עכשיו 14/11/18 03:13

פורסם: 01/11/10 09:56 ע"י Byrdio


גוסטב מאהלר - פרק י' - הסימפוניה השמינית



תמונה


בקיץ 1906 יצא גוסטב מהלר כהרגלו לחופשה בבקתת העץ שלו ביערות. זאת היתה "בקתת ההלחנה".
כפי ששמנו לב, רב היצירות האחרונות לפחות, נכתבו בהפרשים של שנה ובדרך כלל בתקופות הקיץ.
אך בקיץ זה, מאהלר לא התכוון להלחין מאום, אלא לנוח בשל הרגשה של אפיסת כוחות.
ביום הראשון "לחופשתו" התחיל מאהלר, לכתוב את הסימפוניה הגדולה ביותר שלו,
כך בדיעבד הסתבר - הסימפוניה השמינית, או בשמה המסחרי - "סימפונית האלף".

שמה של השמינית כ- "סימפונית האלף" כפי שרבים מציגים אותה על גבי הדיסקים והתקליטים
היא כאמור לא שמה ה"אמיתי". מאהלר מעולם לא כינה אותה כך.
שם זה הוא תוצאה של פרסומת ושיווק ש"נאמני\אמרגני" מאהלר כינו את הסימפוניה הזו,
כדי למשוך יותר ויותר צופים ומאזינים לבכורה.
השם "סימפונית האלף" הגיע ממספר המשתתפים העצום שמאהלר השתמש בהופעת הפריימירה.
כן, זאת לא טעות. 1,000 משתתפים ניגנו ושרו ביצירה הזו, כפי שמאהלר התכוון.

המלחין אסף מקהלה ענקית של 850 גברים נשים וילדים (500 מבוגרים ו 350 ילדים).
בנוסף אליהם ניגנו תזמורת של 147 נגנים שמתוכם שמונה היו מפוזרים (כלי נשיפה ממתכת בעיקר)
בין המקהלה הרחבה ולא ישבו עם שאר חבריהם לתזמורת.
אלמנט זה היה כבר שכיח ביצירותיו של מאהלר, כפי שראינו בסימפוניות הקודמות לזו.

הפריימירה הגדולה מנתה קהל של 3,400 צופים\מאזינים.
מאהלר מעולם לא היה אהוב כל כך והתקבל מהר כל כך, כמו אחרי הבכורה של השמינית.
למרות שזאת היתה העצומה ביותר מבחינת רגש, טקסטים מנוגדים ותזמור אין סופי- שמשתרע
על כמעט שעה וחצי של יצירה גרנדיוזית. שנכתבה לסולנים.
כך הציג אותה מאהלר בכל הראיונות והכתובים שהתייחס לשמינית .. :
"זוהי הסימפוניה שכתבתי לסולנים ולא יצירה שהשתמשתי בהם ..."

תמונה


מאהלר מספר שביום הראשון "לחופשה" ב 1906 אז בבקתה, רוח הקודש נפלה עליו
והוא היה מוכרח לכתוב את זו בדיוק. הגורל ועצם קיומו הביאו אותו לכתיבת היצירה האדירה הזו.
וזו הייתה השראתו הבסיסית לשמינית שלפנינו.

החלק הראשון מוקדש להרגשה זו והטקסט חוזר על משפט שהוא גם הכותרת של החלק הראשון;
"Veni, Creator Spirtus" כמובן שהטקסט נכתב בלטינית וגם הושר באותה השפה.
המשפט אומר בתרגום חופשי: "בואי רוח הבורא"
היצירה נפתחת במשפט זה וממשיכה לגולל טקסט דתי יחסי, עם תזמור מלווה מצד כל 147
נגני התזמורת היושבים ברחבי האולם.

Come ,creator spirit"
Visit our souls,
Fill them with grace
Thou, that didst create the "


בקהל, בין 3,400 המאזינים שנוכחו באותה ה"בכורה" של מאהלר, בשנת 1910 במינכן,
היו מפורסמים רבים.
לצד בית המלוכה הבווארי ישבו מלחינים; ריכרד שטראוס, קמיל סן סאנס. המנצח, ידידו ותלמידו-
ברונו וואלטר. סופרים, שחקנים, הוגי דעות, פוליטיקאים והרשימה ארוכה עד מאד.
בדיוק ברבע לשמונה בערב, באותו היום. הגיח מאהלר מאחורי התזמורת והתמקם על במת המנצחים
כאשר הוא פותח בעוצמה אדירה יחד עם 1,000 המשתתפים שעל הבמה, את הסימפוניה השמינית.
ארבע שנים לקח למאהלר לבצע את הופעת "הבכורה". שלמעשה כתיבת היצירה נסתיימה כבר לאחר
שמונה שבועות (ההלחנה עצמה הסתיימה לאחר 6) בדיוק מהיום שהתחיל בה -
כאשר נפלה עליו רוח הקודש לטענתו.

לסימפוניה ארבעה חלקים,
כאשר החלק הראשון מופרד מכל השאר אך מחובר מבחינה מוסיקאלית כתמיד ביצירות של מאהלר.
המלחין ידוע בצורניות הסגורה\פרוגרסיבית שלו בכל יצירה ויצירה. גם למעשה שיש יציאה
מהקווים המנחים ומהמפתחות המקובלים. החזרה וסגירת המעגל היא נחלתו לתמיד.

החלק הראשון – "Veni Creator Spirtus".
החלק השני – סקרצו.
החלק השלישי – אדאג'ו.
והחלק הרביעי שנוגד את החלק הראשון – "The Birth Of Eros"

תמונה


הפרק הראשון והפרק הרביעי מדברים על שתי תרבויות שונות לגמרי,
בשתי שפות מקוריות שונות ובשתי תקופות שונות לגמרי.
את הפרק הרביעי הוא לקח מהמאה התשיעית. אלו הכתובים של הארכיבישוף מ "מאינצ'" (MAINZ)
שהיוו בסיס להשראתו של המלחין.
מאהלר זכר רק חלק קטן מאד מהכתובים ומהשירים שקרא בילדותו ולבקשתו שלחו לו את הטקסטים
בשלמותם למינכן, בעוד הוא עובד על המוסיקה לחלק הרביעי.

לאחר שגילה שהטקסטים בלטינית כמובן, מצא שתירגמו אותם גם לגרמנית וכך יכול הוא להשתמש
בהם בקלות יתרה. אחרי מאסת העבודה שהייתה לו עם החלק הראשון ועם הטקסט הדתי -
הוא היה די מפוחד להתחיל זאת שוב ועם טקסט אפילו קשה יותר.
להפתעתו ולגאוותו מצא שהטקסט מתאים לתזמור ולהלחנה שלו בשלמות וללא דופי.
מאהלר כתב את החלק הרביעי בעיקר מהסצנה האחרונה של FAUST וזה אולי הדבר הקרוב
ביותר לאופרה שמאהלר מעולם הגיע אליו.

חוסר ההתאמה בין הפרקים הראשון והרביעי יוצר בשמינית תהפוכות
ואסימטריות מוסיקאלית ונושאית. אך זאת אפשר להבין רק דרך הטקסט (מי שמבין את הלטינית,
או רוצה לקרוא את כל היצירה המקורית בשלמותה).
מבחינה מוסיקאלית למרות הקונטרסט שהכניס מאהלר באופן מלאכותי, השאיר קווי מתאר דומים
ומקשרים לאורך כל היצירה מתחילתה ועד סופה.

הפרק השני והשלישי הם מקשרים מוסיקאליים וזמרתיים בין שני הפרקים המנוגדים בטקסט שמאהלר
השתמש בשמינית. אך הם לא פחות גדולים, מלודיים, או מורכבים מהשניים שהתעכבתי עליהם.
היצירה גדולה וסוחפת מאד. למרות שהיא מחייבת ריכוז מצד המאזין, לכל אורכה בכדי ליהנות ממנה
באופן שלם (בדיוק כמו כל יצירה של מאהלר לדעתי).
אלו יצירות לא קלות לעיכול ויש פה אלמנט ווקאלי יחד עם המון מוסיקה, שלפעמים נדמית שולית למול
השירה של הסולנים והמקהלות, שלוקחת פה את תשומת הלב הגדולה ביותר.
את היצירה יש כמובן לשמוע מתחילתה ועד סופה כדי לספוג את כל הרגש והדינאמיקה שמאהלר התכוון
לה ולא לעצור אחרי כל חלק להפסקות ארוכות מידי למרות העייפות המובנת מהעומס הרב
(אני מגזים בכוונה 8-) ).

את הסימפוניה ה-שמינית, מאהלר כתב בטכניקות שונות והציף בהם את כל הידע והניסיון המוסיקאלי
שרכש עם השנים. הפרק הראשון כתוב כסונטה זמרתית ואילו האחרונה כתובה בטכניקה שונה לגמרי.
כל היצירה כולה, מתוארת וכתובה כסימפוניה ולא כאורטוריה, או כאופרה כפי שבוודאי המון אנשים יטעו בגינה.
יש למצוא את קווי המתאר ולהבין באופן יחסי את המתמטיקה והתיאוריה הרחבה, שמאהלר השתמש פה
בכל תו ותו. אך כל אחד ואחד יוכל ליהנות מהמוסיקה וכן גם משירת הזמרים,
שחוץ מהטקסטים היפים בעלי המשמעות שמאהלר הכניס פה, הוא גם יצר אשליה של כלי נגינה
עם קולותיהם של הסולנים וכמובן עם המקהלה על כל גווניה, נשים גברים וטף.

זאת היצירה הגדולה ביותר שכתב.
לא סתם, לקח לו 4 שנים מאז כתיבתה ועד לביצוע הבכורה העולמית.
זאת יצירה שגם כותבה ויוצרה הלו הוא מאהלר כאמור, היה צריך לעכל כנראה בגין גודלה העצום,
מבחינה רגשית ופיסית.
המוסיקה, התזמור והטקסטים על כל גווניהם יוצרים פה הרמוניה ניסיונית, אך מוצלחת ביותר.
של המלחין ב "ה" הידיעה של המאה העשרים.

זאת אולי לא היצירה הנגישה ביותר של מאהלר, אך היא ללא ספק אחת המוערכות ביותר שלו.
פרדוקס שכזה, שדווקא בימי הבכורה ב 1910 שהשנים היו קצת יותר בעייתיות מבחינת קבלת מלחינים,
כאלה ואחרים ויצירות ענק שכאלו. השמינית הייתה הצלחתו המסחררת ביותר של מאהלר
והתקבלה באהדה מטורפת
(מחיאות הכפיים בסיום הבכורה, הגיעו ליותר מ 20 דק' מחרישות אוזניים מקהל של "רק" 3,400 נוכחים כאמור) .

ביצועים-
עם השנים רכשתי כמה וכמה ביצועים ליצירה הזו, כפי שאני עושה עם המון יצירות קלאסיות אחרות.
חלק מהכיף ומהלמידה של יצירות שכאלו, זה לגלות אותן מחדש בידיי המנצחים שמנסים את גורלם ואת ניסיונם בהפקתן. למשל ביצירה הענקית הזו.

אני אנסה לסקור בקצרה כמה וכמה ביצועים שברשותי ולהביא לכם את השוני באינטרפרטציה של כל אחד
ואחד מהמנצחים, התזמורות, המקהלות וכמובן הסולנים המשתתפים תחת ניצוחם.

שלושה מנצחים ענקיים עומדים על הפרק .

* ג'ורג' שולטי האגדי.. מנהלה האגדי של תזמורת שיקגו שנים רבות.
* קלאודיו אבאדו.. או איך שאני קורא לו, "המנצח בעל יד הזהב". אחד המנצחים הטובים בעולם
כיום אם לא הטוב ביותר, לדעתי (F) .
* פייר בולז מנצח מבוגר, שסיים להקליט את מכלול סימפוניות מאהלר ממש בתקופה האחרונה.

ג'ורג' שולטי עם התזמורת הגדולה של שיקגו, יחד עם מקהלות שונות מוינה אוסטריה.
Mahler: Symphony No. 8 - Georg Solti\Chicago Symphony Orchestra
מנגנים את אחד הביצועים המוכרים והמפורסמים של השמינית של מאהלר בכל הזמנים.
סוללת הסולנים ששרה בביצוע זה, היא הנבחרת והטובה ביותר שידעה היצירה הזו,
מכל הביצועים הטובים והרעים בכל הזמנים, כנראה.
השירה היא כאמור גולת הכותרת של השמינית ופה שולטי הצליח בגדול. לאסוף אליו את מיטב הכישרונות,
שעשו את תפקידי השירה מהפרטיטורה של מאהלר באופן הטבעי והמיוחד ביותר שנשמע.
הת'ר הארפר ולוצי'ה פופ, הם רק חלק מהשמות שמשתתפים פה בתפקיד הסולנים.
כמובן שהמקהלות של וינה שמשתתפות בהקלטה הזו, עושות את העבודה בצורה הטובה
ואולי האותנטית ביותר בזמנים שלנו.
אופיו ה"חזק" והמהיר של שולטי מביא ליצירה זו רמת דינאמיות חזקה מאד.
המתפרצת אך לפעמים קצת יתר על המידה בדיעבד.
יתכן שהיכן שהמוסיקה מחייבת איפוק וסבלנות מסוימת, שולטי חוטא באנרגיה מיותרת.
בפרק הראשון האורגן שעל הבמה קצת מעפיל בשל "ווליום" גבוה יותר (שמורה לו המנצח)
על הסולנים ובכך יוצר קצת עמימות מסוימת בגוון שירתם.
כאמור הסימפוניה הזו נכתבה לסולנים והם גולת הכותרת בכל פרק ופרק כמעט.
ההקלטה הזו משנות ה 70 והיא לא מהטובות ביותר. אך בשל הגרנדיוזיות העצומה, יש תחושה של
נפח גדול והמון בומבסטיות בצליל. כמובן שהעומס הזה דורש את הטכנולוגיה של היום כדי להעביר
את הפירוט הרגיש שיש בארבעת החלקים של השמינית.
שולטי לא משאיר כלום מאחור ודוחף בחוזקה עד לשנייה האחרונה ו "לפינאלה" העצמתי בכלי נשיפה,
בשאר הכלים והמקהלות שמשתתפות פה.
זהו ביצוע מרגש, גדול וחזק מאד של השמינית והוא כפי שכבר ציינתי בפתיחה ..המפורסם ביותר מכולם.

הערה – ללייבל DECCA יצא רי-מאסטר של השמינית בניצוחו של שולטי בסדרת ה The Original,
שם הם ניקו את ההקלטה ועם הטכנולוגיה העדיפה של היום,
הביצוע נשמע בכמה מונים טוב יותר מההקלטה הישנה.

הביצוע השני שהחלטתי לסקור הוא של Abbado ..
Mahler: Symphonie No. 8 Claudio Abbado\Berliner Philharmonic Orchestra
קלאודיו אבאדו הקליט כמה וכמה פעמים את הסימפוניות הגדולות והמעולות של גוסטב מאהלר.
לפני שנים רבות וגם בעשור וחצי האחרון .. ההקלטות (לא באופן מלא אמנם) האחרונות היו
בפסטיבל לוצרן בשנות ה 2000. ולפני כן עם תזמורות שונות ב DG בכמה הזדמנויות.
הביצוע לשמינית שאני סוקר, קלאודיו אבאדו הקליט לפני שנים, בשנות ה 90 (1994).
זו היא כנראה הקלטתו היחידה של השמינית בכל הזמנים (עד כמה שידוע לי).

אמנם הסולנים שיש לאבאדו בהקלטה הזו לדויטשה גרמופון, לא ברמה הווקאלית שהיו לשולטי
אך התזמורת הברלינאית היא כבר סיפור אחר. היא יכולה להתחרות בעוצמות של זאת משיקגו.
בעוד הם מבצעים הכול ברהיטות רבה יותר ובדינאמיקה שקשה לשחזרה, על ידי תזמורות אחרות בעולם.

תחת שרביטו של אבאדו, השמינית של מאהלר נהיית גדולה יותר, אך מתונה יותר מזאת של שולטי.
אבאדו חדור המרץ, מנצח על כל כמות הנגנים הסולנים והמקהלות בחוסן מטורף.
הוא לא מתפרץ בכל זמן שמאפשרת לו הפרטיטורה, אלא נותן למוסיקה לזרום מאליה
ולהגיע לשיאים הגבוהים ביותר במוסיקה שמביאה איתה היצירה.
האוזן החדה של קלאודיו אבאדו לפרטים, מקרינה למאזין את הניואנסים המיוחדים והקטנים ביותר במוסיקה.
את הפירוט הרב ואת התווים המינורים ביותר שגוסטב מאהלר כתב ועדכן שם על הניירות הרבים.
קלאודיו אבאדו מנצח על היצירה הענקית הזו במלוא תפארתו ותפארתה של המוסיקה הטהורה.

לאחר האזנה לביצוע הזה: יש הרגשה שיותר מוסיקה נשארת בראש, מאשר תעלומת הביצוע עצמו.
ליצירה גרנדיוזית שכזו, הדבר טוב ורגיש שבעתיים.
ההילה שיוצר קלאודיו סביב הנגנים והמוסיקה היא חד פעמית ובזמנים המודרניים שלנו
זהו אולי הביצוע האולטימטיבי לחובבי מאהלר.
כמובן שהדעות חלוקות לכאן ולכאן ..ויש כאלו המעדיפים טכניות ופירוט רב יחד עם הפקה מושקעת
מהשנים האחרונות. פה הם דווקא יקבלו אותה מהביצוע השלישי והאחרון שאבחן להיום.
אך לפני כן עוד קצת על ההקלטה הזו.

הפתיחה אצל Abbado תמיד מושיבה את המאזין על קצה הכורסא, הוא תופס אותך בו ברגע.
הסולנים, למרות שהם פחות "נחשבים" מאלה בהקלטה של שולטי, שרים מצוין ויחד עם המקהלות
כמובן הכול נשמע הומוגני והרמוני למשעי. אבאדו יודע לשלוט בכל אגף ואגף
ובתשומת לב לפרטים ולכלים שמגנים סולו, או מחויבים בפרטיטורה להיות מודגשים יותר.
יש על הבמה יחד עם מאות המשתתפים גם אורגן קונצרטים, שמנגן בפרק הראשון וכן גם בחלק הרביעי
והמסיים של הסימפוניה. השליטה בעוצמות ובדינאמיקה של 150 נגנים ועוד מאות זמרי מקהלה,
יחד עם עוצמת האורגן שבהיסח הדעת יכול לשבש לכולם בשל אופיו, מעולה.
תחת ניצוחו של Abbado הסאונד נשמע מאוזן ועל גבול המושלם.

איזון מושלם, פירוט וטכניות עילאית אפשר גם למצוא אצל -
פייר בולז, יחד עם התזמורת Staatskapelle berlin .. הוא הקליט ל DG את השמינית לאחר מכלול
של סימפוניות מאהלר.
Mahler: Symphony no. 8\Pierre Boulez
הפקת ענק כיאה לשמינית של מאהלר והמנצח שידוע בעוצמתו המרומזת ובירידה לפרטים.
פייר בולז פותח את היצירה בפרק הראשון אולי החשוב ביותר ביצירה כולה, בנגינה מצוינת
ומפורטת במיוחד. ההקלטה פנומנאלית ואולי זאת ההקלטה שהייתי ממליץ ל"אודיופילים" אשר
רוצים לשמוע כל ניואנס וכל תו שמנגנים בתזמורת.
בולז לטעמי טכני מידי ואת ה"הילה" של אבאדו, או הורננסטין למשל, לא מוצאים כאן בכל דרך
שנסתכל על זה. למרות שמוסיקאליות וזרימה יש פה במידה, חסר קצת הטאצ' הסופי כדי להביא
את היצירה כולה לתודעה מסוימת של המאזין שמנגד עומד אחד המקסימים ביותר, אבאדו.
פייר בולז ידוע בכך שהוא מנצח עם הבנה פנומנאלית של יצירות אנטי רומנטיות ובהשוואה:
את השביעית של מאהלר הוא עושה באופן מעורר הערצה, אך היא "עוף מוזר" בסייקל הסימפוניות
של המלחין.

הדיסק עצמו מגיע בשתי מדיות פיסיות כאשר החלק הראשון 23 דק' בערך,
מופיע על המדיה הראשונה (דיסק 1) ושאר החלקים כמעט שעה נוספת ..מופיעים על המדיה השנייה.
פה חברת DG, או אולי המפיקים של הביצוע הזה, רצו והצליחו לבודד את החלק הראשון של היצירה
משאר המוסיקה ובכך לייחד אותה ספציפית למאזין כפי שהיא הופרדה גם מבחינה נושאית
בכתיבתו של מאהלר עצמו.
בכל אופן הביצוע מעולה חד וחלק מאד. אך הוא מאופיין בפן הרבה יותר טכני מהביצועים הישנים יותר
שסקרתי וישנם בכלל. יש כאלה שיעדיפו ויבינו כך את מה שמוקלט ביתר קלות אמנם;
אין פה התפלפלויות, או מוסיקה בתוך מוסיקה. הכול נשמע מאד ברור ומאד ישר למאזין.
בולז קצת פחות אובייקטיבי לכתוב בדפי התווים ותפוס לזרם מאד משכנע, אך גם פחות אינסטינקטיבי
למוסיקאליות ולרוח הדתית אופראית שמאהלר ניסה להשיג פה.

כקוריוז, הינה רשימה של ביצועי בכורה מאז ומעולם של קונצרטים שנערכו עם מאסת המבצעים
כפי שהתכוון מאהלר (1000 או יותר)
- World premiere: September 12e th, 1910, Munich, conducted by the composer himself, Gustav Mahler.
- American premiere: March 2nd, 1916, Philadelphia, Pennsylvania, conducted by Leopold Stokowski
- English premiere: April 15th, 1930, London, with Henry Wood conducting the BBC Symphony Orchestra.
- Japanese premiere: December 8th, 1949, Tokyo, with Kazuo Yamada conducting the Japan Symphony Orchestra (now NHK Symphony Orchestra).
- Canadian premiere: June 24th, 1983, Toronto, with Andrew Davis conducting the Toronto Symphony Orchestra.
- Taiwanese premiere: October 10th, 1995, Taipei, with Uri Mayer conducting the National Symphony Orchestra (Taiwan) (formerly known as National Concert Hall Symphony Orchestra).
- Chinese premiere: October 11th, 2002, Beijing, with Long Yu conducting the China Philharmonic Orchestra (that’s no more than five years ago).
- Southeast Asian premiere: May 29th, 2004, Singapore, with Lan Shui conducting the Singapore Symphony Orchestra.


ביצועים רבים, טובים מאד, לא נסקרו פה. לא בגלל שהם לא חשובים אלא בשל שרירותיות מסוימת
שתפסה מקום שוב, כנראה.

אך הינה רשימה של כמה ביצועים מדהימים שיש ברשותי בנוסף, שכדי מאד להאזין להם לדעתי:

Mahler Symphony No 8 - Valery Gergiev\LSO
Mahler Symphony No 8 - Michael Tolson Thomas\SFS
Mahler 8 - Riccardo Chailly- Royal Concertgebouw Orchestra
Mahler: Symphony No. 8 - Kent Nagano - Deutsches Symphony Orchestra Berlin



cron

hifimusic
אודות
תנאי שימוש
צור קשר
אוהבים את
hifimusic?
סקירות אודיו
הכל
הגברה
רמקולים
מקורות
אחר
סקירות מוזיקה
הכל
קלאסי
ג'אז
פופ/רוק/אלטרנטיבי
עולם/ישראלי/אחר
קישורים
מותגים על פי שם
מותגים על פי יבואן
מומלצים
הפורום
הרשם
לוח בקרה
הודעות אחרונות