BooBoo כתב:
כמי שגדל על ה-Beatles חיכיתי הרבה הרבה שנים לרימסטרים שיצאו בשנה שעברה,
וכמובן שלא התאפקתי וקניתי גם את סט המהדורה המוגבלת של המונו בנוסף לסט הרשמי של הסטריאו.
אז למה מונו באמת?
מכיוון שכך זה הוקלט וכך זה נשמע באמת "הכי נכון" בזמן שזה הוקלט.
רוב הביטלס הוקלטו גם בסטריאו מקורי: אם תקשיב שוב למשל לרימאסטרים החדשים, תוכל לשמוע כמה וכמה הקלטות "שמאל ימין": חלק מהמבצעים בצד אחד וחלק באחר, או בחלק מהמקרים הקולות באחד והליווי באחר, שאלה דברים שאי אפשר להפיק מהקלטות מונו.
אתה מדבר על מה שנקרא "electronic stereo" -- הפרדה מלאכותית שלא הייתה במקור, כמו שאם תשאיר רק גבוהים ומיד בערוץ שמאל ורק באסים ומיד בערוץ ימין בהקלטה תזמורתית, תקבל "mock stereo" -- הכינורות יישמעו משמאל והצ'לי מימין...
רודי ואן גלדר האגדי, שהקליט כמעט את כל גדולי הג'אז, אומר על ההקלטה שלו
John Coltrane and Johnny Hartman שבדיוק אז (1963) התחילו קצת להקליט בסטריאו, אז הם שמו שם איזה טייפ סטריאו כגיבוי, שלא הוא כטכנאי ולא המפיק שמעו בכלל, והם עצמם עבדו רק על המונו. מבחינתו, המונו זה מה שהמפיק והטכנאי התכוונו, והסטריאו זה בעצם "מה שייצא", ללא מיקסינג וללא מוניטורינג. בדיסק האמור יש את שתי הוורסיות.
בדומה, גם ההקלטה של "אביר הוורד" שלריכארד שטראוס, בהפקת וולטר לג/לגה או איך שמבטאים Legge. לג/ה והטכנאי דאגלאס לארטר עבדו על המונו, וכל הסידורים באולפן היו לפי המונו. בנפרד, כריסטופר פארקר עבד על הסטריאו (וכנראה כן הקשיב לו

) שהייה רק בשלבים ניסיוניים ב-EMI של אז (1956), אבל לא יכול הייה לשלוט על שום דבר בנעשה. ואלטר לג/ה אפילו צחק כששמע את ההקלטות, שנשמעו כאילו גודל המיטה ששוכבים בה המארשאלין ואוקטאביאן הוא איזה 30 מטר...

אז, מצד אחד, בהרבה מקרים רק המונו טופל כראוי ואז הוא נשמע טוב יותר כסאונד, ובחלק אחר, ההקלטות הן "שמאל ימין", פינג-פונג וכאלה, לא כאלה שנותנות במה ופרספקטיבה, וייש כאלה ששונאים את זה.
אישית, אני לא אוהב מונו -- "משעמם לי באוזן"

, ובהקלטות קולטריין/הארטמאן האמורות, למרות שייתונות הגוון של המונו ברורים, אני מעדיף את הסטריאו הגולמי הזה. נשמע לי יותר חי ותוסס ויותר מעניין. אחרים חושבים אחרת.
עמיר