מגבר משולב Emille Labs KI-40L
נו, עוד רומן שהתחיל במינכן. מצטער שחצי מהסקירות שלי מתחילות כך, אך אני חושב שזה נחמד להשוות התרשמות בתערוכה למבחן שלם במגרש הביתי.
זאת למרות שבמינכן האחרונה (2009) לא שמעתי את ה- KI-40L אלא את הפאוור KM-300SE בשילוב הפרה Quintessence ו- AMR CD-77 כמקור מניעים רמקולים של Triangle ו Rethm ההודית.
את המיני סקירה מתוך סדרת מינכן 2009 אפשר למצוא
כאן (יתכן וצריך לגלול קצת מטה).
היה בחדר הזה משהו מיוחד, סוג של עדינות, בשילוב נכונות טונאלית אך לא היתה לי אפשרות לשייך תכונה למוצר או יצרן בהנתן העובדה שאני שומע את הסט כולו בפעם הראשונה.
קצת על Emille Labs
Emille Labs הינה בעצם חטיבת האודיו של חברת האלקטרוניקה הקוריאנית Kwangwoo Electronics שהוקמה ב- 1975 ועוסקת בתחום הוידאו.
בזכות הצלחתה של Kwangwoo בתחומה נפתחה בפניה האפשרות להקים חטיבת אודיו, וזו יועדה לפיתוח מוצרי אודיו בתחום השפופרתי.
שמה הלא שיגרתי של חטיבת האודיו נובע משמו של פעמון קוראיני, ה- Emille Bell, פעמון ברונזה ענק (מתנשא לגובה של כשלושה מטרים ומשקל של כ- 25 טון) הממוקם במרחק של כ- 60 קילומטרים מהמפעל.
Emille ידועה בקהילה האודיופילית בזכות בניית מוצרי אודיו ללא פשרות מקובלות, זה כולל ליפוף שנאי מוצא באופן עצמאי. גם במוצר אותו נסקור היום נוכל למצוא עדויות לתפיסה זו.
ה- KI-40L
המשולב המגודל מתבסס על ארבע שפופרות KT-77, ארבע ECC82 וזוג ECC81 ומפיק 40 וואט לערוץ.
ה- KT-77 אולי לא מוכרת מאוד, אבל נחשבת לבעלת יתרונות המיד של ה- EL34 עם תחום גבוה יותר פתוח אולי אפילו בהיר. במקרה שלנו מגיע המגבר עם שפופרות כח של Genalex Gold Lion שאולי מוכרות לכם בגרסת ה- KT-88 מסקירת ה-
Trafomatic וECC81/82 של JJ.
בניגוד ל- Tube Rolling שלעיתים מבצעים במגבר שנבנה ל- EL34 כאן נבנה המגבר ספציפית ל- KT-77 (יש בין שני הזנים בכל זאת הבדלים חשמליים וסוניים).
אם התחלנו בשפופרות לא יזיק לציין מספר תכונות בנושא הבניה (הפנימית, על פי הצהרות החברה בלבד) כגון PCBים מצופי זהב, שנאים בליפוף עצמי, טופולוגית דואל-מונו, חיווט מצופה כסף, רכיבים אלקטרוניים ברמה אודיופילית ובחירת שפופרות פרטנית על ידי היצרן.
עיצוב ובניה חיצונית
ה- KI-40L הוא דגם הכניסה למשולבים של Emille. ואם להודות באמת, זה פשוט לא נתפס שדגם כניסה מוגש ללקוח בצורה כזאת.
המכשיר מגיע במן "קופסאת אוצר" מעץ, בעלת עיטורים מברזל ואף מנעול תקופתי. בתוכה המכשיר עטוף ב"בגד" מגן וספוג התפור למידותיו כך שלא יזוז מילימטר.
הבהמה שוקלת כמעט שלושים קילו, והיה לא קל בכלל לתפוס ולהוציא אותה מהקופסא, ובטח להעמיד על הסטנד.
אך אולי בניגוד לבהמה, הנ"ל דווקא קל מאוד על העיניים. הוא גדול אך הגודל מנוצל היטב וניתן למצוא טאץ' עיצובי בכל דופן.
צורת T מתכתית במבט עילי או פרונטלי היוצרות שתי תיבות אקריליות המכילות חמש שפופרות כל אחת.
השפופרות אגב, מוארות בנורות מתחתית המכשיר, מה שהבהיל אותי מאוד בהדלקה ראשונית אך נותן עוד טאץ' נחמד - אם כי יש שיטענו מעט מצועצע.
הצבע הבהיר של השסי, בוררי הווליום והמקור, הפלטה האקרילית המכסה את כל החלק העליון כולל הטבעת הלוגו, כולם משדרים איכות חומרים והרכבה.
פיצ'רים ותכונות
בחלקו האחורי של המכשיר נמצא 5 כניסות RCA Single Ended וטרמינלים עבור רמקולים בעכבה של 4ohm ו 8ohm.
מלבדם, שקע IEC לחשמל, בית פיוז וקונקטור אדמה משלימים את הפאנל האחורי.
בפאנל הקידמי נמצא מגוון בוררים שעלולים לבלבל את המשתמש הטרי שמצפה לשניים מקסימום.
אך נתחיל עם מד החיווי העילי המואר שמיועד לכיוון ובדיקת Bias ותו לא.
בעזרת הבורר שמתחתיו נקבע איזו שפופרת כח אנו בודקים, המחט תציג מייד את כיוון ה- Bias אותו נוכל לתקן בקלות בעזרת מברגון פלסטיק בחריץ המתאים.
מטה נמצא את בורר המקור, המאפשר בחירה בין CD, טיונר, Aux1 ועד Aux3.
מימינו ושמאלו שני כפתורי ווליום מגודלים.
שני כפתורי ווליום?
ובכן, שליטת הווליום במכשיר מתבצעת בנפרד לערוץ הימני והשמאלי.
זה טוב למי שצריך שליטה טובה ב- Balance, ומבחינה טכנית עוזר בהפרדת הערוצים (מניעת crosstalk), אך יכול לעשות את המוות לבעלי OCD שכנראה לא יהיו בטוחים אף פעם ששני הערוצים באותו סטטוס.
כפרפקציוניסט לעיתים, גם אני די סבלתי מהעובדה הזו, וכאשר רציתי לשנות ווליום ספרתי צעדים בבורר ולא מעט פעמים נאלצתי להנמיך למינימום ולספור מההתחלה.
אם יכולתי להניח את המכשיר יותר גבוה היה הרבה יותר קל לשלוט בווליום.
שלט, אם יש צורך לציין, לא נמצא כאן.
למרות עומס השפופרות המכשיר לא מחמם את סביבתו בצורה רצינית, לא חששתי בשום שלב לסטנד או לרכיבים שעליו למרות שהנ"ל תפס כמעט את כל המדף.
סטאפ
כרוב המכשירים הרציניים בהם פגשתי ה- KI-40L היה רגיש לפוזיציה ולכבלים.
בגלל גובהו ומשקלו היה קשה מאוד להשחיל אותו למדף התחתון של הסטנד לכן התחלתי בניסיון על הריצפה.
המרחק הגדול גם חייב אותי בשימוש באינטרקונקט ארוך ופחות איכותי.
התוצאה בקונפיגורציה הזאת היתה סבירה ותו לא.
היה ניתן להנות מאלבומים מסויימים, אך הסך הכל לא הרשים אותי ובטח לא ריגש אותי.
היתה חסרה לי תצוגה יותר תלת מימדית, התחום העליון
הרגיש מפורט אך בפועל העביר יותר תחומים עיקריים ופחות ניואנסים או טקסטורות, הוא גם היה מעט "קשה".
המעבר לסטנד ולאינטרקונקט שלי (SQ110) העניק שיפור מינורי בסאונד אך גדול בתחושה ובהשפעה. הכל יותר נכון ואמיתי.
התחום הגבוה באמת מפורט, פתוח אך גם חלק יותר. הבאס פחות מפוזר, למעשה קיבל אופי שאני מאוד אוהב. נמוך, מורגש, טיפה בשל, אבל ללא ניפוח מיותר של מיד באס.
כעת הרגשתי שהסינרגיה עם ה- WLM ונגן התקליטורים - MBL 1531 עושה טוב למגבר. הוא מעיף את הרמקול בלי שום בעיה - אבל לא נשמע כוחני חלילה (תכונה שאני לא כל כך אוהב).
הרזולוציה המשופרת של המגבר בטונים הגבוהים מסתדרת להפתעתי עם החיספוס של ה- WLM באותם טונים. הם במידה רבה משלימים האחד את השני.
אני מוצא את ה- 1531 נגן ניטראלי בעיקרון, אבל בעל גוף, אמנם לא מנפח בכח אך גם לא אוורירי יתר על המידה. השילוב עבד, אני חושש שנגן יותר פתוח או קל משקל היה עלול לא להתאים.
עוד אציין שהספקתי לבחון את המגבר גם עם ה- PerfectWave DAC.
למרות שה- PWD מעט "מבליט קצוות" הוא דווקא התגלה כפרטנר מתאים ל- KI-40L.
הפיקנטיות של ה- WPD זכתה לביטוי מתאים בזכות הניטראליות היחסית של ה- Emille והתוצאה ממש לא היתה מפולפלת יתר על המידה.
אך למרות ההבלטה ה-"אודיופילית" של התחום הגבוה, ה- PWD ממש לא בעל צליל "קליל" לכן ההתאמה לא ממש מפתיעה.
סשן ההאזנה
Charlie Haden – In Angel Cityזהו אחד האלבומים הראשונים של ה- Quartet West, השני אם איני טועה, הוא מהווה מן בסיס לסוג האלבומים שיעקבו אחריו, למרות שאינם דומים לו ממש.
מה שבכל זאת משותף זה פרץ הנוסטלגיה שנשפך מתוך המוזיקה, אך הפעם ללוס אנג'לס (וכנראה לחוויותיו של היידן שם בעברו) ולא לסרטים.
ולמרות שהייתי מוותר על הטרק של מאת'ני (השלישי) שמרגיש לי קצת לא קשור, גם אם האלבום לא ממש All time favorite שלי, הוא בהחלט מהנה להאזנה.
ה- Emille מצידו תרם לחוויה שיחזור פסנתר יפיפה, פעמוני אך גם מפסיק את קולו בדיוק מופתי. נכון וריאליסטי לכל אורך הטווח הטונאלי, החל מהתוים הנמוכים ביותר ועד לגבוהים שלעולם לא נשמעו צורמים, קטנים או מציקים.
הסקסופון בעל גודל ריאליסטי ואינו מקבל הילה שפופרתית רגילה. הוא נשמע דומה מאוד לאיך שנשמע על הסטאפ שלי.
טוב או לא טוב? תלוי בדרישת המשתמש.
כלי נשיפה שכזה יכול להשמע מהפנט בהגברה שפופרתית, זאת בעזרת הגדלה והבלטה של המיד, אך זה יבוא על חשבון פרזנטציה נכונה ובדר"כ גם נכונות טונאלית.
כאן הסקסופון נשמע יפה, בגודל נכון, מלא ומפורט, אך לא משהו יוצא מן הכלל, זאת למעט טרק 10 בו הוא מוקלט יחסית קרוב ומאפשר לראות ממש אל תוך הצליל.
כלי ההקשה מצטרפים דווקא לפסנתר עם נקישות חיות ומהירות, מתייצבות מול הפרצוף וצובטות אותך שתשים לב.
והיידן ידידנו? לא קיבל את ניפוח המיד באס השפופרתי שיגדיל אותו ואת הבאס שלו. במקום הוא מקבל גודל ריאלי על הבמה וצליל ענוג וריאליסטי.
Jeri Southern – The Ultimateאת משבצת זמרת ה- Torch הותיקה תמלא עבורנו הפעם הגברת סאות'רן. כאן באוסף ממצא של תקופת קפיטול, נמצא מגוון מייצג מסוף שנות החמישים.
ג'רי שונה בסגנון השירה שלה מג'וּן קריסטי, קריס קונור ובטח ג'ולי לונדון. עם קול פחות מעושן מהשתים הראשונות וסגנון שירה פחות רומנטי ויותר מדוייק, ג'רי בהחלט מוזיקלית מאוד. כנראה תוצאה של ניגון על פסנתר עוד לפני שהחלה לשיר.
האלבום אינו בעל איכות סאונד מצטיינת במיוחד, לכן למי שאינו חובב רציני של הז'אנר הייתי ממליץ על אלבום אחר. עם זאת, מספר טרקים מוקלטים באיכות מצויינת יחסית לתקופה.
היפה הוא שה- Emille מצליח להוציא כל כך הרבה מהאלבום הזה. הוא מבין מגברי השפופרות המפורטים ביותר בתחום הגבוה ששמעתי. כשג'רי נמצאת ולו בקרבת המיקרופון נוכל לשמוע כל ניואנס וכוונה בקולה המחוספס.
כלי המיתר (כינורות) הפתיעו אותי בחלקות ואנינות למרות ההקלטה, והקונטרה באס זכה למשקל ונפח גדול - מה שמוכיח שהמגבר אינו ביישן בתחום זה אלא רק מסרב להגזים בתכונה זו.
ההקלטה הסטראופונית מצליחה בעבודתה למרות ותיקותה, ואולי בזכות ה- Emille, ומצליחה לרנדר במה מאוד תלת מימדית כאשר הזמרת מעט קידמית משאני רגיל אך ממש לא פרזנטצית In Your Face.
Melody Gardot – My One and Only Thrillרגע לפני שנעזוב את הז'אנר, נתקדם לגברת צעירה (24) שהוציאה לא מכבר את האלבום השלישי שלה (שני בהפצה מסודרת), והפעם מלבד זמרת "עכשיוית" גם הפקה איכותית של האלבום.
האמת שכבר בעת שיצא, נחשפתי לאלבום הקודם שלה. ולמרות שהיה מאוד נחמד מוזיקלית לא הרגשתי חיבור מיוחד ואחרי כמה השמעות הוא זכה לזמן ספסל די ממושך.
האלבום הזה, אולי קצת יותר אינטימי, גרם לי לפתוח את ה- Liner Notes ללמוד מהיכן הגיעו כל השירים. אני מודה שכאשר הסתבר לי שהיא זו שכתבה את כל השירים (מלבד Over The Rainbow כמובן), וגם היא זו שמנגנת בפסנתר וגיטרה, הדבר גרם לי להעריך את האלבום יותר וגם להאזין לו יותר.
היא old fashionedית כזאת, בחורה כלבבי.
באלבום שמוקלט היטב ה- Emille יכול באמת להפגין את ביצועיו. קולה של גארדות כל כך מפורט ומעביר כל ניואנס אך בלי להיות סטרילי, ההיפך, ענוג וחם.
כלי ההקשה ושאר האפקטים מגיחים במפתיע, מעניקים את מתנתם ובורחים מהר.
כלי המיתר כולל הגיטרה האינטימית והחלושה, ועד הויולה והכינורות בעלי טקסטורה אך עם מגע חלק מאוד. הפסנתר שוב מתגלה כמדויק מאוד טונאלית.
ה- Emille מצליח לארגן במה מאוד מעניינת ותלת מימדית מבלי לנפח את הדמויות אך גם בלי להפגין אימג'ינג סופר מדוייק. מן פרזנטציה כיפית שלא גורמת לך להתעסק בה יותר מידי.
Luiz Bonfa – Solo In Rio 1959את בונפה אני מקווה שלא צריך להציג, כאחד הארכיטקטים מאחורי הבוסה-נובה הוא קיבל בזכות את מקומו ותהילת עולם. אך מעבר לכישרונו כמלחין, הוא כמובן גם נגן גיטרה מחונן שיודע להוציא המון רגש מהכלי.
הסשן הזה, בונפה והגיטרה לבדם שם בסוף שנות החמישים, פשוט מדהים.
גם מהבחינה המוזיקלית, הצורה שבונפה מנגן גם את הלחן הראשי וגם את הליווי על גבי הגיטרה, שלא נדבר על הפריטות מלאות הרגש. ולמרות שהוא לא בדיוק זמר הדור, בטרקים הווקאליים קולו החם והנעים מלטף ומשלים את החוויה מהאלבום המצויין הזה.
דיברנו כבר על הפירוט המפתיע של ה- Emille, אמרנו שהוא לא מנפח את התחום התחתון, האם הוא בעל צליל קר או סטרילי?
לא!
ההקלטה הזו לא עברה לי מעולם במגבר אנליטי או קר.
ה- Emille הוציא את מלוא הרגש מההקלטה. זה כולל את הגיטרה שנשמעה פשוט אמיתית, מפורטת מאוד בלי להיות נפוחה פיזית, רגיסטרים גבוהים נמשכים לגבהים אסטרונומיים ורגיסטרים נמוכים בעלי משקל מפתיע שיכול ממש להרעיד את המאזין.
קולו של בונפה ריאליסטי ונעים אך מעט חם מידי, זוהי תכונה של ההקלטה התקופתית ופחות של ההגברה.
Dire Straits – Brothers in Armsהאמת שכמעט הצלחתי להרדים את עצמי עם הבחירות עד כה, הגיע הזמן לבדוק - Can the kid ROCK?
מיותר להרחיב על Brothers in arms, אחד מאלבומי הרוק שעומדים בלב הקונצנזוס לאוהבי מוזיקה ואודיופילים כאחד. כרבים אחרים, גם אני השתמשתי בחלק מהטרקים באלבום זה לבחינת מערכות בתחילת דרכי (אם כי בגירסה אחרת, לא זו). זה הפך את האלבום הזה לדי בלתי נסבל, ובמשך מספר שנים חדלתי מלהאזין לו.
לא מזמן, בזמן סקירת ה-
Hanss Acoustics האזנתי לתקליט ונדלקתי מחדש (אמנם לא מופיע בסקירה, אך אם תחפשו טוב בין התמונות תוכלו למצוא את הוכחה).
כשהדיסק בכונן ה- MBL 1531 (ומשמיע כמובן את שכבת ה- CD) ה- Emille מפגיז את הטרקים אחד אחד. הוא מצליח להפיק מה- WLM באס נמוך וגדול אם כי לא פאנצ'י במיוחד (זה לא סגנונם בכל מקרה).
קנופלר בקול גדול ובשרני אך עדיין נכון, הגיטרות דינמיות במידה אבל ממש לא כפי שהן יכולות להיות עם ציוד שמיועד לעשות זאת.
אם כן התוצאה טובה, אך לא מעולה. ה- Emille יכול לשחזר רוק, אפילו בצורה מהנה מאוד, אבל אולי לא בצורה שחובבי רוק כבדים ירצו. גם אם השיחזור ממש לא רומנטי או מרוח, הוא לא מאוד דינמי.
אבל הוא כן מעניין מאוד לטעמי, בעל פרזנטציה מאוד תלת מימדית, ולא נופל למלכודות הטונאליות המעוותת.
אך לא כל האלבום כל כך דינמי בכל מקרה, והבלאדות בהחלט מרוויחות המון מביצועים כמו שה- KI-40L יכול לספק.
Rachel Yamagata – Elephants… Teeth Sinking Into Heartהתכוונתי במקור להזכיר כעת אלבום פופי יותר, אך איכשהו התעקש דווקא אלבום יותר אלטרנטיבי להופיע כאן.
אולי זה בגלל שאני חושב שה- Emille עשה עבודה לא רגילה כאן. התופים הכבדים בדר"כ מפריעים לי לשמוע או להבין את המילים אך הניטרליות של ה- Emille בשילוב הרזולוציה בתחום הגבוה עשתה כאן פלאים.
האלבום הוא קצת שילוב של lo-fi ו hi-fi, לעיתים מפתיע בצלילותו ואיכותו ולעיתים גרוע במכוון כי זה מתאים לרוח הארטיסטית.
כאמור ה- Emille העביר מצויין את הדיסק הראשון, כאשר הצליח לרסן את התופים מלכסות את הזמרת וקולה, אך זה לא שלא שמעו אותם. ההיפך. התופים וגם גיטרות הבאס נשמעו/הורגשו מאוד דרך ה- WLM. ממש מילאו את החדר בחצי מטר של באס סמיך ולא נדיף.
מעליהם הגיטרות, כינורות ושאר כלי מיתר בשיתוף כלי הנשיפה וקולה של רייצ'ל, גדול ומלא.
גם באלבום זה יש Easter Egg בסוף הטרק האחרון, מוקלט קצת אחרת. חמוד דווקא.
הדיסק השני שונה מאוד מהראשון, גם אם לא בדיוק Happy Happy הוא לא מלנכולי כמו הראשון. הוא יותר רוקיסטי דינמי וכועס מעצוב. חלק ממנו לא רע אגב.
המשולב שלנו מעביר את הצד הזה מצויין בשיטתו, אולי לא כל כך בועט אבל בהחלט מספיק דינמי לטעמי, גדול, מופרד וסוחף.
סיכום אודיו
ה- Emille הוא עוף שפופרתי קצת שונה. הוא לא מהשבריריים ולא מהכוחניים.
הוא לא מבליט את המיד ולא מעצים את הפרזנטציה למימדי ענק.
הוא כן מעניק רזולוציה מרשימה מאוד בתחום הגבוה (מרשימה לא רק יחסית לציוד שפופרות) ונוסף על כך רושם איזון נדיר לכל אורך המרחב הטונאלי.
החיבור עם ה- WLM היה מושלם, אולי בגלל קלות ההנעה שלהם. מלבד גבוהים רזולוציוניים כאשר ההקלטה כללה באס זה הופיע במלוא הדרו ללא שום עכבות.
הפרזנטציה בעלת גודל סאונד אמיתי, ממש לא קטן אבל גם לא גדול או מנופח.
במידה רבה אפשר להשוות את ה- KI-40L ל-
Trafomatic Experience Elegance (המצויין בפני עצמו) שהפגין גם הוא נכונות טונאלית, בטח למגבר שפופרות.
ה- Emille לוקח את התכונה אפילו צעד קדימה, קצת יותר מזוקק, קצת יותר מדויק ותחום גבוה מפותח יותר.
אפשר גם להשוות אותו עם סט ה- MBL. האיזון הטונאלי מאוד דומה, ולמרות שה- MBLים נותנים יותר כח מורגש, שקט, ונוחות הפעלה ה- KI-40L עלה עליהם במוזיקליות בז'אנרים מסויימים ואיכשהו הרגיש יותר מתאים לזוג ה- WLM.
סחטיין.
סיכום
ה- KI-40L הוא מגבר מדהים לאודיופיל הבוגר.
למי שלא פוזל לתחום השפופרתי עבור הגדלת הפרזנטציה או ניפוח המיד באס, אלא עבור מוזיקליות ימצא כאן פרטנר מדהים והפעם אפילו לא על חשבון רזולוציה ופתיחות בתחום הגבוה.
לא מצאתי אפילו חיסרון סוני אחד בתכונותיו של ה- KI-40L, בתחום נוחות השימוש הייתי מעדיף בורר ווליום אחד.
השילוב עם ה- WLM הקל להנעה היה מצויין, אך כמובן של- 40 וואט האלו יש גבול ויש צורך לבדוק את ההתאמה עם הפרטנר הפוטנציאלי.
אני חושב שה- KI-40L עלול ליפול למלכודת של ה- MBL שלי. כאשר אנשים נתקלים בציוד גדול וכבד הם מצפים לסאונד גדול ובאס שיעיף אותם מהחדר. זה כנראה הטבע האנושי.
לטעמי האישי ה- Emille עושה עבודה הרבה הרבה יותר טובה מזה - סאונד מוזיקלי, פתוח, מפורט וריאליסטי.
לפעמים "פשוט" זה הקומפלימנט הכי טוב שאפשר לתת.
ציוד בדיקה
מקור: MBL 1531
כבילה - חשמל: ELROD & MBL
כבילה סאונד: Siltech SQ110 SATT, Crystal Cables Ultra
סטנד: Finite Elemente Pagode Master Reference
רמקולים: WLM La-Scala
KI-40L Specification
Output Power : 40W×40W ( T.H.D 2%)
Input sensitivity : 0.2V rms
Speaker Impedance : 4,8 ohms
Frequency Response : 15Hz ~ 30KHz (±1dB)
AC Power Consumption : 240 Watts
Tube lineup : KT77×4, ECC82×4, ECC81×2
Dimensions : 457mm(W)×460mm(D)×256mm(H)
Net weight : 28kg
Gross weight : 38kg
מחיר : 34,900 ש"ח
יבואן:
ארמה אודיו