פורסם: 05/01/11 20:11 ע"י aloni


Musical Fidelity V-LPS



Musical Fidelity V-LPS Phono Stage


במרץ 2010 פירסמתי את סקירת ה- V-DAC. מכשיר קומפקטי, ספרטני אפילו, אך גם זול יחסית מבית היוצר של Musical Fidelity השייך לסדרת ה- V. סדרה הכוללת מספר מוצרים בעלי form factor דומה (אפילו זהה) שאולי לא מהווים את השיא בכמות הפיצ'רים ונוחות השימוש אבל בהחלט מתחשבים בכיס הלקוח.

המסקנות מאותה סקירה היו מפתיעות מאוד. לפחות עבורי. אהבתי מאוד את העובדה שה- V-DAC הצטייר לי כרכיב ניטרלי ולא הפגין שום אופי מובחן והרי זו "מחלה" ידועה בקרב מוצרי entry level המסתירים איכות סונית ירודה מאחורי מעטפת אפקטים שמטרתה אולי לבלבל קצת את הרוכש.

ולמרות התרשמותי החיובית מאוד מה- V-DAC נתקלתי בו לא מעט בלוחות האתר ופגשתי כמה אודיופילים שממש נרתעים ממנו.
אני יכול לחשוב לפחות על שלוש סיבות שדבר כזה יקרה.

כמובן שכמו כל ציוד בתחום שלנו קיימת משמעות רבה לציוד המשודך. אני מצאתי את ה- V-DAC תואם ביותר לסטאפ בעל צליל מלא בבסיסו. למרות שהסט שלי לא היה לגמרי כזה באותה תקופה (עיינו בסקירת ה- Orsa לפרטים בנושא) יצא לי לבדוק את ה- V-DAC גם עם ה- MBL 1611 כקדם מגבר שבהחלט הולך לכיוון הזה.

סיבה שניה היא שיטת החיבור למקור (מחשב בדר"כ). כניסת ה- USB של ה- V-DAC לא שווה התייחסות בסטאפ סטראו רציני. היא פשוט לא מספיק טובה.
על מנת להנות מיתרונות ה- V-DAC צריך מחשב מקונפג היטב ויציאה דיגיטלית איכותית. בסקירה השתמשתי ביציאת SPDIF של לוח האם, מאוחר יותר השתמשתי גם בכרטיס קול Asus Essence ST, ב- hiFace וב- Evo (שהיה טוב מכולם) ושלושת האחרונים הם שאיפשרו ל- V-DAC לזרוח בניגון דרך מחשב. לא בטוח שכל משתמש יהיה מוכן להשקיע ביציאה דיגיטלית באותו המחיר של ה- DAC ואף הרבה יותר.

וסיבה אחרונה, שאולי קשורה מאוד לשתי הקודמות, היא תאום ציפיות או קללת המוצרים המאוזנים. כשאנו קונים מוצר חדש יש בנו הציפיה שהוא יתן לנו משהו שלא היה, שיעשה לנו "וואו". ה- V-DAC הוא לא מוצר כזה. ה- V-DAC פשוט מעביר את האופי הכללי של הסטאפ. אם הסטאפ לא עושה לנו וואו בלעדיו הוא בטח לא יעשה איתו. ואם ההתאמה לא אופטימאלית אז אפילו למינימום הזה לא נוכל לצפות.

אוקי, אבל למה אני מבלבל את המוח כל כך הרבה פסקאות על ה- V-DAC אם באתי לסקר את ה- V-LPS?
הסיבה פשוטה, ה- V-LPS הוא לא רק אחיו של ה- V-DAC לסדרה, הוא גם חולק איתו את אותן תכונות שזה עתה תיארתי לכן אני רואה חשיבות בסגירת המעגל עם ה- V-DAC במיוחד כשהדברים הנאמרים נכונים גם למוצר הנסקר.

אוקי, יש לפנינו סשן האזנה שלם בו נדון באספקטים הסוניים, וסיכום בו אולי אתן רמז להתפתחות שתפורסם בהמשך, אך כעת הגיע הזמן לספק כמה פרטים פרקטיים על ה- V-LPS.

Musical Fidelity V-LPS Phono Stage


ה- V-LPS



כאמור ה- V-LPS משוכן בקופסא זהה לזו של ה- V-DAC. קופסא קטנה, מתכתית ושחורה מעוטרת בכיתוב לבן מצועצע.
כמו ה- V-DAC (וה- hiFace Evo) הקונקטורים ממוקמים בשני צידי המכשיר. רעיון גרוע, לא נוח, לא אסתטי ומציק.
אני מניח שזה התאים ליצרן הן מבחינה טכנית/פרקטית והן משום שהמכשיר לא מספיק כבד להחזיק את כל החיבורים על פאה אחת. חבל.

ואם דיברנו על קונקטורים בואו נמנה את הממשקים של ה- V-LPS:
- זוג כניסות RCA לחיבור ראש MM
- זוג כניסות RCA לחיבור ראש MC
- קונקטור לחיבור הארקה
- זוג יציאות אנלוגיות RCA סינגל אנדד
- קונקטור לחיבור ספק הכח החיצוני

בנוגע לספק הכח מדובר בספק דומה לזה של ה- V-DAC. ספק ממותג ה"יושב" על שקע החשמל.
הבחירה בין כניסת ה- MM לכניסת ה- MC מתבצעת בעזרת מתג שני מצבים, העובדה שמדובר בשתי כניסות שונות לא אופיינית כל כך למוצרים זולים אבל בהחלט יכולה להיות נוחה בסיטואציות מסויימות.

Musical Fidelity V-LPS Phono Stage


Musical Fidelity V-LPS Phono Stage


ההתנגדות אינה ניתנת לקינפוג ועומדת על 100 אוהם ל- MC ו 47K אוהם ל- MM. גם רמת הגיין קבועה ולא ניתנת לשינוי. האמת שלא מצאתי את המספר המדוייק בספציפיקציות אך לא היו לי טענות בהקשר זה בשילוב הדנון 103R על 0.25 ה- mV שלו.

נתוני יחס האות לרעש די מעודדים למוצר entry level שכזה. מעל 80db ל- MM ומעל 70db ל- MC. קראתי (לא בדוק) שהמעגל ה- V-LPS נלקח ישירות מה- X-LPS שכבר אינו מיוצר. למעשה כמדומני שזהו הפונו סטייג' היעודי היחידי כרגע בליין של Musical Fidelity.

סטאפ


ה- V-LPS שולב בסטאפ האנלוגי האישי שלי שכולל Lenco L-70 משודרג Plinth ועוד כמה רכיבים כמו חיווט ו- headshell וראש דנון 103R.

יצא לי כבר להאזין לסט הזה בשילוב לא מעט הגברות פונו (5 לא כולל ה- V-LPS) כך שכבר יש לי תחושה לא רעה אילו מאפיינים מביא עימו ה- V-LPS ואילו מביאים הסט האנלוגי ושאר הסטאפ האישי שלי.

את כניסת ה- MM לא עלה בידי לבחון הפעם.

שאר הסטאפ - כרגיל, מפורט בסוף הסקירה.

Musical Fidelity V-LPS Phono Stage


Musical Fidelity V-LPS Phono Stage


סשן האזנה


Cannonball Adderley - Things Are Getting Better
נתחיל עם תקליט ג'אז ותיק (הוקלט ב- 58) בהוצאה עדכנית (2010) ולא רעה בכלל מבחינת סאונד!
אדרליי מארח כאן את ג'קסון (מחלוצי הבי-בופ על הויברפון) בויברפון והם מוקפים בשלישיה מוכשרת לא פחות בדמות ווינטון קלי על הפסנתר, פרסי הית' על הבאס ובלייקי על התופים.

אני מודה שאני לא חובב גדול של הויברפון, הוא מעביר לי מן תחושה ילדותית בדר"כ ומשהו בסאונד שלו יכול לשעמם. אפילו באלבום היפה הזה, בקטעי הסולו הוא קצת משמים אותי לפעמים, אך כליווי לסקסופון המשכר של אדרליי יש בו קטע.

ואם הזכרנו את אותו סקסופון, וואו, איך ה- V-LPS מצליח להוציא אותו במלוא תפארתו. בין אם אדרליי לוחץ קצת יותר או מנגן חרישית, יש בהחלט תחושה אותנטית. אני לא כל כך אוהב להשתמש בתיאור "נמצא בחדר" אבל קשה לי להתאפק.
אבל זה לא שמשהו חסר בויברפון של מילט, האמת שההיפך. הוא יושב לו לשמאל הרמקול השמאלי ומפגין את צליליו המרחפים עם תחושה יפה של עומק ובשרנות הצליל מבלי לאבד את האפטר טייסט של הקליד הרוטט לאחר ההקשה.

לא, לא יעזור. ה- V-LPS מציג מיד יפה, מלא, שונה מאוד מה- GT40 שסקרתי לא מזמן שהולך לכיוון אחר כפי שציינתי באותה סקירה.
התחום הגבוה ביותר מעט מרוסן לעומת אותו GT40, המצילות נשמעות כאן יותר בשרניות ופחות עפות לקצה, גם מהסקסופון של אדרליי היה יכול לצאת קצת יותר "אויר".

הפסנתר, הבאס וכלי ההקשה נשמעו כולם היטב ולא היתה לי תלונה כלפי אף אחד מהם. גם אם המצילות הלכו כאמור לצד הבשרני יותר, גם הבאס של פרסי אומנם היה מלא ושמיע גם כשהוא שם מאחור ואיזה סולו מסיח את דעתי, אך הייתי יכול להנות יותר עם טיפה יותר משקל וארטיקולציה.

מי שמפתיעים במיוחד באלבום הזה הם פרצי האנרגיה, או הדינמיות כאשר הסקסופון פורץ פתאום במצערת פתוחה מתוך רקע שקט. זה קורה אפילו בויברפון (אבל פחות בכלים האחרים המוקלטים פחות כסולנים).
יש כאן חלק גדול לתקליט האיכותי, אך ה- V-LPS עשה גם את שלו ולא צמצם את התחושה הזאת.

עכשיו תראו, יש לי כאן בעיה לא קלה. אובייקטיבית האלבום הזה נשמע נפלא על ה- V-LPS בשילוב שאר הסטאפ, האנלוגי והרגיל. ממש מפתיע. העניין הוא שבמשך זמן לא קצר האזנתי לגירסה יותר משופרת של ה- V-LPS וקשה לי שלא להשוות בראש כל הזמן את הביצועים.
זה יקרה לי עכשיו לכל אורך סשן ההאזנה, אני כבר יודע. אז בואו נגדיר זאת כך, האלבום הזה למרות שנשמע מעולה יחד עם ה- V-LPS עדיין יש מקום להתקדם.

Linda Ronstadt – Heart Like A Wheel
את התקליט הזה של הגב' רונדסטאט יש לי כבר כשנתיים ורק עם הסט האנלוגי הנוכחי אני מצליח ממש להנות ממנו.
הכיוון הוא קאונטרי/פולקי/רוקי עם לא מעט יציאות כמו You’re No Good ושיר הנושא ונחשב לאחד האלבומים המוצלחים של התקופה.

לא תהיינה לנו הפעם בסשן אף אחת מהזמרות העתיקות שלי אז נתעמק כאן גם בביצוע הווקאלי.
ה- V-LPS אומנם לא מסגנון המוצרים שיוצרים פרזנטציה של "קירות סאונד" עצומים, אך הוא גם לא מצמצם או מרזה. לא את קולה של רונדסטאט ולא את הבמה. רונדסטאט מופיעה בגודל מוחשי, קולה האופיני מתרנדר במדויק וקל להבחין שאין כאן מניפולציות סוניות במסגרת הטווח הטונאלי שלה. ניתן גם להבחין בניואנסים כגון קירבה או מרחק מהמיקרופון.

כאן, אולי בגלל עומס הכלים והגוונים קצת קשה יותר להבחין באנרגיה המתפרצת שהבחנתי באלבום הקודם.
אני מרוצה באופן כללי מהרמה הטונאלית של כל הכלים – הרבה גיטרות ושאר כלי מיתר, באס, פסנתר וכלי הקשה.

בשל אופיו של האלבום לא הייתי מתנגד כאן לקצת יותר באס אך זה לא שהוא חסר במיוחד, עוד קצת ווליום די משפר את העניין.

Duke Ellington – The Duke At Tanglewood
לא תמצאו בספריה שלי הרבה תקליטים קלאסיים (דרך יפה להגיד שיש שם רק אחד שאביעד "ביזבז" לי באחת הסקירות האחרונות). אולי התקליט הזה הוא הדבר הכי דומה, אומנם מדובר כאן בחומרים הנצחיים של אלינגטון אך הם מעובדים לתזמורת (על ידי ריצ'ארד היימן) בניצוחו של ארתור פידלר ובביצוע הבוסטון פופס. אלינגטון על הפסנתר כמובן.

לא יוצא לי יותר מידי לשמוע את חומריו של אלינגטון בעיבוד תזמורתי שכזה, ויש משהו מפתיע באיכות ההפקה כאן במיוחד כשמדובר בהופעה חייה. כמה מקטעי הפסנתר היו מדהימים אפילו שהיה בגפו רק שניות ספורות.

ההתחלה של Caravan נשמעת לי בנוסח ספרד, כאילו נלקחה מ- Sketches of Spain של דייויס ואוונס.
ה- V-LPS לא מפגין בעיה כלשהי להתמודד עם כמות הנגנים, למעשה הוא עושה זאת טוב לא פחות מכל פונו סטייג' אחר ששמעתי (ושמעתי יקרים בהרבה). לטעמי זה בזכות העובדה שהוא שומר על טונאליות מאוזנת וסאונד בעל גודל "נכון".

מה שכן, הוא לא מוציא כל טיפת טקסטורה מהכלים כפי שעושים פונו סטייג'ים מסויימים, ולא נותן תחושת ריחוף יחד עם חלקות בתחום הגבוה כפי שעושים אחרים.
מהאימג'ינג שלו אני דווקא מאוד מרוצה.

איך אסכם את האלבום הזה? ללא ספק ניתן להנות מההאזנה גם ברמה הסונית וגם ברמה המוזיקלית. ה- V-LPS לא נכשל כאן בכלום. למרות זאת אני מרגיש שחסר לי קצת פילפל, חסר לי קצת עניין. זה היה יכול לבוא בצורת מניפולציה עדינה, או פשוט שיפור כללי באיכות (צלילות, קצוות, שקט) שהייתי מעדיף על האופציה הראשונה.

Mary J Blige – Reflections
התקליט הזה חדש מאוד באוסף שלי, אך בכל זאת לא אוותר עליו כדי להעביר נקודה. חוץ מזה שהוא בין תקליטי ה- R&B הבודדים אצלי.
(אתם יודעים איזה תקליט זה נכון? דנתי בו עם חברינו אפיב ואילפ, אוסף של MJB הגיבורה)
במשך סשן ההאזנה ציינתי כמה פעמים שלא הייתי מתנגד ליותר באס, בואו נבדוק זאת עם ז'אנר שאינו פראייר בתחום זה.

החדשות הטובות הן שפה לא חסר לי באס בכלל, אבל צריך לזכור שהאלבום הזה גם מוקלט עם יותר באס מהחומרים אליהם אני רגיל.
החדשות הרעות הן ששמתי לב שכשהזרוע מכוונת ל- VTA אופטימאלי העקמומיות של התקליט הדקיק הזה ממש מפריעה בטרק הראשון. באסה.

אך מעבר לבאס היה חשוב לי לבדוק שמבחינה מוזיקלית ה- V-LPS מסוגל להתמודד עם חומרים שהינם פחות Easy going ממה ששמענו עד כה.
בתחום זה, כמו בתחומים אחרים, הגעתי למסקנה שה- V-LPS פשוט לא מתערב בתוצאה. אני מרגיש שהוא מעביר לי בדיוק את התחושה מהסט האנלוגי והרגיל שלי (הגברה, רמקולים וכו'). כשהם מוזיקליים אני מקבל את המקסימום שהם יודעים להוציא, כשהם לא אז אני לא מקבל free pass.
בגלל של- V-LPS אין ממש תכונה מוזיקלית משל עצמו הוא מתאים לנגן כל דבר, ביצועים ענוגים ואינטימיים, ביצועי רוק יותר כסחיסטיים או נשמה. ביצועים קצביים או איטיים, חזקים או עדינים. טוב מאוד.

Musical Fidelity V-LPS Phono Stage


סיכום


אוקי, קצת קיצרתי הפעם את סשן ההאזנה משום שלא היה הרבה לחדש שם.
ה- V-LPS הציג לאורך המבחן טונאליות ניטראלית, אולי מעט קטומה בקצוות יחסית למוצרים יותר טובים אבל לא ברמה שממש הפריעה לי, מוזיקליות רבגונית, פרזנטציה בעלת גודל טוב (לא ענק, לא קטן) הן במימדי הבמה והן במימדי הצליל הבודד.

בדיוק כמו אחיו ה- V-DAC, ה- V-LPS הוא לא המוצר שנשלב בסטאפ אם אנחנו מחפשים להוסיף וואו פקטור (התכוונתי לסוני, אבל גם בטח שלא ויזואלי או שוויצי). וגם הוא תואם לדעתי יותר לסטאפ בעל צליל מלא בבסיסו, איכשהו סאונד כזה יותר מחמיא למכשיר וקצת מסתיר את חסרונותיו.

מהם אותם חסרונות בעצם? לא כל כך קלים להגדרה וגם מאוד תלויים ברמת הציפיות.
ה- V-LPS הציג רמת שקט מפתיעה הלכה למעשה ללא קשר לנתונים הטכניים (הדי טובים יש לציין), אך הוא לא הציג רמת צלילות/ניקיון בתחום הגבוה ופירוט בתחום הנמוך שמכשירים טובים יותר יכולים לספק.
אין לי ניסיון רב עם מכשירים ברמת המחיר של ה- V-LPS אבל לטעמי הוא עומד בכבוד ברמת הציפיות ממכשיר שכזה, אפילו מעל ומעבר.

ואם כבר נגענו במחיר, בארץ נמכר המכשיר במעט פחות מ- 900 ש"ח, מחיר לא רע בכלל ביחס לתוצאה. אני רכשתי כזה מאנגליה ב- 70 ליש"ט (+ 5 ליש"ט משלוח ו 74 ש"ח מיסים) משתלם אפילו עוד יותר, קשה לי להאמין שיש לו תחרות בפחות מ- 500 ש"ח.

מתחרה אחד לפחות של ה- V-LPS הוא הפורוטק GT40 שנסקר לאחרונה. הוא אומנם יקר יותר אך מכיל פונקציונאליות רבה נוספת כגון DAC וווליום קונטרול, מגבר אוזניות ואפשרות הקלטה למחשב. הוא גם יותר נאה ונוח לשימוש לטעמי.
הבאס של ה- GT40 קצת יותר מוחשי, הגבוהים קצת יותר לצד הפתוח. המיד של ה- V-LPS לעומת זאת יותר מלא ויוצא.
הפורוטק נותן יותר אופי בשחזור הסוני שלו, אני העדפתי את ה- V-LPS כפונו סטייג' נטו, למרות שלא הייתי מתנגד לבאס של ה- GT40.

למי אני חושב שמתאים מכשיר שכזה?
למתחילים בתחום האנלוגי, לבעלי סטאפים אנלוגיים לא יקרים במיוחד שלא הגיוני מבחינתם להשקיע יותר מהפטיפון בפונו סטייג', והאמת שכל אחד יכול להנות ממנו, אולי אפילו כמכשיר גיבוי בתנאי שהוא תואם טכנית לדרישות הראש ושאר הסטאפ.

החלפת הספק באחד יותר איכותי מקפיצה את התוצאה בכמה רמות (אך גם את המחיר) והופכת את ה- V-LPS להיות מכשיר ראוי בזכות עצמו וללא קשר למחיר. עוד על כך (וגם על שידרוג דומה של ה- V-DAC באחת הסקירות הבאות).

Musical Fidelity V-LPS Phono Stage


נתונים טכניים


עכבת כניסה: 100 אוהם ב- MC ו 47K אוהם ב- MM
רגישות כניסה: 450 µV ב- MC ו 3.5mV ב- MM
סה"כ עיוות הרמוני: 0.01%
יחס אות לרעש: יותר מ- 70db ב- MC ו יותר מ- 80db ב- MM
דיוק RIAA: פלוס מינוס 0.25db
מידות: רוחב 17 ס"מ עומק 9.5 ס"מ גובה 4 ס"מ
משקל (נטו): 350 גרם

סטאפ בחינה והשוואה


מקור: MBL 1531, PC based Music Server, Lenco L70, Denon 103R
הגברה: MBL 8011S, MBL 5011
כבילה - חשמל: Siltech Ruby Hill II, MBL, Elrod
כבילה - סיגנל: Siltech Compass Lake, Siltech Prince, Siltech Princess, Siltech i770, ADL Formula2 USB
טיפול חשמל: Isotek Nova/Orion
סטנד: Finite Elemente Pagode Master Reference
רמקול: WLM La-Scala

מחיר : 890 ש"ח (פיוז)
יבואן: טופ אודיו




hifimusic
אודות
תנאי שימוש
צור קשר
אוהבים את
hifimusic?
סקירות אודיו
הכל
הגברה
רמקולים
מקורות
אחר
סקירות מוזיקה
הכל
קלאסי
ג'אז
פופ/רוק/אלטרנטיבי
עולם/ישראלי/אחר
קישורים
מותגים על פי שם
מותגים על פי יבואן
מומלצים
הפורום
הרשם
לוח בקרה
הודעות אחרונות