Kabalevsky: Piano Concerto No. 2

חלק מהמלחינים בברית המועצות של תחילת המאה ולפני כן מרוסיה, מוכרים מאד ואף מפורסמים בקרב חובבי
מוזיקה ובכלל בקרב האוכלוסייה הכללית בעולם, ע"ע צ'יקובסקי למשל.
אך ישנם מלחינים שהגיעו משם שאולי רק יודעי דבר, חובבים מושבעים וכאלה שאולי שחיו באותה התקופה ונחשפו אליהם מכירים אותם ואת יצירותיהם כמובן.
יש קצת ניחוח של "מלאכים ושדים" מתקופת סטאלין, או מה נשאר מהמוסיקה ששירתה את תרבות רוסיה באופן
רציני ועמוק כל כך. לבריות שהתמזל מזלם להכיר קצת יותר מאת שוסטקוביץ ופרוקופייב למשל יש עושר תרבותי
ועומק מוסיקאלי שהם נושאים עימם עד לקבר. הגיע הזמן שגם קוראי הנאמנים יכירו כמה מהם...

דימיטרי קאבלווסקי - Dmitry Borisovich Kabalevsky
נולד בסנט פטרסבורג בתחילת המאה ה-20 (1904) והיה לאחד המלחינים המשפיעים ביותר בעשרות השנים
שלאחר מכן, בברית המועצות.
דימיטרי, שאביו היה מתמטיקאי- התאהב באומנות. שירה, פיסול ובמוסיקה כמובן. הלך ולמד פסנתר
והתעסק באומנות למרות מרותו של אביו שרצה כל חייו שבנו ילך בעקבותיו, בעקבות המספרים.

דימיטרי שהיה בן 21 התקבל לקונסרבטוריום של מוסקווה שם למד, קומפוזיציה ופסנתר כאמור, אצל טובי המורים דאז.
וכך התחיל למעשה את הקריירה הענפה שלו בתור מלחין מרשים ועשיר ביצירות, מורה למוסיקה שאת עיקר חייו
הקדיש לילדים ולנוער בחינוך מוסיקאלי וכן גם לפעילות פוליטית\אומנותית בשם המפלגה הקומוניסטית ורוסיה עצמה.

בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, קאבלווסקי כתב שירים פטריוטים בשמה של אמא רוסיה וב 1940 הצטרף למפלגה הקומוניסטית כמו רבים מעמיתיו, מוסיקאים, אנשי ספר...
בשנים אלו היה כותב בנוסף מוסיקה לסרטים אילמים (שאז היו מלווים בצלילי פסנתר, אם ליד המסך בחי,
או לאחר מכן ע"י מערכת הגברה עם מוסיקה מקורית שהוקלטה עבור הסרטים הללו).



המוסיקה שהלחין דימיטרי הייתה פופולארית בעיקרה, מעורבבת ומוצלחת מאד. בשל תזמור ע"י כלים רבים,
אנרגיות ומלודיות שמגיעות מבין הצלילים בכל רגע.
בניגוד לחברו והשפעתו - פרוקופייב, ששיחק עם מעברי סולמות מאג'ורים ומינורים בכל עת ולמעשה הכביד על
המוסיקה ועל יכולת עיכולה מידי פעם, לא בכל יצירותיו בכל זאת.
אך קאבלווסקי בתור פסנתרן ומקצוען אמיתי הצליח להעביר דינאמיקה, רגישות, נעימות ועדינות דרך המוסיקה שלו שהיתה מקסימה לכל מאזין, ובעצם שני אלה לא היו כל כך רחוקים בתור מלחינים שהלחינו מוסיקה ללא תוכן מפעם לפעם. דבר שהיה פרדוקס בעוד דימיטרי שנמנה עם ה'מפלגה' שראתה בנושא חטא גדול מאד.
התרבות הייתה אמורה לשרת את העם ואת המפלגה ולא להוות אומנות טהורה נטולת כל תוכן לאומני למשל.

עיקר הקריירה שלו התפתחה והתמקדה בהעמקת המוסיקאליות והרעיון האומנותי בילדים דווקא ואת שנות חייו
הקדיש ללימודם, או יצירת מערכי שיעור והבאת המוסיקה לנוער הרוסי כבר מגיל צעיר מאד.
הוא היה פרופסור כבר ב 1932 בקונסרבטוריום של מוסקווה ולאחר מכן בבתי ספר פרטיים ובמוסדות ברוסיה
ומחוצה לה, כאשר נסע בדחיפות אל מחוץ לחומת הברזל, בעיקר בגלל שהיה נמנה על
המפלגה הסוציאליסטית דאז והיה שליח מתוכם להביא את הבשורה הקומוניסטית והסוציאליסטית.

דימטרי קאבלווסקי זכה באין ספור פרסים כולל שלושה פרסי סטאלין למוסיקה ועוד.
מאמריו וספריו התפרסמו עד ארה"ב ועיקרם היה חינוך הגיל הרך והנוער למוסיקה, מה שגם הביא אותו לכתוב לא מעט מוסיקה שתהיה קלה לעיכול עבור ילדים. הוא מיזג את תחושותיו לאסתטיקה בוגרת, יחד עם מוסיקה שתהיה נוחה להאזנה ותביא אמוציות לאלו שיאזינו לה- כדי שהחיבור יהיה אינטואיטיבי עד כמה שאפשר.

דימיטרי כתב לא מעט יצירות שהגדולות, או המפורסמות ביניהן הם "הקומיקאי" – יצירה לתזמורת בינונית.
הקונצ'רטו לצ'לו הראשון (מבין 2) והקונצ'רטו לפסנתר מס 2 (מבין ארבעה) שעליו אדבר קצת היום גם כן.
כמו כן כתב סימפוניות, יצירות ווקאליות לרבות אופרות. מוסיקה קאמרית, קונצ'רטים לפסנתר כאמור, לצ'לו
ואף אחד לכינור (מדהים ביופיו).

על יצירה אחת אתמקד היום ברשותכם והיא הקונצ'רטו לפסנתר מס 2 של המלחין.
בתקווה שבזמן הקרוב אוכל להתמקד על יצירות נוספות שלו להנאתכם.

קונצ'רטו מס 2 לפסנתר ותזמורת – דימטרי קאבלווסקי.
הקונצ'רטו נכתב בשנת 1935, כשלוש שנים לאחר שהוא הצטרף בתפקיד פרופסורה בקונסרבטוריום של מוסקווה.
לאחר מכן עובד מחדש בשנת 1973 לערך ע"י המלחין עצמו .
זוהי גם הגרסא שמנגנים בדרך כלל בביצועים המוקלטים, או החיים באולמות הקונצרטים השונים בעולם.
זוהי אחת היצירות שנחשבות למופת אשר יצאו תחת עטו של קאבלווסקי ולנגנה נדרשת יכולת טכנית ועומק מוסיקאלי ברמה הגבוהה ביותר.

היצירה נכתבה בשלושה פרקים.

אלגרו מודראטו – allegro moderato
אנדנטה - Andantino
אלגרו מולטו – Allegro Molto

היצירה מתחילה עם פסנתר כבר מהתיבה השנייה, לאחר פרולוג מהיר של חמישה תווים מכלי נשיפה.
הפסנתר עמוק, עגול ומנגן כבר את הנושא הראשון, בעוד הליווי של יחידת הקשתנים החותכת מאחור מכניסה
את המאזין לאווירה הנכונה. המלודיה לא בנאלית ומורכבת מרבדים.
הפרק הראשון מגיש עבודת פסנתרנות מתונה עם עומק הבנתי ועדינות בתווים, הרבה יותר מפירוטכניקה.
אך פה ושם יוצאת למהירויות גבוהות יותר ולמשחק עם דינאמיקה חזקה.
התזמורת המנגנת את תפקידה, מעבירה את הפסנתר כאילו בעולמות שונים ויוצרת את האמביאנט עם תזמור
רוסי מודרני. זה אומר גוונים אל לה סטרווינסקי..
הפרק מרגש ובקטעים מסוימים אחרי התגעשות מה, המלודיה כאילו נשפכת מתוך דליים של רגש.
הקדנצה לקראת סוף הפרק רועמת ומחברת את יריעת הנושאים - הראשון השני ואת האקספוזיציה- למעבר
פסנתר חדש מהיר וטכני.
התזמורת בסופה של הקדנצה נכנסת בריצה.. תיפוף מהיר "ברול אחד" (דמיינו שמעלים את הדגל) של הסנר
וכל התזמורת כבר בפנים עם הרמוניה על הנושא הראשון, שיחד עם הפסנתר לעוד דקה וחצי מסיימים את הפרק.
שקט של 3 שניות..

והפרק השני מתחיל.. שוב כלי נשיפה מעץ פותח.. עם נושא המזכיר את זה שעברנו, אך לא זהה..
הנגינה פה הרבה יותר איטית ומשוכה.. והפסנתר נכנס אחרי כמה וכמה תיבות ולא ממש בהתחלה.
התווים כבדים ומרגשים הרבה יותר, בעצם זו האנדנטה.. וכך אמורים לנגן אותה.
חטיבת הקשת נכנסת בתום הפרולוג של הפסנתר ומנגנת את אותו הנושא שהפסנתר רק סיים הרגע,
שברקע הפסנתר מלווה אותם בהחלפת תפקידים הרואית. הפרק שקט הרבה יותר וללא תזזיתיות מצד שום
כלי נגינה.
כלי נשיפה ממתכת מצטרפים כאן לחגיגה, אך רק כדי תזכורת, עם חצי מהמלודיה הראשית של הפרק
המבוצעת ע"י חצוצרה בקומה מעל כולם. פרק מקסים ביופיו אשר משרה אווירה נינוחה, קלאסית-רומנטית.
אפשר היה לנחש שזה פרק אבוד של רחמנינוב אפילו.
קאבלווסקי היה פסנתרן בחסד עליון והרגישות שלו ניכרת כאן בכתיבה לכלי. כל כך אדיר באמוציות ונדיר בדינאמיקה.
השזירה של הפסנתר עם התזמורת שוב מעוררת הערצה. זה עוזר לזו וההיפך.
הם כמקשה אחת ולא ניתנים להפרדה, בדיוק כמו בשלישי של רחמנינוב (להבדיל בעומס כמובן).
הרגש מגיע מהם יחד תזמורת ופסנתר ובפרק השני הנהדר הזה, יש משניהם בתוספת סוכר דיכאוני של רוסיה האהובה.

בפרק השלישי אנו מקבלים זריקת אנרגיה אמיתית, כאן המלחין כבר מוציא את מפלסת הברזל, ונותן לנו לספוג
את האומנות, הגאווה והגדולה של רוסיה שעומדת אחריו, או הוא לפנייה - עוד לא החלטתי.
זיקוקי דינור אל-לה צ'יקובסקי ומהות רוסית טיפוסית אך ללא כל סיפור מאחוריה.
מיקרו דינאמיקה וצבעים מתזמור גאוני של ממש. הכל תוסס הכל מהיר, הפסנתר הנהדר, כלי נשיפה מכל עבר,
מעץ וממתכת וכלי הקשה כמובן שמכניסים הכול למן מארש מלחמתי, או חגיגת ניצחון מפעם לפעם שזה נחוץ עבור התסיסה.
שוב הנושאים לא רחוקים אחד מן השני ואנחנו מרגישים בכל העת שהיצירה נשארת זהה.
המלחין לא עובר בין הסולמות השונים ולא יוצא מן הקווים, את העושר המוסיקאלי שלו הוא משיג עם אלמנטים
אחרים של מלודיות שזורות אחת בשנייה ועבודת תזמורת ראוותנית ועושר מסוגנן של ממש.
הפסנתר כאן מנגן תווים כבדים, בסטאקטו, קצת פרדוקסלי אני יודע.
אך צריך להבין את המוסיקה כדי לבצע אותה כמו שהתכוון המלחין אני מניח.
חצי מהורהר במאורעות חייו ואבותיו וחצי מרחף על התווים בטכניקה מופלאה כמלחין אומנותי ואיש רוח.

הפרק מסתיים ומסיים את היצירה כולה בתרועה חזקה, כל התזמורת כאן וגם הפסנתר כמובן.
בלוקים אדירים של מוסיקאליות יחד עם טכניקה אדירה, אבל במקום להביא לכאן סיום מתוזמר עם כל כלי הנגינה בתזמורת, המלחין השכיל וסיים עם פסנתרנות מרשימה וחזקה דינאמית. סיום הולם לאחד מהקונצ'רטים שנשכחו ושהשכלנו להכיר שוב.
מומלץ מאד.

ביצועים, רוצים?
גם אני...
למרות זאת ולצערי הרב, כפי שאמרתי.. את יצירותיו לא קל למצוא ואת הקונצ'רטי המיוחד והמדהים הזה,
לא הקליטו כמעט.
מה כן יש? יש ביצוע נהדר בלייבל CHANDOS כאשר בעצם, אלו שני דיסקים שמביאים את כל ארבעת הקונצ'רטים יחד עם כמה דברים נחמדים ומוכרים הרבה יותר, כמו "הקומיקאי" של המלחין..



בביצוע זה:
Kabalevsky: Piano Concertos Nos. 2 & 3; Colas Breugnon Overture; The Comedians
קאת'רין סטוט הבריטית מבצעת את הקונצ'רטו השני שעתה סקרתי
יחד עם הקונצ'רטו השלישי שהוא קל הרבה יותר ואינטואיטיבי יותר. לא שיש בעייה מיוחדת גם בשני, אך השלישי
נכתב שמאחוריו המלחין חשב על הנוער הרוסי ועל כך שיאהב ויתחבר למוסיקה הרבה יותר בקלות. וכמו כן כאמור את "הקומיקאי" המפורסם.
קת'רין סטוט מעולה ונגינתה קולחת, משובבת נפש, רצינית, עמוקה וטכנית להפליא. היא עושה את הקונצ'רטו לעילא למרות ששומעים שהשלישי קל לה יותר ובו היא מצליחה להבריק. הבעיה שאין לי הרבה רפרנס לביצועים אחרים, כך שמבחינתי היא מעולה בשניהם. מלווה אותה המנצח ואסילי סיניסקי ( Vassily Sinaisky) יחד עם התזמורת של BBC.. מה שמביא קצת רוח אותנטית לבריטים, מזל

אביעד.