החודש, ג'ון מאייר הוציא אלבום המתעד הופעה חיה משנת 2007 בלוס אנג'לס.
למי שעדיין לא מכיר, מדובר באמן בלוז-רוק מוכשר וצעיר. נחשב לגיטריסט בלוז ופאנקי מעולה.
והסתבר לי שזמר הרבה יותר מוצלח מכפי שסברתי.
המניירות בשירתו, וצבע קולו נדמים לי באופן כלשהו כשילוב של Stevie Ray Vaughn זצ"ל
ו Johnny Lang ו JJ Grey הצעירים (שייבדלו לחיים ארוכים ..).
משום מה, באלבומי האולפן שלו, תמיד צץ אצלי החשד כי שירתו יוצאת מוצלחת רק אחרי הרבה מאוד טייקים,
ובהופעה חיה השירה תרשים הרבה פחות, אבל האלבום הכפול הזה Where the Light Is,
הוכיח לי בפעם המי יודע כמה, שטכנאי אולפן אני כבר לא אהיה. לא בגלגול הזה, על כל פנים.
בהופעה, ג'ון מנגן חמישה שירים אקוסטית, ומרשים מאוד כגיטריסט בלוז-אקוסטי ווירטואוז.
תותח על. הוא נותן ביצוע אקוסטי יפה יפה יפה ל Free Fallin של Tom Petty, לדעתי זה אחד הקטעים היפים באלבום.
גירסת כיסוי מוצלחת נוספת היא Wait Until Tomorrow של Jimi Hendrix
( אלוהים חיים על פני האדמה ), קטע עם אנרגייה על הכיפאק.

מי שמתחבר לאמנים כמו John Lee Hooker , Muddy Waters, T-Bone Walker
וכמובן Albert King יתקשה קצת לעכת את האלבום הזה כאלבום בלוז,
או את ג'ון כאמן רוק בלוז.
לעומת זאת, מי שמוכן לקבל עם קצת פיגמנטים עם הבלוז שלו יהנה ...
אלבום ההופעה יצא גם בפורמט Bluray עם מוסיקה רב ערוצית, למי שבעניין הזה, אני לא ראיתי.

הנה ביקורת קצת יותר מקצועית, מצאתי אותה כמעניינת ומשקפת את תחושותיי
http://www.black-iris.com/2008/09/12/re ... -light-is/

אם לשפוט על פי קיטעי היוטיוב הוא באמת נשמע אחלה.
נגן מוכשר ושר יפה.

נשמע ששווה שמיעה ואולי אפילו רכישה

תודה על הסקירה המצוינת

הקישור לביקורת לא עולה

עייף משהו, אבל עולה.