JEFF BECK - Emotion & Commotion
למרות זכייתו בחמישה פרסי גראמי, הגיטריסט ג'ף בק הוא אחד הגיטריסטים
שסובלים מ under rated בתעשייה ולא בצדק.
בק התחיל את דרכו עוד ב 1968 באלבום סטודיו ראשון, עם סאונד גיטרה מובהק של בלוז רוק,
והיה הגיטריסט המוביל בלהקת ה "yardbirds" יחד עם קלפטון ועשה מאז עשרות פרויקטים ואלבומי סולו, שהביאו לו אמנם מעריצים רבים, אך לא פרסום מטורף כפי שקיבל קלפטון ידידו, או אחרים שהתחילו באותם השנים וזינקו לתודעת הקהל הרחב בכל העולם.
חלק מהתוצאה הזו שיוצר ומוסיקאי מוכשר כל כך לא הגיע לפרסום מאסיבי היה, אולי בגלל ש JB -
חוץ מהיותו חובב מכוניות מכור הרבה יותר, מלהתעסק בלפרסם, או לשווק את עצמו-
היה גם אחד כזה ששינה, התפתח והתגלגל משנה לשנה בדרכים שונות ולא יצר לעצמו הילה קבועה.
מעולם לא לקח לעצמו סולן קבוע, כדי שיוכל לעזור לסווג אותו לז'אנר מסוים ובכך לטפס לפסגות הפרסום שלכאורה הגיעו לו.
אך מכל זה, בסופו של דבר, אלה שמעריכים מוסיקה ללא כל אמצעי השיווק הגדולים והבוהקים בעולם, הצליחו לשמר איזה שהוא קשר עם בק ועם השנים, להקשיב לו באוזניים רציניות, בוחנות תמיד ותאוות לעוד.
השנה, לאחר שבע שנים של שקט יחסי מאלבום הסולו האחרון שלו, שנקרא פשוט JEFF, הוציא הגיטריסט, יחד עם שורת אמנים מדהימה - אלבום סטודיו חדש לגמרי..
Emotion & Commotionהאלבום משלב למעשה את כל כישרונו של המוסיקאי. את דמיונו בהלחנה, בעיבוד וכמובן בנגינה על הגיטרה באופן שאין שני שלו.
לג'ף בק, כמו להמון כוכבי גיטרה – הנדריקס, קלפטון ואחרים - יש סאונד שאופייני רק לו.
אי אפשר לטעות ששומעים את הסאונד המלא, החם, אשר נגוע ביד שלא עוזבת את הטרמולו בר והרגל על ה ווא ווא.
בכך, בק משדר למאזינים..זה אני!
הסאונד של בק באלבומיו הקודמים לא היה טהור, נקי ויפה כמו בזה הנוכחי, מעולם.
מסאונד קלין מחוספס, של כמעט בלוז ממגבר בסאטרוציה., הוא מגיע כביכול עם הסאונד המקורי שלו, אך עם עידון מסוים וניקיון מופתי ושונה. עד שהוא מצליח לנגן עם תזמורת בת 64 נגנים בחלק מהקטעים באלבום, באופן מעורר השתאות והרמוניה מושלמת.
בק הביא באלבומו החדש עירוב סגנונות, שעל פניו (לפני האזנה) נשמע קצת "פופי", או שיווקי מידי לכאורה. אך בידיו המיומנות ותחת דמיון וכישורי העיבוד שלו - נשמע מצוין ועובר מעל רדאר הקיטצ' האלמותי, שחלק מכוכבי העבר חייבים כדי לעשות come back כזה או אחר.
רוב האלבום שקט הרבה יותר ממה שבק הקליט בעבר. על אחת כמה וכמה מאלבומי הסטודיו שלו שהיוו את הסאונד והמוסיקה שמדברת ממנו בדרך כלל.
קאוורים ליצירות קלאסיות בעיבוד עכשווי, הרמוניה עם זמרות ותזמורת ענפה מלבד הנגנים הרגילים שמנגנים עימו ועוד פנינים נוכל לשמוע כאן, במפתיע למרות הכל.
לפני כמה שנים הקליט ג'ף בק ניסוי עם תזמורת - קאוור לסימפוניה החמישית של מאהלר.
מאז בק, נמשך מאד לנגינה גם אם תזמורות בהקשר הזה וגם לז'אנר שללא ספק, רחוק מהמוסיקה הרגילה שנשמעה ממנו בכל הזמנים שהקליט והופיע.
מוקדש לדג הנעלם
האלבום שלפנינו, פותח בקטע נעים להאזנה. שקט..גיטרה וליווי מיתרים – אינטרפרטציה של
ג'ף באקלי שווקא ל-"corpus Christi carol" ומשם מתגלגל לרצועה הבאה שבה JB מחזיר למעריצים קצת מהתחושות ה"בקיות", האהובות והידועות של בלוז רוק חזק ומנסר, בליווי של מה שנשמע כמו ביג בנד ג'אזי, על גבול הפיוז'ן רוק ממש. הנושא שם שגם מייצג - hammerhead.
בשאר האלבום, בק מעבד יצירות מוסיקאליות לרוב, לרבות קלאסיות.
עיבוד לאריה "Nessun Dorma" המוכרת מאד, של המלחין האיטלקי פוצ'יני, בליווי תזמורת.
כמו כן עיבוד נוסף מצוין ומרגש ביותר ל- "Somewhere Over The Rainbow".
בק צירף לחבריו שמנגנים בכל האלבום יחד איתו - ויני קליוטה האגדי (תופים) ג'יסון רובלו (קלידים)
וטל וילקינלפד (בס) גם שלוש זמרות שמצטרפות לחלק מהשירים באלבום:
אימלדה מאי (lilac wine), זוכת הגראמי: joss stone ששרה בשני שירים -
(I put a spell on you ו There is no other me)
ואחרונה חביבה, זמרת האופרה אוליביה סייף ששרה בקאוור ועיבוד מיוחד ליצירה (Elegy for Dunkirk).
כאמור בק משלב באלבום הזה, את הסאונד הפרטי שלו, הבלוזי והעמוק של הגיטרה המצוינת שלו, יחד עם לחנים מוכרים, קלאסיים ואחרים. אך בכל רגע אי אפשר לרחף ולדמיין שזהו אלבום של גיטריסט, או של יוצר אחר מלבדו.
הוא שפך לתוכו את הלב והנשמה ובסופו של דבר יצר אלבום מעולה, זורם וכיפי במיוחד.
הוא בעיקר אינסטרומנטלי, אך השירים שהזמרות המיוחדות והכול כך שונות שרות בהם,
מוסיפים שינוי ניכר למוסיקה שהיא נחלת האלבום לכל אורכו.
האלבום לא ארוך ונגמר הרבה לפני שנמאס, להיפך! ההרגשה היא שחבל שלא עשה כפול!
אלבום חדש, מומלץ ! בק. ג'ף.– OH YAAA !!
אביעד