עכשיו 24/11/17 23:53

פורסם: 01/04/17 15:44 ע"י Byrdio


ORTOFON Anna


17457858_673409532861987_7466083155478345581_n.jpg



האנה כמו ראשים אחרים של החברה נקרא על שם מפורסם שהוא דוגמה ומופת בתחום המוסיקה.
חברת אורטופון ידועה בכך שהיא מכבדת “שמות” גדולים מעברה ובכלל בתחום המוסיקה ונותנת לראשים בנקודות מפתח בייצור “שמות” מיצגים. כמה מהשמות שהחברה השתמשה ועודנה עד היום, הם הווינפלד למשל, ראש שתוכנן ויוצר כבר ב 2008, וקיבל את שמו -אחר מותו של אחד המהנדסים המהוללים של החברה- Per Windfeld שבין היתר הביא לעולם את הקונקורד (ראש אגדי של החברה לתחום ה DJ בעיקר) ה MC20 SUPER, הג’ובילי כמובן ועוד. עוד שמות שניתנו לראשים וסדרות שלמות הם למשל BACH שקיבל סדרה שלמה בעבר (קונטרנפונקט), מייסטר ׁ(SPU) ועוד. הפעם, לראש הגבוה ביותר שהחברה בונה ובנתה אי פעם, חברת אורטופון מכבדת את זמרת האופרה אנה נטרבקו (Anna Netrebko) המקסימה. בכך הם לא רק מפארים ומכבדים את שמה של הזמרת שאיכותה כזמרת עם טכניקה מדהימה וורסטיליות מרשימה. אלא גם את הראש המיוחד הזה כמובן שכל ידע ואיכויות החברה נכנסו לבנייתו.

AVI_2894.jpg



AVI_2890.jpg



ORTOFON ANNA - נמצא למעשה בצמרת פרמידת הראשים של החברה הוותיקה שבונה ראשים כבר משנות ה 50 של המאה הקודמת. הנדסת הראש, התכנון והייצור שלו הם מהגבוהים בעולם והוא למעשה לא רק “שאו קייס” של חברת אורטופון אלא עמוד התווך האודיופילי שהחברה הדנית מציעה היום בתחום (יחד עם ה A95 ובקרוב גם הווינפלד החדש). לחברת אורטופון סדרות רבות וראשים במגוון מחירים אדיר מאנטרי לוול של כמה עשרות דולרים סה"כ דרך סדרת ה קווינטט המרשימה ב VFM פנומנלי, אל סדרת הקדנצה האודיופילית (שלמעשה החליפה את סדרת הקונטנפונקט באך), אל הלימיטד אדישן MC A95 ול ANNA שנמצאת בראש הפרמידה לבדה.

הראש בנוי בטכנולוגיה מדהימה בבית אורטופון עצמו בדנמרק כאשר גוף הראש בנוי משבבי טיטניום שמותכים ולאחר מכן ניצקים שכבות שכבות לפיגורה מיוחדת. הטכנולוגיה הזו (שד”א ה A95 נבנה בה גם) מביאה את החברה לעמוד בדיוק רב לדחיסות החומר,
למקדמי רזוננס אפסיים ולשילובים מיוחדים בהנדסת השיכוך והקשיחות שהפיקאפ עצמו נעטף.
היהלום בקצה הקנטלייור אמיתי ולא “מתורבת” כפי שהמון חברות מדביקות. אשר לוטש בדיוק רב לפרופיל שהחברה
קוראת לו "רפליקנט 100", זהו פרופיל רחב במיוחד כדי שיוכל “לראות” את **כל** קיר הגרוב אך עם פנים דקות מאד
למעבר חד ומדוייק עם טראקינג חסר פשרות. ליטוש היהלום ב ANNA למעשה הוא הקרוב ביותר לליטוש “הגייגר” הנמצא במכונת החריטה אשר מדפיסות את התקליטים שאנו קונים מאז ומעולם ובכך “מתרגמת” בצורה הנכונה ביותר את ההדפסה. (זה לא סוד או מופרך שמשווים את ה ANNA ברשת ל GF של קליר אודיו, הם בעצם בנויים בצורה דומה בחלק מהאלמנטים, למשל בליטוש היהלום מה שמביא את הפירוט והטראקינג המושלם של התקליט וגם אלמנטים אודיופילים זהים של דינמיקה ופירוט חסרי פשרות).

מילה נוספת על סט אפ הראש בליטוש הזה: כידוע לכל חובב אנלוג שמתמצא קצת מימינו ומשמאלו, ישנם מושגים וסטנדרטים קשוחים מאד (למרות שיש דיונים גם על ואריאנטים באלו) בכיוונים מדויקים ונכונים. אחד המושגים הוא (SRA (Stylus Rake Angle אשר נגזר ממושג אחר (VTA (Vertical tracking angle. המושגים הללו מתיחסים לכיוון זווית הזרוע ביחס לתקליט אך חשוב יותר, זווית היהלום עצמו שעל הקנטליור ביחס לגרוב!!! בעצם אנו אמורים להגיע לזווית אופטימלית ובכך גם לעקוב אחר הגרוב באופן רציף ומדויק לחלוטין. בליטוש רפליקנט100 או גייגר (ב CA) יחס ה SRA הוא קריטי לקבלת רפרודוקציה מושלמת. ניתן לעשות זאת עם סרגלים שונים שיש למכירה ברשת, או למחמירים בעזרת מצלמה דיגיטאלית שניתן גם למדוד בתוכנה את הזוויות. בכל אופן, תזוזות של מעלה לכאן או לכאן קריטיות כדי להביא ראש לנגן בפוטנציאל המלא שלו, גם ללא הליטוש הנ"ל וזה נכון לכל ראש עלי אדמות. כמובן שכיוונים כמו overhang, alighment, vtf ועוד נכנסים לרשימה לא ארוכה אך הכרחית ביותר כדי לקבל את האופטימום הנדרש מהסט האנלוגי שלנו. מומלץ מאד להבין, ללמוד, להתנסות או לפחות לקרוא למישהו שיודע מה הוא עושה כדי להגיע למקסימום סאונד :!:
Untitled 2.jpg



טכנולוגיה יקרה ומיוחדת נוספת הוכנסה בבניית ה Anna, מערכת מגנטים משוכללת, ליפוף הסליל האולטרה נקי בפאות שאינן חופפות, חומרים כמו פלטינה, טיטניום ואפילו פולימר מיוחד מאד שבעזרתו נבנתה תחתית הראש, ציפויי זהב טהור לקונקטורים וכן הלאה.
כל אלו מביאים את הראש לאיכויות סופרלטיביות מן הסתם בהתבסס בידע, חומרים ודיוק מושלם בייצור. מי שמתעניין מעבר לכמה מילים יכול לקרוא קצת באתר שלהם כמובן למידע טכני נוסף.

AVI_2900.jpg



את הראש חתום באריזה מפוארת מעץ מרשים קיבלתי לפני מספר ימים מהיבואן הרישמי לאורטופון בארץ - Kodo audio
וזה כבר כמה ימים שאני מאזין לו כאשר הוא מחובר לזרוע TT2 של קלייר אודיו על ה MASTER INNOVATION
(רשימה מלאה של הסט אפ בתחתית הסקירה). לאחר שבירת מחסום ה 40~ שעות ברייק אין המומלצים ע”י סוקרים
ובעלי הראש הנ”ל בעולם התחלתי להקשיב לו ברצינות עבור שורות אלו (אורטופון מציינים 10 שעות לאיפוס הסספנשיין ואיזון ה VTA מחדש).

Mozart - sinfonia concertantes\duo -David Oistrakh,Igor Oistrakh
את ההוצאה הנוכחית הבאתי איתי באחד הקפיצות למינכן, אך כמובן שניתן לרכוש את התקליט הזה בכל מקום ברשת, זו הוצאה מעולה של Speakers corner. כאן, דיויד ואיגור (האב והבן) למשפחת אויסטרך מנגנים יצירות לכינור של מוצארט, האחד בכינור והשני בויולה כמובן. הכינור גם בסימפוניה המקדימה וגם בדואט שמוקלט בשלושת הרצועות האחרונות מהצד השני של התקליט עדין ועשיר. הראש הזה חלק כמו משי אך מלא בטקסטורה בעל טימבר כמעט מושלם. לא שמעתי כינור יוצא מסט אפ אנלוגי בצורה כה משכנעת והולגרפית מעולם! אין פה אפילו תחרות לשום ראש אחר שיש לי או ששמעתי מעולם. למי שמכיר כינור באופן רציני מאד, שמע במשך שנים חדשים, ישנים משופצים, בהופעות חיות ובסדנת בנייה ושיפוץ של כאלה, האנה מוציאה מהקלטות כינור פרטים ועושר סאונד שלא שמעתי בשום מצב. שומעים קשת, מיתרים, גוף, נשמה, אצבעות ופיסוק. הסאונד ללא שום עיוות וללא שום צרחנות.
התוים חורקים או עוברים דרך גוף הכינור בצורה מושלמת אל המאזין בלי להחסיר מאום. נשמע כאילו סאונד של כלים בודדים, טונאלית, טימבר, גוף וויברציות הם חוד החנית של האנה. הראש הזה פשוט מפיח בהם חיים אחרים לגמרי, חי ומרטיט. הליווי המינימלי כמוגדר בפרטיטורות של מוצרט מגיע פה בצורה מאוזנת ומלווה את הכינור של איגור ברוח נעימה ומקסימה ומשאיר לו מקום באמצע הבמה לנצוץ עם כשרון וסאונד מרשימים! ההפרדה וחצי גורן הבמה של התזמורת מרשימה לא פחות מסאונד הכינור בסימפוניה וניתן לשמוע את רינדור התדרים מלמטה (קונטרבסים) ועד לגבהים בהם הכינור של אויסטראך מגיע על פי התווים.
בדואט שמתקיים מהצד השני של התקליט, בו האחים מנגנים בכינור וויולה ללא שום ליווי סביבם, המצב אפילו איכותי ומרשים הרבה יותר. יש אוויר ואמיבאנט סביבם וכל כלי נכנס למחסנית תדרים שונה אך חופפת מפעם לפעם. ניתן בעזרת האנה לשמוע כל ניואנס וכל שוני בין הכלים הכה דומים הללו אך עדיין שונים מספיק בשביל “לדבר” בטון אחר ומובחן כל כך. התקליט הזה הודפס ללא פגע, הוא שקט מאד וההקלטות כנראה נשמרו היטב עבור הרימאסטר הזה שעבר לויניל חדש בהצלחה מכל הבחינות.
{מעניין אם חברה כמו AP או איזה בוטיק מטורף היה לוקח את המאסטר הזה לרימאסטר במקום ספיקרס קורנר, מה היו צליחים להוציא עוד…}

AVI_2910.jpg



משם המשכתי לעוד תקליט עם מירכוז של כלי נוסף בליווי תזמורת, והפעם צ’לו שכבר נוכחתי לגלות שהוא אחד הכלים יחד עם קולות נשים למשל שהזרוע הלינארית (TT2) על הקלייר אודיו עושה בצורה פנומנאלית ויחד עם ה ANNA היא אפילו הצליחה להתעלות על מה ששמעתי קודם עם ראשים אחרים (טובים גם כן, אך לא באותה רמה כמובן).

Dvorak - cello concerto - janos Starker -mercury living presence 35mm
הקונצ’רטו של דבוז’אק לצ’לו הוא כנראה המפורסם ביותר ברפרטואר המקסים אך המוגבל מאד שמלחינים מאז ומעולם כתבו לכלי המקסים הזה. הצ’לו בידיים של סטארקר מקסים ומדבר בתדר גבוה יחסית, מה שדומה קצת מבחינה טכנית למה שהזרוע והאננה מצליחים לעשות עם קולות נשים.
תלת המימדיות, הויברציות החיות באוויר אל אוזן המאזין והיציבות בסקצית התדרים הלו מהלכת על נשמתנו. אי אפשר להשאר אדיש לבחירת התווים והתזמור של דבוז’אק בקונצ’רטו הנל וכמובן לא לנגינתו של יאנוס האדיר. יחד עם הסימפונית של לונדון הפורצת גבולות תחת הבאטון של אנטל דוראטי היצירה הזו מפרקת כל מחסום רגשי או מכני שיש בין מערכת אל כורסת המאזין אצלי בחדר. האנה פשוט משכיחה כמעט שיש פה צרור בלתי נגמר כמעט של אלמנטים חומריים בין המוזיקה שהודפסה על פלסטיק לבין האוזן\לב שלי. אך במקום להרגע, המשכתי ליצירה מרטיטה ומרסקת לבבות לא פחות אם לא יותר-

לבלט של פרוקופייב אחר הסיפור של רומיאו וג’ולייט הזוג המאוהב שהעדיף למות מאשר לחיות בנפרד
Prokofiev - Romeo and Juliet ballet ballet suites - skrowaczewski - minneapolis -mercury living presence 35mm
זהו תקליט נוסף בהוצאת ספיקרס קורנר, וגם פה המאסטר הוא לעילא! אין בשביל מה לקנות את הבאלט השלם, וזוג הסוויטות הללו שבדרך כלל מוקלטות בתקליטים כאלו ואחרים או אפילו מוספים אחרי יצירה כזו או אחרת כדי למלא צד תקליט וכן הלאה מספיקים כדי להבין את הלך הרוח ולקלוט את היופי התמון ביצירה הגרנדיוזית הזו מבחינה אסטטית, אם בכתיבתה על ידי המלחין ואם זה מבחינת הביצועים השונים שניתן להקשיב שהוקלטו במשך השנים.
הפתיחה מרשימה עם ליין מלודי שמגיע מכלי קשת, צלצולים נקיים ומקסימים של כלי הקשה ממתכת, כלי נשיפה ברקע, והמון המון צבעים שצובעים את כל קשת הבמה המוסיקאלית. כלים נכנסים ויוצאים בעדינות, ברכות או בפרצים דינאמיים מהשקט ומרקע שחור ועמוק. האנה לא רק מצליחה לתחום ולדחוף את כל הכלים הללו מבעד הרמקולים, היא מסדרת אותם שורות שורות, טורים טורים. היא אוספת כל ניואנס וכל צליל בדרך. כולל הכל! כל מה שהוטבע לפלסטיק האנה יודעת להוציא ללא שום יוצא מן הכלל, מה שגורם לכל המוסיקה להרגיש חייה עם טרנזיטים חזקים ומהירים. כל פרץ טוטי נתפס באוויר וממלא את החדר, ומצד שני יודע לעצור באבחה אחת בדיוק כפי שהתחיל. אלו אלמנטים שלא מקבלים מראשים אחרים זולים יותר, גם אם הם עולים אלפי דולרים ולא רק מאות.
הניטראליות והשקיפות של האננה לא מתבטאת רק בהולגרפיות של כלי נגינה אלא גם בהבאת ההקלטה\הדפסה כפי שהטכנאיים במאסטרינג התכוונו לכך, ללא איבוד פרטים, ללא שום סאונד סיגנצ’ור מוסף מלבד מה שהסט הפרטי שלי כמובן מביא אל השולחן. נדמה שלאנה יש יכולת דינאמית בלתי נדלית. כאילו אין סוף למה שאפשר לקבל בגזרה הזו. היא מצליחה לטפס מבלי לחרחר מבלי לנשום בכבדות מבלי להסס וברגע השיא, עוד לקרוץ במראה האחורית עם רזוורות נוספות בלי שום בעיה.

AVI_2926.jpg



בהשוואה לראשים אחרים שיש לי כאן, האנה היא המאוזנת ביותר מבחינה טונאלית והמפורטת ביותר, אך ללא שום תוספות “אודיופיליות” שיש אפילו בראשים יקרים מאד, אף יקרים מהאנה גם כן ששמעתי.

כמות התקליטים הקלאסיים ששמעתי במשך עשרות השעות מאז שהרכבתי את הראש ועד לכתיבת שורות אלו אדירה. לא הצלחתי להרגע עם כל מה שקיבלתי פה באופן חדש וחי כל כך, אם בדינאמיקה ובעיקר בטונאליות שקופה וניטראלית של כלי נגינה בודדים או תזמורות שלמות!
להמשיך להתקשקש על קלאסי לי אישית מאד קל, אך אולי פחות ידבר לאלו שלא שומעים את הז’אנר, אם כי אני די בטוח שמי שיקח על עצמו לרכוש את הANNA, יגיע לשם. עברתי לבסוף לשמוע גם ז’אנרים אחרים כמובן, הדיאטה שלי לא כוללת קלאסי בלבד ובעצם בתקליטים אני שומע כמה עשרות אחוזים של מוסיקה שונה ממנה, אם זה ג’אז, רוק, בלוז וגם אפילו מטאל.

Dire Strait - Love over gold
אמנם גם תקליטים נדושים כמו זה של דייר סטרייט אני מחזיק, אך פה למרות הכל, הסאונד לא משקר. בסט אפים לא מוצלחים או בינוניים, התקליט הזה לא “יוצא” מספיק טבעי ונכון. הפסנתר ברקע, הקול של נופלר במשך התקליט, ובעיקר התופים המוקלטים באלבום (ובעצם בכל האלבומים שלהם) יכולים להשמע כאילו הגיעו ממכונה מאמצע שנות ה 80. כאן עם האנה המצב כבר פוקח עיניים ואוזניים. התופים מכים, מקלות ועורות למרות הקומפרסיה המסריחה של האולפן, הסט נשמע כמו תופים אמיתיים ומתופף אמיתי מאחוריהם. מצילות מהדהדות בצלילות ולא מרשרשות בטוויטר עם “מכת” קצה המקל שמרעיד את עור התופים ולא סתם “סאונד” תופים “פח” שמלווה את קולו הענוג והצעיר של נופלר באלבום המופלא הזה. גיטרת הבס של מיסד הלהקה יחד עם מארק נשמעת מלאת טקסטורה ובליין מורגש ומובחן הרבה יותר מאשר כל ראש אחר ששמעתי. דינמיקה של ממש אין פה בהקלטות הללו, כמעט כל האלבום יושב על ספקטרום מאד מצומצם באמצע הסקאלה, אחרת אי אפשר היה לשלוח את זה לרדיו או לשמוע את זה באוטו. כך שפה באלבום הזה היכולות הפנומנאליות של האנה שהרגשתי בתקליטים הקלאסיים ואפילו בג’אז ישן לא מתממשים, אך הטבעיות הטונאלית הזו שלא משאירה ספק גורמת לתקליט להתרנדר כאילו הוקלט עם האנה בהדפסה. הראש הזה מקרין היישר מהגרוב את כל הפאן שיש בלשמוע אלבומים של הדייר סטרייט גם אם “טחנו” אותם עד דק כבר המון שנים. {מילה אישית בעניין: אני מעדיף את אלבומי הסולו של מארק נופלר, אני חושב שלמרות המוסיקה הקצת יותר פולקלורית ואולי הפחות מוכרת, הוא פשוט המשיך להתפתח ולהשתבח מהנקודה שדייר סטרייט הפסיקו ליצור יחד}.

משם המשכתי לאחד האלבומים המעולים של אריק קלפטון יחד עם האחד והיחיד בי בי קינג.
Eric clapton & B.B.KING - riding with the king - Reprise
זהו אלבום כפול למי שלא יודע, אריק קלפטון מוקלט עם אחד הבלוזיסטים הגדולים בכל הזמנים, בי בי קינג. האלבום קצבי וכיפי במיוחד. קולו של קלפטון משולב עם זה של הקינג, כך גם הגיטרות שלהם משולבות במשך האלבום עם יחידת רית’ם משובחת לא פחות. הסאונד וההדפסה מעולים ולמרות שזה לא הגיע מאחד הלייבלים האודיופילים, הוא מצוין! הכלים טבעיים, הקולות של קלפטון וביבי מובחנים, צלולים ותלת מימידיים באופן מעורר השתאות. המיקסינג והמאסטרינג סידרו צדדים, קלפטון שר בשמאל, ביבי מימין וכך גם הגיטרות שלהם, כאילו הם יושבים משני צידי האולפן ונתפסו בקונדנסר (לא מבחינת סאונד מרחבי, אלא עבור אינדיקציה של במה). האלבום עבר לא מעט חשיבה מצד הטכנאים גם מהצד המוסיקאלי וגם מהצד הטכני של סידור הכלים והקולות במרחב הסטיראו. האנה מצליחה להפריד את כל הטונאליות הזו לפיסות קטנות קטנות ולא לפספס מאומה. אם בסאונד הגיטרות של שני הענקיים הללו ואם בצרידות של הקולות המזדקנים עוד אז ב 2010 שהם נכנסו לאולפן. אך בהיותה כה פדנטית, היא לא מאבדת בשום שלב מוסיקאליות וזרימה מדהימה. בשום מקרה או נקודה, אם בתקליט הזה או בתקליטים אחרים, קשים הרבה יותר או קלילים ממש לא שומעים מחט על גרוב. שומעים מוסיקה בחלל ללא שום קונספט או הילה מכנית.
דבר אחד היה מעט “מציק” אבל זה באמת חיפוש אודיופילי בקוצו של יוד; לקולו של קלפטון מידי פעם התווסף סיבילינס בהברות הצפויות שהאנה גם כן לא הצליחה להתגבר עליו, מה שקצת איכזב אותי כאשר זה נשמע בפעם הראשונה, אך אחרייה, העניין היה די בנלאי ושולי לתמונה המלאה והאיכותית שיצאה תחת היהלום הזה ששכחתי מהעניין עד שהגעתי לרשום את הסקירה (אז הנה מינוס אחד קטנטן בשביל הקארמה, ד”א רק כדי להבהיר שהאלבום מוקלט כך והסיבילינס לא מגיע מהראש כן?! אז אולי זה לא באמת מינוס).

אלבומי ג’אז שמעתי כמובן גם כן, אך מעבר לדברים שאני טוחן לבקרים סטייל בלו נוטס של מיוזיק מאטרס, ביל אוונס, ג’אררט, מיילס,פאס, פיטצג’ראלד, קולטריין, גורדון, רולינס ועוד ועוד כמובן, שמעתי גם זוג כותרים חדשים יחסית אצלי בספרייה שרכשתי אחרי שמייקל פרמר הציג אותם ב analog planet -האתר האנלוגי תחת מטריית סטריאופייל ששם הוא העורך וכותב את עיקר החומר.
שני האלבומים הם על בסיס ווקאל, אחד של ג’וני הארטמן והשני היא נינה סימון!

Bee Hive/Analogue Productions APJ 105 200g LP - Johnny Hartman Once In Every Life
Bethlehem/Analogue Productions/APJ 083 200g LP - Nina Simone Little Girl Blue

כבר כתבתי קודם בסקירה עד כמה האנה מיוחדת בטונאליות ובטבעיות שלה ויחד עם הזרוע הלינארית שאחת החוזקות הגדולות ביותר שלה אם לא ה! הוא ווקאל נשי וגברי, ההקלטות הללו באלבומים האלו נשמעו מצויין! הקול העמוק ביותר בג’אז מאז ומעולם היה שייך כנראה לג’וני הארטמן והאלבום- once in every life הוא אחד המעולים שלו. זה כנראה האלבום האחרון שהקליט שלוש שנים לפני שנפטר מסרטן ריאות, ללייבל קטן בשם BEE HIVE. אנאלוג פרודקשיין עשו לאחרונה רימאסטר מדהים על ויניל 200 גר’ שנשמע פנומנאלי, עם האנה או בלעדיה. אך הצימוד של הראש העליון של אורטופון הנסקר כאן יחד עם הזרוע הכמעט גבוהה ביותר של חברת קלייר אודיו מצליח לנגן את התקליט הזה באופן מרגש ומהמם ביותר, מעבר לכל שילוב של זרוע וראש אחר ששמעתי בחיי.

AVI_2914.jpg



קולו העמוק והאימג’ הנוצר סביב קולו של הארטמן בחדר הוריד ממני את כל המסכות וההגנות האודיופיליות, האיפוק והפאסון. הסאונד פשוט מפיל לסתות ביחס לכל פרופורציה, טובה, מצויינת או מעולה שאני מכיר מסטים אחרים, אצלי או אצל אחרים, בלי קשר לאיזו מערכת ניגנה או מנגנת. מעבר לרימאסטר על גבול המושלם שאנלוג פרודקשיין יצרו עבורנו, יש פה יכולת שאיבת פרטים וניגון זורם וטבעי מאין כמותו. הליווי חי ומרגיש על גבול מאסטר טייפ וכך גם קולו של הארטמן לכל אורך שני הצדדים.
התקליט השני של נינה סימון מעט פחות מרשים מזה של הארטמן בקטע של הדפסה למרות שהוא מצויין בלי שום קשר ביחס לכמעט כל תקליט אחר של הזמרת שאני מכיר ומלבד כמה פאקים קטנטנים בצד השני בעיקר (מוזר שזה מגיע מ AP כך), התקליט מנגן קריספי ונקי לאורך כל הדרך, עם סאונד נקי, גם של הפסנתר וגם של קולה של סימון - שני האלמנטים הכי קשים להקלטה\הדפסה לטעמי בצורה מיטבית וקרובה למציאות.
הפסנתר וקולה של נינה מצד שמאל כך שבאותם שנים, הבס והתופים היו מצד ימין כדי ליצור אשליה של סטריאו. אימג’ אמצעי והולגרפי אין כאן, כי לא הקליטו את האלבום הזה בצורה הזו במקור, אך הכלים חיים וטבעיים מאד. התקליט הזה מנוגן בנינוחות מרשימה, האיזון והסאונד של התופים והמצילות בעיקר נשמע כמו הקלטה מעולה וריאמסטר משובח. האנה מוציאה את כל מה שהוקלט פה, והיא עושה זאת ללא שום קושי ופשוט עוקבת אחרי כל ליין. פסנתר, בס, תופים וכמובן קולה של נינה סימון שישנו בתקליט אך במינון די נמוך למי שלא מתחבר ממש לשירה או לנינה באופן ספציפי (אלו אני מניח שלא ירכשו את האלבום, אבל גם עבור המוסיקה עצמה עדיין כדאי). התקליט משמיע בעיקר את הפסנתר תחת ידייה של נינה סימון שללא ספק קיבלה השכלה קלאסית על הכלי הזה ובחירת התווים נשמעת מרחוק (היא גם זו שהפיקה את האלבום המקסים הזה).
גם אחרי זוג התקליטים הללו שבעיקרון ניתן להגיד שישמעו היטב בכל סט אפ, זול או יקר, אפשר להבין את הגבהים שראש כמו האנה יביא אל המגרש. הזרימה הטבעית והטונאליות המרשימה הזו לא באה בזול, אפילו לא פחות יקר, למרות השכנוע העצמי הצפוי.

AVI_2945.jpg



*****
למעשה, התקליטים הללו ועוד כמה אחרים ששמעתי במשך כמה עשרות השעות האחרונות הביאו אותי לחשוב מחדש על עניין ה VFM שאנו מתרגמים באופן כמעט אוטומטי לכל ציוד אודיו כזה ואחר. כמובן שמושג כמו VFM ותג מחיר של 8500 דולר לראש פטיפון לא אמורים ללכת יחד באותו משפט, ואני גם לא ממש שם אותם יחד. אני בשום אופן לא אומר שזה ראש עם VFM, כי פשוט אי אפשר להגיד דבר כזה שמשלמים סכומים כאלו לראש וגם היום אחרי שהתוודעתי לאנה מספיק כדי להבין את היכולות המרשימות (חולשות יש מעט מאד אם בכלל) אני יכול להבין את מי שיבחר בראש בחצי מהמחיר. בסופו של דבר לשלם מעל 25,000 שח על מוצר שמתבלה תוך 1000-2000 שעות, זה די טירוף, גם לחובבים המטורפים ביננו.
אך מצד שני, הסטים שאנו מעמידים להאזנה ולרפרודוקצית סאונד יקרים ללא שום פרופורציה ביחס לשאר 99 אחוזי האכלוסיה, ועדיין אנו אלה שבוחרים איפה “הטירוף” עובר. כל אחד עם הכיס שלו, כל אחד והחתירה שלו לשלמות הסט, העדפה והטעם האודיויפילי… הראש הזה הוא היקר ביותר ששמעתי אצלי בסט אי פעם (אך יש יקרים ממנו בעולם בחברות אחרות), והתרגשתי מאד לשמוע אותו בשעות הראשונות, מה שגם ההרגשה הזו המשיכה הלאה בכל יום שהגעתי הביתה והדלקתי את המערכת שוב. תחושת ההתרגשות הזו לא הפסיקה כמו עם שאר הציוד שאנו קונים בדרך כלל שהירח דבש מסתיים. כך הבנתי, עם עצמי ובאופן מודע שלראש הזה הגישה האישית שלי אחרת ושונה מאד משאר הציוד שרכשתי או שמעתי בעבר. הוא ממשיך לרגש גם אחרי עשרות שעות (קחו בחשבון כמה שעות מוסיקה אתם שומעים ביום - בתקליטים- ותכפילו את הימים והשבועות הללו עד שתגיעו ל 50-60 שעות… רובנו מסיימים ירח דבש עם ציודים שונים הרבה הרבה לפני כן). לאורטופון אנה יש יכולות שלא שמעתי מראשים אחרים אצלי בסט אפ, אך מצד שני אין לה כמעט “סאונד\צבע” משלה, משהו שמאד מאד קשה ליצור בתחום שלנו ומצד שני לא כל חברה רוצה בכך או מנסה לעשות זאת. חברת קוואצו למשל, או מיאג’ימה, או ליירה וכן הלאה מייצרים את הראשים שלהם עם עקומה פחות מאוזנת ממה שאולי הם היו יכולים -כדי לתת לאיזה דגם כזה או אחר, לחמם את האווירה, לנפח קצת את הסאונד סטיג’, לעגל קצת פינות בגבוהים וכן הלאה, בעצם איך שהם רואים את הסאונד שיהיה נעים לקבל מהראשים הללו. פה האנה למרות שהיא עם באמפ קטנטן (ממש קטן!) במיד הנמוך, מאוזנת בצורה מפחידה. אין פה רול אוף בגבוהים, אך אין פה בהירות סטייל ליירה או אפילו סאונד אורטופוני “מסורתי” כמו הווינפלד או ה A95 למשל. היא מעט עשירה יותר מה A95 ורובסטית יותר בפרזנטציה, אך לא מאבדת את המהירות כמו בראשים יקרים נוספים שמושווים אלייה לעיתים. כדוגמת ליירה, ZYX, דינאווקטור או ה A95 שעומד במדרגה מתחתייה למשל ועדיין נחשב לאחד הראשים המהירים והדינאמיים בעולם.
חברת אורטופון הצליחו להנדס ראש מהיר, ניטראלי ושקוף לחלוטין! בלי שום מלאכותיות, בלי שום באמפים בסקאלת תדרים כזו או אחרת כדי ליצור משהו מעבר לסאונד התקליטים. והחשוב מכל- כל זאת מבלי לאבד דינאמיקה או פירוט שמהם יש כמעט ללא גבול. הרבה מעבר לכל ראש אחר ששמעתי בחיי. מספיק לשמוע תזמורת עולה מ PPP ל FFFF!!!! ולהרגיש שזה עוד לא הסוף…
מי ששומע בחייו לא מעט אנלוג, מבין שאלו אלמנטים עם מגבלות קשות מאד שפה נפתחו עד כמעט זלזול מרגיז בכל מה ששמענו קודם. תחושת החיות של האנה לפחות בשעת כתיבת שורות אלו דומה רק לגולדפינגר של קלייר אודיו ששמעתי במקרים כאלו ואחרים (עדיין לא אצלי על הסט לצערי) שזה רבותי אומר המון! ומתמודד מול ראש שבתחום שעל כל דבר מצליחים להתווכח, יש קונצנזוס! (על ה GFS כמובן).

המחיר מרתיע ללא ספק, אני לא מכיר המון אנשים עם ראשים שעולים 20 ו 30 אלף שקל ומעבר לזה.
אבל אלו שכן עשו את הצעד, קשה להם עד בלתי אפשרי להסתכל אחורה. האיכויות והאלמנטים המוסיקאלים שראשים כאלו מביאים אל השולחן (pun intended) שוברים את כל עניין “הטירוף” וראית ה VFM שאנו מדברים עליהם באופן שוטף בתחום.
המלצה אישית שלי לרכוש את ה-Anna מנדטורית כמובן בהמשך לסקירה זו, אך אנוכי ואני מניח גם אורטופון: מבינים שזה לא בבסיס היכולת של כל אודיופיל מצוי ולכן ישנן אלטרנטיבות זולות יותר, אם לאורטופון עצמם (ד”א אחד הראשים בסדרת הקדנצה בעל יהלום בליטוש רפליקן 100 כמו ה95 והאנה שעולה חלקיק המחיר) ואם לחברות אחרות בתחום.
לצערנו בשוק שכמעט אין לנו איך לבחור בין ראשים תוך כדי האזנה והשוואה והמחירים מאמירים בכל שנה עוד ועוד, העניין נהיה קשה פי כמה. אם לשלם וכמה ואם כן, אז למי?. עלינו להתבסס על רפרנס, הגיון בריא, כתבות וסקירות של אנשים שמוכרים לנו, חברים שיש להם וכן הלאה. בתקווה שהסקירה הזו תעזור מעט ליצור הזדמנות כזו ואחרת לשדרג, ואם לאו דווקא לאנה המדהימה באמת ב 8500 דולר, אז לפחות למשהו שהוא טוב יותר ממה שמחזיקים בינתיים, עד כמה שזה מתאפשר כמובן.

לחברת אורטופון יש נציגות חזקה ושרותית מאד בארץ בדמות חברת KODO AUDIO בבעלות איש מקסים ומשכמו ומעלה. שכל אינטרקציה איתו היא משב רענן של עדינות ועסקנות מקסימה ומאוזת לחלוטין. מצטער שזה נשמע כמו פרסומת, אך אלו מילים שאני רושם מעומק ליבי ואני תמיד אומר- “למי שמגיע, מגיע!” ברכישות בסדרי גודל כאלו, אני מעדיף לעשות מול יבואן חזק ושרותי גם אם צריך לשלם עוד כמה שקלים ביחס ליבוא אישי מהרשת (שגם לא תמיד מביא עימו הנחות גדולות אם בכלל). ראשי פטיפון הם חיות שבירות ושבריריות.. אחריות וגב אמין הם לא דברים של מה בכך. בטח לא בסכומי עתק שכאלו.

AVI_2832.jpg



אביעד.

תכונות הראש (כפי שמופיע בדף המוצר):
Output voltage at 1000 Hz, 5cm/sec. - 0,2 mV
Channel balance at 1 kHz - 0,5 dB
Channel separation at 1 kHz - 25 dB
Channel separation at 15 kHz - 22 dB
Frequency response - 20 Hz-20.000 Hz +/- 1.5 dB
Tracking ability at 315Hz at recommended tracking force - 80 µm
Compliance, dynamic, lateral - 9 µm/mN
Stylus type - Special polished Nude Ortofon Replicant 100 on Boron Cantilever
Stylus tip radius - r/R 5/100 µm

Tracking force, recommended - 2,6 g (26 mN)
Tracking angle - 23°
Internal impedance, DC resistance - 6 Ohm
Recommended load impedance - > 10 Ohm
Cartridge body material - SLM Titanium
Cartridge colour - Black/Silver
Cartridge weight - 16 gram


סטאפ בחינה והשוואה:
הגברה: זוג מונו-בלוקים (KT120) קדם: LUXMAN C700U
רמקול: Avalon Eidolon Vision SE
מקורות דיגיטאל:
Metronome Technologie C8+ELEKTRA
Aurender N10 streamer
מקורות אנלוג:
Brinkmann Balance,Tube power supply RöNt II
Clearaudio Master Innovation with TT2
Pass Labs XP-25 Phono Stage
ראשים:EMT XSD15/Myajima -takumi\Ortofon - SPU #1E\A.S "The Archon"\ ZYX - R1000 AIRY3S/Ortofon Anna
כבילה:
חשמל: Nordost Odin1, Furutech flux, Argento Flow master reference
סיגנל: Siltech Empress D.C - XLR & RCA
רמקולים: Siltech Empress D.C
אנלוג: Siltech Empress D.C, Siltech Classic 770 i, Tara Labs

טיפול בחשמל: Ps Audio -P10 power regenerator
סטנד: Solid-Tech Rack Of Silence - Reference

מחיר: 7000 יורו + מע"מ
יבואן: kodo audio




hifimusic
אודות
תנאי שימוש
צור קשר
אוהבים את
hifimusic?
סקירות אודיו
הכל
הגברה
רמקולים
מקורות
אחר
סקירות מוזיקה
הכל
קלאסי
ג'אז
פופ/רוק/אלטרנטיבי
עולם/ישראלי/אחר
קישורים
מותגים על פי שם
מותגים על פי יבואן
מומלצים
הפורום
הרשם
לוח בקרה
הודעות אחרונות