמעט במקביל, באותם השנים- בין 1929 לבין 1931.
הפעם ברשותכם, במקום לסקור את הקונצ'רטו המפורסם והמנוגן ביותר, הקונצ'רטו לפסנתר ב G major, אנסה לתאר בקצרה,
הקונצ'רטו השני המיוחד לא פחות, שלצערי מנוגן ומוקלט לעתים רחוקות מידי.

ראוול כתב בהזמנתו של פול וויטגנסטיין (Paul Wittgenstein) קונצ'רטו לפסנתר, כאשר תפקיד הפסנתר, מתמקד ביד שמאל בלבד.
פול ווטגנסטיין, היה פסנתרן אוסטרי שאיבד את יד ימין, במלחמת העולם ה I ובהמשך חייו, הזמין בתשלום ממלחינים שונים, יצירות
לפסנתר. שעיקר התמקדותם התאפיין בתפקידי יד שמאל מן הסתם. ראוול שקיבל הזמנה כזו גם כן, עשה זאת בשמחה וכתב קונצ'רטו
שמתאים לדרישות פול, כך שיצא מרשים ויפה ביותר. הקונצ'רטו כתוב בצורה קצת שונה מהפורמט הקלסי של שלושה פרקים, מהיר-
איטי מהיר למשל, כמו גם אלמנטים אחרים. אלא במקום זאת, נכתב על גבי רצועה אחת ללא הפסקות. שבה ראוול החדיר טמפו שונה,
שני נושאים עיקריים וכל מה שיש כמעט, בכל קונצ'רטו שנכתב אי פעם. אפילו שינויי מפתח וסולמות שונים, הוא הצליח לעביר בזמן קצר
יחסית של היצירה. אורכו של הקונצ'רטו מתמשך לאורך של 19 דק' לערך, בתלות הביצוע כמובן.

בפתיחת היצירה אנו שומעים "רעם" חרישי, מכיון הקונטרבסים, אשר מנגנים ארבעה תווים (E-A-D-G) בצורת ארפאג'יו מתמשך ועמוק.
הם בעצם יוצרים שטיח הרמוני, לסולו שמגיע מכיוון הקונטרבסון (בסון בס), שמתחיל לגלגל כדור שלג ענקי שבשיאו - קרשנדו והמון רגש
מצד התזמורת כולה שנכנסת בפרוגרסיביות אחריו. בשיאו של הקרשנדו נכנס הפסנתר בפעם הראשונה ביצירה.
הפתיחה החרישית, שכמעט מטעה ונשמעת כמו "כיוון הכלים" בפתיחת ערב קונצרט - עולה בכוונה, ע"י כתיבתו של ראוול כמובן. וזאת
מכיוון שהתווים אשר מנגנים הקונטרבסים, הם בעצם המיתרים הפתוחים בכלי, מה שיוצר את התחושה הבוסרית הזו בהאזנה.
ביצירה, המלחין הופך את היוצרות מהפורמט הקלאסי שהנחילו עוד מימיי הבארוק והוא מבצע חלוקה מתודית, בתוך הרצועה הארוכה
הזו. גם הטמפו שונה ממקטע למקטע, והצורה שכתב - איטי – מהיר – איטי נכנסת במקום מהיר-איטי-מהיר, שאנו מזוהים איתה הרבה
יותר בז'אנר. הנושאים המנוגנים קצת מבולגנים, אך הם מלודיים מאד ורומנטיים. יחד עם גישה מבוססת ומאד מודרניסטית. בעצם
ווטגנסטיין שהוגשה לו היצירה, נרתע ממנה, זאת מכיוון שהיא הרגישה לו ג'אזית\מודרנית מידי.. בהמשך התאהב בה, בכך שככל שניגן
ושיחק עימה בחזרותיו לקונצרט, התחבבה עליו יותר ויותר.

אמצע היצירה כאמור, הוא מהיר יותר והתזמור כאן חזק ומפזז לכל צד. אפשר להרגיש את השפעתם של המלחינים הרוסיים על ראוול,
בעיקר ממשמע כלי הנשיפה ממתכת ומעץ וכמובן מהמעברים בין הפסנתר והתזמורת. ראוול משחק עם שינויי טמפו לרב ואפילו משלב
טמפו שונה בין הפסנתר לתזמורת, דבר שעד אותם זמנים נחשב לשובר כללים מובהק. הקונצ'רטו בקטעים מסוימים מרגש מאד, עם
שיאים וקרשנדו מדהימים ביופיים, ואפילו קיטצ'ים קצת המזכירים לא מעט את הבולרו שלו, עם המארשים שמנגנים תופי הסנר ועוד
אלמנטים כאלו ואחרים שהחדיר כאן גם כן. הפסנתר כאמור מנוגן ע"י יד אחת – שמאל. כך שהסאונד שמתקבל תמיד "גרוני" ועמוק יותר.
אין כאן התלהבות יתר ברגיסטרים הגבוהים וראוול משאיר את יד שמאל, בחצי השמאלי והבאסי של הפסנתר ברב תפקידו. דבר שמכניס
את המאזין להרגשה מובהקת שזה קונצ'רטו שנכתב במיוחד עבור שמאליים, כפי שהוא נכתב באמת במקור. מצויין.

משום מה, זהו קונצ'רטו שלא מבוצע, או מוקלט באופן אינטנסיבי כפי שהקונצ'רטו המלא של המלחין זה ב G מג'ור מוקלט ומושמע.
למרות היותו יפה מאד ומלא בטכניקה ובמוסיקאליות עצומה.. הקונצ'רטו המלא, מלודי ו"קל" יותר לעיכול וגם כמובן נושק לכללים
הקלאסיים קצת יותר, מזה שנכתב ליד שמאל, לפחות בצורתו אם לאו דווקא בתוויו של המלחין.

ראוול הוא הג'זיסט הראשון מבחינתי וכאן אנו שומעים קלאסיקה אמיתית שהניצוץ המודרני אך היפה והמלודי\לירי עוד נמצא בו.
אתם לא תשמעו כאן א-סימטריה כמו בשונברג למשל.. אלא קונצ'רטו מקסים ביופיו, שמשלב תיאוריה עתירת שבירות טמפו ויסודות
קלאסיים רומנטיים השזורים לכל אורכו. תזמורת אימתנית שכוללת כלי הקשה, תופים, נשפנים כלי קשת ומה לא.. שבפרונט עומד פסנתר
קונצרטים גדול שמגרגר את תוויו לכל אורכה. זהו בדיוק.


ביצועים:
אני יודע שלאחרונה, הרגלתי אתכם לשורה ארוכה של ביצועים והשוואות כאלו ואחרות.
אך הפעם, זוג ביצועים בלבד שמסמל שתי גישות שונות.. אך עם המון במשותף.

הביצוע הראשון הוא של פייר אימארד, על הפסנתר ותזמורת קליבלנד המדהימה בניצוחו של מאסטרו בולז.
Piano Concertos / Miroirs – Aimard/Boulez
פייר פסנתרן צרפתי שנון, אינטליגנטי ונחוש מאד. שלאחרונה רואים אותו שוב בהקלטות חדשות מאז שעבר ל- DG. חגיגת ראוול חדשה
יצאה לאחרונה, כאשר הוא הקליט יחד עם בולז ותזמורת קליבלנד המצוינת, את הקונצ'רטים לפסנתר של ראוול.. זה המדובר והמפורסם
יותר ב G major בנוסף כמובן. לשמחתם של הרוכשים מקבלים בכותר גם צ'ופר את "Mirors" לפסנתר סולו של המלחין. יצירה נהדרת
גם כן שכדאי להכיר. הביצוע של פייר לקונצ'רטו המסוקר, מאוזן מאד אינטליגנטי ומחושב. קצת מאופק מידי ליצירה כה מודרנית בהווייתה,
שנוטה אף לשבירת כללים סטייל ג'אז כמעט. אך עדיין מהמעלה הראשונה. פייר מנגן עם סאונד עמוק ומגרגר את הקונצ'רטו הנפלא
הזה. מה שמגביר את התחושה של יד שמאל ושל הרגיסטרים הנמוכים, שראוול הדגיש בעזרת הקונטרבסים והקונטרבסון בנוסף לתפקיד הפסנתר הנמוך.
מצד התזמורת, העבודה מופלאה ומעוררת פליאה ממש. בולז שידוע כאחד המנצחים המודרניים, הגדולים של זמננו. לקח על עצמו
להוציא מנגני קליבלנד עבודת "נשפנות" מטורפת, כיאה לתמיכה בהלחנה צרפתית. סאונד הכותר מדהים באיכותו למרות שמוקלט קצת
חלש, אך זו כבר לא בעיה וכפתור הווליום מפצה על הגיין בהקלטה.

הביצוע השני להיום הוא הקלטה ישנה יותר, אך עדיין חדשה מספיק כדי להביא לנו סאונד משובח ועבודת פסנתרנות עם ליווי מרשימים. הפעם קריסטיאן צימרמן המצוין על הפסנתר .
Zimerman\Boulez-Ravel: The Piano Concertos; Valses nobles et sentimentales
מלווה אותו המאסטרו בולז גם כן, אך התזמורת היא של לונדון ולא של קליבלנד כפי ששמענו בביצוע הראשון ובקונצ'רטו ב G מג'ור שיש
בכותר הזה גם כן. כותר זה נחשב לביצוע מופת ליצירות ראוול לפסנתר והוא זכה ב"קונצ'רטו השנה" שיצא במגזין 'גרמופון'.
צימרמרן פסנתרן עם נשמה ורגש באצבעות, שקשה למצוא אצל פסנתרנים מודרניים וצעירים. בהשוואה לפייר- הוא נותן לעצמו קצת
יותר חופשיות והתנסות ברזי התווים באופן הרבה יותר אבסטראקטי. מה שמביא את הביצוע לאימפרסיוניסטי מובהק כמעט.
נגינתו מרגשת הרבה יותר מאשר של פייר הצרפתי, למרות שהבנתו גבוהה מאד והוא מחדיר את האינטליגנטיות
האופיינית בלחני ראוול, בכל פינה ושעל כפי ששמענו אצל פייר גם כן, אך עם דיוק רב יותר לתווים ולסימני הדינאמיקה.
סאונד הפסנתר פחות עמוק משל פייר הצרפתי, אך עגול יותר, נפוח ומלא באוברטונים. נשמע שפייר חישב את צעדיו לאחור, באופן
הרבה יותר ברור ומפורט מאשר צימרמרן. מה שמוציא את הביצוע של קריסטיאן להישמע קצת "מפוזר" יותר אך "גדול" בהשוואה.
בניתוח הלחן נמצא שזה דווקא מתאים ביותר.. אף טעמו של כל אחד יבחר בביצוע שנראה לו לנכון, או מרגש אותו עד כדי התחברות
לכיוון השונה.

שני הביצועים מדהימים ביופים ועל הפודיום נמצא אותו המנצח. תזמורת לונדון שונה מאד מזו של קליבלנד והקרשנדו שלה נשמע קצת
פחות מפוצץ ועם קצת פחות השראה מזו האמריקאית בכותר החדש עם פייר. צימרמרן עם הלונדונים ובולז, מספקים ביצוע מעט יותר
רגוע, מינימליסטי ומפוזר יותר. מה שמציג אימפרסיוניזם כמעט מושלם לטעמי, למרות הרגש העז יותר מצד הפסנתר בהשוואה לפייר
החד והמתוכנן.

כל בחירה תניב הצלחה לטעמי, שניהם יחד יהיו תוספת נכבדת ונכונה לכל ספרייה.
מה לבחור? לא יודע.. אני אוהב את שניהם. למרות שזה כנראה נקרא - שהבחירה שלי כבר בוצעה עם הצימרמרן.
אבל אני יכול להגיד עם יד על הלב, שזה לא ב 100 אחוז נכון.


אביעד.