Piano Trio
מוסיקה קאמרית לא תמיד עניינה אותי, יותר מזה, בצעירותי היא הציקה לי באוזן ובכלל – לא נהניתי יותר מידי מלהקשיב לה.
אך ככל שגדלתי והתבגרתי בגיל ומוסיקאלית בעיקר, לא יכולתי שלא לחשוב על הפספוס למעשה בהזנחה של עולם כל כך רחב ועצום, כמו המוסיקה הקאמרית שבז'אנר הקלאסי.
זוהי נגזרת של המוסיקה הקלאסית מכל התקופות. חתיכה די גדולה בעצם, שהתחילה מוקדם מאד עוד בעת העתיקה.
הרעיון הגדול של מוסיקה קאמרית היא למעשה, שתתאים לחדרים ואולמות קטנים.
המוסיקה הקלאסית של "פעם" איננה נוגנה בהיכלים ובאולמות מול קהל גדול. אלא מול מלכים, רוזנים ובעלי מאה ודעה כאלו ואחרים בארמונות, אחוזות, כנסיות פרטיות ובכינוסים קטנים.
מוסיקה קאמרית בעקרון הולחנה ובוצעה ע"י מס כלים מצומצם ביותר. בהתאמה לכמות העומס שהחדרים הצליחו לאכלס, כמות הממון שהיה לאותו בעל מעמד, בכדי שיהיו לו נגנים פרטיים וכמובן ללחנים הכתובים עצמם.
לא פעם המלחינים הם הם שניגנו באנסמבל עצמו.
עד היום למוסיקה הקאמרית יש מקום של כבוד ברפרטואר העולמי.
נגנים רבים מופיעים ומנגנים יצירות קאמריות מהעת העתיקה ועד לחנים בני ימינו אם זה בהקלטות ללייבלים השונים, או בהופעות חיות מול קהל (הפעם מול קצת יותר מבעבר).
הלחנים הפופולאריים ביותר מהנגזרת הזו הם כנראה השלישיות או הרביעיות למיניהם.
לחנים שמבצעים 3-4 כלי נגינה, שהם בדרך כלל פסנתר בליווי כלי קשת, או כלי קשת באופן טהור.
(יש כמובן עוד מגוון של צירופים שונים ומשונים).
הפעם רציתי להמליץ ולסקור שתי יצירות טריו (שלושה כלים) פסנתר כינור וצ'לו.
שיצאו בתקופה האחרונה מהלייבל דוייטשה גרמופון.
זהו הטריו ב A מינור של צ'יקובסקי והטריו הראשון של רחמנינוף.
הנגנים שמבצעים פה את היצירות באלבום הם; בעקרון שלושה מהסופר-סטארים של הלייבל.
שהתאגדו יחד והוציאו אלבום קאמרי מיוחד במינו.
LANG LANG על הפסנתר,
VADIM REPIN על הכינור ו
MISCHA MAISKY על הצ'לו.
כל אחד מהם מוכר מאד בתחומו וכבר עבר כברת דרך ארוכה ביותר, בעולם המוסיקה בלייבל עצמו ובעולם בכלל.
הם (או הלייבל ?!) בחרו לנגן את הטריו לפסנתר וכלי קשת של רחמנינוף ששונה מאד מיצירות טריו אחרות, בשל היותו בעל "פרק" אחד ולא שלושה כמו שבדרך כלל הם כתובים.
בנוסף ובמרכז העניינים, את הטריו לפסנתר וכלי קשת של צ'יקובסקי. שלמעשה ממשיך את הדרך "המיוחדת" של רחמנינוף אך מפן אחר. או להפך נכון יותר.
כפי שאתם יכולים לראות, היצירות שתיהן, ממלחינים רוסיים. מהאסכולה הרומנטית ולכן תוכלו להניח שהיצירות מלודיות וזורמות במיוחד.
הטריו של רחמנינוף (Trio élégiaque No. 1) הפותח את האלבום נכתב בשנת 1892 שהמלחין היה רק בן 19..וכתב את היצירה בשלושה ימים בלבד, שגר באותה העת במוסקווה.
היצירה כאמור שונה מאד מיצירות קאמריות אחרות שמונות 3-4 פרקים (יש גם יצירות של שני פרקים מימיו של היידן, או הצ'יקובסקי שנגיע אליו כבר- למשל) והיא של פרק בודד אחד שמחולק ל 12 חלקים.
היצירה מתחילה בפסנתר שפותח את היצירה ואת הנושא שלה כבר מן ההתחלה ולאחר מכן מציג את הכלים הנוספים (כינור וצ'לו) שמפתחים את המוסיקה על אותו הנושא, יחד עם הפסנתר לכל אורך 12 הפרקים עד לסופה של היצירה.
היא קצרה יחסית ומונה קצת יותר מ 14 דק' בלבד. אך היא מפולפלת מאד, כאשר כבר בגיל 19 רחמנינוף "הראה" לעולם מה הוא מסוגל לעשות עם פסנתר, היכולות הוירטואוזיות שלו וכמובן יכולת ההלחנה העילאית שלו, לכלי "העצום" הזה ולכלים אחרים כמובן בנוסף.
הטריו הזה של רחמנינוף נבחר יחד עם הטריו של צ'יקובסקי ולא בטעות.
לרחמנינוף יש זוג יצירות במבנה טריו ושתיהן מוזכרות במשפט אחד בדרך כלל, עם זה של צ'יקובסקי. מכמה סיבות; את הטריו השני הוא הלחין מייד לאחר מותו של צ'יקובסקי וכנראה גם לכבודו של המלחין, שהוא העריץ כל כך. ומהסיבה שהנושאים, הרעיוניות והמלודיות של היצירות הללו, עם זה של צ'יקובסקי מאד דומים.
משם אנו עוברים לטריו המרכזי של האלבום הנ"ל והוא של צ'יקובסקי כאמור. יצירה שמונה שני פרקים בלבד (שוב, מבנה ייחודי מאד, יחסית לשאר היצירות בז'אנר).
כאשר הפרק הראשון ארוך שמכסה כמעט אל כל הנושאים של היצירה. בעזרת שלושת כלי הנגינה.
הפרק מתחיל במעין סולו צ'לו ענוג ויפה ומשם היצירה מתפתחת דרך הפסנתר שמלווה ונותן את אותותיו בכל עת. הכינור שנמצא כאן לשם מלודיות טהורה והצ'לו כאמור, שעושה כאן לדעתי עבודת חסד עליונה במעלה.
דווקא הפסנתר ביצירה הזו בא לידי ביטוי בצורה מיוחדת מאד והוא למעשה מביע כאן את אחד הלחנים הקשים ביותר שצ'יקובסקי כתב לכלי זה.
זוהי יצירה שאורכה למעלה מ 40 דק' כאשר הפסנתר מנגן בכל העת באופן רציף, לחן מדהים ומעורר השראה במיוחד.
"היופי", או הקושי במוסיקה הקאמרית, כפי שהמבצעים רואים זאת. הם- ששום מוסיקאי לא יכול להתחבא מאחורי הנגנים האחרים כמו בתזמורת למשל.
כל נגן באנסמבל קאמרי, חייב להיות מעולה בתחומו. אלה לא רק מבצעים מחוננים, אלא גם מוסיקאים עילאיים. שחייבים להבין בכל עת את משמעות התווים ואת הסינרגיה הבלתי מתפשרת עם הכלים האחרים והנגנים האחרים כמובן, באנסמבל עצמו.
זוהי יצירה מגוונת להפליא, הפרק השני (והאחרון) שלה מחולק לוואריאציות רבות. שכל אחת בטמפו שונה ובמעברי מודולציות בין המפתחות והסולמות השונים. אך בכל העת יש הרגשה "שחוט שני" מוסיקאלי, שזור בדיוק באותו הרעיון והמלודיה עד לסופה.
היצירה כמעט כולה כתובה בסולר מג'ורי אך בהמשך צ'יקובסקי עובר, גם דרך הסולמות המינוריים ובזאת מעביר אצל המאזין, תחושות שונות, על בסיס אותם הנושאים.
דבר שכיח במוסיקה הקלאסית, אך לא תמיד כתוב בהצלחה רבה כל כך, כפי שאנו שומעים פה.
ליצירה הזו יש סיפור רקע ארוך ומיוחד במינו, על המלחין שלא רצה לכתוב אותה כלל. גם לאחר שהתבקש מפטרונים כאלו ואחרים ולאחר מכן כתב אותה מעצמו מבלי שהתבקש כלל. רק כדי להתנסות ולהבין האם הוא יצליח במשימה. (לא אכביר מילים על הרקע, ברשותכם-אלו היו רק כמה מילים).
צ'יקובסקי ללא ספק הצליח. ב 40 דק' הוא מעביר את המאזין מסע סיפורי, אנרגטי, ענוג ויפה כל כך שפשוט משאיר אותנו פעורי פה לנוכח היופי המהמם
הזה.
המוסיקאים אשר מבצעים פה את הלחנים הללו, הם חלק מהמפורסמים ביותר שישנם כיום בז'אנר.
הפסנתרן LANG , הכנר REPIN והצ'לן שלא רוצה להתבגר MIASKY; מוציאים פה ביצוע נפלא ליצירות הטריו האלו ויפה לשמוע שאין "מלחמות אגו", או הבלטה מלאכותית של נגן טוב, או חזק יותר.
הם מספיק מיומנים ומוכשרים כדי לנגן את היצירות הללו ברמה גבוה מאד ובסינרגיה מושלמת כפי שמצופה מהם במוסיקה קאמרית ובכלל.
אנו בדרך כלל שומעים אותם בביצועים ליצירות סולו בליווי תזמורות גדולות, או לבדם.
כאן הם חייבים להקשיב ולהוות מקשה אחת עם השניים הנותרים על הבמה.
הפעם החלטתי שלא להיכנס להשוואות ביצוע של הטריו הספציפי הזה, למול מבצעים אחרים שמבצעים את היצירות הללו.
המלצתי היא; להתחיל להאזין ליצירות מסוג אלה (כמובן שאלה שכבר "בפנים" לא צריכים את עצתי) וכל ביצוע כזה, או אחר ליצירות המופלאות הללו, יהיה סביר ביותר כנראה גם אם לא יעמוד בניתוח "מומחים".
הביצוע הנ"ל מביא עימו יצירות מדהימות. בביצוע יפה ביותר, עם שלישיה מפורסמת מאד כיום. ההקלטה טובה שמאפשרת האזנה בנחת ולספוג את היופי הצרוף שבנגזרת העצומה הזו של המוסיקה הקלאסית.
מומלץ.
א
. יחסית אליו, Repin נשמע מצויין, גם כשהוא עצמו לא לגמרי מושלם. דווקא הביצוע של הסקירה טוב מאוד ובאמת מומלץ. אפילו מייסקי מעל הממוצע המשתפך שלו, ולאנג-לאנג מצויין, עם המון גוונים (לא כמו הורוביץ, שהקליט רק פרק אחד, אבל בכל זאת...)