אם חברנו איתמר לא היה שואל ספציפית על החדר הזה יש מצב שלא הייתי נכנס אליו בכלל ומפספס את האחת התצוגות שיותר אהבתי בתערוכה.
כשאני רואה רמקולים מוזרים מידי, או עומס קהל אני בדר"כ ממשיך הלאה.
בחדר הזה אומנם לא היה עומס קהל, אך הרמקולים האלו פשוט עצומים ודי מוזרים למראה עם ההורן הריבועי המחובר לעגולים דרך עמוד שידרה דק.
בכל מקרה, התיישבתי להאזנה רצינית הפעם.
זה היה סטאפ מאוד מפתיע. יותר מהכל בעדינותו, התרגלתי שבתערוכות מנגנים מהורנים "חזק וקשה". בעיקר מהחדר של אוונטגארד.
כאן למרות הגודל העצום של הרמקולים ואולי הציפיה הפסיכולוגית של המאזין, הם ניגנו בעדינות מטריפה. אני מת על זה כפי שבטח שמתם לב.
גיטרות, ווקאל, ג'אז, במיוחד הרכבים קטנים, ניגנו בצורה ממכרת עם finesse שאני לא חושב ששמעתי בשום חדר ולא פחות חשוב שפע מוזיקליות.
גודל הסאונד היה גדול, אפילו גדול מאוד, ואני בדר"כ לא אוהב כזאת פרזנטציה. בעיקר בגלל שהיא בדר"כ ממסכת על העדינות והטבעיות של הצליל. פה זה לא היה מעיק, והסטאפ עדיין היה מאוד חושפני כפי שתיכף תראו, וסה"כ הגודל התחבר פה טוב לסאונד שהיה פשוט כייפי.
ה- MSB די הפתיע אותי אני מודה. איכשהו היתה לי התחושה שזה ציוד אנליטי, אולי באשמת Audionec אבל האמת היא שבכל חדר ששמעתי אותם הם היו נהדרים.
במוזיקה קלאסית לעומת זאת ממש לא נהנתי. זה הרגיש מקומפרס ומבולגן.
הבאס היה רך, גדול, ונעים, אך מידי פעם כן נשמע "סאבי" (תלוש מהרמקולים).
ההוכחה לכך שהסטאפ היה בכל זאת מאוד חושפני היא שמידי פעם הרגשתי באיכות מעט ירודה, וזה ממש נשמע לי כדיסק צרוב. בגלל שישבתי קרוב למציג יכולתי לוודא שאכן זאת היתה הבעיה (כמובן שבדקתי אחר"כ שהאחרים לא צרובים).
בקיצור, זה כנראה הסטאפ שהכי אהבתי בסגנונות המוזיקה שלי. ג'אז אינסטרומנטאלי וווקאל.
ובהתחשב בפרזנטציה הגדולה שלו, זאת מחמאה לא קטנה.
הסטאפ אם כן הורכב מצמד הרמקולים של Musique Concrete שמלבד ההורנים כללו גם שני סאבים עצומים (36 אינצ' אם אני זוכר נכון) במן open baffle.
ההגברה המדליקה של Engstrom&Engstrom והמקור של MSB כאמור ששימש גם כקדם.
