עכשיו 14/12/18 23:43

פורסם: 06/08/09 12:14 ע"י Byrdio


Horowitz Play - Rachmaninoff third Piano Concerto


“you aren’t playing for your-self, you know. But you have to
listen to yourself All the time.“ (V.H)



בן 75 היה הורוביץ כשניגן ב"קרגני הול" בניו יורק, את הקונצ'רטו מס 3 של רחמנינוף לפסנתר.
זאת לא הייתה הפעם הראשונה כמובן -
זו הייתה במסגרת חגיגות ה 50 שנה להורוביץ, בארצות הברית.
הלייבל RCA הקליט את הופעתו שם.
הסאונד קצת "חלש" לחברת הקלטות בעוצמה ובגודל של RCA. מה שהקלטות מוקדמות בהרבה שלו הניבו אפקט מוחשי מאין כמוהו ועליונות סונית גדולה בכמה מונים, מזאת האחרונה שעשו להורוביץ בשנת - 1978 ב 8 לינואר.

הורוביץ בחר את הקונצ'רטו מס 3 מכיוון שהוא היה "שלו"!. המלחין, רחמנינוף הדגול, היה חברו הטוב של ולדימיר הורוביץ.
כשרחמנינוף שמע מידידים ומכרים שפסנתרן רוסי מנגן את הקונצ'רטו שלו בכל רחבי אירופה
וארצות הברית , ביקש לפגוש אותו באופן אישי.
ואיפה יותר טוב לערוך את הפגישה ביניהם, מאשר במרתפי חברת הפסנתרים STAINWAY (?)
שם הם נפגשו ..שוחחו קצת ולאחר מכן, ישבו וניגנו את הקונצ'רטו מס 3 של המלחין.
הורוביץ ניגן את תפקיד הפסנתר בפרטיטורה והמלחין הענק את תפקיד התזמורת המלווה-
על פסנתר נוסף בחדר.

תמונה


כך בין השניים נוצרה ידידות אמיצה, שהמשיכה לעוד שנים רבות עד מותו של רחמנינוף. (בשנת – 1943).
באחד המפגשים שלהם, רחמנינוף שרבב לעבר חברו הורוביץ שהקונצ'רטו הזה הוא שלו. אף אחד לא יכול להתחרות באינטרפרטציה, (שהיית מאד קרובה לזו של רחמנינוף ללא ספק) בטקסטורות וברגש הרוסי. שהמלחין כה התחבר אליה כמובן, כנראה כי היה רוסי בעצמו .


“I never played anything twice the same. I try to communicate the music and my language is sound, how can I play the same with different public in different halls?"


אסכולות רבות ותיאוריות לרב מדברות על אזורים בעולם, שמהם מגיעים מוסיקאים והשוני בגישות ובסאונד שהם מתהדרים בו. לרוסים יש אולי את ההילה החזקה ביותר של רומנטיקנים חסרי תקנה, סאונד כבד ועצוב בדרך כלל. ולהם היכולות לגרום למאזין הרגיש, לבכי חסר מעצורים מתווים בודדים- רק ע"י התחושה שהם מעבירים בכל נגיעה בפסנתר, או בקשת הכינור למשל. הם הוירטואוזים שבחבורה ואלה שמבדרים קהלים רבים.

כדי לנגן את הקונצ'רטו השלישי של רחמנינוף, יש להיות ברמה הטכנית הגבוהה ביותר שפסנתרן יכול להגיע אליה. המעברים והטכניקה של המלודיות היפיפיות של המלחין, דורשות מוטת ידיים ענקית ולב ענק כמעט כמו של המלחין עצמו כדי לעמוד בעומס הרגשי.

למרות שהקונצ'רטו השני הוא המפורסם ביותר של המלחין, רבים מאמינים שהשלישי הוא דווקא היפה ביותר ו"השלם" ביותר. אולי בגלל שהשני "קל" יותר לפסנתרנים לנגן (אפרופו נגינה אסוציאטיבית) הוא התפרסם הרבה יותר.

המלחין עצמו ניגן את ביצוע הבכורה של הקונצ'רטו השלישי, בשנת 1909 בארה"ב. כאשר בעמדת הניצוח, על "תזמורת הקהילה ניו יורק" עמד Walter Damrosch, שהיה באותם הימים אוטוריטה משכילה בז'אנר.

המלחין כתב את הקונצ'רטו הזה "בשביל אמריקה" באותה השנה שיצא אליה ועל אימוניו לביצוע מושלם - שקד בנסיעה על "פסנתר חירש" (פסנתר שקט) באוניה שהפליג בה לארה"ב .
על ביצוע הבכורה שלו רחמנינוף קיבל ביקורות פושרות ומעורבות. אולי בשל הגודל הרגשי או פשוט בגלל שהוא לא היה מוכן. לא כולם בשנים האלו היו מסוגלים "לספוג" כל כך הרבה בקונצרט, אפילו לא בניו יורק כנראה.
חודשיים לאחר מכן, ביצע המלחין את הקונצ'רטו שוב, אך הפעם בעמדת המנצח עמד גוסטב מאהלר!
הביקורות היו שונות לגמרי.
כמעט 70 שנה לאחר מכן, גדול הפסנתרנים של המאה ה 20 (כנראה) ניגן את הקונצ'רטו השלישי של רחמנינוף בניו יורק. במה שנשמע העתק כמעט מדויק בגישה של המלחין עצמו (למרות השינויים בטמפו ובדינאמיקה).
אך הורוביץ היה משהו מיוחד, למרות שהביצוע הספציפי הזה היה קצת "חלש" (יחסית לפעמים הקודמות שניגן את היצירה הזו בשנים עברו) הוא עדיין הקרין החוצה את גדולתו, את הטקסטורות והדינאמיקה הכול כך אופיינית לו.
התזמורת הניו יורקית בניצוחו של ארומנדי, נתנו לפסנתרן את מלוא הכבוד וההשפעה על היצירה, בעוד הם מוסיפים את הצבע הפרטי שלהם, שכל כך היטיב עם נגינתו של הורוביץ.

תמונה


המוסיקה היא החשובה לו מכל ולמרות היותו הווירטואוז הענק ביותר בעשרות השנים שקדמו לביצוע הזה.
(יש כאלו שאומרים שחי לשם הוירטואוזיות לשמה) הורוביץ מפספס שם בגדול ..לא בתמונה הכללית, אלא בתווים.
את המלודיה העיקרית ואת המעברים הרומנטיים הקלילים הוא עושה בגאון, אך ברגע שלחץ התווים מגיע לשחור משחור בפרטיטורה, הוא מתחיל לפספס ולאלתר במקום "אינטרלודים" מפולפלים שיסיימו את המעבר בכבוד מסוים.
עדיין, אין להקל ראש כלל בביצוע הזה, ולמרות הפאשלות הטכניות, נקרא להן, הורוביץ עדיין המבצע האולטימטיבי לקונצ'רטו השלישי של רחמנינוף. עד היום לא מצאתי יורש ראוי, לראיה הכוללת ולשכבות העבות שהורוביץ מביא עימו בכל פעם שהוא מתיישב מול הפסנתר ומקליט את השלישית.
הפסנתרן הזה הוא עילוי!
ויש לי אין ספור ביצועים לשלישית מכל וכל.

אפשר לשמוע את הלב הפועם של אמא רוסיה ואת הידיים הקשישות של הורוביץ שמרביצות תורה בפסנתר כאילו היה בן 30 שוב.
הדינאמיקה המתפרצת והמהולה לפעמים בפלפולי פסנתר נהדרים, מופיעים בכל שעל בביצוע הזה והמבצע מעלה חיוך אצל המאזין בכל מעבר, או פניה בנושאים הרבים שרחמנינוף השכיל להחדיר ליצירה הגרנדיוזית הזו .


“If by some dispensation a man born deaf were given hearing for a single hour, he might well spend the whole time with horowitz”


גם אני נמנה מאלה שאוהבים את השלישית למול השנייה, אך למרות היותה קשה יותר טכנית, בהאזנה אין שום זכר לכך. המוסיקה ענוגה וטבעית מאין כמוה ומבצע טוב יכול רק לתת למאזין להבין מדוע מוסיקה היא מתת האל לנפש האדם.
אחת היצירות האהובות עלי לפסנתר, למרות שהיא כבר נטחנה עד דק (במיוחד לאחר צאת הסרט SHINE)
היא עצובה ובידיים הנכונות מרגשת מאין כמוה.
הורוביץ – אחד הפסנתרנים הגדולים ביותר בכל הזמנים (כאמור), היטיב לנגנה כמו שאף אחד לא יכול ולא יוכל כנראה. אולי בגלל היכרותו ההדוקה עם המלחין, שהדריך וישב איתו על כל תו ותו ביצירה ואולי בגלל הקרבה לאמא רוסיה ולליבו של המלחין עצמו.

תמונה


RCA בשנים האחרונות הוציאה את הביצוע הזה בסדרת ה "HIGH PREFORMANCE" שלה.
למרות שההקלטה המקורית עושה עוול לקרגני הול ולביצוע עצמו.
בקרשנדו יש הרגשה של קצת OVER בסאונד, אפילו עם כמעט דיסטורשיין מכיוון הפסנתר וגבוהים מחוספסים קצת, כאילו הורוביץ מנגן עם ציפורניים ארוכות מידי.
בכל זאת, ההקלטה די ריאלית ושומעים את גודל האולם (לא כמו בהקלטות אחרות שלה לצערי) וכמובן את כחכוחי הגרון מידי פעם - של היושבים בשורות הראשונות בקהל, שמעבירים מימד קצת יותר אנושי וריאליסטי לתוכן. הפסנתר נשמע בבירור אך קצת רזה לטעמי . והמדיה נקייה מרעשי רקע מה שמבחינתי מאד חשוב כיום מסתבר .

הערת שוליים – בספריית הדיסקים שלי יש את הקונצרטים לפסנתר של רחמנינוף בביצוע המלחין.
הקלטה היסטורית מאין כמוה, הבעיה היא רעשי הרקע וה HISS המטריד מסרט ההקלטה המקורי.
מאד קשה ליהנות ולהתרווח עם ביצוע ברמת אודיו שכזו, אך לשם השוואת הביצוע הוא יקר מפז.

הורוביץ ידוע כפסנתרן שלא מרחם על הפסנתר וידיו נעוצות בבשר הקלידים כמו עוף דורס. הוא לא פוחד להנחית מכות קשות באקורדים גדולים. אך מאידך התווים השקטים והענוגים נמשכים מאצבעותיו כאילו מרחף הוא על הפסנתר, חצי שקוף.
הורוביץ לא קיבל את התארים, המדליות והמוניטין שלו באופן שרירותי, הוא מעביר למאזין את המוסיקה ברמה הגבוהה והיפה ביותר שאפשר לקבל מהפסנתר ומהיצירות שנכתבו לו.
גם אם הביצוע הזה מעיד על קשישותו - הוא עדיין הורוביץ הגדול ושומעים זאת בבירור!

א. (F)




hifimusic
אודות
תנאי שימוש
צור קשר
אוהבים את
hifimusic?
סקירות אודיו
הכל
הגברה
רמקולים
מקורות
אחר
סקירות מוזיקה
הכל
קלאסי
ג'אז
פופ/רוק/אלטרנטיבי
עולם/ישראלי/אחר
קישורים
מותגים על פי שם
מותגים על פי יבואן
מומלצים
הפורום
הרשם
לוח בקרה
הודעות אחרונות