הסיפור על סנטה זיפ והלוויתן האדוםCall me Ishmael...
את דעתי על Music Matters הבעתי לא אחת על גבי דפים אלה. מדובר בצדיקים בני צדיקים, ג'אזיסטים ואנשי ויניל פנאטיים ומומחי על בתחומם, שמשחזרים את התקליטים של בלו-נוט בהוצאות הטובות ביותר שיש וקוצרים רווח נאה על הדרך. יש איזה הקבלה משונה בין רמבאך/הרלי/גריי/מוסדייל לבין ליון/וולף/ואן-גלדר/מיילס בחתירה שלהם להוציא מוצר מושלם מכל הצדדים של ההפקה.
החברה הדפיסה את תקליטי ה-45 שלה במהדורות מוגבלות של 2500 עותקים לפני שעברה בשנה שעברה ל-33. שלא כאחרים, 2500 עותקים זה סופי ולכן חלק מההוצאות היותר מבוקשות אזלו מן השוק ללא שוב. התקליט הראשון שנעלם כמעט מייד לאחר הוצאתו בינואר 2010 , היה 'מטדור' של גרנט גרין. זה הלוויתן הלבן של הסדרה, או ליתר דיוק הלוויתן האדום בגלל עטיפת האדום-פרארי ההורסת שלו. הוא מופיע מדי פעם ברשת עם תגי מחיר כבדים מנשוא ונעלם מייד אל מעמקי הנשיה.
מן הידועות היא שרון רמבאך שומר בחברה מספר עותקים של התקליטים שאזלו ומספק אותם לפי דרישה למקורבים ומנויים. ניסיתי לא אחת לחלץ ממנו עותק אך ללא הועיל. במשך הזמן השגתי את הרוב המוחלט של ה-out of press האחרים אבל מטדור אין. לפני מספר חדשים העברתי את עסקי האימפורט-אקספורט שלי (Call me Art Vandalay) לידיו הנאמנות של אודיו-זיו והצבתי לפניו אתגר שאינו משתמע לשתי פנים לצוד עבורי את אותו לוויתן אדום וחמקמק ובתמורה הבטחתי להמליץ בחום למועצת החשמנים להעלותו למעלת קדוש.
עברו להם אי-אילו חדשים ובתחילת השבוע, אני מקבל את המסר הבא, מלווה בתמונה שלא השאירה מקום לספק :
זיפ כתב:
יאללה יאללה, התור לנשק את גלימת החשמן החדשה שלי כבר מתארך מעבר לפינת הבניין!
על כך השבתי בשנינות:
Ami כתב:
בלווי הבטחה לסור אליו בהקדם האפשרי, לכל המאוחר לקראת סוף השבוע. זיו קיבל את הדחיה בהבנה:
זיפ כתב:
זיבי בהקדם האפשרי! תבוא פה עכשיו!!!!
St Zip
תוך שהוא מספק לי את מידת הגלימה ו:
זיפ כתב:
ממתין עם קפה וקולב
קיצורו של אירוך, באור ראשון של שישי עשיתי ח'אג', נחתתי לאסוף את השלל וכעבור שעתיים ומשהו בלבד עם הביטלס, יצאתי משם כשבאמתחתי בין השאר לוויתן אחד, אדום ומנויילן ולמען הסדר הטוב אחיו לנשק הירוק. שניהם כמובן מהשנה הנכונה ונראים פה בתמונה קבוצתית.
ועל כן מוענקת ל-ז. פ. תעודת הוקרה :
אהבתי בטירוף ! איזה נקיון !! איזה סטאפ!! 
