אז אחרי 1500 מילים של המון רקע, על החברה, על השינויים שהביאה באותם השנים, על האופציות העומדות בפנינו לפני רכישה, הדגמים ועוד, בוא נעבור לעניין, איך הוא נשמע.
איך הוא נשמע אצלי מחובר לזרוע של SME איך הוא נשמע אצלי שהוא מוגבר עם פונו סטיג' רפרנס של חברת PASS, איך הוא נשמע אצלי בהשוואה לSPU של אורטופון, פשוט יחסית, וגם מול ראשים מודרנייםף, יקרים הרבה יותר. איך הוא נשמע על תקליטי רוק, ג'אז וקלאסי, ובעיקר איך הוא נשמע באוזניי ולטעמי.
את ה EMT קיבלתי לפני כשבוע לערך וכבר עברתי איתו כברת דרך של כמה עשרות שעות בשקט.
אם מישהו רוצה לעשות ברייק אין לאיזה מוצר אודיו באופן לוחץ, שיביא אותו אלי. המערכת מנגנת
כ 10 שעות בממוצע ביום. הראש מגיע בקופסת קרטון קשיח בצבע שחור עם הלוגו של החברה מתנוסס על המכסה. בפנים, יריעת בריסטול שחור והראש דחוף פנימה באיזה מן מובלעת שגזרו סביבו, ללא מכסה מגן וללא שום דבר שיגן עליו מלבד 2 רצועות ספוג קטנות המודבקות על המכסה שכאשר סוגרים אותו הוא "לוחץ" קלות על הראש כדי שלא יזוז. תכלס? הייתי די בהלם באיזו "קלות" הם מפקירים ככה את הראש באריזה כזו מצחיקה, וכל זאת ללא שום מכסה על הקנטליוור ועל הטיפ... אבל, כנראה שזה מצליח, כי הוא הגיע ללא פגע, וללא שריטה. בקופסה מוצאים בנוסף מן ברושור מקופל ל 4 עם קצת מלל, ועוד מן נייר מלימטרי ארוך מקופל ובו נתונים של בחינת הראש הספציפי. עקומת הענות, בדיקות של הערוצים, ועוד כמה פרמטרים שבדקו את הראש אחרי יצורו (מי שרכש פעם ראש יפני, אפילו DL103 יודע על מה אני מדבר).
ד"א למי שתוהה, את הראש שהוזמן, בנו במיוחד PER ORDER. זה לא היה מוצר מדף, המתנתי 5-6 שבועות לייצור ועוד חודש כמעט להגעתו עד לפתח ביתי.
הראש בנוי באופן נחמד מאד, ואחרי שמתרגלים כמה חודשים ל SPU הליוויתני משהו, ה XSD נראה מגניב למדי. מן מרכב שחור מרובע שבקצהו יש מן לופה (זכוכית מגדלת) עם איפוס אמצע אדום מקדימה. מאחורה, קונקטור ארוך יחסית המתאים לזרועות SME (50ממ).
הוצאתי את ה SPU מהזרוע, שמתי את המכסה ולקופסת הראשים שלי, הEMT נכנס במקום, סיבוב קצר של הטבעת בין הזרוע והראש ו וואלה!. הXSD מרגיש קצת יותר "נעול" ולחוץ על הזרוע מאשר ה-SPU שיש לו חופש של 1-1.5מילמטר לזוז בציר האזימוט. ודי אהבתי שזה מרגיש יותר חזק. הוצאתי את ה SMARTACTOR האהוב שלי לווידוי הריגה רגיל לאליימנט, למרות שעל הנייר, אם ה SPU היה בול במקום (והוא היה), אז זה יהיה **חייב** להיות גם כן, אבל לשם אלי ה OCD בדקתי בכל זאת. התוצאה הייתה פיקס במקום וחיוך גדול עלה על פני.
הדבר היחיד שבזבז לי קצת זמן זה להוריד את המשקולת השנייה מהזרוע לטובת ה XSD ששוקל פחות מ 10גר' ה SPU וגם דורש VTF נמוך יותר. נשארתי עם המשקולת המרכזית והתחלתי ל סובב עד שהרגשתי שהזרוע לא סוחבת לשום צד. כיווני VTF אחרונים כדי לאפס ל 2.5גר בדיוק ויאללה לתקליט הראשון. (שיחקתי גם קצת עם ה VTA כי ה SRA של הEMT צריך להיות מאופס 23 מעלות, אבל זה כבר חומר כבד יותר).
התקליט הראשון שנחת על הפלטה בעת חיבור ה EMT היה אחד מארבעת התקליטים באלבום הופעה חיה של ג'ון מייר.
https://www.amazon.com/Where-Light-Mayer-Angeles-Vinyl/ ... 8&qid=&sr=נגן, זמר וכותב אולי מהמוכשרים שיש היום ברוק לדעתי.
התקליטים הללו הם אוצר בלום, זהב טהור, אם בחומר המוסיקאלי, אם בסאונד ואם באיכות ההדפסה. באותו היום בבוקר שמענו חלק מהתקליטים הללו אנוכי וערן שבא לבקר אותי במסגרת סיבוב אצל לקוחות בחיפה, יחד עם הסט זרוע וראש של AS שמחוברים בכל עת במקביל על הפטיפון שלי. כך שהיה לי רפרנס רציני ואיכותי ביותר ממש בסמוך לזמן ההרכבה. פשוט הנחתי את הזרוע השנייה יחד עם ה EMT על אותו התקליט ששמענו כמה שעות לפני ונתתי לו לנגן.
כמו עם ה SPU, גם ה XSD כבר מהקופסה נשמע נפלא! ובעיקר בועט! (על כך בהמשך עוד). שומעים שהוא חדש וקצת ביישן עדיין ואולי טיפה סגור מלמעלה, אך ההבדלים בינו ובין ה SPU למשל שכבר עבד אצלי תקופה יפה... וכנראה כבר מזמן באופטימום שלו, היו שמיעים ומורגשים כבר ב 20 דק הראשונות. אני לא נוטה לבקר מוצר שרק התחיל להתעורר בדרך כלל, אך פה, זה שלי, לא לסקירה פורמלית, על המערכת שלי שאני מכיר היטב, ומול ראשים, שאותם אני מכיר היטב גם כן...אז הרשתי לעצמי אחרי צד או שניים להתחיל לפרק את מה שאני שומע למושגים שכמובן אני נותן לו את המרווח הנוח להוכיח לי בהמשך לאן הוא יכול להגיע.
מי שמכיר את ההופעה הזו, יודע שיש בה בעיקרון 2 חלקים, אחד אקוסטי, ואחד חשמלי...
האקוסטי מנימליסטי, גיטרה אקוסטית ווקאל בעיקרון, משהו מאד קרוב, אך מצד שני גם רחב יריעה מבחינת סאונד. מייר מוקלט קלוזד מייק עם גיטרה ונגינה מצמררת. מי שלא מתחבר לגיטרות חשמליות ולרוק (די קל יחסית), החלק הראשון האקוסטי עדיין שווה בשביל כל האלבום הזה.
הקול שלו מרונדר דרך ה EMT בצורה מושלמת, רק שהגיטרה, אף יותר. אחד הדברים הראשונים שקופצים ששומעים את הראש הזה, בעיקר שהצלילים הראשונים ששמעתי איתו הם "טבעיים" ולא מוגברים או מהונדסים דרך מגברים וכאלה, זה כמה אמיתי הוא. כמה אוברטונים וכמה ויברציה עוברת דרך המחט הזו! קולו של מייר מיוחד מאד (או שאתה אוהב או שלא!) אך הטונאליות שלו מביאה מיד להבחין בניואנסים. כך גם הגיטרה שהוא מנגן בה. טימבר, עץ, מיתרים, אצבעות וכל הארטאפקטים הנוספים שיש באינטראקציה בין נגן, זמר וגיטרה נמצאים שם וזה חי, זה בפרצוף, זה יוצא אליך באופן הכי פרונטלי שיש!.
מיד עם תום הצד האקוסטי, התחלתי גם את החלק החשמלי של אותה הופעה ושם אחרי שעה שהראש עבד והתחמם קצת תחת הזרוע שלי, כל האורות התחילו להידלק.
אבל אני חייב לעצור פה ולהגיד משהו –
בדרך כלל תמהיל המוסיקה אצלי בשנה האחרונה הוא 50 אחוז קלאסי, בערך 30 אחוז ג'אז ו ה20 הנותרים הם כל היתר, בעיקר רוק, בלוז וכיוצ'...
יוצא שאני שומע כל יום פטיפון במשך כמה שעות, וכמה שעות ממקורות אחרים, מחשב, CD וכן הלאה כאשר התמהיל המוסיקאלי די נשמר בין המקורות (כאשר ה CDP מקבל 99 אחוז קלאסי שאני שומע דרכו)
בתקופה מאז שקיבלתי את ה EMT, הפטיפון מככב מבחינת האחוזים בעלייה ניכרת מאד! (לגיטימי שיש משהו חדש) אבל גם התמהיל השתנה וקלאסי קיבל הרבה פחות מקום, רק בגלל שה פאקינג XSD הזה עושה רוק, בלוז וג'אז כל כך טוב שאני פשוט לא מסוגל להפסיק!. אין בוקר שאני מתעורר שאני לא חושב על אילו תקליטים אשמע היום, ואיך הוא הולך לנגן אותם. הראש הזה הוא סנסציה שקשה לי להסביר במילים.. אבל אני כמובן מנסה כמו תמיד.
זוכרים בועט? אז ככה בדיוק. הראש הזה בלי שום קשר לדינמיקה ולמיקרו דינמיקה שהוא יודע לנגן בה, הוא פשוט חיית רוק עירנית ואימתנית! יש לו SLAM! שרק בתקליטים ממש טובים יחד עם הארקון (AS) שלי אני מצליח לקבל, פה? הוא מוציא כמעט מכל תקליט את התופים בחי! סנר נשמע סנר, בייס דראם נשמע בייס דראם והכל לחזה, לבטן, לראש. זה אחד הדברים המהממים והמגניבים ביותר שיצא לי לשמוע אצלי, המיד בס של הראש הזה פשוט מרקיע שחקים כך שאפשר ללעוס את כל הסאונד שיוצא מהרמקול דרכו, הכול כל כך עסיסי ועבה כמו סטייק של 400 גר' בפיטר לוגר.
הפרזנטציה שלו גדולה מאד, רק שאצלי בגלל רוחב החדר, אני קצת פחות "רגיש" לרוחב במה, אלא הרבה יותר לעומק ולציר ה Y – גובה. ה SPU היה גדול, עמוק ורחב, אבל ה XSD פשוט מכניס הכל לפרופורציות אחרות לגמרי. הוא הרבה פחות עמום, יותר פתוח בגבוהים (ממש כמו ראשים מודרנים!) עם מיד ומיד בס ענקיים. הוא מושך גבוה יותר, אך גם רחב יותר ועמוק יותר. לאו דווקא יותר בס, ב SPU יש המון תחושה של בס, אך הרבה פחות "דרייב" מהמיד בס ביחס ל XSD.
הגיטרה החשמלית של מייר, כמו זו של גילמור ב Division bell של פינק פלוייד חמה, גדולה, מלאה באופי וניואנסים. מזמן לא שמעתי כל כך הרבה פינק פלויד מאז שה XSD נחת אצלי בבית.
התקליטים האחרונים שלהם, כמו גם תקליטי הסולו של גילמור, הכל כך חי, שומעים את אופי ההקלטה של אותם השנים מבין האלבומים, את הסגנונות השונים, הראש הזה מפורט פי כמה מה SPU, שמצד אחד אני מעריך זאת הרבה יותר, אך יש כאלו שיאהבו את הנינוחות שיש באורטופון.
ה XSD שומר על מוסיקאליות לצד כל הדינמיקה והכוח המתפרץ הזה, אך הוא פחות "רגוע" מהSPU
ואני מכיר לפחות חבר אחד שאמליץ לו דווקא על האורטופון ולאו דווקא על ה XSD.
זה עניין של אופי, ובפה בדיוק הכוח של סט אפ שניתן להחליף בו ראשים בנקל, או אפילו טוב יותר עם 2 (או יותר) זרועות. ניתן בקלות להחליט איזה תקליט ישמע הכי טוב או לטעמכם עם איזה ראש (+זרוע). אך לא רק רוק שמעתי בתקופה האחרונה, אם כי זה היה מתבקש והכי FUN מבחינתי עם הראש החדש... שמתי גם קלאסי. פסנתר ויצירות גדולות בעיקר, שמעתי סונטות של שופן עם גיליס (DG), שמעתי כינור עם חפץ – קונצ'רטו לכינור של סיבליוס. שמעתי גם קונצ'רטו לכינור של דבוז'אק, הקלטה חדשה יחסית של אן סופי מוטר (DG) וכן הלאה. במוסיקה קלאסית הXSD התגלה כבעל אופי ערני במיוחד, בדיוק כפי שחשתי עימו בז'אנרים שלהם זה מתאים מאד, ולעיתים התגעגעתי לרוך ולרוגע של האורטופון, אך ביצירות עמוסות יותר עם צפייה "ליכולות אודיופיליות" יותר ה XSD נוחל הצלחה כפולה.
הסימפוניה הרביעית של צ'יקובסקי עם Monteux ובוסטון (RCA - LS) מרונדרת עם המון כח, שליטה, גבולות ברורים ועוצמה אדירה תחת ה XSD וזה בדיוק מה שהיצירה הזו צריכה.
הראש עוקב נהדר אחר השינויים, הפרדת הערוצים שלו פנומנאלית והוא מצליח ליצור הולוגרמה תלת מימדית מוחשית כל כך שכל סולן (אם ג'ון מייר בהופעה חיה, או חפץ בכינור) או תזמורת שלמה של עשרות נגנים נעמדים בחדר, לרוחבו ועומקו. חוויה נדירה ומקסימה.
שלא תבינו לא נכון, הראש הזה הוא לא מכונת ירייה בלתי פוסקת, הוא יכול להיות מקסים ומינימליסטי שצריך, (ע"ע החלק האקוסטי בהופעה של ג'ון מייר או הסונטות לפסנתר של שופן עם גיללס) – אבל שצריך ללחוץ על דוושת הגז, הוא פשוט מאיץ מ 0 ל 100 ב3 שניות. וזה מה שיפה.
על פניו הוא מנהלתי, נוסע רגוע, המשטרה מסתכלת בצמת ורואה גולף 1200 לבנה... אבל ברגע שיש כביש פנוי, מתחת למכסה מנוע יש קיט של APR... עם נייטרו וגודש אימתני.
הראש הזה ללא ספק מביא את הטוב בכל העולמות, פירוט ואקסטנשיין בקצוות (אם כי לא כמו הראשים המאוד יקרים עדיין, אבל גם שם אפילו יש סקאלה...), פרזנטציה גדולה ועבה מאד, עובי זה שם המשחק פה, לאו דווקא האורך, עם מוסיקאליות מרשימה וחלקה מאד. אין פה גרעיניות כמעט בכלל, גם בקטעים עמוסים, ומהצד השני בקטעים קשים אך שקטים (נסו פעם לשמוע חליל באנלוג שלא מטופל פיקס... ), הוא מטפל בכמעט כל ז'אנר באופן דומה, באנרגטיות אך באיזון, בעוצה, אך עם קריצה בכל עת. זה ראש fun ופחות כזה שבוחנים סט אפים על קוצו של יום, אם כי, הוא יזרוק לכם בפנים כל מה שיש על התקליט הרבה יותר מלא מעט ראשים יקרים ואף יקרים מאד ששמעתי.
הצורה הקלאסית שלו מעט מהטלת בחושים ובדעה הקדומה, אך שהמחט שם פוגשת את הגרוב, יש אש מהאגזוז וזה משהו שלדעתי באנלוג חסר בהמון סט אפים ששמעתי, יקרים מאד וזולים כאחד.
הוא מפיח חיים, המון אמת, גרוב, קצב, סאונד, טימבר וכמעט כל דבר אחר... ואם רוצים מאד לנתח אותו אודיופילית, גם זה אפשרי, זה כבר ראש שפתוח למעלה, נותן המון תחתית, גדול ורחב.
תכלס, למחיר שלו, לדעתי האישית זה VFM הכי טוב ששמעתי אי פעם בתחום (להוציא DL103 מהמשוואה).
אני מניח שמי שהגיע עד לפה ולא התעייף זה די מעניין אותו ועבורכם כתבתי את כל זה...
בתקווה שנתתי עוד אופציה לעתיד שניתן לקחת בחשבון, הפעם לא רק אלו עם זרועות עם שלה ניתקת יכולים להינות מזה כמו ה SPU אלא גם כל היתר שיכולים לקנות פשוט את ה TSd15N ולקבל את כל מה שתארתי כאן. לטעמי זה יקלע לרב הקהל, זה ראש שאי אפשר להפסיד איתו ובנישה הזו שלא ניתן לשמוע ראשים לפני רכישה, זה DONE DEAL מגניב מאד.