אביעד, האהבה שלך למאהלר בכלל, ולסימפונייה הזו בפרט, ממש נוזלת מתוך האותיות
הפעם אנחנו לא כל כך דומים בהעדפות הביצועים, ואולי חלק מההבדל נובע ממקום הדגש -- אתה מת דווקא על הפרק האיטי, שהוא אכן נפלא, אבל לא אהבתי הגדולה ביותר בין הקטעים האיטיים של מאהלר, ולי חשובים בעיקר הפרק הראשון וגם השני.
האבאדו מבחינתי"בסדר+", יש לו איזושהי רמה של עוצמה, אבל חסרה לו משהו מהאנרגייה האצורה בפרק הראשון (Allegro energico, ma non tropo == מהר ובאנרגטיות, אבל לא מדי). ההצטיינות היחידה שלו מבחינתי היא במכות הפטיש -- ווואו! אבל שלוש מכות, מדהימות ככל שייהייו, לא "מחזיקות" עבורי ביצוע של כמעט 80 דקות.
כנ"ל, במידה פחותה של חוסר, גם הברנשטיין/וינה, שאני כבר ממש אוהב, אבל בכל זאת, במיוחד לתדמית המשתוללת של ברנשטיין, משהו "מעוגל" לי מדי בצליל שהוא מפיק מהפילהארמונית המופלאה של וינה. הביצוע הקודם שלו, בסוני, עם ניו-יורק, חלש בהרבה.
ושוב, בניגוד לתדמית, פייר בולז -- גם עם וינה כמה שנים אחרי ברנשטיין, מפיק עוצמה שבאופן כמעט לא מוסבר גדולה עבורי יותר מזו של ברנשטיין. זאת לא ע"י התפרצויות געשיות אלא על ידי נגינה "פשוטה" יחסית, כאילו "רק מנגן מה שכתוב", שבה הכלים השונים מתבטאים כל אחד באופי ובגוון המיוחד לו, כך שמתקבלת צבעוניות עשירה ואנרגטית. אולי להקלטה הטובה יותר יש חלק בזה.
אבל המקום הראשון שמור, מבחינתי, לשולטי / שיקאגו, שנדמה לי שזו ההקלטה הראשונה שלהם יחד -- איזו השראה!
כבר מהרגע הראשון מרגישים this-guy-
means-
b-u-s-i-n-e-s-s יש מין אווירה מתוחה, קודרת, עם המון אנרגייה עצורה, שאנחנו כבר יודעים שמשהו מאיים -- אני לא יודע איך בדיוק לתרגם menacing -- מתקרב, וממשיך ביתר שאת בהתפרצות --איזה טרומבונים!!! איפה וינה וברלין המפורסמות והנעלות ואיפה שיקאגו! ואחר כך יש מוטיב ריתמי של הטיפאני טם-טם-טטה-טה-טם! והאנרגייה של מכות התוף קופצת לפרצוף ולאוזניים. הקלטת ה-vintage של Decca עבור שולטי, מ-1970, עם אחד הטכנאים הטובים ביותר שלהם אחרי ווילקינסון האגדי, Gordon Parry, נשמעת לי טובה בכמה מובנים מההקלטות החדשות יותר, כולל האבאדו ב-multichannel SACD, וזאת למרות שהרימאסרינג לדיסק מיושן (1985 או לפני) די מתחילת ימי הדיסקים המסחריים (סביבות 1982) וכמובן לא בטכנולוגייות המתקדמות של היום. דרך אגב, שולטי מהיר מברנשטיין/וינה בכל אחד מהפרקים
: ברנשטיין: 23:12, 14:17, 16:20 ו-33:06, שולטי: 21:03, 12:33, 15:34 ו-27:38.
עוד יש לציין לטובה את קאראיאן/ברלין, פישר/בודפשט, טילסון-תומאס/סאן-פראנסיסקו, אשנבאך/פילאדלפייה, ליינסדורף/בוסטון ו-זאנדר/פילהארמונייה, לאו דווקא בסדר זה.
מעניין שמבחינתי, למרות התדמית המאהלריאנית ולאהבתי לברנשטיין ככלל, הוא לטעמי במקום ראשון ברור רק בראשונה של מאהלר, במקום שלישי ברביעית (אחרי ריינר ופישר), ובשאר הוא לא בצמרת. לעומת זאת שולטי במקום ראשון/שני בשנייה (עם פישר), וראשון ברור בשלישית, שישית, שביעית ושמינית!!
תיהנו מכל בחירה שתעשו
וכל הכבוד לאביעד!
עמיר