רמקול רצפתי HiVi Swan Diva 4.2
למרות כל הקיטורים שלי בנוגע לסקירות, דהיינו הזמן שהן גוזלות, הפגיעה בביצועי הסטאפ שלי כשאני משנה קונפיגורציה כל שני וחמישי, העובדה שהרבה פעמים יוצא לי יותר לבחון מאשר להאזין למוזיקה שאני רוצה במשך השבוע ועוד שאר טרוניות, לפעמים יוצא לי מהסקירות האלו משהו לעצמי.
פונו סטייג' ברמה של ה-
Agena לדוגמה לא היה יוצא לי לשמוע בביתי משום שאני לא בשוּק לרכישת מכשיר שכזה (לפחות כך חשבתי כשקיבלתי אותו), בזכות עושר ה- DACים שמגיעים לכאן (אני חושב שסקרתי איזה 15) נחסך ממני לרכוש אחד כזה לעצמי, לפחות בינתיים. והנה השבוע עוד הזדמנות ללמוד משהו חדש.
הזדמנות לבדוק איך נשמע רמקול שאני חושב שעבור רובנו כאן נמצא מתחת לרמת הכניסה לאודיופיליה.
ווי ווי, איזו אמירה. מקווה שלא תצלבו אותי על זה אה? אתם יודעים שאני צודק.
אני חושב שכאשר רובנו מדברים על רמקולים ברמת הכניסה לרצפתיים חדשים אנחנו מדברים על מוצרים בסביבת המחיר של 10,000 ש"ח. הפעם אנחנו מדברים על פחות מחצי.
מה אפשר למצוא בגזרת המחיר הזאת אם כך? בעיקר רמקולים מתחום הקולנוע הביתי התחרותי, הרבה וורפדיילים, פולק אודיו, Cerwin Vega אולי איזה מורדן שורט, מישן ו Kef.
זהו תחום של מוצרים שלצערי אני לא כל כך מכיר, כך שאל תצפו שהסקירה הזאת תהיה השוואתית מול המתחרים. לכן אבחן את צמד ה- Swans בפרמטרים הרגילים שלנו, אך יחד עם זאת רציתי ללמוד עוד משהו.
רציתי ללמוד מה יכול לקבל האודיופיל המתחיל בתקציב של כ- 12,000 ש"ח לסטאפ שלם, מחיר של רסיבר בכיר בימינו (ועדיין רחוק מלהיות top of the line).
את חברת HiVi הותיקה (מייצרת דרייברים ורמקולים לק"ב, סטראו, מולטימדיה, פרו ורכב, תכנון בקליפורניה יצור בסין) הכרנו לראשונה בסקירתו של אפי את ה-
Swan M3 המדפי.
היום נכיר את ה- Diva 4.2.
HiVi Swan Diva 4.2
אם קשה לכם להבין את הלוגיקה בשמות הסדרות של חברת HiVi אתם לא לבד. אך היום אנחנו מתמקדים בסדרת ה- Diva שעל פי HiVi מיועדת הן לשוק הק"ב והן לשוק הסטראו.
ה- 4.2 שלפנינו הינו רמקול רצפתי בקונפיגורצית 3Way המארח ארבע יחידות.
מעל התיבה מוצב טוויטר דום 1" א-לה B&W.
במעלה התיבה שלוש יחידות 5".
אחת מתפקדת כמיד ושתים כוופרים.
לדעתי מדובר ביחידות זהות אך מחולקות לתפקידים שונים על ידי הקרוס.
לקראת התחתית נזהה פורט קידמי מגודל.
המראה הכללי של הרמקול לא בדיוק קונבנציונאלי. מרגיש כאילו אספו אלמנטים עיצוביים מכמה רמקולים ואיחדו אותם לאחד.
הטוויטר של B&W, הצידיים המעוגלים מזכירים לי את Opera הפאות העליונות והתחתונות ב- Black Piano לא הכי קשורות ואיך אפשר בלי ספייקים מוזהבים.
אגב הספייקים, יש כאן טריק נחמד כאשר התחתיות נתפסות לספייק עצמו (אך לא מחוברות כמובן). נוח מאוד כאשר צריך להזיז את הרמקולים מידי פעם.
בסה"כ למרות הטרוניות שלי הרמקול לא מכוער או מוחצן, אם כי כן נותן לי תחושה של עיצוב מהמזרח. בעיקר בגלל החלק העליון.
איכות ההרכבה והגימור לא רעים בכלל, אולי אפילו ברמה מעל לקטגוריה.
העובדה שהטרמינלים מוסתרים בחלק התחתון תורמים גם למראה נקי. החלק היחיד שנותן תחושה זולה הוא תושבת הטוויטר שלדעתי עשוי פלסטיק.
אגב הטרמינלים החבויים, מדובר בשני צמדים (אל תשאלו אותי מי יעשה בי אמפ/וויר לרמקול הזה) שיושבים ממש בתחתית הרמקול. זה אומר שבננות ארוכות מידי או כבל קשיח מידי לא ממש יתאימו. גם קונקטורים מסוג Spade יהיה די קשה לחבר אם הכבל לא דק במיוחד.
כבל חשוף הכי קל לחבר, אם לא אז בננות קצרות או בצורת ר.
את כל הפאה הקדמית מכסה גריל גדול המשווה לרמקול מראה יותר סולידי וקצת מעדן את החלק העליון המוחצן יותר. לשם שינוי הגריל נראה עמיד וכן מתחבר לרמקול בצורה יציבה אך גם מעט קשה להסרה בגין זאת.
סטאפ
כפי שפרטתי בהקדמה מעבר לבחינת הרמקול בפני עצמו היתה לי כאן גם מטרה משנית של בניית סטאפ שלם במחיר צנוע יחסית, מה שיכולתי לבצע בזכות סבלנותו של סודרי עם הציוד הנסקר.
סשן ההאזנה יתחלק לשניים אם כך.
בחלק הראשון אני מתקין את ה- Diva על הסטאפ המוכר (פרטים בסוף הסקירה) ועל ידי כך מנסה לאפיין אותו בפרמטרים הרגילים שלנו זאת תוך השוואה לסט הרגיל שלי (כלומר לרמקולי ה- WLM La Scala).
כאן היתה לי בעיה טכנית, לא יכולתי להשתמש בכבל הרמקול שלי משום שהוא גם עבה מידי וגם בעל קונקטורי Spade. לשם חיבור צמד ה- Diva השתמשתי בכבל נחושת פשוט וזול, כזה שזמין בחנויות כמו Home Center ושות'. מחד לא אהבתי את העובדה שאני מבצע שני שינויים בסטאפ, מצד שני זה כנראה כבל יותר מייצג לאחד בו ישתמש רוכש פוטנציאלי. כמובן שלצורך ההשוואה חיברתי גם את ה- WLM עם אותו הכבל.
לסט השני השתמשתי במגבר המשולב -
AS-6i של אודיו ספייס שסקרתי לא מזמן, מחובר באותו הכבל ל- Diva והשתמשתי ב- V-DAC וה- hiFace כמקור.
ה- AS-6i הוא אולי לא דוגמה מייצגת למגבר בו ישתמש רוכש פוטנציאלי של רמקול שכזה, אך כל עוד הוא נכנס לנו בתקציב המיועד אנחנו בסדר (מזל שמחירו לא השתנה במדיניות התמחור החדשה של אודיו ספייס).
סדר גודל המחירים:
רמקול: 4,000 ש"ח
מגבר: 6,500 ש"ח
V-DAC: בקניה מאנגליה כ- 750 ש"ח כולל משלוח, בארץ יותר
hiFace: כ- 700 ש"ח
המחשב לא כלול בחישוב אבל אני מניח שלכל אחד יש כבר בבית.
סשן האזנה
Rosemary Clooney - White Christmasבדרך כלל אני חוסך מכם אלבומים כאלו, לא נראה לי שיש כאן מישהו שאלבום כזה יעניין אותו. אולי בדצמבר הייתי משבץ אותו בשביל הצחוקים.
אבל רצה הגורל ובמקרה הוא היה ב- CDP כשחיברתי לראשונה את צמד הברבורים, וההבדל היה כל כך מוחשי שלא הצלחתי להתעלם מהשפעתו.
רגע לפני שנדבר על הסאונד, רק אומר שמדובר באלבום משובץ בשירי חג המולד כפי ששמו רומז, אך בניגוד לרוב האלבומים שיש לי של הגברת קלוני זה אלבום שהוקלט מאוחר (שנות ה- 90 כמדומני).
זה לא הקול המוכר של הגב' קלוני משנות ה- 50, גילה המתקדם ניכר כאן (מאוד) ולמרות החומרים אין כאן את התחושה הנאיבית של אותה תקופה.
עד שאציין אחרת אנחנו מדברים על שילוב ה- 4.2 בסט ה- MBL.
למרות ההקלטה המאוחרת, הסטאפ שלי, בשילוב הרמקול שלי, חושף את המגבלות שלה. פה קומפרסיה, שם חידוד מיותר.
כשחיברתי את הצמד ה- Diva לא הכרתי את האלבום. לא הכרתי גם את הסטאפ. התוצאה נשמעה שונה (מאוד) מכל תוצאה ששמעתי על הסטאפ הזה. לקח לי זמן להתרגל.
קודם כל הצליל כהה. משמעותית. הרבה אנרגיה של התחום הגבוה פשוט התבטלה, חלקה היתה חסרה לי חלקה היתה מיותרת קודם.
היה כעת משהו יותר רך בתוצאה, מזכיר לי במידה מסויימת סטאפים ישנים בבית הורי, אבל דווקא ממש לא סטאפים של קולנוע ביתי בני ימינו.
דרך ה- WLM אני שומע יותר אמביאנס ופתיחות, אבל אין לי טענה ל- Diva בתחום זה.
אני סבור שמרבית ההבדל בין התוצאות נעוץ יותר בחיבור בין יחידת המיד לטוויטר, כלומר בגיזרת המיד הגבוה.
נראה ששם יש הנחתה מסויימת שמעלימה פרטים בגיזרה זו וגורמת לתחושת הכהות.
בתחום הפרזנטציה, ה- 4.2 העניק במה לא רעה בכלל ברוחבה, אך יחסית אחורית מה שמתבטא בעיקר בקולות האנוש באלבום הזה.
כלי הנשיפה המתכתיים (יותר מאוחר תבינו למה אני מתייחס דווקא אליהם) נשמעו בסדר גמור, אולי טיפה כהים ואחוריים, אך נזכור שכאן הם מהווים חלק קטן מתזמורת ולא מקבלים יותר מידי פוקוס.
לא היה כאן את הבאס הנמוך של ה- WLM, אך כן היה כאן מיד באס מרשים, כולל פיק מסויים שאין ל- WLM. על החדר שלי הפיק הזה לא העיק, ולמעשה הוא אפילו פיצה במידה מסויימת על החוסר בתחום הנמוך יותר, אך אני לא בטוח אם כל חדר יצליח להתמודד איתו באותה חינניות.
עכשיו אני אגיד את האמת, למרות שאני מאוד אוהב את הביצועים של ה- WLM בתחום הווקאל, ולמרות שהרגשתי כאילו ה- 4.2 פילטר חלק לא קטן מהביצוע, נהנתי יותר להאזין לאלבום הזה דרך ה- 4.2 (ולכן האלבום הזה כאן).
התופעה חזרה על עצמה בעוד כמה אלבומים, בעיקר ישנים וכאלו שהוקלטו לא טוב או בהיר מידי.
Roy Hargrove - Emergenceבסקירתו את האלבום הזה, חסך לי אביעד מלפרט עליו. אני לא ממש מחסידי הביג בנד, אבל פה ושם יש כמה אלבומים שאני יכול להתחבר אליהם, וזה אחד כזה.
כפי שרמזתי באלבום הקודם, ישנו ניואנס בכלי נשיפה עליו אני צריך להתעכב. יכולתי לבחור כמעט כל אלבום המשלב כלי נשיפה מתכתיים המנגנים ברגיסטרים גבוהים. וככל שיתקרבו יותר למיקרופון, וככל שיתקרבו יותר לרמקול ברמת פאזה ובלאנס התופעה תתגבר.
בחרתי דווקא באלבום הזה משום שרציתי לשלב עוד כמה תכונות שכדאי לדבר עליהן, שכן אין לנו הרבה אלבומים לכל סט.
אז נתחיל עם התופעה הבעייתית, שלמעשה מהווה את המכשול העיקרי של הרמקול בשילוב בסטאפ כזה.
לעיתים בשחזור טונים גבוהים של כלי נשיפה מתכתיים, תהיה זו חצוצרה או סקסופון, וכאמור בעיקר כאשר מנגן באחד הצדדים ופחות באמצע הבמה (אך לעיתים גם שם) מורגש קושי רב מהטוויטר לשחזר את הכלי.
זה יכול להשמע כשחזור לא הכי מוצלח במקרה הטוב, שחזור יבש או צורמני מידי במקרה הפחות טוב וממש תחושה של טוויטר גמור במקרה הגרוע.
זאת תופעה בה עוד לא נתקלתי בשום רמקול שסקרתי לאתר או בחנתי לעצמי עד היום, אולי זאת מגבלה של הקבוצה הזאת.
איני בטוח אם התופעה נובעת מאיכות היחידה, יתכן שזאת בכלל אשמת תושבת הפלסטיק שהייתי יכול להשבע ששמעתי אותה רוטטת לפחות כמה פעמים בזמן סקירת הרמקול.
כך או כך זה לא ממש משנה, בסט הבא ננסה לבחון את ההשפעה של רכיבים קצת פחות חושפניים על התופעה.
למרות התאורים המפחידים צריך לקחת את העניין בפרופורציה, באלבום שלם שכזה המלא בכלי נשיפה התופעה הפריעה לי משהו כמו ארבע פעמים, ואם אני מאזין במטרה לחפש אותה בערך אותה כמות בנוסף.
לצד החיובי אני יכול לספר שצמד ה- 4.2 התמודדו יפה מאוד עם גודל התזמורת ועם העומס הכפוי ממנה לפרקים.
האמת היא שברמה מסויימת נצילותם הנמוכה יותר של צמד הברבורים מתאימה יותר להגברה שלי ומאפשרת לה יותר "למתוח שרירים" ולעבוד בתחום אליו יועדה וזה מורגש.
דווקא ב- Every time you say goodbye הווקאלי, התכונה המרככת ששמענו באלבום הקודם ממש לא באה לידי ביטוי, ההיפך קולה של גמבריני נשמע די קשה ואפילו טיפה צורם. אני משייך את הסיבה לקולה הגבוה יותר שחלק נכבד שלו יוצא דרך הטוויטר.
La Rouxזוכרים את התופעה הבריטית הזאת מלפני שנתיים?
איכשהו אני מדמיין לעצמי שזה סוג המוזיקה לה מאזינים בדר"כ דרך רמקולים בגיזרה הזאת, מה שכמובן מהווה סטראוטיפ אידיוטי לחלוטין.
בכל מקרה, כאמור יש לנו רק שלושה אלבומים לכל סטאפ, וחיפשתי גיוון. אני סבור שאלבום כזה עם אלקטרו פופ יספק לנו את הגיוון המיוחל.
אז האמת היא שגם על הסטאפ הרגיל שלי האלבום הזה לא בדיוק נשמע בשיאו. קצת חושפני מידי בגבוהים, אין את הקיק בנמוכים (אלא בווליום ממש גבוה).
איכשהו ציפיתי שה- 4.2 יעשה פה קסם, שהבאס באלבום ישב בדיוק על הפיק במיד באס שההנחתה בין המיד לטוויטר ירככו את הגבוהים.
זה לא ממש קרה האמת.
הפיק במיד באס היה מעל הביט במרבית הטרקים ובסופו של דבר הבאס המשוחזר היה צנום משמעותית מזה של ה- WLM, הטוויטר די השתולל ברוב הטרקים אך לפחות לא זיהיתי את תופעת הדיסטורשן מהאלבום הקודם.
בסה"כ לא משהו לכתוב הביתה, למרות שגם כאן בווליום גבוה מהרצוי (אצלי) המצב קצת השתפר.
ההנחתה (התאורטית כן? לא מדדתי) בין המיד לטוויטר אולי עזרה במידה מסויימת לקבל איזשהו רוגע, אבל זה קצת פיצל את תחום התדרים באופן לא טבעי.
בכל מקרה אנחנו עומדים לעבור לסט השני, ושם אין עוד אלבום בסגנון אז אנצל את ההזדמנות ואכתוב כמה מילים.
ראשית באופן מפתיע, התוצאה לא היתה שונה באופן אליו ציפיתי בהתייחס ששיניתי גם הגברה וגם מקור.
הנפח של האודיו ספייס שבא לידי ביטוי בקלות ב- WLM פחות מתבטא על ה- 4.2.
אם מתאמצים כן אפשר להבחין בהבדל בפרזנטציה, וגם באופי הטונאלי.
היה כאן משהו קצת יותר מרוכך בגבוהים (לדעתי לא מעט בגלל המקור), אבל הבאס נחבא אפילו יותר. כאן היה לי יותר קשה לזהות את הפיק במיד באס (אם בכלל היה קיים). בשביל לשמוע באס הייתי צריך להגיע לרמות SPL אפילו גבוהות יותר, אבל יפה שה- AS-6i הצליח להגיע אליהן, ה- 4.2 הרבה פחות קלים מהרמקולים שלי.
Mary Chapin Carpenter - The Callingאני מזכיר שעברנו לסט הבא: מגבר משולב אודיו ספייס AS-6i ממיר דיגיטל לאנלוג V-DAC המחובר למחשב דרך hiFace.
באלבום הפולקי של הגברת קרפנטר מ- 2007 ההבדל בין ההגברות דווקא היה מוחשי יותר, אפילו כשהשתמשתי באותו המקור.
ה- AS-6i התגלה כבהיר יותר במיד, כלומר לא היתה את הכהות שתיארתי על הסטאפ הראשון ועם זאת הטרבל היה מעט מרוכך יותר. כאן החיבור של המיד לטוויטר היה יותר הומוגני.
דמויות הסטראו מעט יותר גדולות אך גם פחות מפוקסות.
באופן כללי הייתי אומר שהמגבר הזה יותר מתאים לרמקול, החיסרון היחיד שמצאתי כאן לעומת ההגברה שלי היה בתחום הבאס שכעת היה פחות מוחשי.
טוב, האמת שזה לא בדיוק החיסרון היחיד, כשהאזנתי שוב לאלבום הראשון הוא היה הרבה פחות מעניין. אז בואו נגיד שזהו החיסרון היחיד שמצאתי באלבום הזה.
ה- AS-6i הצליח לסחוב יפה את צמד ה- 4.2 ואת ההקלטה. אהבתי במיוחד את הסולואים של הגיטרה האקוסטית ואת הטרקים היותר מרגשים (אבל אני תמיד מעדיף אותם).
ברמה המוזיקלית ה- 4.2 הוציאו מכל אלקטרוניקה את הסגנון שלה.
ברמה הטונאלית והפרזנטציה ה- WLM היו הרבה יותר חושפניים להגברה ודרך ה- 4.2 ההבדלים מטשטשים יחסית.
Led Zeppelin - 1טוב הבנו שה- 4.2 רוצים קצת ווליום, בואו ניתן להם.
האמת שאת הצל"ש אני מעניק קודם כל ל- AS-6i שהצליח לשמור על ה- 4.2 בקונטרול לאורך כל האלבום בווליום די משמעותי, והחדר שלי לא קטן.
השילוב הצליח להעביר את האלבום הזה כך שאפילו אני אהנה
האופי הסלחני משהו של שני המוצרים, בעצם ארבעתם, יצר שילוב הרמוני יחד עם האלבום הותיק הזה, וחשוב מכל הפגין לא רק צלילים אלא גם את המהות המוזיקלית.
בין אם מקצבי בלוז או פראזות ליריות יפהפיות מהגיטרות, פה דיסטורשן שם מפוחית, אפילו הווקאל לא מעצבן (סונית).
מלבד הסלחנות בתחום הגבוה, אהבתי כאן גם את הבאס. בווליום גבוה הוא לא היה חסר כלל. אהבתי את האימפקט המאסיבי מהתופים.
אבל כאמור העיקר מבחינתי כאן לא היה טון כזה או אחר, לא הפרדה לא פירוט ולא פרזנטציה. רציתי לדעת האם השילוב יוכל להעביר את המהות המוזיקלית של האלבום ואת זה הוא עושה מצויין. והוא עושה זאת מבלי להפריע לך עם מדדים אודיופיליים. מהבחינה הזאת זה הזכיר לי חוויה של האזנה לאלבום ברכב.
Martha Argerich - The Legendary 1965 Recordingלקראת סיום ועל מנת להשלים סשן האזנה די אקלקטי, נקנח עם הגב' ארגריך הצעירה והסונטה השלישית של שופן (ועוד תופינים כמובן).
זה אומנם לא הפסנתר הטוב ביותר שקיבלתי מה- 4.2, בהקלטות אחרות, ובעיקר על הסט הקודם, הפתיע אותי לא פעם הפסנתר בנכונותו הטונאלית במרבית הטווח עם משקל יפה באוקטבות הנמוכות ורק מחסור קל באוברטונים בתחום המיד הגבוה ומעט חוסר בתחושת אמביאנס בטופ שקצת מורידים מטה את התוצאה.
ההקלטה הזאת, למרות שבוצעה בסטודיו היא עדיין לא שיא האיכות. ה"סלחנות" היחסית של הסט הכולל קצת סיננה את ה-"אקסייט" הסוני ועשתה את הביצוע קצת מרוחק (לאוזן ואולי גם ללב) משהוא יכול להיות.
בצד החיובי אומר שגם אם השחזור לא הוציא את המיץ מההקלטה הזאת, הוא גם לא הוציא לי את המיץ מלהאזין לה. ההיפך, יכולתי להנות ולהעריך הן את הקומפוזיציות והן את הביצוע.
הרמה המוזיקלית כאן היתה טובה, הרגשתי שאני מקבל אחוזים ניכרים מחווית הביצוע. ובכל זאת קשה או בלתי אפשרי להפריד לחלוטין חוויה מוזיקלית מפרמטרים סוניים, הם בכל זאת קשורים. לא היתה מזיקה לי כאן עוד קצת דרמה, עוד קצת שקט, עוד קצת אמביאנס.
סיכום
נתחיל עם ה- 4.2 לבדם, הרי הם מושא סקירתנו, כפי שנשמעו לי על סטאפ ה- MBL.
ביחס ל- WLM הייתי אומר שהתחום הנמוך ביותר שלהם בעל פחות משקל, ואילו במיד באס קיים פיצוי מסויים על גבי טווח טונאלי מצומצם (מה שכיניתי פיק בסקירה).
באיזור המיד הגבוה, אך לפני שמגיעים לטוויטר ישנה איזושהי הנחתה אשר גורמת לחלק מהקולות להשמע יותר כהים, וכן פחות "לפרוח" במרחב.
הטוויטר עצמו קצת יותר קשה ופחות מעודן ועלול להשמע מעט "פלסטיקי" לפרקים.
בתחום הגבוה ביותר חשתי בפחות אמביאנס.
ה- WLM התחילו "לנגן" בווליום נמוך משמעותית, והיו הרבה הרבה יותר חושפניים להגברה שמאחוריהם.
קשה לי לקבוע אם התאור הנ"ל הינו חיובי או פסימי ביחס לרמקולים אחרים בקבוצה, כאמור לא יצא לבחון עוד שכאלו.
אני כן יכול להגיד שה- 4.2 לא נשמע לי כמו רמקול צעצוע, הוא נשמע לי מאוזן ודי ורסטילי יחסית לציפייה שלי מקבוצת הרמקולים המיועדים בעיקר לקולנוע ביתי.
כעת בקונטקסט של הסטאפ השני, כלומר סטאפ מלא ב- 12K ש"ח, כאן אני חייב להגיד שהתרשמתי מאוד לחיוב.
זהו סטאפ איתו גם מישהו מפונק כמוני יכול להנות ממוזיקה, ובורסטיליות מרשימה. לא הייתי מגדיר אותו כל כך הי-פי, יותר הי-פאן.
החיסרון העיקרי של הסטאפ הזה הוא במוזיקה אקוסטית וווקאלית, כאן היה לטעמי הויתור הגדול, ויתור על ריאליזם לטובת הורסטיליות.
מי ששומע רק או בעיקר מוזיקה אקוסטית, יתכן שיעדיף להוסיף עוד כמה גרושים ולרכוש מדפי יותר טוב. כמובן שזה כנראה אומר לוותר גם על קצת באס וגודל.
לטעמי זהו סט מצויין למתחילים בתחום או לאוהבי מוזיקה שתחום האודיופיליה ממש לא מעניין אותם. לדעתי הוא ישמע טוב ומוזיקלי משמעותית מסטאפ ק"ב במחיר דומה ואולי אף גבוה יותר.
מה שכן, אלו לא רמקולים שהייתי בונה עליהם להתקדמות בתחום. סביר שהם יהיו הראשונים לעזוב כשרוצים לשדרג.
סה"כ, כפי שציינתי בהקדמה, הבחינה הזו היתה עבורי מעניינת ומשכילה. מין מבט לעתיד איפה אהיה כשהתחביב הזה ידעך אצלי
נתונים טכניים
טווח תדרים: 39 הרץ עד 20 קילו הרץ
נצילות: 88db
עכבה נומינלית: 6 אוהם
מידות: רוחב 24 ס"מ עומק 35 ס"מ גובה 105 ס"מ
משקל: 22.5 ק"ג
סטאפ בחינה והשוואה
מקור: MBL 1531, PC based Music Server,M2Tech hiFace Evo, Lenco L70, Denon 103R
הגברה: MBL 8011S, MBL 5011
כבילה - חשמל: Siltech Ruby Hill II, MBL, Elrod
כבילה - סיגנל: Siltech Compass Lake, Siltech Prince, Siltech Princess, Siltech i770, Furutech Formula2 USB
טיפול חשמל: Isotek Orion
סטנד: Finite Elemente Pagode Master Reference
רמקול: WLM La-Scala
מחיר : 3,990 ש"ח
יבואן:
אודיו דרימס