עכשיו 04/10/24 03:27

פורסם: 03/04/09 00:17 ע"י aloni


Sun Union Force מתמודד מול WLM La-Scala


WLM La-Scala vs Sun Union Force


באחד השירשורים בפורום עלתה הצעה לבצע מבחן השוואתי, אני לא חושב שכל סקירה צריכה להיות כזאת, יש לשיטה זאת גם חסרונות (כמו שאני ואחרים הצגנו בשירשור), אבל חשבתי שזה בהחלט יכול להיות מרענן.
כאשר התייצב למבחן רמקול מדגם Force של חברת Sun Union אשר מחירו קרוב לרמקול האישי שלי חשבנו שזאת יכולה להיות הזדמנות ראויה לביצוע מבחן שכזה.

אז מה על הפרק?


ובכן, ל- Force צפוייה משימה לא קלה, הוא עומד להתמודד ראש בראש עם רמקול שאני אוהב עד כדי כך שלא עמדתי בפיתוי ורכשתי אותו.
האם אני אובייקטיבי?
אני מעריך שאני אובייקטיבי עד כמה שטעם אישי (וזה כמובן דבר סובייקטיבי) יכול לאפשר לי. אין לי מטרה "להמיר את דתו" של אף אחד, או לחילופין להצדיק את הרכישה שלי. אולם ללא ספק עצם רכישתי את הרמקול המדובר (והוא, משום שעוד לא הזכרתי זאת עד כה – WLM La-Scala בגירסה הריצפתית) מצביעה על כך שהוא קולע לטעמי האישי, בהינתן עובדה נוספת, שה- Force שונה מאוד מה- WLM לא רק בטכנולוגיה אלא גם בסאונד מסביר מדוע עומדת בפניו משימה כה קשה.

את המבחן בחרתי לבצע על האלקטרוניקה האישית שלי. אני מרגיש שלם עם הבחירה הזאת.
ל- MBL (לפחות למוצרים מסדרת ה- Noble שברשותי) צליל מאוד ניטראלי – אם כי לא אנליטי, הם מספקים דיי כח להניע רמקולים קשים להנעה – ועם זאת יכולים באופן מפתיע להפעיל ביעילות ורכות גם רמקולים נצילים מאוד.
וכמובן, חשוב מאוד, מאפשרים הבחנה ברורה בכל שינוי שמבצעים בסטאפ, החל מכבל או רזונטור ובטח ובטח ברמקול.

המתמודדים


WLM La-Scala vs Sun Union Force


Sun Union – Force


כמתמודד החדש בזירה, ארחיב מעט את התיאור של רמקול זה.

Sun Union Forceה- Force ("כח" בתרגום מילולי) הינו הדגם הריצפתי בסדרת ה- Classic של חברת Sun Union השוכנת בהונג קונג. באתר החברה לא תמצאו פרטים רבים אודות החברה, אולם תמצאו פירוט תמציתי של שלושת סדרות הרמקולים המיוצרות על ידי החברה וכמובן הדגמים המשובצים בהן, וכן מספר רכיבים אלקטרוניים של חברות אחרות המשווקות כנראה על ידי החברה באזורה.


טכנולוגיה


הרמקול מתהדר באלמנטים של חברת SEAS הנורבגית ומכיל שני וופרי 6" (פוליפרופילן), מיד 6" (סיבי זכוכית) וטוויטר דום (25 מ"מ).
התיבה המיוצרת מ- MDF בעובי 25 מ"מ, בנויה משני חלקים המחוברים ביניהם בעזרת ארבעה ברגים. חלק תחתי – מן תושבת מעט רחבה מהיקף התיבה הראשית, מעליה שטח הפרדה נמוך המגודר במתכת כלשהי ולבסוף התיבה הראשית.
לרמקול פורט קידמי צר וארוך, ולטענת היבואן גם פורט תחתון (היורה לשטח ההפרדה) אולם לא ניתן לראות אותו מבלי לפרק את התחתית (דבר שלא ביצעתי).
בחלקו האחורי מאכלס ה- Force שני זוגות קונקטורים של WBT המיועדים ל- BI-WIRE (או BI-AMIPING) ומסופק גם מגשר מתכתי למי שמעוניין בחיבור רגיל (בצורה זאת נבחן הרמקול).


מראה ואיכות בניה


עם פתיחת האריזות נגלו לעיני שני רמקולים נאים בגימור עץ בהיר - מנומר משהו. אני רגיל להניף רמקולים בגודל כזה בקלות יחסית, אולם 35 הקילו של הרמקול הזה הרגישו "כבדים" :) .
במבט ראשון הפגין הרמקול המאסיבי איכות בניה טובה, לא נרשמו שיבושים מיוחדים בהרכבה או בצבע. לאחר מבט בוחן שמתי לב לקילופים בשכבת הציפוי של הפלטה התחתונה.
מלבד דפקט זה לא נרשמו ליקויים חמורים, אם נתעקש נוכל להגיד שהיה נחמד אם חורי הברגים בפלטת החיבורים האחורית לא היו מותירים סימנים על הציפוי ואם הברגים לחיזוק האלמנטים היו מעט יותר אסטטיים.

Sun Union Force


נתונים טכניים


טווח תדרים: 35hz – 25khz
נצילות: 90db
עכבה: 4ohm
משקל: 35 קילו (ליחידה)
מידות: גובה 102 ס"מ, רוחב 26 ס"מ, עומק 32 ס"מ
מחיר: 19,900 ש"ח *
יבואן: אודיו דרימס
* צפויה עליית מחיר בזמן הקרוב

Sun Union Force


WLM – La Scala


לרמקול החביב התוודענו כבר כאן בחווית האזנה שקדמה בכמה חודשים לרכישתו על ידי.
מכיוון ששם מדובר יותר בסיפור מאשר בסקירה אסכם בקצרה את מאפייניו.

WLM La-Scalaה- La Scala הינו דגם רמת הכניסה של חברת WLM האוסטרית. הסדרה מכילה רמקול מדפי ורמקול ריצפתי אליו אני מתייחס כאן.
ל- La Scala הריצפתי דרייבר 8" (נייר) האחראי על תחום הבאס והמיד וטוויטר 2.5" (במבנה ארכאי משהו) האחראי לתחום העליון. הפורט הוא תחתון ו-"יורה" לריצפה.

תיבת הרמקול מרובעת לחלוטין וקלה במשקלה, הצד הקידמי שחור (מט) ושאר הפיאות מתפארות בצבע עץ טבעי ובהיר (דובדבן אירופאי במונחי היצרן). אפקט עיצובי יחיד אולי הן טבעות ניקל המקיפות את הדרייברים.
למרות עיצובו הפשוט הרמקול נאה בהחלט.

WLM La-Scala


נתונים טכניים


טווח תדרים: 30hz – 25khz
נצילות: 93db
עכבה: 8ohm
משקל: 24 קילו (ליחידה)
מידות: גובה 103 ס"מ, רוחב 25 ס"מ, עומק 27 ס"מ
מחיר: 3,000 יורו + מע"מ
יבואן: סבו אודיו

WLM La-Scala


צורת המבחן


מכיוון שלקחתי על עצמי משימה לא פשוטה הפעם, השוואה ישירה של שני רמקולים בתקציב דומה, חשבתי כי יהיה נכון לתכנן מראש את צורה הבחינה.
- האזנה למתמודד החדש בצורה אקסלוסיבית למשך שבוע על מנת להתוודע היטב לתכונותיו ולוודא שאין בעיה סינרגית.
- השוואה ישירה בין הרמקולים בקטעים מוזיקליים כאשר נשמע דיסק מלא באחד הרמקולים ומייד לאחריו ברמקול השני. האלבומים שנבחרו (מראש) היו כאלו שלא "נטחנו עד דק" בסטאפ האישי שלי על מנת למנוע דעה קדומה ולתת הזדמנות דומה לשני המתמודדים. עם זאת, היה לי חשוב (כמובן) לעשות שימוש באלבומים אותם אני מכיר ממערכות קודמות על מנת שאדע למה לצפות – עוד על כך בסעיף המבחן.

האזנה ראשונה ל- Force


ה- Force הגיע אלי כשמאחוריו כמה עשרות שעות עבודה בלבד, ביומיים הראשונים הוא ניגן ברקע ללא כל האזנה ביקורתית. בתום היומיים התחלתי להאזין בצורה יותר רצינית.
כבר בהאזנה ראשונה רווח לי, לא מדובר ב-"נפל" או רמקול בלתי מאוזן. ההיפך. התחושה הראשונית שקיבלתי מהרמקול היתה שמדובר בחבורת דרייברים טובים שהותאמו במקצועיות מבלי לגרור חורים או בליטות טונאליות בלתי רצויות.
הפתיע אותי שהצבת הרמקולים בסביבות המיקום הרגיל של הרמקולים שלי לא התאים להם כלל. על מנת לקבל במת צליל אחידה וקוהרנטית הייתי צריך להציבם קרוב אלי בצורה משמעותית וכן להקטין את המרחב ביניהם. במיקומם החדש עמדו הרמקולים כמטר וחצי מהקיר האחורי וכשני מטרים האחד מהשני.
לאחר הצבה מתאימה יכולתי להעמיק יותר את ניתוח הסאונד שבקע מהם. הדבר הראשון בו הבחנתי הוא שהרמקולים נוטים יותר לכיוון ה- "דארקי" כלומר פחות פתוחים ואווריריים. עוד מרכיב טונאלי שבלט לי מאוד הוא ההבדל בכמות ואופי הבאס שהם מפיקים לעומת ה- WLM. כידוע החדר שלי מאתגר רמקולים בתחום הבאס וממש לא קל להפיק בו באס אימתני. עם זאת, ה- WLM מצליח בדר"כ לייצר כמות מספקת של באס, ה- Force התקשה יותר במשימה זו. הבדל של 5 הרץ (בו ניתן להבחין בפרמטרים הטכניים שניתנו מעלה) בגבול התחתון של טווח התדרים היה שמיע ומוחשי, ה- Force הפיק באס אך זה היה קל, פחות מוחשי ומעט חלש מהבאס אליו אני רגיל מה-WLM.
עם שני וופרי 6" אין סיבה שהרמקול לא יפיק באס מספק בחדר נורמאלי, בטח ברוב הסלונים שנוהגים לנפח את הבאס, אולם לחדר שלי הרמקול הרגיש דיי קטן.

Sun Union Force Sun Union Force


המבחן


ובכן, לאחר שבוע של האזנה ל- Force פיניתי יום שלם לביצוע המבחן "אחד על אחד".
התוכנית כאמור היתה להאזין לאלבומים ברמקול אחד, לנתקו ולאפסנו בצד, להציב את הרמקול השני (במקום שסומן מראש) ולהאזין שוב. משימה שכזאת, נשמעת על פניו מעיקה ביותר, להאזין לאותו אלבום פעמיים ברצף... למרבה הפלא זה לא היה מעיק כלל, הרמקולים כה שונים בגישתם כך שבכל האזנה קיבלת תחושה שונה מכל אלבום.
מה שכן היה מעיק זאת הלוגיסטיקה של לחבר, לנתק, לאפסן, להחזיר וחוזר חלילה. פיווו, אני מתעייף רק מלהזכר בזה.

על מנת לגוון החלטתי הפעם להעניק למבחן Theme מוזיקלי ולהתרכז בביצועים ווקאליים מז'אנרים שונים. כאמור, האלבומים שנבחרו אינם כאלו שאני מאזין להם באופן תכוף, ולמעשה לא אתפלא אם מעולם לא נשמעו בסטאפ של ה- WLM. עם זאת, את מרבית האלבומים אני מכיר היטב מסטאפים קודמים.

Jackson Brown – Solo Acoustic Vol 2
בחרתי להתחיל דווקא עם דיסק "חדש מהניילון", לא ז'אנר שיוצא לי לשמוע יותר מידי, אבל ה- Volume הראשון השאיר בי רושם חיובי. אני תמיד נהנה להאזין להופעות חיות בהן המופיע מקשקש בין השירים ומתבדח, בטח כשמדובר בהופעה אקוסטית ואינטימית כמו שיש לנו כאן.
התחלנו אם כן בהופעה חייה של Jackson Brown זמר/כותב ותיק עליו תוכלו לקרוא קצת כאן או כאן. באלבום זה נמצא רצף שירים מתקופות שונות שזורים בסיפורים והתבדחויות קלות.
http://www.amazon.com/Solo-Acoustic-Vol ... B0010VD7IU

הבמה ב- Force הצטיירה כמצומצמת מעט בין שני הרמקולים, רק תשואות הקהל פרצו את מימדי הרמקולים מעת לעת. הפריטות על מיתרי הגיטרה נשמעו בשרניות ודינמיות.
קולו של ג'קסון נשמע נמוך, מלא אם כי מעט מאנפף.

ה- WLM נשמע שונה. הרגיסטר התחתון, בין אם בקולו של ג'קסון, בפריטות הגיטרה או בפסנתר המלווה הרגיש יותר נמוך ועמוק.
קולו של ג'קסון הגיע ממקור יותר גבוה (פיזי, לא טונאלי) ונתן תחושה יותר תלת מימדית. ג'קסון נשמע פחות מאנפף והתחושה היתה יותר אוורירית ומפורטת.
עם זאת פריטות הגיטרה היו פחות מודגשות וקונטרסטיות.

Tierney Sutton – Blue on green
סאטון היא אחת מזמרות הג'אז הבולטות של התקופה האחרונה, הרפרטואר שלה כולל המון סטנדרטים - יש שיגידו קיטשיים למדי. למרות שיש ברשותי כמה וכמה אלבומים של הגברת אני לא נמנה על מעריציה ההדוקים. כמות השטיקים הרבה שהיא אוהבת לשלב בשירתה מעייפים ומשעממים אותי, קצת הולכים לאיבוד החומרים (הטובים ו-) המקוריים עליהם היא מתבססת.

זה המצב גם באלבום זה משנת 2001, סאטון ולהקת הבית שלה מבצעים חומרים קלאסיים ומצויינים אולם מעובדים בצורה משעממת עם עודף שטיקים. טכנית אין לי שום טענות, לא לשירה ולא לאיכות ההקלטה.
http://www.amazon.com/Blue-Green-Tierne ... B00005N581

ה- Force צלח את הרפרטואר של סאטון בחן המתבקש גם אם במת הצליל היתה מצומצמת משהו. הוא לא נכשל בתופעת הבימבום (אפקט בומי המזכיר גלים עומדים בתחום המיד הנמוך) אשר מפילה סטאפים רבים כאשר סאטון יורדת לקולה הנמוך ביותר, מרבית הדיסקים של סאטון נותנים רוחב פס מלא בתחום המיד התחתון ורמקול בעל בליטה טונאלית בתחום זה תמיד יכשל בשיחזור נכון של קטעים אלו.
כלי ההקשה נשמעו היטב אולם לא בלטו ויצאו החוצה כפי שהייתי מצפה, קולה של סאטון לעומת זאת היה ברור ויציב מאוד.

גם כאן ה- WLM העניק חוויה שונה מאוד. הוא הפגין במת צליל גדולה (לא רק באופן יחסי), הרבה אויר בין הכלים וגם בתחושה הכללית. קולה של סאטון היה פחות יציב וקוהרטני אולם מבחינה טונאלית נשמע יותר ריאליסטי ונתן תחושה יותר מערבת.


Ray Charles + Count Basie Orchestra – Ray Sings Basie Swings
למי שלא מכיר מדובר בדיסק מיוחד, כאשר רכשו Concord Records את האוסף של Fantasy נמצאו בין החומרים הקלטות חיות של ריי צ'ארלס שלא היו ראויות כנראה להוצאה בפני עצמן. זאת משום שקולו של ריי הוקלט בעוצמה גבוהה מזו של שאר הכלים בסט. הפתרון של המפיק John Burk היה להקליט את תזמורתו של Basie ולשלבה עם ההקלטות הקיימות של ריי.
התוצאה, למרבה פליאתי בכל פעם שאני שומע את הדיסק - ממש יפה. אמנם יש הבדל באיכות ההקלטה בין קולו של ריי והסאונד של התזמורת, ואם אתה מכיר את הסיפור שמאחורי הדיסק זה יכול קצת להעיב על האותנטיות שלו, אבל סך הכל אלבום מצויין ומיוחד.
http://www.amazon.com/Ray-Sings-Basie-S ... B000H0MNOE

הפעם נתחיל עם הסאונד ב- WLM. התזמורת של Basie המונה כ- 20 נגנים מתפרסים לרוחב החדר, גם הרחק מגבולות הגיזרה של הרמקולים. קולו של צ'ארלס נשמע מצויין, טבעי ובלב התזמורת.
התזמורת הגדולה, הבמה הרחבה, קולו של צ'ארלס וזמרות הליווי (The Realettes) מעניקים כולם הרגשה מערבת ומוחשית, מה שקרוי במחוזותינו "צלילים אנלוגיים עוטפים אותי".
הבאס הפתיע בעוצמתו, דיוקו והטקסטורות שהעביר. במילה אחת – נהדר.

ה- Force לא נכשל בשום פרמטר בשיחזור המוזיקלי של אלבום זה, אולם ההשוואה גילתה במה קטנה משמעותית, פחות פירוט ובאס. עם זאת, באופן עיקבי, צליל/תו בודד שמר על יתרון הקוהרנטיות וסאונד יותר "אודיופילי".

Willie Nelson – Stardust
נלסון הוא מסוג הפרסונות הורסטיליות שאני אוהב. עם שורשים במוזיקת קאונטרי, יצירה של עשרות רבות של אלבומים, תפקידי משחק לא מעטים בסרטים ותפקידי אורח בסדרות - הקאובוי ההיפי הזה לא מפסיק להפתיע עד היום.
האלבום הזה הוא לא בדיוק נלסוני טיפוסי, האלבום שהוקלט בסוף שנות השבעים מהווה הוקרה לסטנדרטים אמריקאים ותיקים ואהובים. קלסיקות כמו Stardust, Georgia on my mind, Unchained Melody ו Moonlight in Vermont בשילוב קולו הטקסאני של נלסון ועיבודים שקטים ורגועים במיוחד בהחלט עושים לי את זה, אבל אין לי ספק שלא כל אחד יתחבר לרמה כזאת של קיטש.
ברשותי הגירסה של שנת 99 אבל אם הייתי רוכש כעת ללא ספק הייתי הולך על הגירסה המורחבת מ- 2008:
http://www.amazon.com/Stardust-Annivers ... B0017V8PKS

הפרדת הכלים ב- Force הצטיינה, זאת למרות הבמה הקטנה והמרכזית. גם כאן פריטות הגיטרה היו מוחשיות ובולטות יותר. החיסרון הבולט בצורת ההגשה של ה- Force את האלבום הזה היה מן הילה מתכתית סביב קולו הגבוה של נלסון.

ה- WLM הציג את קולו את נלסון בטבעיות גמורה. צלילי האפקטים הגיחו ממרחקים גדולים יותר עקב במה רחבה ועמוקה יותר. גם כאן הבאס הרגיש עמוק וגדול, אך גם הפרזנטציה נשמעה יותר פרונטלית. פריטות הגיטרה נשמעו פחות ברורות ודינמיות אולם יותר מפורטות ואווריריות.

רגע לפני סיכום


בתום המבחן, לאחר הפנמת תוצאותיו (שהיו דיי קונסיסטנטיות לאורך הדרך) עלו במוחי שני אלבומים שחשתי שיתנגנו על ה- Force טוב במיוחד.

Alison Krauss + Union Station – Live
http://www.amazon.com/Alison-Krauss-Uni ... B00006LLLN
התחום הגבוה הרגוע של ה- Force גרם לי לחשוב שזמרת בעלת קול גבוה (עד מעיק לעיתים) תשמע מצויין על רמקול שכזה.
זמרת קאונטרי שאני מאוד אוהב בעלת קול שכזה היא אליסון קראוס. אני יכול להנות מאוד (מאוד!) מביצוע אחד או שניים, אבל דיסק שלם יכול בהחלט לעייף.
באלבום זה, אליסון ולהקת הבית שלה (Union Station) מוקלטים בהופעה חייה באפריל 2002. העובדה שיכולתי (יותר נכון רציתי) להאזין לשני הדיסקים שהאלבום מכיל כבר אומרת הרבה.
קולה הגבוה של הגברת קראוס נשמע חד, ברור וכלל לא מעייף. ברגעים שאליסון שרה ברקע וכלי הנגינה בקידמת הבמה נוצרת תלת מימדיות נהדרת. גם גיטרות הבאס והקונטרה באס קיבלו הפעם משקל טוב, העניקו באס מצויין וסחפו לתוך ההופעה.

Yechiel Hasson – Different Air
http://www.musicaneto.com/disk_details. ... k_id=19508
הצטיינותו של ה- Force בשיחזור צליל גיטרה לאורך המבחן גרמה לי לרצות לשמוע את הדיסק האהוב עלי בכיכובו של כלי זה.
יחיאל חסון (גיטריסט הבית של יסמין לוי למי שבעניין) מעביר כאן 9 טרקים מרתקים בסגנון ספרדי/פלמנקו עם המון מלודיה, קצב והכי חשוב – רגש. ה- Force לא מאכזב ומגיש את האלבום הזה בצורה מצוייינת, כלי המיתר שמרו על דינמיקה וצלילות, גם הזמרות (יסמין לוי וליאורה יצחק) בשני הקטעים הווקאליים בדיסק נשמעו טבעיות ומרגשות מאוד.

Sun Union Force


"על טעם וריח" - אני קובע


נחשפנו אם כך לשני רמקולים מאוד שונים, מבחינת סאונד, מבחינה טכנית ומבחינת עיצוב. המכנה המשותף היחיד אולי הוא סדר גודל המחיר.

כל רמקול ביטא במבחן את נקודות היתרון שלו, מבחינתי לפחות, סך היתרונות של ה- WLM גדול משמעותית והוא מתאים יותר לטעמי האישי, לחדר ההאזנה שלי ולסטאפ בו אני משתמש.

מה אפשר לעשות עם קביעה זאת? לא הרבה.
בסטאפ שונה, בחדר אחר, ועם טעם סוני שונה המצב יכול להתהפך. אני מקווה שהצלחתי בכל זאת להעביר עד כמה שניתן את ההבדלים הסוניים בין הרמקולים כך שתדעו למה לצפות בבואכם לבחון כל אחד מהרמקולים (כי לכך לא יהיה תחליף אף פעם).

מה אני חושב על סקירה השוואתית?
האמת שלא ארוץ לבצע שוב סקירה שכזאת, מלבד הקשיים הלוגיסטיים של ביצוע הכתבה (וזה עוד כשאחד הרמקולים נמצא אצלי בכל מקרה!), אני חש שנאלצתי לקצר על מנת לשמור את הסקירה באורך סביר ואולי לא ניתן ביטוי מלא וראוי ל- Force בו אנו נתקלים בפעם הראשונה.

זה לא אומר שבכתבות עתידיות לא ניתן נקודות השוואתיות ספציפיות. זאת אולי דרך יותר מתאימה.

Sun Union Force WLM La-Scala


אז עד לפעם הבאה...

אלוני.




hifimusic
אודות
תנאי שימוש
צור קשר
אוהבים את
hifimusic?
סקירות אודיו
הכל
הגברה
רמקולים
מקורות
אחר
סקירות מוזיקה
הכל
קלאסי
ג'אז
פופ/רוק/אלטרנטיבי
עולם/ישראלי/אחר
קישורים
מותגים על פי שם
מותגים על פי יבואן
מומלצים
הפורום
הרשם
לוח בקרה
הודעות אחרונות