כן, הוא לא אוהב את סטיבי ריי.

תגיד יש מצב שאתה לא ממש בעניין של בלוז לבנבן ?

שניה, לפני שאני עונה לכם ספציפית, חשוב לי לציין, שבניגוד לנידג'סית הזאת, אני לא בז לשאר האמנים או האלבומים שם.
ואין לי בעיה להבין למה מישהו יאהב להאזין להם... סתם לי לא בא שהאלבומים הספציפיים האלו "יפתיעו" אותי.

כן!
חשפתי את זה כבר באחד השירשורים לא מזמן כל כך.
בתגובה הבאה אולי יהיה ברור למה.

יש בזה משהו, אבל זה לא בדיוק הסיפור.
אני חושב שמה שאני לא אוהב זה "בלוז של גיטריסטים נטו" שלוקחים את זה רחוק מידי לכיוון של rock'n'roll ולא נשאר מספיק מהמוזיקה השורשית ושות'.

נגיד הטקסס פלאד הוא בעיקרו כזה, ונוסף לכל הצרות יש שם את השיר המאוס ביותר בתולדות האודיופיליה (שדווקא יפה בפני עצמו) אז בכלל מרחיק אותי.

+1

'המאוס ביותר' זה לא מ-Couldn't stand the weather ?

נדמה לי שהעניין שלך איתם זה פשוט התאמת ציפיות. סטיבי ריי לא עושה דלתא-בלוז או שום דבר שנשמע כמו. בינינו אין דבר כזה רוק׳נרול, אלא R&B לורדרדים. זה מה שהוא (וגם החבר השני שלך ג׳ו) עושה ועושה את זה טוב.

אצלי זה מגיע מהכיוון ההפוך: מסיר אלבומים מסויימים ואהובים שנחרשו עד זרא במהלך השנים בניסיון נואל לפתח געגוע.

לא מבין אותך כל כך. יש בטקסס פלוד ולסטיבי בכלל כמה קטעים שמפילים אותי מהרגליים כבר עשרים שנה. ומה לבנבן? הבן אדם אנטיתזה למייקל ג'קסון. אפילו על העטיפה הוא נראה כאילו ניסו קצת עם פוטושופ לעשות אותו דומה לג'ימי.

לבנבן זה התיאור של עמי, לא שלי. צבע העור שלו ממש לא מעניין אותי, נניח לג'וני ווינטר שזה הכי לבן שיש יש דברים מסויימים שאני אוהב (והרבה שלא, שדומים למה שיש כאן).
הקיצר, אין לי שום דבר נגד הבן אדם, אני פשוט לא מתעניין במוזיקה הספציפית הזו.

זה לא צבע העור, זה צבע המוזיקה. תקן אותי אם אני טועה, אבל כשאתה חושב בלוז אתה מתכוון למאדי ווטרז או לייטנין׳ הופקינס או ג׳ון לי הוקר או אפילו לבלוז של שיקגו כמו ג׳וניור וולס ובאדי גאי שזה הרבה יותר ׳גיטרות׳ ו׳חשמל׳ אבל עדיין שחור להפליא. SRV (כמו בונאמסה ולהבדיל, קלפטון) קרוב יותר לחלק הלבן של הבלוז שמישהו בשנות החמישים החליט לשווק כמשהו חדש למרות שהיה קיים כבר חמישים שנה. אגב גם טאג׳ מאהאל קצת ׳לבנבן׳ בעיני על אף עורו.