עמיר ,
לא קרה שום דבר , אני מסוגל להגיד, טעיתי ..ולא להוריד את הראש מידי. עד הפעם הבאה.
טעות שלי, שבאמת לא בדקתי בארכיו של כל ההקלטות שנעשו ליצירות של פרגולזי .. לא חשבתי שאני צריך, מפאת זה שפשוט לא ידעתי, או הכרתי את הקונצ'רטו הזה לפני כן. (בעיית אגו שלי כנראה ).

בכל מקרה אתה צודק כמו שרשום בחוברת הדיסק -
זוהי הפעם הראשונה של carmignola שמבצע אותה בעצמו ואולי מפה הטעות כפי שאולי הנחת .

חג שמח.

א.

א,

ללהיות "צודק" מול אנשים, ובמיוחד חברים/קרובים, יש מחיר, ועדיף לא לגרום להם להוריד את הראש, אלא אם יש סיכון שעקב טעות ייקרה משהו לא קביל. אני טועה בזה מדי פעם, ואז אני מוריד לעצמי את הראש

אל תתפלא אם תראה יום אחד מישהו מסתובב כרות ראש

חקסמח!!!
ע

עמיר , אתה לא מכיר אותי , אם לא ערפתי לך את הראש בעצמי ..אתה יכול להשאיר אותו מבחינתך

טוב, נו, הפעם אני אשאיר אותו, אבל אל תראה בזה תקדים!

ב-YouTube יש קטע מהביצוע שעליו המלצתי -- , עם תמונות שאינני יודע מה הקשר שלהן לביצוע הספציפי, פרט לתמונת העטיפה המקורית של הדיסק לקראת הסוף.

הסאונד די מתכתי וגרוע, שלא כמו ההקלטה המקורית המצויינת (DDD, 1988, Wadland/Dunkerley, ב-L'Oiseau Lyre). אבל אולי אפשר עדיין להתרשם, באופן מאוד כללי, מהטוהר והעדינות של הקולות, מהעצב שעובר, ומכמה הדיסונאנסים-החולפים שבקירבה בין הקולות אפקטיביים יותר מאשר כשהכל נקי וצלול, כמו אינסטרומנטאלי. זאת אולי בניגוד למצב בהרבה ביצועים אחרים (כמעט כולם אפילו, כולל זה שנסקר וזה שצוטט מה-YouTube, שניים שונים עם Abbado), שבהם הוויבראטו מעיב על הצלילות המופלאה ועל הטוהר, וקשה להבחין באופן מובהק בדיסונאנסים-החולפים.

עמיר

הי, kooke!

מצטער, החמצתי את תגובתך מלפני יומיים.

כמו שאומרים, פורנוגראפייה זה עניין של גיאוגראפייה, ולמעשה גם של תקופה, כך גם במוסיקה.

היו זמנים שגם המוסיקה של בטהובן היתה לא יפה/נעימה, והייה מי שצעק בקונצרט הבכורה של ה"ארואיקה" שהוא מוכן לשלם עוד קרויצר כדי שהמוסיקה הזו תופסק. גם ידידיו המוסיקאים של בטהובן חשבו שהקרן נכנסה מוקדם מדי, שייש זיופים (שהיו מתוכננים) וכו'

על ברוקנר וסזאר פראנק צחקו, כולל גדולי המוסיקאים, והסתלקו באמצע או נשארו כדי ללגלג. על הפיאסקו של פולחן האביב כבר טחנו הרבה מיים, והמוסיקה של שנברג ובארטוק הייתה במשך הרבה שנים כנראה ליותר מ-99% מהאנשים "לא יפה" לא נעים להם לשמוע וכו'

הדברים משתנים, ומה שמכוער היום אולי יהייה הסטאנדארט מחר, ואולי לא.

מכל מקום, אני מציע שהדברים הם לכל היותר א. קונסנזוס ו-ב. רק בזמן מסויים, זאת בין אם של 99.99% ובין אם 50% או 30%, ובשום מקרה אינם מוחלטים ובלתי תלויים בשומע.

עמיר

זו בדיוק הסיבה שהוספתי את הזמן, הזמן הוא המשווה הגדול ביותר. גם ביצועים בסופו של דבר, עם הזמן, יתבררו האם הם גדולים, חשובים או לא.
כמובן שהדבר נכון לגבי כל תחום אחר, קולנוע, ספרות ואומניות פלאסטיות.

לי נראה שדווקא המזל הוא הגורם המשפיע ביותר
למשל יוהאן סבסטיאן באך נחשב old fashioned עוד בימי חייו, אח"כ המוסיקה שלו דעכה ודי נשכחה, ומי יודע מה היה עולה בגורלה לולא קמו כל מיני מבצעים, כולל מנדלסון, והוציאו אותה מהאבק. כנ"ל גם עם סקארלאטי, סונטות של שוברט, ועוד.

כל זה רק מראה ששום דבר לא מוחלט אלא תלוי בכל מיני גורמים כמו השומעים, התקופה, האם ואיך מקדמים את היצירה וכו'

ע

ככה זה עובדי אולפנים שכירים. אם הוא (באך) היה פרילנס, כמו וולפגנג, הוא היה נחשף יותר.
פרסום ויראלי גם לא היה מזיק לקידום שלו.

גם למוצארט זה לא כל כך עזר. אחוז גבוה מהיצירות שלו נשכחו והוזנחו במאה ה-19 ובתחילת ה-20. אם אני זוכר נכון מה שקראתי איפשהו מתישהו מזמן, נשארו ברפרטואר הקבוע רק מעט מהקונצ'רטי לפסנתר, במיוחד מס' 20 (רה מינור K466), מעט סימפוניות וכמה אופירות. גם הוא הייה זקוק להרבה מזל, כמו גם שוברט ואחרים. בהרבה מקרים הועילו דווקא ה"אותנטיסטים", מהעלו מהאבק המון יצירות שכוחות אל, ועכשיו יש הצפה בהן. חלקן אולי אפילו ראוי לגאולה שזכו לה

ע

הבעיה שיש (עדיין) המון שהגאולה מגעילה ..והיה עדיף שלא היו מעלים אותם
בסופו של דבר יש המון כאלו שנשכחו, אך הם כבר עשרות שנים "המפורסמים" (אם במזל או שידול ע"י אמרגנים וסוכנים) ויש המון שעדיין לא.(או לפחות לא באותה הרמה) למרות הקלטות וביצועים פה ושם .

יש נישה חזקה כיום של אותניסטים ובכלל למוסיקה עתיקה, זה גדל כל הזמן ויש תנועה ערה בכיוון כל עוד הייפ עובד. שזה מעולה כל עוד באמת אנחנו מגלים מלחינים ויצירות חדשות שהועלו מהחשכה.

ואני חוזר על תחילת "ויכוח\דיון" - למרות ששום דבר לא אבסולוטי ויש פה עניין של טעם
עדיין קנצנזוסים גם במוסיקה קימיים (אם הם עיניין של זמן או לא זה כבר לדיון אחר)
אך על טעם וריח לא מתווכחים - למרות שקסיקנים כבר המון בשנים מתווכחים על הביצוע הטוב ביותר שיש ליצירה כזו או אחרת .
אין זה אומר שאי אפשר להתווכח להתדיין על הנושא , ה' יודע שאפשר .

אני רק אומר שאנילא מתווכח על זה.
דבר שלמדתי כבר די הרבה זמן שאני מתעסק ולומד מוסיקה באופן רציני שלויכוחים הללו אין שום טעם או סוף .
לכל אחד יש אוזן והעדפה אחרת .
אך בסופו של יום כולם מסכימים שאין על חפץ