Junior Mance- פסנתר /ארה"ב.
Michi Fuji- כינור/ יפן.
Hide Tanaka- בס /יפן.

כהרגלנו- זוגתי ואני שלא להחמיץ הזדמנויות של הופעות ג'אז מבטיחות, בטח שלא אמן כמו מאנס ג'וניר,
דינוזאור שניגן עם ענקי הג'אז וחבר של כבוד בהכיל התהילה של הג'אז, שלמרות גילו הלא צעיר- 85 , עדין מופיע.

ולפני שאספר על המופע של אתמול, אתן את השורה התחתונה-
היה מרגש, ומי שמתלבט, מומלץ לו לרוץ ולהספיק את אחת משלושת ההופעות שעוד נותרו לו כאן. נראה שהזדמנות נוספת כאן כבר לא תהייה...

השתדלנו להגיע מוקדם יחסית, ולתפוס מקום טוב, הופתענו לראות שהאולם היה כבר די מלא, אבל הצלחנו לקבל שולחן במקום טוב במרכז.
הקהל היה ברובו מבוגר יחסית, ולמרות שגם צעירים נראו בקהל, ניראה לנו (לזוגתי ואני) שהורדנו במעט את ממוצע הגיל
המופע התחיל כמעט בזמן, כאשר מאנס התיישב על הפסנתר והתחיל לנגן כאשר משני צדיו שני המלווים היפנים שלו- טאנקה על הבס, ופוג'י על הכינור.
הרכב לא לגמרי שיגרתי של TRIO, כלומר באס, כן, אבל כינור במקום תופים, או איזה סאקסופון
למען האמת בשני הקטעים הראשונים, היה לי חשש שתהיה כאן אכזבה מסוימת מצדי. אולי סימני הגיל כבר פוגעים ביכולת של מאנס...
מאנס נשמע מדויק וזורם, אבל הייתה חסרה לי קצת אנרגיה בנגינה, הייתה לי תחושה שהוא יותר מלווה את הצמד שאיתו ולא להפך.

או אז הגיע גם רגע קצת לא ברור, ספק מביך, ספק מצחיק, ספק תחכום או הומור לא מובן כאשר מאנס הציג את המלווים, התחיל עם פוג'י שעל הכינור, ולרגע לא זכר את שמו של הבסיסט, ועם קצת הומור ולחשוש לאוזנו מצד הכנרית נזכר בשמו של טאנקה.
רק שתבינו טאנקה לדעתי עובד ומנגן עם מאנס איזה עשור.
וואי כבר התחברתי לקטע ולסיפור המבלבל לגבי הקשר המורבידי בין האבא של ג'וניור מאנס, בשולחן ליד חשבו שזה היה סתם קטע של הומור, אני לא בטוח...

אבל כאן התחיל שינוי, מאנס "התחמם" ובהרמוניה נהדרת על המלווים נתנו הופעה נהדרת ונגינתו של מאנס קלחה וריגשה, עד כי זוגתי ברגע של התלהבות אפילו תקעה שריקה בשתי אצבעות (כן כמו החברה בשכונה...).

הקהל כמובן פרגן והגיב בהתאם, והטריו של מאנס לא ירד בלי שני הדרנים מלאים. היה נהדר

וכמה מילים על הצמד המלווה, טאנקה הוא בסיסט גדול בפני עצמו. פשוט תענוג לשמוע ולראות באיזה רגש (ובעיניים עצומות), הוא חש את מאנס ומלווה אותו.
גם פוג'י, על הכינור, שכאמור כלי לא הכי טבעי לטריו, עשתה עבודה נהדרת, למרות שחסר לי קצת קטע סולו שלה בשביל להכיר אותה יותר טוב.
ובן שליו יכול להיות רגוע, התופים ממש לא היו חסרים.

ועוד כמה מילים, על המועדון.
בזאפה הרצליה לא ביקרתי מזמן והייתה לי הפתעה נעימה על האקוסטיקה במקום, בהחלט שיפור מחותמת הזיכרון שהייתה לי מהמקום.
ובכלל נראה לי שלראות את המופע הזה בזאפה, יותר מוצלח מלראות אותו באולם גדול.

הזדמנות לראות חתיכת היסטוריה, לכו לראות

הייתי באותו הקונצרט באותו המקום - למה לא אמרת שלום

קצת רשמים נוספים:
לאחר מספר ימים בהם אני חורש את הבוקס-סט של הנרי ת'רדגיל ומנסה למצוא איזו שהיא תבנית בבליל צלילי הכאוס – מנסה ונכשל ומעלה חרס בידי, הקונצרט של מאנס בהחלט שבר כיוון לטובת ההרמוניה המתוקה והמוסדרת, ערב של סטנדרטים זורמים, בלוז קולח וישיר, סווינג מתפרץ ורגש איו סופי עם בחירה של תווים ופראזות מתקתקות.

התרשמתי במיוחד מהקטע הסווינגי המוכר WILLOW WEEP FOR ME
מאנס עם רגש נכון ויד מאוד מוקפדת הצליח להפוך את אין ספור הגרסאות\קלישאות של השיר לביצוע מרגש ויוצא דופן – אהבתי.

הבסיסט טאנקה, מצליח לקחת את הכלי למחוזות ליריים שמעט מאוד בסיסטים גדולים ומוכרים לא היו מצליחים גם אם היו מתאמצים. איזה צליל, איזה נפח, איזו נוכחות, הבחור פשוט שר על הקונטרבס. לא הכרתי אותו לפני הקונצרט אך אני בהחלט מתכוון לגלות אותו.

פוג'י, האכזבה מבחינתי בקונצרט, מצליחה להזכיר בנגינתה מנסרה דרום תל-אביבית טיפוסית, או אם תרצו טוויטר חריף שזועק לשמיים. היא בעלת טכניקה טובה, טכנאית מיתרים מוכשרת אבל הצליל לוקה בחסר, נטול חן, ללא אמירה, ללא נוכחות. ההרכב נשמע הרבה יותר טוב בלעדיה.
הייתי ממליץ למאנס לאפסן אותה אחר כבוד ולגייס כלי הרמוני אחר שיעזור לו לנוח מידי פעם ולתת ברוטציה את ההובלה לקולגה שיבחר.

התרשמתי מאוד מקטעי הדואו בין השניים – רגעי קסם משכרים.
הפסנתר של מאנס עם הבס של טאנקה מזכירים לי דיסק\דואו נשכח של אלינגטון על הפסנתר ובראון על הקונטראבס.

תופים: הייתי ממשיך לוותר על התופים או שוכר מתופף רגיש במיוחד כזה שנחבא אל הכלים ואינו מורגש כדי שלא יאפיל על גיבורי הדואו אבל יתבל את נגינת ההרכב בקורטוב של דרייב\קצב.

הייתה חסרה לי - מידי פעם - אסרטיביות, אמירה יותר החלטית של מאנס, הובלה.
אבל כנראה הנוסחה שבחר מאנס עובדת למרות השגותיי המועטות.

למי שמחפש שעה וחצי של מנוחה, רגיעה, ללא יומרות וגינונים מיותרים – כדאי ללכת.

חבר׳ה אילו סקירות מושקעות. תודה רבה.

ואני יודע בדיוק על מה מדובר בעניין קופסאת הת'רדגיל. העניין הוא שיש שם אחלה קטעים כמעט בכל דיסק, ממש מוזיקה טובה, אבל אתה ישר משלם עליהם בחצי שעה מנסרה.

המוזיקה של soul note / black saint פשוט מופלאה
הם לקחו את ה free למקומות שאורנט וצ'רי בכלל לא התכוונו וזה עוד בתקופה החשוכה שבה הג'אז נכנס לאפסון עמוק. החסרון הוא שממש צריך להשקיע בהאזנה כדי לקבל את הבנפיט.
ההנאה מהם מגיעה רק לאחר לימוד מאוד מעמיק.