עכשיו 26/07/17 01:39

פורסם: 07/02/16 17:40 ע"י aloni


PS Audio NuWave DSD DAC



PS Audio NuWave DSD


שנים!
ב- 2010 יצא לנו (לאביעד ולי) לסקור רשימה מכובדת מהתוצרת בת זמנה של חברת PS Audio, ואם אני זוכר משהו זה שעם כל מוצר ששמעתי או סקרתי, אהבתי את החברה הזו יותר. זאת היתה התקופה של ה- PWD (הראשון), ה- DL3 וה- GCPH שלושה מוצרים שעד היום אני זוכר איך נשמעו בסטאפ שבחן אותם.

מאז היו כמה החלפות ידיים של יבואנים, אבל כשנחתה הנציגות ב- BG Sound הרגשתי שסופסוף מצאה פה בית.
חודשים ארוכים ברוך ואני מתכננים לרענן עם איזו סקירה של המותג, אבל כל פעם זה התמסמס לנו, כמה פעמים הוא מכר את התצוגה, הדגם התחלף, כמה פעמים אני הייתי עמוס ברמה שלא היה סיכוי לבצע סקירה וכך הזמן עבר לו.
באיטרציה האחרונה, זו שהובילה סופסוף לסקירה שאתם קוראים, ברוך לא הפסיק להרעיף שבחים על המכשיר לפני שקיבלתי אותו לידי. מי שמכיר אותי אולי יודע שזה בדר"כ מייצר אצלי איזה "אנטי". כמה שאני מכבד את ברוך חשבתי לעצמי "כן כן, בטח... תיכף הוא יהיה פה, נשמע ונראה מה הוא שווה". את התשובה המלאה תוכלו לקרוא לאורך הסקירה, אבל אם ציינתי את זה בפתיח אתם יכולים כבר לנחש.

NuWave DSD


ה- NuWave DSD (מעכשיו גם NWD לקיצור) מייצג את תחילת ליין הממירים של PS Audio. הוא למעשה הנכד של Digital Link III שסקרתי ב- 2010 והבן של ה- NuWave DAC שהחליף אותו.

מה שנשמרה מהגנים של הסבא היא קונפיגורציית "חצי מכשיר". כלומר עומק מלא וחצי רוחב של מכשיר סטנדרטי, מה שמאפשר להעמיד שני מכשירים שכאלו על מדף אחד (לדוגמה DAC ומחשב או פונו וכו').

מה שהשתפר לאין ערוך זה העיצוב. החל מהדור הקודם (NuWave DAC) השסי קיבל מתיחת פנים נאה מאוד (חבל שלא כל כך ניתן לראות את זה בתמונות) עם פינות מעוגלות ומכסה עליון גלוסי א-לה PerfectWave.
כפתורי השליטה והלדים עדיין פשוטים, אבל הצורה בה הם מאורגנים יותר נוחה ויותר יפה. סמל היצרן שדולק בכחול בצד שמאל עושה זאת בעדינות ולא מפריע כלל, ההיפך.

PS Audio NuWave DSD


אין ספק שה- NWD הוא מכשיר שתוכנן עם VFM איפשהו בראש סדר העדיפויות, ומה שהצליחו לעשות פה הוא לא פחות ממדהים בעיני. עם זאת, כמה פיצ'רים שכבר התרגלנו לקבל גם בגזרת המחיר הנמוכה יותר לא מצאו את מקומם פה. הייתי אומר ששני הפיצ'רים היחידים שבאמת יכולים להפריע למישהו הם חוסר בתצוגת תדר/עומק הדגימה או שלט כדי לעבור בין הכניסות השונות. על משהו כמו יציאת אוזניות אין בכלל על מה לדבר.
אומנם אין כפתור על המכשיר לכל כניסה, אבל בניגוד ל- DLIII יש שני כפתורי דפדוף שבעצם אומרים שאף פעם לא תצטרך ללחוץ יותר מפעמיים.
ולמרות שאין תצוגת תדר, יש לפחות אינדיקציה אם מדובר בסטרים PCM או DSD.

PS Audio NuWave DSD


אז ציינתי מה אין, אבל חשוב גם לציין מה יש. אני לא יודע אם שמתם לב, אבל לכל הדאקים שממש אהבתי בשנים האחרונות היה איזה פיצ'ר שממש איכזב אותי בהעדרו (בדר"כ זה היה קשור ל- DSD). למרבה הפלא לא ב- NWD. כניסת USB אסינכרונית התומכת ב- 192khz וגם DSDx64 ו DSDx128 כולל DoP. ולא רק תומכת, אלא עושה זאת באלגנטיות ללא שום השהייה, או באגים או רעשים.
הכניסות הדיגיטליות הרגילות (SPDIF על קואקס ו- toslink) תומכות 192khz ו- 96khz, אבל הדבר המיוחד הבא הוא כניסת i2s. מה זה i2s אתם שואלים? בקצרה זה פורמט שמקורו בתוך מכשירים דיגיטליים כמו נגני תקליטורים שם הוא קישר בין הטרנספורט לרכיב ההמרה. כיום (בממירים) הוא בדר"כ יקשר בין מעבד ה- USB לרכיב ההמרה. הוא עדיין לא ממש נפוץ בחיבור בין מכשירים שונים, אבל PS Audio התחילה להציע אותו עוד בתקופת ה- PWD (הראשון) והטרנספורט החיצוני התואם ה- PerfectWave Transport.
ההבדל הגדול בינו לבין פורמטים כמו SPDIF הוא שהתזמון (שעון ותזמון דאטה) מועבר בקווים נפרדים ולא מרובב יחד עם הדאטה.
נתקלנו בכניסה הזאת כמה פעמים לאורך הסקירות, אבל עד היום ה- PWT היה המכשיר היחיד איתו יכולתי לבחון כניסה כזאת. סופסוף המצב השתנה, נגיע לזה במשך סשן ההאזנה וננסה להבין אם כניסה כזאת יכולה לספק לנו תועלת כלשהי.

PS Audio NuWave DSD


מבחינת יציאות יש לנו את הסינגל אנדד הרגילה על RCA ויציאה מאוזנת על XLR, ואנחנו מדברים על יציאה מאוזנת מלאה, ולמעשה גם דרגת יציאה אנלוגית דיסקרטית.
אם כבר נגענו בנושא כזה טכני, אולי נציין עובדה שנראה ש- PS Audio מאוד גאה בה. כידוע ממיר זקוק לפילטרים, זה חלק מתהליך ההמרה מדיגיטל לאנלוג. בעוד מרבית (לא כל) הממירים עושים את רוב העבודה בדומיין הדיגיטלי, ה- NWD עושה זאת בדומיין האנלוגי או ה-"פאסיבי".

אם כבר דיברנו על היציאה האנלוגית, אציין כבר פה שהיא גבוהה מאוד. 2.8V לסינגל אנדד לעומת 2V הסטנדרטיים או ה- 2.5V שהתחילו להיות מקובלים לאחרונה. קחו בחשבון שזה דבר משמעותי כאשר עושים השוואות בין ממירים, ואני יכול לתאר לעצמי מכשירים (מעטים) עם רגישות גבוהה להם זה כבר יהיה Too Much.

היינו יכולים להמשיך להתפלפל פה, אבל סשן ההאזנה ארוך אז בואו נמשיך.


סטאפ


מבחינת סטאפ זה היה אחד המכשירים שעבדו באופן מושלם מהחיבור הראשון ולא דרשו ממני שום דבר מיוחד. כפי שאני תמיד מתחיל, שמתי את הממיר על המדף העליון הפנוי, חיברתי את כבל החשמל שמחובר בדר"כ ל- CD, אינטרקונקט, USB ו- פליי.
נשמע כל כך טוב שלא הרגשתי שום צורך לשנות משהו. לקראת סוף הסקירה רציתי להשתמש גם ב- CD והחלפתי את כבל החשמל לכבל הנחושת ש"הציל" כמה מכשירים (כמו כמה מההגלים ולאחרונה את הלינדמן) אבל פה זה דווקא נשמע לי פחות טוב משמעותית. למעשה הסשן היה נכתב שונה מאוד אם הייתי בוחן עם הכבל הזה.

במשך תקופת הסקירה קיבלתי את ה- EVO2 (בעל יציאת i2s על HDMI במקום כבל רשת כמו בגרסה הראשונה) אז תהיה לנו גם התייחסות לזה.

אחת הסיבות שהסטאפ היה כל כך קל ומוצלח היא שהפעם קיבלתי מכשיר שכבר עבד בתצוגה זמן לא קצר. אני ממליץ ליבואנים תמיד לפעול כך. מה שכן, המכשיר הספציפי עבד רק ב- USB, ה- EVO2 לא עבד בכלל, אז ניקח זאת בחשבון במהלך הסשן ואתייחס לזה קצת בסיכום בהקשר אחר.

PS Audio NuWave DSD



סשן האזנה


Cheryl Bentyne – Talk of the Town
רגע לפני שמתחילים אני רוצה שירשם בפרוטוקול שעד שאני מציין אחרת, הבחינות הבאות בוצעו דרך כניסת ה- USB ומתייחסות אליה.

זה האלבום היחיד שברשותי של הגברת שריל (כן, ובכל זאת אנחנו ברמה של שמות פרטיים) מהמנהטן טרנספר, והייתי אומר שהיא מסוג הזמרות בהן אנחנו נוטים קצת לזלזל.
אם בצדק או לא זה כבר עניין אחר, וכנראה תלוי בטעם ובסיבולת. אתם יודעים על מה מדובר... תיאטרליות, מתיקות התייפייפות וכאלו.
אבל האלבום ה- Telarcי הזה מייצג ז'אנר של מוזיקה והקלטה שלטובת הסקירה והנסקר אני חייב להציג.
התשתית של האלבום היא טריו פסנתר, באס ותופים (עם אורחים מידי פעם). מבצעים סטנדרטים כבדים ואיטיים לרוב, כששריל, צורת שירתה וקולה מתאימים בהחלט לתשתית הזאת.

כפי שניתן לצפות מאלבום Telarcי שכזה, אני מעריך שהוא ישמע טוב בכל סטאפ ועל כל מוצר, זה בפני עצמו לא חוכמה גדולה. אבל כמו שגרסתי פעמים רבות מעל דפי אתר זה, יש להישמע טוב ויש להישמע טוב...
יכולתי לשמוע מה ה- NWD עושה כאן מהאזנה ראשונה, אבל אחרי שהשוותי לשני דאקים אחרים קלטתי עד כמה זה דרמטי.
מה שה- NWD עושה פה זה להוריד את רמת ה"רעש" או ה"ליכלוך" כאילו שירשרת חמישה פילטרי חשמל לפניו.
בדר"כ תיאור כזה יגרום לי להרתע מחשש לאנליטיות ויובש, רק שכאן אני לא מצליח למצוא שום חיסרון סוני בתכונה הזאת. כן, אם אתה משווה למקור אחר, השני ישמע לרגע כאילו יש לו יותר טרבל, ואולי באמת יש לו, אבל בחלק הזה של הסאונד יש רק "פפססססס" ו "טסססס" בשביל מה אני צריך את זה?
אך התכונה לא מקומית רק לטרבל, אני שומע אותה גם במיד וגם בבאס. הכל נשמע נקי מרעשים, אבל ממש לא בצורה שאני רגיל לקבל ממוצרים שאני מכנה "מודרניים".
הסיבה היא שבניגוד אליהם, ב- NWD אין ויתור על גודל הסאונד, זה סאונד על הצד הגדול והבריא של הניטראלי, והבאס גם הוא דווקא שייך למשפחת הבאסים היותר מאסיביים שיצא לי לשמוע.

נעשה פה פאוזה קצרה. אני מעריך שכמה מכם מרגישים דחף לחפש את האסמכתאות בנתונים הטכניים כאשר הם קוראים תיאורים שכאלו. לא תמצאו זאת כאן. בנתונים הטכניים נמצא רעש במינוס 80db וסה"כ עיוות הרמוני של 0.2%, אלו לא נתונים מרשימים. אבל, יש לזכור, אנחנו לא שומעים עם מכשירי מדידה, ומזמן כבר היה לי ברור שאין שום קשר בין יחס אות לרעש בנתונים הטכניים לתחושת ה"שקט" שאנחנו שומעים. זה הרבה יותר קשור לוויסינג והמצאות של ארטיפקטים מסויימים או חסרונם.

טוב, נמשיך לעוד אלבום לפני שאסיים את כל מה שיש לי להגיד על ה- NWD.

Maya Isacowitz – All of the Miles
מאז שחברה סחבה אותי להופעה של איזקוביץ' לפני כמה שנים אני אוהד מושבע. אתם בטח מסכימים שלמעט כמה יוצאים מן הכלל, ישראלים שכותבים ושרים באנגלית יכול להיות מתכון לאסון. למרבה המזל מאיה מהסוג הראשון.

יש לה קול מאוד מובחן, וסאונד אקוסטי, פולקי "לא מפה" כזה. מגניב.
באלבום החדש יש גלישה צפויה לסאונד פחות אקוסטי ויותר כבד. אני עוד צריך להתרגל לזה, אבל פייר הייתי ממליץ במקום השטיקים של פכפוך מים, עץ חורק (דווקא יפה :) ) ושאר הגימיקים להשקיע בסאונד ווקאל יותר טבעי שגם באלבום הקודם לא היה מי יודע כמה.

ולמרות שאני אוהב את המוזיקה לפעמים קשה לי להאזין לאלבומים. הטרבל יכול לעשות לי חור בראש אם אני מאזין בווליום משמעותי, ויותר מידי מהקול ה"מעובד" הזה מביא ת'קריזה.

אז אני לא אגיד שה- NWD פתר את כל הבעיות של האלבום, עדיין שומעים (בקלות) את הקול המעובד, אבל זה קצת פחות מעצבן ופחות דומיננטי (אפילו מהדאק שלי, שבעצמו בדר"כ פחות מעצבן מאחרים).
מה שכן, כשביצעתי השוואה מול כמה דאקים שמתי לב שמעבר להבדל הטונאלי הזה, יש גם הבדל לא קטן בפרזנטציה. הקול של מאיה לדוגמה יותר גדול או לפחות "רחב", ופחות ממוקד ופחות "מקרין" לכיוון מסוים. זה נשמע פחות כמו בן אדם שר ויותר כמו הקלטה או הופעה.
באלבום הספציפי הזה, בגלל הצורה בה הוא מעובד ברובו, זה לא ממש משנה. בסוג אחר של חומרים זה יכול יותר להשפיע ונראה בהמשך אם יש מה לעשות בנידון.

Anne Gastinel – Saint Saens, Lalo, Faure Concertos pour violencelle
אחת התכונות הסוניות היפות ביותר בשחזור מוזיקה קלאסית, שהסט שלי דווקא לא יודע לעשות בצורה מספקת, היא מה שאני מכנה "מלכותיות". כאשר תזמורת מנגנת, בעיקר בכח אחרי פאוזה קצרה, יש מן תחושה של "יראה", כובד, דרמה, משהו שקשה לא להרגיש בבטן או בלב (אבל לא מ"מכת סאונד"). מערכות סטראו מעבירות את זה בכל מיני דרכים, ואני לא חושב שזה ממש משנה איך כל עוד התחושה עצמה עוברת.

בסטאפ שלי כאמור, זה לא קורה הרבה. לפעמים. בהקלטות מסוימות. תמיד חשבתי שבשביל לקבל את זה אזדקק לרמקולים יותר גדולים עם יותר יחידות, וזה נראה לי הגיוני ביחס למה שמנסים לשחזר...

ה- NWD הפתיע אותי עד כמה קרוב הוא הצליח לספק את החוויה הזאת עם הסטאפ שלי. הבאס שלו כמו שאולי כבר הבנתם לא פראייר לעומת שום דבר, אבל השילוב עם ה"שקט" ממש מעצים את התחושה לרמה שאני לא זוכר ששמעתי פה.
בחרתי ספציפית באלבום של גסטינל, שמכיל את הקונצ'רטו ברה מינור של לאלו בו יש ריבוי של האפקט הזה, אבל במשך התקופה שהאזנתי ל- NWD נתקלתי בזה לא מעט בכל מיני יצירות קלאסיות ששמעתי.

דיברתי על הבאס וה"שקט" שתורמים מאוד לשיחזור התופעה, אבל האמת היא שגם צורת השחזור של התחום העליון תורמת מאוד. כאמור ל- NWD תחום עליון "רגוע", זה מאפשר להגביר כמה שרוצים משום שמה שבדר"כ מונע מאתנו להגביר (לפחות ממני) אלו הגבוהים אליהם האוזן יותר רגישה. וכמובן כאשר מגבירים הכל יותר מרשים, ורושם זה שם המשחק בתופעה עליה אני מדבר.

מה אם כן הצד השלילי של השיחזור הזה? הרי אנחנו יודעים שכאשר משהו שונה כמעט תמיד נוכל למצוא גם איזו טרוניה לצד המחמאה.
אז יגעתי ומצאתי. ה- NWD, לפחות בחיבור ה- USB, הושיב אותי יותר רחוק מהתזמורת מרוב הדאקים. כאשר אני בווליום בו אני בדר"כ שומע, אני מרגיש יותר רחוק ושומע פחות מהניואנסים של כלי בודד. אבל כאמור ה- NWD מאפשר להגביר יותר ביתר נוחות על האוזן. אז כן, אפשר להגביר ולהרגיש יותר קרוב ולשמוע יותר מהניואנסים אך אולי לא ב- SPL שמתאים לכל שעות היממה...

PS Audio NuWave DSD


DSD


טוב, נטען את שני האלבומים הידועים לסשן ה- DSD הקבוע.
תחילה הייתי על Kernel Streaming, ואני מודה שהאלבום של שלבי לא נשמע לי מאוד שונה בין מקור ה- DSD לבין הגרסאות שהמרתי ל- PCM. זה היה ממש ממש להתאמץ לשמוע משהו לכן מבחינתי לא רלוונטי. מה שכן, שתי הגרסאות נשמעו מצוין.
כשעברתי ל- ASIO הרגשתי שיש יותר הבדל סוני, אבל פה שמתי לב שה- NWD עובד רק DoP ולא בנייטיב (אם צריך לבחור אחד אני מעדיף DoP אגב).

אחת הסיבות שהיה מאוד קשה לבצע את המבחן הזה היא שהווליום של ה- PCM גבוה בהרבה מזה של ה- DSD, וכאשר מדובר על הבדלים קטנים מההתחלה, ואתה עוד צריך לשחק עם ווליום (אנלוגי) ביניהם, זה די קשה לביצוע.
הייתי אומר שהמסקנה פה לא ממש החלטית. בבדיקה הזאת אני מנסה לבדוק האם ה- DSD יכול לתת משהו אקסטרה שלא מקבלים ב- PCM, ובמקרה הזה אני אומר רק "כנראה".

מה שהיה קל, אבל מאוד קל, זה להעדיף את האלבום של נלסון בגרסת ה- DSD על גרסת הרד-בוק. וכידוע לכם זה דווקא לא קורה (לי) בכל ממיר.
בגלל של- NWD יש סאונד גדול יחסית, ובעל משקל, הוא לא זקוק לקומפרסיה של גרסת ה- CD ויכול ליהנות מכל היתרונות של גרסת ה- DSD בלי החסרונות.


כניסות נוספות


אם אתם זוכרים, אחת התלונות שלי לגבי ה Direct Link III היתה שלמרות שכניסת ה- USB נשמעה מצוין וממש הפתיעה אותי, לא הייתי מרוצה משאר הכניסות הדיגיטליות. כנכד של ה- DL3 הייתי חייב לבחון את זה על ה- NWD למרות שהכניסות הדיגיטליות לא עבדו אפילו שעה אצל ברוך, ולי לא היה זמן להריץ אותן.

אך לפני שאני מתחיל, אני חוזר למשהו שכתבתי כבר בסשן ההאזנה באלבום של איזקוביץ'
" מה שכן, כשביצעתי השוואה מול כמה דאקים שמתי לב שמעבר להבדל הטונאלי הזה, יש גם הבדל לא קטן בפרזנטציה. הקול של מאיה לדוגמה יותר גדול או לפחות "רחב", ופחות ממוקד ופחות "מקרין" לכיוון מסוים. זה נשמע פחות כמו בן אדם שר ויותר כמו הקלטה או הופעה.
באלבום הספציפי הזה, בגלל הצורה בה הוא מעובד ברובו, זה לא ממש משנה. בסוג אחר של חומרים זה יכול יותר להשפיע ונראה בהמשך אם יש מה לעשות בנידון."

אנחנו לקראת סוף הסשן, אז זה הזמן לראות מה אפשר לעשות. אני אישית הייתי יכול לחיות עם הסאונד הזה טוב מאוד גם ככה. אבל הייתי רוצה לדעת שיש פתרון גם למי שרוצה יותר תחושה של דיוק/פירוט/הפרדה וכו'.
הניסיון הראשון היה לשים את אחד מכבלי ה- USB שהולכים לכיוון הזה. הפיוריסט הרגיל (הכחול), ואכן, תוך רגע הסאונד השתנה ליותר מפוקס וכיווני, ודי פתר את הדילמה הזאת.

התחלתי עם איזקוביץ' ואז עברתי למר חוזה ג'יימס באלבום הנוגה שלו For All We Know.
קול אנושי מוקלט קרוב בשילוב פסנתר, מצויינים כדי לבדוק את התכונות האלו.

אך בגלל שהמטרה בסעיף הזה היתה לבדוק את הכניסות הנוספות, הוספתי את ה- EVO (הראשון בשלב הזה) שכידוע הסאונד שלו גם הולך לכיוון המדויק/מפריד/צלול, כשהוא מחובר עדיין עם הפיוריסט אולטימייט ומוציא SPDIF לכניסה של ה- NWD.

וואו, זה הולך אפילו יותר רחוק לכיוון הזה. עכשיו אני מרגיש גם את "ניקוי הרעשים" הבסיסי של ה- NWD, ומוסיף לו את הפרזנטציה המדוייקת של ה- EVO והאמת שבזכות הדיוק הזה אני גם שומע יותר ניואנסים בקולו של ג'יימס.
מספר דקות הספיקו לי להחליט שהכניסות הדיגיטליות, לפחות ה- SPDIF הקואקסאלית מצוינות. שונות אבל מצוינות. תוספת של המרה חיצונית כמו של ה- EVO בעצם מאפשרת להשיג שתי פרזנטציות ושתי גישות סאונד במכשיר אחד. הייתי אפילו הולך על כבל USB פחות מדויק ויותר רך מהפיוריסט הכחול, ומקבל הבדל יותר גדול ובוחר את המתאים על פי החומר המנוגן או מצב הרוח.

ועכשיו סוף סוף אני יכול לבדוק פעם ראשונה כניסת i2s על המחשב משום שה- EVO2 מצוייד ביציאת i2s מסוג HDMI תואמת לפורמט PS Audio הגיע ממש בימים האחרונים (למעשה הגיע קצת לפני אבל שכחתי אותו בבגאז' של האוטו :) ).
אשמור את סיפורי הסטאפ בהקשר הזה להזדמנות אחרת (זה לא היה הכי חלק בעולם) משום שזה לא קשור ישירות לסקירה הזאת.

מה שנעשה עכשיו זה להשוות את כניסות ה- SPDIF וה- i2s כאשר שתיהן מוזנות מה- EVO2. כבל ה- HDMI הוא הקצר ביותר שמצאתי בבית, שבמקרה מוצאו מ- monster cables, ה- SPDIF של vovox לא מהיקרים.

אנחנו נשארים באלבום של חוזה, התמקדתי הפעם ב- Embraceable You שמתחיל כמו רוב הטרקים בכמה אקורדים ומלודיה מהפסנתר ומייד קולו של ג'ימס. הבית הראשון מאוד עדין, בסוף הבא הוא כבר כמעט צועק.
אומנם לא היה הכי נוח לקום כל פעם מהכיסא ולשנות כניסה בממיר (משום שאין שלט), אבל עשיתי את זה מספיק פעמים בשביל שהפעולה תהיה אוטומטית ותשפיע כמה שפחות על הבדיקה (עדיין לא אופטימאלי, נכון).

ה- SPDIF, כמו שכתבתי קודם, בהחלט נשמע טוב מאוד, ומתאים למה שחשבתי על הממיר עד כה. אבל כשאני משווה ל- i2s אני רואה שאפשר לקבל עוד קצת "אנושיות", עוד טיפת חלקות וקמצוץ טבעיות. שמתי לב לתכונות האלו בעיקר על הקול האנושי אבל הן נכונות גם לפסנתר.
מילות המפתח במה שכתבתי אולי קשורות לכמות הקטנה, אבל היא פוגעת כולה במקום הכי קריטי עבורי. נכון שאם יחליפו לי את הכניסות כנראה שלא אשים לזה לב יום אחרי. אבל, כאשר אהיה על הכניסה ה"נכונה", אתרגש יותר מהמוזיקה, יש משהו יותר חשוב מזה?
בקיצור, לא רק שכניסת ה- i2s נשמעת טוב, אני מרגיש שלמדתי כאן משהו שמחובתי לחקור יותר לעומק בהמשך.
למעשה זה כבר קרה. בשלב הזה של הסשן (סופו) שלחתי לברוך מסרון בתוספת איזו קללה שיזמין לי מכשיר כזה. בגלל שהגילויים הנוספים היו לאחר סוף הסשן למעשה הרבה לאחר שהמכשיר הנבחן חזר לברוך, אני אציין אותם כנספח לסיכום.

PS Audio NuWave DSD


סיכום


הסיכום כפי שתקראו אותו כעת, נכתב בהתייחסות למה שלמדתי במשך הסקירה ממכשיר התצוגה של ברוך. אבל בגלל שסופסוף נפל דבר, ומצאתי מכשיר עם כל התכונות שאני מחפש כדי להשלים לי את האפשרות להאזין להי-רז בכל הפורמטים שמעניינים אותי, רכשתי לעצמי מכשיר כזה ואני יכול לספר עליו גם כלקוח אבל זה יקרה רק בנספח מטה.

התחושה העיקרית שליוותה אותי במשך הזמן שבחנתי את ה- NWD היתה "וואו". הרגשתי שעשו פה את הוויסינג המדויק שאני הייתי עושה אם הייתי מסוגל לתכנן ולייצר ממיר.
זה כמובן לא אומר שאני חושב שזה המכשיר "הכי טוב בעולם", וברור לי שהוא לא יתאים לכל אחד. אבל הבחירות כאן כל כך נכונות מבחינתי, גם בפיצ'רים וגם בסאונד, שקשה להאמין שיצא מכשיר שעולה פחות מ- 6,000 ₪.

נתחיל בסאונד, ונתחיל עם כניסת ה- USB. היא מספקת סאונד גדול יחסית אבל לא גדול מידי, הרבה בשר למטה וגבוהים על הצד המעודן שנשמעים (לי לפחות) הכי טבעי. זה מתחבר עם מיד עשיר ויחד הם חיים בהרמוניה ולא מייצרים סאונד "אודיופילי" של הרבה גבוהים ונמוכים.
זה בפני עצמו כבר מרשים למכשיר ברמת המחיר הזאת, אבל ה- NWD שולף עוד קלף מנצח שקצת קשה להגדיר אותו, ובלית ברירה אני אכנה אותו "ניקיון". אבל זה דווקא די ההיפך ממה שאני בדר"כ מכנה "נקי/צלול" הכינוי הזה שמור יותר למכשירים מהז'אנר ה"מודרני". פה הניקיון מתבטא בחוסר בארטיפקטים, אלו עיוותים שהתרגלנו לשמוע בשחזור מערכות ולמדנו להתעלם מהם, אבל כשהם לא שם זה יכול להישמע כל כך טוב יותר...
הפרזנטציה בחיבור הזה (USB) היתה יחסית אחורית (אופייני לסאונד מעודן בגבוהים) אבל כאמור גדולה ועוטפת בזכות הנמוכים.

ומה על הכניסות האחרות? ובכן, ממה שהספקתי לבחון, ובהינתן שהן לא עבדו כלל לפני הבדיקה שלי, הן היו די שונות מכניסת ה- USB ויותר "קונבנציונאליות". פחות מעודנות בגבוהים ויותר מפוקסות. הנמוכים והמיד עדיין עשירים, אבל תחושת ה"ניקיון" המיוחד שהגדרתי מעלה התמתנה משמעותית.
אם זה דבר טוב או לא זה די תלוי במשתמש. מי שרוצה לקבל מהטרנספורט סאונד כמו של המחשב ב- USB אולי יתאכזב, מי שמעדיף יותר גבוהים ופוקוס יוכל לקבל את זה על אותו ממיר.

בדר"כ כשמדובר במכשירי "באדג'ט" שאני אוהב, אני אומר, חברה תגידו תודה שזה מכשיר מאוזן וטוב. אל תצפו שהוא זה שיקפיץ לכם את המערכת ברמה. פה, יש לי הרגשה שה- NWD יכול לתת פייט להרבה מכשירים וכן לעשות בדיוק את זה. נכון שההשוואה לא תמיד כל כך הוגנת עם עוצמת היציאה הגבוהה שלו, אבל קשה להתווכח עם התוצאה.

ולסיכום הסיכום, ה- NWD מאוד הרשים אותי. עם ובלי קשר למחירו. הסאונד מאוד לטעמי, הצורה נאה ומכובדת, הפיצ'רים החשובים נמצאים והמחיר מצחיק ביחס לתמורה.
ממליץ בחום להאזין למי שבשוק לדבר כזה (רק תדאגו לשמוע את מכשיר התצוגה שכבר עבד כדי לדעת מה הוא באמת יודע לעשות, ועדיף ב- USB).

PS Audio NuWave DSD


נספח – בפרספקטיבה של לקוח


סיימתי לסקור את המכשיר לקראת סוף השנה שעברה, וכפי שציינתי בסוף סשן ההאזנה, כניסת ה- i2s גרמה לי להזמין אותו (מיד אסביר מדוע). מכיוון שהייתי מאוד עסוק לא הספקתי להשלים את הכתיבה והעריכה עד כה, ובינתיים כבר יצא לי לקבל את המכשיר ולהשתמש בו תקופה שלא במסגרת סקירה, אז חשבתי שהגיוני לשתף דברים נוספים שלמדתי בינתיים.

אבל רגע לפני, למי שלא עוקב אחרי כל הסקירות אני צריך להסביר מה גרם לי לחפש עוד ממיר מלכתחילה. ובכן, הממיר שלי יוצר בתחילת שנות ה- 2000. יש לו המון כניסות דיגיטליות, אבל אין לו USB, והוא מקבל רזולוציה מקסימלית של 96khz. את עניין ה- USB פתרתי עם ה- EVO, אבל כשמדובר בחומרים עם תדר דגימה גבוה יותר, או DSD אני פשוט מדלג. נכון שאין לי המון כאלו, ורד-בוק זה רוב מה שמעניין אותי, אבל בכל זאת אני מעוניין להיות מסוגל לשמוע הכל ובהמרות אני מרגיש "רמאי".

אבל חלק עיקרי בדרישה שלי היתה שהממיר שאני אוסיף, מעבר לתכונות סאונד ברורות ותמיכה בפורמטים שאני מחפש, לא ישפיע על הסטאפ והצורה הרגילה בה אני מאזין. כלומר שלא אצטרך ללכת לנתק ולחבר דברים, ללחוץ יותר מידי כפתורים והגדרות בתוכנה. מהסיבה הפשוטה שאם זה מה שדרוש זה פשוט לא יקרה.

תחילה חשבתי שהמושיע יגיע בצורה של ממיר שמקבל USB וגם מוציא SPDIF. זה אומר לחיצת כפתור (פיזי או שלט) אחת לעבור ביניהם. אבל למרות שבחנתי כבר כמה כאלו, אף אחד לא מילא את שאר הדרישות שלי לסאונד ופורמטים. ה- NWD בכניסת ה- i2s היה הראשון שמילא את כל הדרישות ולכן הוזמן.

וכשקיבלתי אותו, לפני חודש וקצת, זאת היתה הפגישה הראשונה שלי עם NWD שעוד לא עבר שום "ברייק אין" ועליה אני רוצה קצת לספר לכם.
הוא חובר תחילה ב- USB כדי לוודא שהוא נשמע כמו האקזמפל שעזב לא מזמן. התשובה? לא קרוב!
הוא נשמע כמו גרסה מקולקלת של הקודם, כל התכונות הטובות נעדרו, והוא נשמע משעמם ו"רגיל".
אחרי כשבועיים של עבודה רצופה, בכניסה הזאת בלבד, הוא כבר קיבל "גוף" והגבוהים התחילו להתקרב לעידון שזכרתי. אני משוכנע שהוא עוד לא הגיע למה ששמעתי קודם, אבל לפחות זה היה במשפחה.

אז עברתי לכניסת ה- i2s, וכנראה שבגלל שהמכשיר כבר עבד לא מעט שעות, היא התחילה לא רעה מלכתחילה.
מהשלב הזה, ועד היום בעצם, כך אני עובד. הממיר שלי מחובר ליציאת ה- AES/EBU של ה- EVO2 וה- NWD מחובר ליציאת ה- i2s. כדי לעבור ביניהם אני לוחץ על כפתור אחד בממיר/קדם (עליו יש לי שליטה גם דרך HFMC ).

זה נשמע טוב מאוד. סה"כ הסאונד של המכשירים דומה במהות, כשה- NWD, כנראה בגלל העוצמה הגבוהה ביציאה שלו נשמע יותר חזק וקדמי. אבל לא כוחני. כוחניות היא דבר בלתי נסבל מבחינתי.
אני מודה שלפחות נכון להיום, לא הצלחתי לקבל את ה"קסם" של כניסת ה- USB בכניסת ה- i2s. יש שם משהו מיוחד שבינתיים לא הגיע ל- i2s. אבל כמו שכתבתי בסשן, לכניסת ה- i2s יש גם יתרונות משלה, ואולי זה שהיא יותר דומה לסאונד של המכשיר שלי (מהצד הסוני השני) זה דווקא טוב.

זהו. אני מרוצה מאוד. סופסוף אני יכול לשמוע כל מה שאני רוצה ובצורה שרציתי. וזה אפילו נראה טוב על הסטנד (בניגוד ל- pulse לדוגמה) ועדיין ב"כלום כסף". יחסית.

PS Audio NuWave DSD


נתונים טכניים (כפי שמפורסמים באתר היצרן):


סה"כ עיוות הרמוני ב- 20hz עד 20khz: פחות מ- 0.2%
רעש: פחות ממינוס 80db
עוצמת יציאה אנלוגית: 2.8V סינגל אנדד ו 5.6V מאוזנת
עכבת יציאה: 100 אוהם ו- 200 אוהם בהתאמה
מידות: רוחב 21 ס"מ עומק 36 ס"מ גובה 6.1 ס"מ
משקל: 5.4 ק"ג



סטאפ בחינה והשוואה


מקור: MBL 1531, MBL 1611, PC based Music Server,M2Tech hiFace Evo, Lenco L70, Denon 103R
הגברה: MBL 8011S
כבילה - חשמל: Siltech Ruby Hill II, MBL, Elrod
כבילה - סיגנל: Siltech Compass Lake, Siltech Prince, Siltech i770, Siltech Golden Eagle II, Purist Ultimate USB
טיפול חשמל: Isotek Orion
סטנד: Finite Elemente Pagode Master Reference
רמקול: WLM La-Scala


מחיר: 1,300$ (מחיר חו"ל) + מע"מ
יבואן: BG Sound




hifimusic
אודות
תנאי שימוש
צור קשר
אוהבים את
hifimusic?
סקירות אודיו
הכל
הגברה
רמקולים
מקורות
אחר
סקירות מוזיקה
הכל
קלאסי
ג'אז
פופ/רוק/אלטרנטיבי
עולם/ישראלי/אחר
קישורים
מותגים על פי שם
מותגים על פי יבואן
מומלצים
הפורום
הרשם
לוח בקרה
הודעות אחרונות