הדיעה האישית והפרטית שלי היא שלא צריך/לא כדאי/אסור להתגרות בגורל ולפתוח פה לסיטרא אחרא.

למה? ככה.
האדם כידוע הוא תבנית נוף מולדתו, וסביר להניח שאמונה ב"גורל" וב"אי פתיחת פה" הוא חלק מהמכלול רחב היריעה שנקרא "תבנית נוף הולדתי".

אני אגב לא אומר "המחלה" אלא סרטן.
תתפלא כמה אנשים בטוחים שלבעל החיים הנחמד הזה (והייחודי בכך שהוא היחיד בטבע שהולך הצידה) קוראים על שם המחלה ולא להיפך.

אהה, אוקיי, אני מבין -
זה עניין של אמונה, בסדר גמור.

{ מרתק הרעיון של 'התגרות בגורל' [ "התגרות" בדיבור ולא בקפיצת באנג'י, נניח ]
בפן של "לפתוח פה לשטן". נדרשת תשתית אמונה מסועפת למדי ע"מ לתמוך ברעיון}.

כשמגיעים אל 'האמונה' השיחות נעצרות, זה שדה אישי וחופשי לשימוש,
כל אחד יכול להגיד כל דבר והקבילות של כל היגד זהה לחלוטין.


בהזדמנות תזכיר לי לספר לך על דרכם של חלק מהמרוקאים להתמודדות עם סיטרות למינהן,
ישנם מיני לחשים ואמירות עם או בלי יריקה סמלית מתחת לחולצה וחשוב גם להכניס את
המילה 'דגים' [ סאמאק בערבית ] וניתן לשלבה בערמה, כגון יציאה מיידית לשיחה על
'בישול דגים' והמענה המצופה שכולל התייחסות למספרי הדגים העצומים בים,
וכן הביטוי 'ד'עוואר-ח'לאא' המסיט מיידית את הנושא המפחיד אל היער !
לא פחות ולא יותר.

כן
יום נעים