סטיבן קובצ'ביץ'
ניקולאי דמידנקו
מארק אנדריי האמלין
ניקולאי לוגנסקי

בתור חובב פסנתר מושבע ועל אף הביקורת המחמיאה והיפה של אביעד, אני אוותר על האלבום הנ"ל של לאנג לאנג. בינתיים הוא ממש לא הצליח להרשים אותי, והרסיטל שלו בקרנגי הול (יסלח לי בובו היקר) - ממש לא מוצלח לטעמי.

עזוב סתם החמאתי, אני עושה ל SONY פרסומת.

איתמר יקירי,

סולח לך תמיד.

בסופו של דבר וגם בתחילתו של דבר הכל עניין של טעם.
אני בטוח שהכישרון של הרוב המכריע של הנגנים שקיבלו חוזה הקלטות הוא מוכח.
לנגן את התווים בטמפו הנכון בלי לטעות יותר מדי הם אמורים לדעת. אחרת כנראה לא היו מקבלים חוזה לא מ-Sony ואפילו לא מ-Naxos.
מה שמבדיל בין אחד לשני הוא הטכניקה, מנעד הרגשות, העוצמה, הדיוק, הכבדות או הקלילות כשצריך אותם (וכשלא צריך אותם)
ואפילו אם הם מזמזמים את המנגינה תוך כדי נגינה או לא (אליבא דגלן גולד).
או במילים אחרות - מעוררים ענין אצל המאזין או לא.
איזה ענין ואצל מי? זאת בדיוק הנקודה. מדובר על טעם אישי בלבד.
העניין הוא שהטעם האישי בלבד הזה שלך ושלי לא ייחודי רק לך או לי אלא משותף מן הסתם לכמה מיליונים לפחות בעולם שחולקים איתנו את אותו הטעם...

א. נהניתי, תודה!
ב. אני מסוקרן לשמוע!
ג. אלבניז ספרדי, לא צרפתי (מצחיק איך שב-וויקיפדייה קוראים לדף "אלבניז" ובתוכן כותבים "אלבניס", שהוא כנראה הגייה נכונה יותר)
ד. את השם Stephen Hough אומרים סטאפן האף -- משהו כמו "Stefn Haf" -- לא יו או היו (Hugh).
השם Hough מתחרז עם המילה cough -- להשתעל

ע

האף אפילו כתב על זה שיר

מוסטונן..

גזונטיי

דנקה שיין..

חבל"ז.
נהנתי מאוד לקרוא, ולמרות שבניגוד לאיתמר זה כן עשה לי חשק לרכוש אני שם את זה בהמתנה, לא מתמודד עם כמויות ה"סגורים" ועוד ההוא מהעתיד (או עבר) הפיל עלי עוד כמה. מקווה שאזכור אחר"כ.
בכל מקרה Well Done!

מי שהתקין פלזמה וממיר בסוכה יכול לצפות עם האושפיזין. האחרים, יכולים ליהנות משרותי היס-מקס:
יום ד', ערב החג, 20:30-22:30 הקונצרט במלואו במצו.
כדאי לבדוק אם יס סינכרנו שעון החורף עם מצו. במעבר הקודם, הם פישלו ותיקנו אחרי שבועיים.