ביאת המשיח הגיעה מוקדם מכפי שציפינו, בחדר אחד בתערוכה (ואחד שהפתיעה לטובה לא פחות!)
המקור הדיגיטאלי (cdp) שניגן, היה של חברת CARY האמריקאית, בעוד האלקטרוניקה שהגבירה
ותמכה בסט אפ כולו, הייתה של חברת EMILLE הקוריאנית.
מגוון מגברים ואלקטרוניקה של החברה, היו מוצבים על הרצפה ועל סטנדים בגבהים שונים.
למעשה אלה שעבדו, היו ארבעה מונו בלוקים מבוססי KT 88 שהניעו את אחד הרמקולים המוזרים למראה שישנם בתחום.
זאת הפעם הראשונה שראיתי אותו במציאות, לאחר שכבר כמה שנים שאני מבחין בו מידי פעם
בסקירות בעיתונים שונים.
ה PLANET של חברת Metal Sound Design.
רמקול עצום משקל (308 קילו) שנראה מאיים במיוחד בשל עיצובו הקרבי משהו.
הרמקול עשוי ממתכות, פולימרים אקריליים, וחומר שנקרא: דוראליומין (Duralumin 6061).
הרמקול מהווה פתרון פול רינג', כאשר הוא יורד ל 20 הרץ ועולה גבוה עד ל 30 קילו הרץ.
מתוכנן באופן ייחודי מאד, עם מגוון אופציות לשינוי מיקומי הדרייברים על מגוון צירים.
לרמקול החללי הזה- עכבה של 6 אום נומינאלית, כאשר הוא מציג נצילות של 88db.
לא קליל אך לא קשה באופן מיוחד.
החדר עצמו היה מהגדולים יותר, ללא מחיצות וללא תצוגה סטטית כמעט לחלוטין.
כמה פוסטרים עומדים שהיו פזורים ועוד כמה פנלים אקוסטיים, שהיו זרוקים פה ושם בפינות החדר בצורה די שולית.
הסאונד שהתקבל היה מפתיעה מאד כאמור. גם בגין המראה הקרבי של הרמקול והסט אפ בכלל
(כבר נגעתי בקונפליקט הזה בין הוויזואלי לסוני בחדר אחר) וגם בגלל שפשוט לא ציפינו לשמוע כזאת פרזנטציה בחלל כזה.
הסאונד הכללי היה נעים מאד ועל אף שהווליום היה גבוה (כדי למלא את החדר עד לשורותיו האחרונים), לא הרגיש מעיק, אפילו בשורה הראשונה שבה ישבנו לסקור את המערכת והחדר הנ"ל.
הקטעים ששמענו שם בזמן שהייתנו בחדר, היו בעיקר ג'אז משנות ה 50 וה 60.
מוסיקה אמיתית ללא שום קטעי SHOW של אפקטים, או סופרלטיבים פלאסטיים גישה מוערכת במיוחד על ידי, שנעשתה בעיקר בחדרים שהמצגים היו בטוחים בעצמם מאד (בדרך כלל אלה היו החברה מהמזרח נראה כך בדיעבד).
המציג ישב בצד ומאחור בחדר, עם שלט הווליום (או של ה CDP) ופשוט נתן לדיסקים להתנגן באופן חופשי ללא החלפות דחופות, או הסברים מפורטים על הציוד וכדומה.
היה בחדר גם פטיפון שעמד על הסטנד, אך באותה העת שהיינו שם, הוא לא ניגן כלל.
בכל זאת המוסיקה קלחה וריגשה מאד.
היא הצליחה להגיע למאזינים ללא שום בעייתיות כל שהיא - במובן הרגשי ולא הפיזי.
ממש כמו בבית (אצל חלקנו), או כמו המערכות היותר מרגשות ששמענו בתערוכה.
המגברים הצליחו להניע את הרמקול הגדול והמסובך למראה, באופן מעורר יראה.
למרות שלמשימה חוברו 4 בשבילו במקביל, כנראה שהוא היה צריך את זה
.
מוסיקה שונה מהג'אז ששמענו, לא הייתה שם-
וניסיון לדבר עם המציג, עלה בתוהו בעיקר בשל פער השפות כנראה.. חבל..
זהו כנראה אחד החדרים המפתיעים ביותר שהייתי בו בתערוכה.
בעיקר בגלל שהרמקול המוזר למראה התגלה כתכשיט מוסיקאלי נהדר. לא פחות!
יחד עם ההגברה של EMILLE שמגיעה מאותה המדינה (קוריאה)
הם היוו מערכת מתואמת ומאוזנת מאד.
אני ניהנתי מאד מהחדר הזה.
שאפו!
א.
)