תודה אביעד על הבית ספר שאתה עושה לנו!
בגיל 8 שמעתי בעיקר פתיחים של קישקשתא וטלפלא.
אז טוב מאוחר מאשר אף פעם...

קישקשתא דומה 2 טיפות מים לפוורטווגלר .. אז זה מתאים

בכל אופן , תודה !

הי, אביעד!

זה מתחיל להיות הרגל -- לקרוא ביקורות שלך וליהנות!

אפרופו ג'וליאנו קארמיניולה (Carmignola), הוא כנר "תקופתי" מצויין, שכנראה אבאדו אוהב במיוחד, והזמין אותו לנגן איתו ועם תזמורת "מוצארט" ה"חצי תקופתית" את 5 הקונצ'רטי של מוצארט לכינור והסינפונייה קונצ'רטאנטה (דיסק כפול DG Archiv 00289 477 7371). יופי של ביצועים, מלאי הומור.

אפרופו Oistrakh, ה-"kh" נועד להיות צירוף שנהגה כמו ח' בעברית (X ברוסית), כמו ב-Khachaturian, ולא כמו ק', אם כי האיות המקובל בעברית הוא אויסטראך, כמו אויס-טראח!

אפרופו "תקופתיים": איך אתה עם כלי/ביצועי תקופה, "אותנטיים"?
יש גם ביצועים "historically informed" עם כלים "מודרניים".
איך אתה מתייחס לכל זה?

ל-Stabat Mater של פרגולזי יש ביצוע מופלא עם Emma Kirkby + James Bowman + Hogwood, עם תזמורת קטנה (בניגוד לסולן יחיד לכל תפקיד תזמורתי, כקיים בביצועים "תקופתיים" אחרים). לי קשה לעמוד בפני הקול העדין והמתוק+עדין של קירקבי, וכאן גם באומאן במיטבו והניצוח מצויין.

אשמח לשמוע את האבאדו. סיקרנת אותי!

עמיר

הי עמיר , תודה .

קארמיניולה ללא ספק, כנר בחסד עליון ועיקר העבודה שלו כיום הוא בכיוון תקופתי מסויים.
למרות שהוא פחות נוטה לזרמים אותנטים לגמרי בטכניקה אלא משלב קצת.
הוא עדיין נשמע מאד קשור לתקופת היצירה שהוא מנגן- בכל אלה ששמעתי עד כה.
את המוצארט עימו שמעתי דגימות מפה ומשם אך לא התעמקתי בנושא.

באלבום הנסקר הוא מאד שייך ונגינתו מעולה לדעתי , אך שוב אין לי רפרנס למבצע אחר שעשה את הקונ'צרטו לכינור של פרגולזי לפניו

לגבי הזרם האותנטי , כלי התקופה וכל הז'אנר הזה.
אני קצת פחות מחובר אליו בגדול .

ממש בימים האחרונים נקלעתי לשיחה ערה עם חבר טוב על הנושא הזה בדיוק.
בסופו של דבר הסכמנו בכמה אספקטים ובכמה קצת פחות .

לדעתי הזרם האותנטי כפי שאנו מרגישים אותו בשנים האחרונות, הוא הייפ וקצת פלצני
(פ דגושה כמובן).
יש היום לא מעט נגנים שהתבססו בביצועים של יצירות תקופתיות עתיקות ושם הם נשארו.

לגבי כלי התקופה , זה מאד תלוי - חלק מהם אני מאד אוהב וזה מתאים וחלק די צורם לי עם אינטרפרטציה ארכאית משהו (כמובן) שלא מדברת אלי.

נושא שהסכמנו עליו בתמימות דעים הוא דווקא על עיניין היצירות התזמורתיות הווקאליות בעיקר.
שהזרם האותנטי מביא למאזינים קצת פחות נגנים וקצת פחות זמרים , בקיצור אנסמבלים קצת יותר "נכונים" ליצירות התקופה העתיקה ולא 100 נגנים בתזמורת עם 200 זמרי מקהלה להקלטות גרנדיוזיות עכשוויות .

למרות שאין לי שום בעיה עם האחרון ואני לפעמים גם מעדיף בגין החוויה יש קסם מיוחד בביצועים אותנטים בתחום הזה ספציפי .

יש לי כמובן עוד המון מה להגיד , אך נראה שאולי זה קצת פחות מעניין כבר את האחרים :-)

byrdparis כתב



אני לא בטוח שזה נכון תמיד. הדוגמה הבולטת שאני יכול להביא זה המתאוס פסיון, של באך כמובן.
הביצוע של קלמפרר ענק בכל המובנים, הפיזי ומוזיקלי. הוא עולה בכמה דרגות על ביצועים אחרים "נכונים" לתקופה שהיצירה נכתבה כמו הביצוע של קאופמן למרות שכלעצמו ביצוע מצוין.

אני לא בטוח שייש בכלל איזשהו משהו במוסיקה (או אמנות אחרת כלשהי) שנכון תמיד.
אפילו הדבר הכי בסיסי, כמו לנגן את רוב התווים בערך בזמן הנכון, לא בהכרח נדרש -- ראה כמה מביצועי ארתור רובינשטיין. אפשר לזייף, לפספס, להחמיץ, לא להיות יחד ועוד כמה דרישות "מינימום" ובכל זאת להעביר יותר מהדייקנים ה"מושלמים".

אם אפילו הדברים הבסיסיים ביותר אינם יכולים לשמש כקריטריונים (כלומר תנאים שאם אינם מתקיימים זה לא עובד), אז בוודאי לגבי דברים מופשטים יותר.

אני זוכר שאהבתי את קלמפרר ב"מתיאוס", ושפעם ראשונה ששמעתי את גארדינר, התפלצתי -- מה הוא רץ ומקפץ? מה השימחה הגדולה כאן?? היוום אני לא בטוח שאני ממש יכול לשמוע את הגודל והאיטיות והפאתוס של קלמפרר וסולניו, וגארדינר וסולניו מופלאים בעיני (קופמאן הרבה פחות).

בהתחלה שנאתי את המהירויות, שהיו בעיני מופרזות, את הקונטראטנורים, שקראתי להם "בעוטים" (בעטו להם במקום עדין) וכו'.

הרבה כאן עניין של הרגל וחשיפה לעניין, לא רק של הייפ. לא חשוב לי מה הטיעונים שלהם לאותנטיות ו"נכונות". מבחינתי, חשוב שהחבר'ה האלה הביאו גישה אלטרנאטיבית, חדשה ומרעננת למוסיקה מוקדמת, קלאסית ואפילו רומאנטית.

כיום בהרבה מקרים אני מעדיף ביצועים "תקופתיים" על פני "מודרניים", אם כי יש לא מעט "מודרניים" ששמרו על הרלוונטיות שלהם והרבה "מודרניים" חדשים ורעננים (למשל יולייה פישר במוצארט).

עמיר

הי לך , לא זכור לי שאמרתי שמה שהסכמנו עליו הוא אמת מוחלטת לכולם
רק הבאתי דוגמא לחלק מהדיון שהיית בו הסכמה מסויימת .

שוב, אני פחות מתחבר לזרמים האותנטים למרות שיש פה ושם יציאות טובות מאד שמבחינתי
מרגשות הרבה יותר וקסומות הרבה יותר מאשר ביצוע עכשווי גרנדיוזי מודרני כמובן.

כפי שעמיר כבר ציין , באומנות וכמובן מוסיקה כלולה בכך - אין דבר כזה שאין דבר כזה.
או במילים אחרות , אנחנו לא מתווכחים על טעם :-)

הפואנטה שלי הייתה, בעצם, שהיות ואין שום קריטריונים/אמת מוחלטים, והכל לגבי "מה עולה על מה", מה "יותר טוב" ממה, למה מתחברים יותר וכו', הוא בעצם סובייקטיבי, ואם יש ויכוחים כלשהם, כמעט כולם הם בעצם כן על טעם (או בגלל אי-תאימות בהגדרות)

byrdparis כתב

היי byrdparis ו AK1
נראה לי שמנסים לרדת עלי לחינם, ההודעה המקורית שלי התחילה "אני לא בטוח" שמשמעותה שאני לא בטוח, כלומר שאני מציב אפשרות נוספת ושאין אמת מוחלטת ומה שכתבתם הוא בדיוק מה שאני כתבתי במילים אחרות.
אני כלשעצמי נוקט עמדה שישנם דברים אוביקטיביים (מוחלטים) גם באומנות שנקבעים עם הזמן. אבל כל זאת לא בא לידי ביטוי בהודעה המקורית שלי.
דרך אגב, אני לא פניתי לאף אחד כאן או בכל במקום אחר בביטוי "הי לך" במיוחד שהשם מופיע. אבל זה אני.

אני מצטער
לא ראיתי בשום מקום את שמך הפרטי או משפחה. רק DYS .. שאין לי מושג מה זה מייצג .
"הי לך" נראה לי סביר בהחלט .

בכל מקרה , גם אני וגם עמיר הגבנו ללא שום התנשאות או נסיון לירידה עליך , אמרת שעל ליבך וככה גם אנחנו .
קבל את התנצלותי הכנה , אני בטוח שעמיר מרגיש כמוני אם נפגעת מהנושא.

בנימה קצת פחות קיטצ'ית.. - לא הבנתי את הבעיה ..נראה לי שלקחת ללב קצת יותר מידי על לא עוול בכפינו.