החדר הבא הורכב ממוצרי ארבע חברות שכולן בלי יוצא מן הכלל עניינו אותי מאוד.
לא יצא לי לשמוע הרמקולים של Hansen.
יצא לי לשמוע את ההגברה של Soulution (למעשה גירסה מורחבת שלה) עוד קודם בחדר שלהם ואהבתי מאוד.
על Weiss שמעתי ניסים ונפלאות בתחום ה- DACים (כן, אלו עם ה- FW שאנו תמיד מדברים עליהם).
ו- Kobala Sosna שהתייצבו לא מכבר בארץ בנציגות חדשה (IL Audio) והספיקו לפתח לא מעט הייפ.
היו כמה חדרים בתערוכה שאהבתי ונחקקו יותר בזכרוני (מבין אלו עליהם הספקנו כבר לכתוב קופצים לי הקארמה והגרייפון), זהו עוד אחד מהחדרים האלו.
ה- Hansenים, כאן בדגם "הקיסר" - The Emperor, הם יצורים לא קטנים. בגובה של כ- 1.40 מטר ועומק של כ- 60 ס"מ. זהו הדגם הבכיר ביותר שעדיין בעל מראה סולידי (אם אפשר לו כך), שני הדגמים הבכירים יותר הולכים לכיוון המפלצתי ומזכירים לי קצת תמנונים בסרטים מצויירים.
המיד ושני הוופרים הגדולים מיוצרים על ידי החברה הקנדית ואילו הטוויטר מיוצר במיוחד עבורה.
האלקטרוניקה של Soulution כללה את מגבר הסטראו (710), פרה ונגן SACD.
מה שמשך אותי כבר בהדגמה הקודמת היה אופי שמזכיר לי מאוד את ה- MBLים אך עם טוויסט מעט אחר. הדומה הוא אופי טרנזיסטורי אבל סופר מוזיקלי שגורם לך לשכוח שמדובר בטרנזיסטור, השונה הוא אופי טונאלי קצת פחות חם ומוזיקליות מעט יותר קלילה.
Weiss הדגימו את ה- DAC 202 החדש כשהוא משתמש ב- Mac Mini כמקור מנגן iTunes (כמובן
) בשילוב Amarra ו Saracon ונשלט על ידי iPad בצורה נוחה ויעילה.
ישבתי לא מעט בחדר והאזנתי לטרקים רבים. רובם דרך המחשב וה- Weiss כאשר מר דניאל וויס בוחר לו את השירים ונותן לנו מבחר לא קטן של חומרים.
היה בסטאפ הזה הכל, מוזיקליות, טונאליות נכונה, צלילות של המיד, פתיחות וקריסטליות של התחום הגבוה, וכן, הרבה באס אבל כזה איכותי.
אגב, בעניין הבאס, כמו שאתם יודעים אני לא מאוהדיו הגדולים ביותר, אני יכול לחיות טוב מאוד עם סטאפ בעל באס בישן משהו (אולי פשוט התרגלתי, למרות שכיום אני לא מחשיב את הבאס שלי רזה במיוחד), אך בתערוכה, אחרי ששומעים מערכות עם באס סופר בריא קשה מאוד להתאקלם לחדרים עם באס חלשלוש אלא אם הן מעניקות המון בתחומים אחרים. אבל בואו נמשיך.
שום דבר לא הפריע, שום דבר לא העיק, השילוב עם החדר עבד טוב ונהנתי לשמוע מגוון סגנונות כגון
ג'אז, פופ, בלוז, רוק, קלאסי (לא סגור ב- 100% שהיה אבל כמעט) וטרקים אודיופיליים למכביר.
כפי שאמרתי לא היה לי עודף או חוסר בשום דבר בטווח הטונאלי, אך הסגנון היה די מובחן. סוג של קלילות/מהירות מוזיקלית ותחום גבוה פתוח במיוחד.
נהנתי, אך לקראת הסוף יצא לי לשמוע שני טרקים מנגן התקליטורים שלקחו את הסטאפ הרבה יותר גבוה (לפחות לטעמי). המהירות כאילו הורידה הילוך ונתנה יותר ביטוי לכל תו ותו, היתה לי גם תחושה יותר מוחשית של רקע "שחור", באס יותר בריא ומוחשי (אך לא נפוח) ובאופן כללי יותר התחברתי למוזיקה.
התוצאה התחילית היתה כבר טובה וזאת הרבה יותר לטעמי. זה מה ששם את החדר הזה יחד עם שאר החדרים שפירטתי בתחילת הפוסט.
Weiss הציגו גם את ממיר ה- FW ליציאות דיגיטליות קונבנציונאליות ה- INT202 ואת הפרה הפאסיבי (אך נשלט בשלט רחוק) ה- ATT 202 אך בתצוגה סטטית אומנם.
יצאתי מהחדר כשאני מתעניין בארבע החברות לא פחות מאשר כשנכנסתי אליו, אולי יותר. האם קיבלתי חיזוק שניגון ממחשב עוד לא מגיע לרמת CDP מהרמות הגבוהות ביותר? אולי, אך הניסיון הזה בפני עצמו לא ממש גרם לי לסתום את הגולל בנושא.
