החדר המעניין ביותר עבורי, ויתכן אפילו שהיה החדר המעניין היחיד בתערוכת HiFiDeluxe הציג את הרמקולים המסקרנים של Harbeth ה- 40.1 ופטיפון של Pluto Audio ברנד איתו אני נפגש בפעם הראשונה.
ואפילו החדר הזה התחיל לא טוב. נכנסנו לחדר קטן יחסית, צר וארוך כשהמערכת מוצבת על הצד הארוך ומולה ספה וכמה כיסאות בודדים.
בכניסתנו לחדר אפילו לא היה לכולנו מקום לשבת אך חיש מהר התפנו כמה מושבים אותם תפסנו בציפיה.
הסטאפ היה מרשים במראהו.
ראשון והבולט ביותר לעין היה הפלוטו קוברה בגירסה מיוחדת כשהוא עומד על מעמד יעודי גבוה ומרשים.
הזרוע והראש גם הם של היצרן ההולנדי.
http://www.plutoaudio.nlשניים שגירו את בלוטות החשק היו זוג ה- Harbeth 40.1 השמנמנים. החברה כמובן מוכרת ומוערכת בכל העולם, אך אני לא יודע אם היתה זוכה לכזאת חשיפה בארץ אם לא חברנו מומחה הפרומושן מוחמדציפציפ.
שאר הסטאפ כלל פונו סטייג' של whest בקונפיגורצית מונו, מגבר משולב של croft וכן סט דיגיטלי הכולל את טרנספורט ה- TL51X של CEC וממיר של AudioMat.
טוב, אז אנחנו יושבים ומאזינים ופרצוף מאוכזב מתלבש על פני. המוזיקה מזעזעת. אודיופילית מהסוג המשעמם ביותר, אומנם זמרות וכלים אקוסטיים בעיקר, מה שכלל לא מפריע לי בדר"כ (ההיפך) אבל היא כל כך נדושה שזה היה מתיש.
ולא רק המוזיקה, גם הסאונד לא מרשים כלל בשלב הזה, אומנם הפטיפון הציג ניקיון לא סטנדרטי, אך היתה לי הרגשה של טרבל מאוד מתכתי (מה שבכלל לא ציפיתי לקבל מהסטאפ הזה). בשלב הזה לא ישבתי בדיוק בסוויט ספוט אלא בצד הימני, אומנם לא ממש קרוב לרמקול אך בטח לא באמצע.
במצב נורמאלי, אחרי שלושה טרקים כאלו הייתי אומר תודה רבה וממשיך. אך זה היה ביום האחרון לביקורנו בתערוכות, הייתי עייף ומותש ובדיוק התפנה מקום בכורסא המפנקת אז עברתי לשם.
כאן המצב הרבה יותר טוב, הטרבל כבר לא מתכתי באופיו ולא מאיים לשרוט אותי. הבאס נעים וגדול ואפילו האלבומים המשעממים נשמעים פחות משמימים במיקומי החדש.
אני מצליח כעת להתפעל מהיכולת המוזיקלית של הפטיפון כשהיא משולבת באותו ניקיון שאל לנו לבלבל אותו עם סאונד של מקור דיגיטלי משום שהוא ממש לא דומה.
אומנם יש תחושה של שקט או רצפת רעש מצויינת ואני לא חושב ששמעתי פיצפוץ אחד ועדיין זה לא נשמע כמו CD. בכלל לא. זה יותר הזכיר לי את התחושה שקיבלתי מהדה-וינצ'י בחדר של Tidal.
בשלב מסויים נשבר חברנו אייל וביקש מהמציג (כמדומני הבעלים של פלוטו אודיו) לשים קטע קלאסי שמהווה את הלחם והחמאה המוזיקליים של חברי לביקור. המציג עשה פרצוף מוזר והלך לחפש במזוודת התקליטים האדומה שלו. הוא קצת דיבר לעצמו ואז הציג לנו תקליט של ריי בראון, חשבנו שמדובר בבעית תקשורת באנגלית (שגם היתה האמת) אז אייל חזר על בקשתו, והבחור החזיר את התקליט למזוודה ושם עוד אלבום אודיופילי מוזר הפעם בגרמנית כמדומני.
הבנו שכנראה אין שם חומרים קלאסיים אז אייל ביקש לשים את "ריי בראון" ולמר פלוטו לא היה שמץ של מושג מה הוא רוצה ממנו. אחרי הרבה פנטומימה ודיבור איטי זכינו לשמוע את אותו תקליט נכסף.
כעת עם ז'אנר מוכר היה לי יותר קל להתרשם מאיכות הסטאפ. הסט כולו, כולל הרמקולים וההגברה ניגנו יופי, לא היה חסר לי כלום, אבל מה שבאמת הרשים אותי היה הפטיפון.
הקלילות וה- effortless, העדינות בשילוב השקט, הניקיון, הטונאליות והמוזיקליות לא נתנו לי להשאר אדיש למרות העייפות. מאוד נהנתי מהתצוגה הספציפית.
מה למדתי מהחדר הזה? לא הרבה כפי שקיוויתי אבל כן לקחתי איתי משהו.
ל- 40.1 יש פוטנציאל לא קטן להעביר את הסגנונות האהובים עלי בצורה מוזיקלית ומהנה עד מאוד.
ופטיפונים ברמה הגבוהה ביותר עושים לי את זה. אני לא יודע איך עוד להגיד את זה אבל התצוגה של הפלוטו ושל הדה-וינצ'י גרמו לי להסתכל על תחום האנלוג בעין שונה. עוד על כך, כמובטח, בשירשור הסיכום.
), וההרבת' הענק ששמעתי לראשונה רמקול שפשוט כיף להאזין לו (מין שילוב מיוחד של קוהרנטיות אודיופילית עם איזון טונאלי וינטאג'י).
