עכשיו 14/11/18 02:37

פורסם: 23/11/11 22:29 ע"י aloni


HEGEL HD2



HEGEL HD2


טוב האמת שנמאס לי לפתוח את סקירות ה- DACים בכמה שהנושא הזה חם ואיזו תחרות יש בו. אבל אני חושב שמאז שפתחנו את האתר לא קיבלתי כל כך הרבה קושיות ממשתמשים לגבי מה אני חושב על ה- HD2 ומתי תעלה סקירה שלו.

והקטע המצחיק זה שאם אתם זוכרים ה- HD2 כבר ביקר אצלי יחד עם ה- HD20. אך אז השתמשתי בו רק כממיר USB ל- SPDIF בעוד מה שעניין את אותם שואלים זה איך הוא מתפקד כממיר דיגיטל לאנלוג מלא.

הגיעה השעה לענות לאותם שואלים (וגם לעצמי).

HEGEL HD2



ניקח רגע צעד אחורה ונבין מה הוא בעצם ה- HD2 משום שהוא לא ממש ממיר סטנדרטי.

ובכן ראשית יש להבין שהמקור היחיד שה- HD2 יודע לקבל הוא כניסת USB סינכרונית.
דיברנו כבר המון מה זה אומר USB סינכרוני מול אסינכרוני, הן במסגרת הסקירות והן בפורום. השיטה בה עובד ה- HD2 דומה לשיטה בה עובד ה- HD20, ולהזכירכם זהו הממיר שגרם לי להבין ש- USB אסינכרוני רחוק מלהיות הכרח. אז מי שלא קרא או לא זוכר מוזמן לעיין בתחילת הכתבה של ה- HD20 כאן תמצאו בלינק מספר פרטים על השיטה של Hegel למימוש USB והמרת דיגיטל לאנלוג בכלל.

טוב, אז כניסת USB יחידה מרמזת לנו שהמקור הטריויאלי הוא כמובן מחשב, נכון שיש גם סטרימרים ספציפיים שיתמכו בממיר שכזה משום שהוא עובד בפרוטוקול USB Audio Class הסטנדרטי ולא דורש דרייברים מיוחדים, אך לא תמצאו הרבה כאלו.
ברמת הרזולוציה אנחנו מוגבלים כמובן לרזולוציה עד 24bit/96khz.

אז מקור/כניסה הבנו, עכשיו היציאות.

ל- HD2 שני סוגי יציאות. יציאה אנלוגית סינגל אנדד בחיבור RCA, ויציאה דיגיטלית SPDIF קואקסאלית.

HEGEL HD2


בדר"כ לא צריך להרחיב את הדיבור על יציאה אנלוגית, אך הפעם משום הנתונים הטכניים שלה אני חייב לעשות זאת.
המתח המקסימלי היוצא מהיציאה האנלוגית של ה- HD2 לאות דיגיטלי ב- 0db (מקסימום) הינו 1.25 וולט. זהו נתון נמוך בכמעט חצי מהנורמה.
יש לכך מספר השלכות. ראשונה היא כשאתם עושים השוואה צפו לצורך להעלות את בורר הווליום מעלה מעלה כדי להגיע לרמת SPL דומה לרוב המקורות האחרים.
שנית, אם הקדם שלכם אינו בעל רגישות מתאימה, זה יכול לפגוע בדינמיות והחיות של הסאונד.

במקרה לפני זמן מה קיבלתי מגבי (עמרם, סאונדקווסט) הסבר שמקורו מהיצרן מדוע הם בחרו ביציאה שכזו.
ובכן, נושא שלא דיברנו עליו עד עתה הינו מקור החשמל של ה- HD2. בניגוד להרבה מכשירים אחרים מהז'אנר אשר מקבלים אספקת חשמל משנאי (בדר"כ ממותג), ה- HD2 שואב את הכח שלו מכניסת ה- USB של המחשב, שכידוע מלבד תקשורת נתונים גם מסוגלת לספק מתח.
עמדו בפני היצרן שתי אפשרויות. להשתמש בספק ממותג עם כל הסירבול והרעש שהוא מייצר, או להשתמש במתח של כניסת ה- USB שאחרי פילטור/ייצוב/ופעולת ה- DAC יכולה לספק רק את מתח היציאה האמור.

אם אתם שואלים אותי, זה פתרון נהדר ברמה הפרקטית למי שמסתדר עם עוצמת היציאה האנלוגית הזאת, מי שלא שיחפש קדם חדש ;)

אוקי, סיימתי עם היציאות האנלוגיות, נשארה היציאה הדיגיטלית.
כפי שסיפרתי ב- "טרום סיכום" של סקירת ה- HD20, ניתן להשתמש ב- HD2 כממיר USB ל- SPDIF ולחברו ל- DAC אחר. גם כמכשיר כזה הוא מתפקד מצויין, והופתעתי מאוד שהוא אפילו הצליח לשפר את כניסת ה- USB של ה- HD20 (עד היום אני לא בטוח למה).
בהתחשב במחירו שאינו גבוה במיוחד (יותר מהייפייס המקורי, פחות מה- EVO) אני מניח שיש שירכשו אותו אפילו רק לצורך זה. אך אפשרות נוספת היא להתחיל בשימוש ב- HD2 כ- DAC, ושמירה על ההשקעה כשיגיע הזמן לעבור לממיר בכיר יותר.

ורגע לפני שנסיים את הסעיף היבש הזה, נדבר מעט על הפרקטיות והנדסת האנוש של המכשיר.
נתחיל בזה שבניגוד ל- EVO וה- V-DAC שמחתי לגלות שה- HD2 שומר את כל החיבורים על הפאה האחורית. זה מאפשר להניח אותו על ה- rack בלי להפוך את החדר ל-"מעבדה".
אמנם עקב משקלו הנמוך, אם נחבר אותו בכבלים מעט כבלים הנשענים עליו הוא יטה מעט אחורה, אני פתרתי זאת בקלות בעזרת תחתית של ויברפוד.
על הפרקטיות של חיסכון בשנאי חיצוני כבר דיברנו.

המראה אומנם סולידי ושחור, אבל הוא מעוצב ונראה איכותי ונאה לטעמי, יותר טוב מה- Evo (בטח כשלא משתלשלים ממנו כבלים בטווח הראיה) ובטח יותר טוב מה- V-DAC ועוד לא מעט מוצרים סיניים בסגנון.

סטאפ


הסטאפ כרגיל מפורט בסוף הסקירה, ה- HD2 זכה לעבוד גם עם ה- DAC/קדם החדש (ישן).

היה לי בכל זאת נושא שרציתי לבדוק בסעיף הסטאפ. כיצד יתמודד הקדם שלי עם עוצמת האות ביציאה האנלוגית.

בדיקה זו עברה בקלילות. מלבד הצורך להעלות את בורר הווליום לא חשתי בשום עיוות טונאלי, דינאמי או אנמיות מכל סוג. למעשה בעבר יצא לי להאזין למקור בעל מתח יציאה דומה (לא במסגרת סקירה) שנשמע מאוד אנמי וחסר דרמה, והנחתי שהסיבה היתה מתח היציאה שאינו מתאים לסטאפ שלי. מסתבר שלא זה המצב.
בדקתי גם שהגברת הווליום לעוצמה גבוהה אינה משפיעה על הרעש, או יותר נכון ה-"שקט" הנתפס אצל המאזין וגם בהקשר הזה לא מצאתי שום בעיה.

אוקי, סיימתי את הבירבורים לשלב זה, אפשר להתקדם לסשן ההאזנה.

HEGEL HD2


סשן האזנה


Illinois Jacquet – Birthday Party
מתחילים בשיא, לפחות השיא המוזיקלי מבחינתי. את האלבום הזה הכיר לי גבי בביקורי הראשון אצלו בעסק, משם בערך רצתי הביתה להשיג אותו (לא פשוט, הוא כנראה ירד כבר מהמדפים). כשהאזנתי לו לראשונה ידעתי שאני חייב להזכיר אותו באחת הסקירות למוצריו של גבי, והנה הגיעה השעה.

זה אלבום מדהים. סגנון ישן (למרות שהוקלט בשנות השבעים כמדומני) עם רשימת משתתפים מפוארת, מסוג האלבומים שאתה דואג לא לשמוע יותר מידי שלא יאבד את הקסם שלו, והמלחמה בדחף לא פשוטה.

המחשב הרגיל מחובר ל- HD2 משם לקדם דרך היציאה האנלוגית, מעלה את הווליום ומאזין לכל האלבום. לעזאזל, זה לא אמור להשמע כל כך טוב. אז נכון שמדובר בהפקה מוצלחת שתשמע טוב על כל סטאפ כנראה, אבל העומק, הגודל, הרבדים הסוניים והמוזיקליים, הקסם של הכלים, החוסר המוחלט בארטיפקטים ומעבר לכל המוזיקליות הכללית, זה לא משהו שאמורים לשמוע במכשיר במחיר כזה...

אז הייתי יכול עכשיו לבלבל לכם את המוח איך כל אחד מהכלים נשמע דרך ה- HD2... החצוצרה של ניומן, התופים של היינס, הבאס של סיקס ושאר כלי הנשיפה (מלבד אילינוי יש לנו את פרמר, מאליגן ומודי) ובארל על הגיטרה, אבל אני מרגיש שזה מיותר. הכל נשמע נהדר.

אדבר אם כן ברמה הגלובלית על הסאונד של ה- HD2 בהקלטות מסוג זה. ראשית יש את הדימיון המשפחתי, עם תחום תחתון (מיד נמוך ומטה) מאוד מלא ועשיר שלא מצליח להגיע למצב שאכנה אותו "מנופח". התחום הגבוה פתוח ומפורט (גם אם לא הכי מפורט בעולם) אבל לא בסגנון ה-"קריסטלי" של הסימאודיו, או הרזולושן אודיו שסקרתי לא מזמן.
כשאני מאזין למוזיקה, כולל לסולו של היינס היא נשמעת לי דינמית בצורה מספקת, אבל זאת לא הדינמיות של הוויס, או ה- 750D ושות'.
הציון כאן אם לא הבנתם, מעל ומעבר למצופה.

Clooney/Ellington – Blue Rose
הגיע הזמן לקצת זמרות עתיקות, מזמן לא נתתי כאלו. כאן אנו מבקרים את רוזמרי קלוני שבוודאי כבר הופיעה בסקירותי באלבום זה או אחר, מה שגיליתי מאז זה שהיא "הדודה של" (ג'ורג'), מצחיק.
כמדומני שזהו האלבום הראשון שלה כסולנית, וזאת חתיכת פתיחה עם אלינגטון והתזמורת שלו.

משהו שגיליתי רק בזכות הסקירה הזאת כשהשתמשתי בפונקציה חדשה של HFMC המאחזרת אינפורמציה על האלבום מ- AllMusic (כן כן, פרסומת :D ) זה שעקב הריון מסובך קלוני לא השתתפה במועדי ההקלטה של התזמורת והוקלטה בנפרד במועדים אחרים. מודה שלא שמתי לב לזה בכל הפעמים שהאזנתי לאלבום.

ואם כבר מדברים על הקלטות, האלבום הוקלט במונו, אך הסאונד מלא ודי איכותי, לפחות בגירסה שאצלי. מזכיר לי אלבום של פגי לי שהופיע כאן לא מזמן.
ה- HD2 נותן יופי של פרזנטציה מלאה וגדולה. כמו בהקלטות המונו הטובות אתה מהר מאוד שוכח שמדובר בהקלטה כזאת משום שבמקום משחק הרוחב אתה מקבל וריאציות במימד העומק.
קלוני בדר"כ מקדימה, מאחוריה התזמורת בשכבות.

קולה של קלוני מלא, "תקופתי", די גדול, די מלטף, אך עדין יש לא מעט ארטיקולציה בקולה. אם היא מוסיפה שבריר צרידות (אם בכוונה או לא אני לא יודע) מיד נשמע זאת.
אהבתי מאוד את כלי הנשיפה, סקסופון, חצוצרות וכו'. מחד הם היו שלמים, מלאים, בעלי תוכן ולא צפצפות. מאידך היה להם ריסון או רוך מסויים בתחום העליון ביחס למקורות המצטיינים בכך.

תופים נמוכים וקונטרהבס העניקו בסיס קצבי טוב, וברמה הטונאלית העניקו משקל ומאסיביות שקשה למצוא במוצרי באדג'ט.

Patty Griffin – A Kiss in Time
בטח כבר שמתם לב שאני אוהב את גריפין. כאן יש לנו אלבום המבוסס על הופעה חיה, עם קטעי קישור בהם היא מדברת, מכוונת את הגיטרה ואפילו כמה פאשלות חינניות של טכנאי הסאונד.
האמת היא שהאזנתי לאלבום הזה לפני שהגעתי ל- 1,000 kisses כך שכאשר שמעתי אותו לראשונה הרבה מהשירים היו לי חדשים.

זהו אלבום לא פשוט לשחזור, קולה הגבוה של גריפין גם ככה לא פשוט לשחזור, בטח דרך מחשב...
והקלטה של הופעה חיה לעומת הקלטת סטודיו אפילו יותר קשה.

ה- 2 עושה עבודה יפה מאוד עם קולה של גריפין, הוא לא לוקח אותו לכיוון ה-"דק" אבל גם לא משנה לה את הפיטצ' שלא תשמע כמו עצמה.
אהבתי במיוחד את הגיטרות האקוסטיות, כנראה בשל צורת ההקלטה שלהן הן נשמעו די טבעיות. הפסנתר לעומתן נשמע כמו פסנתר בהופעה חיה (מוגברת) באולם גדול, לא הייתי מתפלא אם היו אומרים לי שההופעה הוקלטה בחוץ אך זה לא המצב.

אנחנו כבר באלבום השלישי, ובינתיים הכל שבחים, אני חיייב להתאמץ קצת יותר...
בשביל זה אני מחבר את היציאה הדיגיטלית של ה- HD2 לאחת הכניסות של ה- MBL 1611 ומשווה.
יופי גאון, אתה משווה לממיר שעולה (עלה) בערך פי חמישים. לא נורא, אנשים לא אוהבים לקרוא רק מחמאות.
כצפוי הסאונד לא יותר טוב פי 50, אולי אפילו לא פי 2, אין לי מושג איך מכמתים את הדברים האלו...
אבל בחיבור שכזה יש הרבה יותר סולידיות של סאונד, יש יותר ארטיקולציה ופתיחות בגבוהים, ויש יותר עומק ושקט על הבמה בין הכלים.
עשיתי את שלי, אפשר להמשיך. רגע, ניתן לגריפין לסיים את האלבום. זהו.

Yuja Wang – Rachmaninov Piano Concerto No. 2
האלבום הזה הופיע במפגש הקלאסית התשיעי כחלק מהסשן ה-"עיוור" על הקונצ'רטו השני של רחמנינוב, קטע שישי בסדר ההשמעה. חבל לי שלא שמרתי את הדירוג שלי מאותו מפגש, מעניין מה חשבתי עליו אז כשעוד לא הכרתי אותו...
(אגב האלבום מתחיל בכלל בואריאציות לנושא של פגניני בעיבוד לפסנתר ותזמורת)

אך לעומת אותו מפגש היום אנחנו מתרכזים יותר בסאונד.
הוריאציות מספקות לנו כר יותר מעניין (ונוח) לבחינת סאונד, ובחרתי לי כמה להתעמק בהן. בחרתי מגוון גם של כמות כלים, גם של עוצמות וגם של קצב.

אני מאזין דרך ה- HD2 למגוון שבחרתי. נשמע מצויין. מלא, גדול, מלכותי, מוזיקלי. אחלה.

אני רוצה לתת פה השוואה לממיר בגזרת המחיר של ה- HD2. אז את מי אקח? את ה- V-DAC יקירי כמובן שבארץ עולה "ערום" כמעט אותו הדבר.
הבעיה היא שאני יודע שאין לי שום טעם להשוות ביניהם אחד מול השני. ה- HD2 נשמע הרבה יותר טוב מה- V-DAC ללא ספק או מחובר ב- USB.
אז אני מוסיף ל- V-DAC את הספק היעודי של MF. ובמקום לחבר אותו ב- USB אני מחבר את היציאת הדיגיטלית של ה- HD2 ל- V-DAC.
יוצא שהסטאפ של ה- V-DAC עולה פי 3 מה- HD2, וגם אם הייתי משתמש בהייפייס במקום היציאה של ה- HD2 זה לא היה משנה את המחיר בהרבה.
אבל מה שאנחנו כן מרוויחים פה זאת השוואה של רכיב ה- DAC והיציאה האנלוגית בלי קשר ל- USB.

ראשית אני חייב להגיד שגם הסטאפ הזה של ה- V-DAC נשמע מצויין לאוזני. עם הממיר של תדי ועוד קצת עבודה היה יכול גם להיות יותר טוב.
יש הבדל סוני די גדול בין השניים. ה- V-DAC נשמע לי הרבה יותר רזה, קצת יותר מאוזן טונאלית (אך קטום בתחום התחתון), ובעל סגנון קצת אחר של מוזיקליות. כאן המוזיקה מתנגנת ביותר "קלילות/ריחוף" בעוד על ה- HD2 היא יותר "זורמת".

ללא שום ספק הבאס של ה- HD2 הרבה הרבה יותר מאסיבי משל ה- V-DAC.

במוזיקה קלאסית אני חושב שיש שיעדיפו אחד ויש את האחר. מי שירצה את הגודל, את התחום התחתון המאסיבי וכו' יעדיף את ה- HD2, מי שיעדיף יותר ארטיקולציה והפרדה את ה- V-DAC. בסגנונות אחרים אני חושב שהרוב יעדיפו את ה- HD2.
אך בהשוואה הזאת בה אין מנצחים ניצח בכל זאת ה- HD2 בשל מחירו הנמוך ובכך שגם בשילוש המחיר (וסיבוכיות השימוש) ה- V-DAC לא הצליח לשפר את התוצאה בצורה אבסולוטית.


קבצי היי-רז
לפני שיגיעו השאלות בנושא, חשבתי לבדוק הפעם גם קצת קבצי היי-רז.
מעבר לאיכויות סוניות, היה לי חשוב לבדוק עד כמה, אם בכלל, מרגישים בהבדל בין גירסת היי-רז לגירסת רד-בוק. עד כמה מההבדלים שייכים למאסטרינג וכמה ספציפית לרזולוציה זאת כבר שאלה אחרת.

התחלתי עם האלבום המוכר של הנקוק River במחווה לג'וני מיטשל.
תחילה גירסת הרד-בוק. זו תואמת לסאונד של ה- HD2 כפי שהתגלה לאורך הסקירה. מלא, עמוק, מוזיקלי וכו'. אוקי, הגיוני.
עברתי לגירסת ההיי-רז. תחילה היא נשמעה לי חלשה יותר, פחות דינמית, פחות סולידית, וקצת פחות מעניינת.
לא התייאשתי מיד, הגברתי קצת והמשכתי לעמוד על ההבדלים.

אז כן, יש גם דברים יותר טובים בגירסה הזאת. הבאס אולי פחות סולידי, אבל יותר מעודן, בעל מרקם יותר ריאליסטי. כנ"ל הטריידאוף בנושא הדינמיקה, פחות דינמיקה אבל יותר עידון, יותר גוונים, זה נכון לפסנתר של הנקוק כמו לקול הזמרות האורחות ולבאס.
מה אני מעדיף בסופו של דבר? לא יכולתי להחליט באלבום הזה, שניהם טובים.

חזרתי לאלבום ההיי-רז הראשון שרכשתי. אליסון קראוס עם רוברט פלאנט ב- Raising Sand.
מי שמכיר את האלבום יודע בטח שיש כאן עוצמות באס די עצבניות.
ההבדל בין שתי הגירסאות כאן מאוד דומה להבדל באלבום הקודם של הנקוק. כאן גם טיפה יותר שמתי לב שבגרסת ההי-רז יחד עם כל שאר ההבדלים שתארתי ישנה גם הקטנה מסויימת (לא גדולה) של הפרזנטציה.
אך מה ששונה באלבום הזה, שבגלל שהוא כה בומבאסטי במקור, הגירסה היותר עדינה של קבצי ההיי-רז נשמעת לי עדיפה.

בקיצור, מבחינת היי-רז אני לא יוצא מכאן עם בשורות מרחיקות לכת. ה- HD2 בהחלט מסוגל לשקף את ההבדלים בין הגירסאות, אולי לא כמו ה- DACים שהצטיינו בכך במיוחד כמו ה- Weiss, אבל הוא גם לא ממסך אותם במיוחד.
דווקא בזכות הצליל הבסיסי המלא שלו, הוא יהיה מועמד לא רע לניגון קבצים שכאלו משום שהם לא יתרנדרו רזים במיוחד כפי שעלול לקרות עם ממירים על הצד הבהיר ואפילו ניטראלי.

HEGEL HD2


סיכום


ועכשיו למי שצלח את כל הסקירה ומבין למה אני עומד לכתוב את שאני עומד לכתוב, טוב, גם מי שדילג ישר לכאן יכול לקרוא:
מאז שמעתי את ההייפייס המקורי, לא התרגשתי כל כך ממוצר אודיו הקשור למחשב.

אם נחשוב על זה יש ביניהם הרבה מהמשותף. שניהם מוזיקליים מאוד (לפחות בהגדרתי), שניהם מסננים נהדר ארטיפקטים "ממוחשבים" ושניהם נמצאים על הצד השפוי יחסית של תמחור מוצרי האודיו.

אך לפני שאמשיך את שירת ההלל, חייבים לרדת רגע לקרקע ולהכנס לפרופורציות.
ה- hiFace המקורי אינו המקור הדיגיטלי הטוב ביותר ששמעתי, וה- HD2 אינו ה- DAC הטוב ביותר ששמעתי.
ה- hiFace לא יכול להתמודד מול מקור דיגיטלי איכותי כגון טרנספורט טוב או ה- EVO בכל מה שקשור לפתיחות, צלילות, דיוק וכו'.
וה- HD2 לא יכול באמת להתמודד מול DAC ברמה גבוהה כגון אחיו הגדול ה- HD20.

אך כעת כשאמרנו זאת, די מדהים לגלות כמה מה- DNA של ה- HD20 קיים ב- HD2 הצנוע.
הכיוון המוזיקלי, מלאות הסאונד, התחום הנמוך המאסיבי והתחום הגבוה המעודן שאינו שורט מחד אך גם אינו "סתום" מאידך.

איך שאני תופס אותו, ה- HD2 בשילוב מחשב מתאים ומקונפג היטב יכול להוות מקור ראשי מוצלח מאוד במערכת אמצע, אבל גם יכול להיות מקור משני לא רע בכלל במערכת היי-אנד בכל רמה.
נניח עבור כל אלו ששומעים/קוראים על מהפכת המחשב, מעניין אותם לנסות אבל לא מתאים להם להשכיב סכומים גבוהים ולשקוע עמוק לתוך התחום עד שהם לא מנסים אותו hands on. אני מכיר כבר כמה שעברו את התהליך הזה ומאוד מרוצים.


נתונים טכניים


המרת דיגיטל לאנלוג: sigma-delta DAC אפסמפלינג ל- 24/192
מתח יציאה אנלוגית: 1.25V
כניסה דיגיטלית: USB סינכרוני עד 24bit/96khz
יציאה דיגיטלית: SPDIF על RCA
רצפת רעש: -120db
אחוזי עיוות: 0.005
מידות: גובה 5 ס"מ רוחב כ- 10 ס"מ עומק כ- 12 ס"מ
משקל: כ- 1 ק"ג


סטאפ בחינה והשוואה


מקור: MBL 1531, MBL 1611, PC based Music Server,M2Tech hiFace Evo, Lenco L70, Denon 103R
הגברה: MBL 8011S, MBL 5011
כבילה - חשמל: Siltech Ruby Hill II, MBL, Elrod
כבילה - סיגנל: Siltech Compass Lake, Siltech Prince, Siltech i770, Furutech Formula2 USB
טיפול חשמל: Isotek Orion
סטנד: Finite Elemente Pagode Master Reference
רמקול: WLM La-Scala


מחיר : 1,795 ש"ח
יבואן: Soundquest




hifimusic
אודות
תנאי שימוש
צור קשר
אוהבים את
hifimusic?
סקירות אודיו
הכל
הגברה
רמקולים
מקורות
אחר
סקירות מוזיקה
הכל
קלאסי
ג'אז
פופ/רוק/אלטרנטיבי
עולם/ישראלי/אחר
קישורים
מותגים על פי שם
מותגים על פי יבואן
מומלצים
הפורום
הרשם
לוח בקרה
הודעות אחרונות