בעסה לא נורמלית.
אחת הלהקות שאני הכי אוהב ואחת ההופעות הכי טובות שהייתי בהן אי פעם.
לפי תגובת הקהל היה די ברור שהם יחזרו ולא בעתיד הרחוק. אז זהו... שכבר לא.
אני שומע המון פרוג.
הרוב רימסטרים משנות ה-70. טיפטיפונת משנות ה-80 (מריליון) ובזאת זה מסתכם.
עם כל הכבוד ל-Porcupine Tree (ויש הרבה כבוד) ולסטיבן ווילסון במיוחד, החלוצים ואלו שהתחילו את הרנסאנס של הפרוג בשנות ה-90 היו דרים.
יצירות כמו Scenes from a Memory, Change of Seasons או Six Degrees במיוחד (הדיסק השני המדהים שכולו טראק אחד) הן מופת לז'אנר הפרוג.
אכן בשנים האחרונות המטאל ה"טהור" לקח פיקוד יותר ויותר ע"ח הפרוג. ההתחלה של זה היתה כבר ב-Train of Thoughts.
אני מקווה שזה לא סוף פסוק.
כמו שפרויקטים עצמאיים כמו Transatlantic, Liquid Tension ו-OSI לא פירקו את הלהקה.
שייקחו פסק זמן של שנתיים-שלוש ויתאחדו שוב עם סולן חדש: הקול של לאברי כבר לא מה שהיה פעם...
