Dynavector - Karat 17D3

זהו לא דבר של מה בכך, שחברת אודיו, או חברה מסחרית של מוצר צריכה כל שהוא,עדיין תייצר את אותו המוצר באופן זהה,(כמעט) כפי שהיא מייצרת אותו כבר 30 שנה.
חברת Dynavector היפנית קמה בשנת 1975 כאחת הראשונות שייצרו ראשי –
(HOMC High Out Put Moving Coil). ובהמשך גם ראשי MC עם תפוקת מתח נמוכה, כפי שהיום אנו רגילים,משאר החברות המתמחות בתחום.


אחד מהראשים הראשונים שהחברה ייצרה, 30 שנה אחורה בזמן, שעד היום עוד מופיע בליין שלה הוא ה – KARAT! . כיום, בגלגול החיים השלישי שלו ולכן שמו : KARAT 17D3.
כשמו המרומז,כן הוא:תכשיט,במראה וביכולות הסוניות שלו.

הראש הזהוב והקטנטן היווה פריצת דרך אדירה באותן השנים וממשיך היום להיות שונה מאד בבניה ובחלקים שהוא בנוי מהם ע"י החברה.
בשנות ה 70 כאשר הוקמה החברה ע"י דר' טומינארי (TOMINARI) הוא המציא את הטכנולוגיה שבה הוא משתמש בייצור ה KARAT וקרא לה- Dispersion Theory .


זוהי תיאוריה אשר מביאה עימה ייצור עם מגנטיות, העברת הסאונד ושיכוך עדיפים.
השוני הגדול שממשיך עם ייצור הראש מאז ועד היום הוא; השימוש בקנטליוור (CANATLIVER) מיהלום ולא מסגסוגות, או מתכות אחרות, כפי שעושות החברות המתחרות.
בראש הנ"ל, המחט עצמה עשויה מיהלום אך בשונה מהאחרים- גם ה"צינור" שמחזיק אותה,
המחובר לסליל ולשאר המכלול האלקטרוני והמכאני של הראש.
הרעיון הכללי מאחורי ה"המצאה" הזו, באה לשרת כמה וכמה אספקטים.
הראשון אומר, שאם יהלום הוא החומר הקשיח ביותר בעולם, הטרנספורמציה של ויברציות ממכלול הראש אל המחט עצמה תהיה המדויקת ביותר והחזקה ביותר.
בהמשך לבניית הקנטליוור מיהלום חברת DV גם קיצרה את אורך "הצינור" למ"מ ספורים.
(1.3-1.7) אני מניח שהקיצור בא בגין עלותו הגבוהה (זה יהלום ולא אלומיניום). אך מה שהסתבר לאחר מדידות כאלו ואחרות, שהחברה הבינה שבגין קיצור הקנטליוור היא מקבלת תוצאות עדיפות. הראש אוגר הרבה פחות אנרגיה ולא מעביר את המיותרת אל המחט ובחזרה אל המכלול ולאוזנינו.
כך אנו מקבלים סאונד נקי ומאוזן יותר לכל אורך הספקטרום. מדידות עקומת התדרים בקנטליוור קצר וקשיח כל כך, מדהימות ואין להן כמעט מתחרים.
חברת DV גם הצליחה בנוסף לייצר את הראש הזה עם טווח דינאמי של 20hz ועד 100khz!! תחום שבהחלט אינו נראה טריוויאלי בראשים בתקציבים אלו.


למרות מראהו הזהוב, המתכתי והתכשיטי משהו של הראש הוא קל משקל,אפילו קל מידי.
למה מידי? מכיוון שיש לבדוק היטב אם הוא יתאים לכם מבחינת קומפליאנס -(COMPLIANCE=התאמה) לזרוע שאיתה תשתמשו בסט אפ הפרטי שלכם. אחרת, אין סיכוי להוציא ממנו את המיטב. אפילו לא קרוב לזה.
במגוון זרועות רחב, המציאות תחייב הוספת משקל של 2-3 גר' בכדי להתאים במדידות עם הראש הנ"ל. זה אומר להוסיף משקולת כדי שתשפיע על המסה האפקטיבית של הזרוע (Effective mass).

בסט אפ הפרטי שלי , זה בדיוק מה שעשיתי.
הוספתי לזרוע שלי, JMW-9 ,שלושה גר' ובכך הגעתי למצב של סינרגיה מושלמת יחד עם הראש הקליל.
חיבור הראש היה די פשוט. בנוסף לאותיות המסמנות את החיבורים בפינים המוזהבים שבאחוריו, יש אינדיקציה של צבעים גם כן, כך שהחיבור היה מהיר וקל לזיהוי.
למרות שהראש קטן מאד וגודל הקנטליוור מיניאטורי ממש, הייתי בטוח שכיוון ה ALIGHMENT יהיה כאב ראש רציני. בסופו של דבר זה הצליח די במהירות. כנראה מעצם ההכרות האמיצה שלי עם המשימה ויותר מזל משכל אני מניח, בחיבור הראשוני בינו ובין הזרוע.
בקופסא המהודרת שהראש מגיע בה ,מסופקים שלל ברגים, כבלי מאריך לזרועות מסוימות שמצריכות אותם, מברשת קטנה לניקוי,תעודות ועלוני מידע שונים על הראש ועל חברה DV בכלל.



לאחר חיבורו לכניסת ה-MC בקדם הפונו, העברתי את הבורר ל 100 אום (כפי שמומלץ ע"י החברה) והמשכתי בכיוונים הגנריים עד כדי איזון מוחלט בין הראש ושאר הסט אפ האנלוגי.
הרצה של 100 שעות בערך והתחלתי להקשיב ביתר קריטיות ובציפייה דרוכה ליכולותיו של ה KARAT 17D3 .

לפני שאתחיל לתאר את מה ששמעתי, חשבתי קצת לעבור על דרך בחירת המוסיקה לסקירה זו ובכלל.
אישית אני בדרך כלל מעדיף לא להקפיד על הקלטות מסוימות, או תקליטים במקרה הזה,שעושים רק טוב למערכת.
מה הכוונה?! – איני נוטה להקשיב למוסיקה שמוקלטת אך ורק ברמה הגבוהה ביותר.
מגוון המוסיקה שיש ברשותי, הוא עצום ופרוס על יריעה רחבה מאד,של סוגי תקליטים\דיסקים, לייבלים,איכויות שונות,רי-מאסטרים ועוד.

כך שאני ניגש להאזנה קריטית של ציוד, אני נוטה להתחיל עם המוסיקה שיש לי מול העיניים.
אלו שיצאו מהספרייה בימים האחרונים למשל,לשם הנאה מהם בלבד ולאו דווקא לשמיעת ציוד כזה או אחר.בסופו של דבר אני לוקח לידיים גם מדיות שמוקלטות באופן טוב במיוחד,או שהנני מכיר היטב.
כדי לקבל רפרנס טוב יותר,ליכולות של אותו מוצר מבחינה סונית מפורטת ביתר דיוק.

לאחר כל אלה,אם זה מספיק לי,אני יכול להסיק מסקנות ולתהות בכנות,על קנקנו של אותו מוצר נסקר.אם אני מוצא שזה עדיין לא מספק אותי, אני פשוט ממשיך להקשיב לעוד ועוד מוזיקה,כמובן שמוכרת לי על בורייה ומסיק מסקנות אחרונות המשוקללות בעזרת כל הסשנים יחד כמובן.
דבר נוסף שאני מקיים זה האזנה לאותה המוסיקה שאהבתי,או שנאתי עם אותו הציוד ביום למחרת,או לאחר כמה ימים כדי לשלול אספקט של "אווירה" או אלמנטים נפשיים מסוימים בזמן ההאזנה.

מוסיקה בבקשה

אחד התקליטים הראשונים שהונחו על ה"שולחן" בסקירה זו יכול לקיים בעצם כמה מהיתרונות שרשמתי לעיל.הוא אחד מאלה שהיו מונחים לי בהישג יד (כלומר לא הלכתי לחפש אותו בספרייה) כך שהוא לשם המוסיקה עצמה וההנאה שנשאבת ממנה וגם מוקלט בצורה מצוינת כך שהוא יכול להעביר לי תמונה אמיתית של יכולות הראש.
הקונצ'רטו לכינור של ברוך בביצוע יאשה חפץ האלמותי .

זהו רי מאסטר שנקנה לא מזמן ממקור שהוקלט ב LIVING STEREO ,זהו תקליט אדיר באיכותו ובביצוע שלו אף יותר.
יאשה חפץ מנגן את הקונצ'רטו הראשון של ברוך בצורה מדהימה והראש הזהוב שלנו התחיל לנצנץ כפי שרק תכשיטים מזהב עושים זאת למרחוק.
סאונד הכינור של חפץ היה מדהים והגוורינרי דל ג'וזיו שלו, לא נשמע חלק כל כך אצלי במערכת מעולם.
ה 17D3 הצליח לתפוס את תמציתו של הסאונד האיטלקי בידיו של חפץ.
הקשת שנחה על המיתרים, אצבעותיו של הכנר והגוף המדהים האדמדם של הגוורינרי כולם היו מוחשיים באופן מעורר הערצה.
הגבוהים נשמעו מפורטים עד כדי שאפשר לספור את כמות שיערות זנב הסוס על הקשת ולהניח באיזו זווית הכינור מונח מתחת לסנטרו של חפץ.
אך בל נא נטעה, האנליטיות המתוארת כאן היא אדירה, אך ממש לא מחסירה מיופי הסאונד ובעיקר מהמיד הנעים.אספקטים היוצאים ממנו בזרימה אדירה ושוטפים את החדר בצבעים יפים.
הקראט מצליח להעביר יפה מאד את הליווי המדהים שחפץ מקבל פה בביצוע,וההרמוניה יחד עם החיבור בין התדרים השונים היתה מוצלחת.

לא סתם אחרי ביצוע מוצלח כל כך של התקליט הזה, הוצאתי את התקליט הבא באותה המתכונת.
קונצ'רטו לכינור, חפץ- שוב, הפעם צ'יקובסקי.

רי-מאסטר של LIVING STEREO תקליט 200 גר' הוצאה חדשה.
שוב כינורו של חפץ היה מדהים ביופיו והראש נשמע כאילו הוא קיים אך ורק בשביל זה.
הפעם הליווי המאסיבי של מונש היה קצת חלוש מידי לטעמי. נשמע שה KARAT
לא עומד בעומס הקרשנדו שפורץ ב טוטי (כניסת כל התזמורת יחד) כבר באמצע הפרק הראשון.
למרות זאת המשכתי להאזין עד סוף הצד (כל הפרק הראשון) והמשכתי הלאה לתקליטים הבאים.
למרות שהרצון שלי משך לכיוון תקליטי כינור רבים, בכדי להמשיך ולשמוע את הזרימה והסאונד המתוק כל כך של הקראט. ידעתי שרק דברים בהם אני יודע שהוא מצטיין, לא יובילו אותי לשום מסקנות מספקות בגינו. אז, נעמדתי מול הספרייה ובראשי מחשבה אחת : מה אתן ל"עגל הזהב" כדי שיתחיל להזיע קצת?

האמת, זה היה די קשה. הרקוויאם של ורדי בניצוחו של קלאודיו אבאדו קרץ לי שוב ושוב מהמדף התחתון, בשל התלאות שהוא נכון להעביר כל ציוד אודיו באשר הוא. שלפתי אותו והתחלתי לנגן.
למרות כל הרצונות שלי להכשיל את ראש הזהב שלDV , נחלתי "אכזבה".
מעתה ועד סוף הסקירה, אין שום תקליט שהנחתי על הפטיפון שהקראט לא הצליח לנגן באופן סביר,
טוב, או טוב מאד.
זהו ראש שעלותו 1000$ וזה כבר תחום מחירים שקשה למצוא בו ראשים לא טובים, לדעתי.
אפשר להעדיף אחד על האחר. אפשר לרכוש כזה, או שונה באותו דרך הימור שדיברנו עליו בסקירה הקודמת על ה BABELE של גולדנוט. אך אי אפשר שלא להעריך את טיבם של הראשים ברמות הללו לנגן מוסיקה ברמה טובה מאד.

את הרקוויאם של ורדי הוא הצליח וזה בהחלט לא היה לו לקושי רב (למרות שאת הליווי בתקליט הקודם הוא עשה
קצת פחות טוב במפתיע).

יכולת העקיבה (TRACKING) של ה 17D3 מעולה! והוא מצליח להעביר כל ניואנס וכל תדר שמגולף לתוך התקליט שהוא נוצר.
המקהלות יחד עם הסולנים נשמעים היטב דרכו, אך הייתי מעדיף משהו קצת יותר מתפרץ או רחב בפרזנטציה. זהו כמובן אלמנט של טעם, אך מה יש פה מלבד טעם אישי?
אנחנו קובעים מה אנחנו אוהבים ומה לא,בכל האזנה למוסיקה או לציוד.

ליווי התזמורת בניצוחו של אבאדו מנגנת לעילא והבמה הגדולה שנפתחת מזכירה לי שאני מאזין לסט אפ אנלוגי שמסוגל להעביר הרבה מאד מהאווירה שיש בתקליטים ורגש עז שמתפתח מהאזנה להם.
הקראט ללא ספק עושה את עבודתו ביעילות ובטיימינג מופלא.

אך אולי פה טמונה "בעייתיות" מסוימת .
הקראט המתוכשט מרגיש לי עד כה קצת "מעונב" מידי, מסודר מידי, מדויק, או נקי יתר על המידה.
הוא מנגן הכול, מאוזן מאד בניקיון עילאי ובאיזון טונאלי כמעט מושלם.
ואני, שבאתי להקשיב לתקליטים רוצה קצת מהרגש הקשוח, הגולמי משהו .. זה שמפעפע בעורקים כשאני מקשיב לסט אפ האנלוגי.

אחד התקליטים שאני נהנה מהם מאד ברמה הרגשית ולאו דווקא מהסאונד המדהים שלו הוא :
Take Love Easy של פיצג'רלד וג'ו פאס הענק.
זהו תקליט שמגיע מהלייבל Pablo אשר מציג דואט מקסים של קול נשי מהמעלה הראשונה,עם ליווי כמעט מרומז,של אחד מנגני הג'אז הגדולים בכל הזמנים על גיטרה.
התחלתי דווקא עם הרצועה השנייה בצד הראשון מכיוון שידוע שהרצועה הראשונה מוקלטת רע מאד (ד"א זה ככה בכל ההוצאות והרי-מאסטרים שיש לאלבום הזה).
קולה הנשי החזק וההחלטי של פיצג'רלד נשמע באופן חם ועמוק,אך לא מספיק חזק לטעמי.
הגיטרה נשמעת ברקע.אקורדים מתחלפים להם,כמעט במרומז אמרנו.הוא לא מפריע לה אבל ההרמוניה והשטיחים שפאס מייצר עבור הזמרת,מדהימים מוסיקאלית.
הקראט מביא את פירוט המיתרים בדיוק מושלם ומחזיק את הגיטרה מאחור בדיוק כפי שהוקלטה.

ידוע למי שמכיר את האלבום הזה באופן אמיתי והדוק, שיש בצד הראשון קולות של "דפיקה" עמומה ..
כמה וכמה פעמים באמצע אחד השירים.
בפעם הראשונה ששמעתי את התקליט בביתי (בסט אפ הפרטי שלי) הייתי בטוח שהדפיקות מגיעות מהילדים זבי החוטם שגרים בדירה מעלי.
האזנה נוספת לתקליט הביאה מסקנה שונה לגמרי.המיקרופונים אשר הקליטו את פאס באולפן קלטו את "תיפוף" רגלו על פי הקצב,על רצפת הפרקט והעבירו אותו אל סרט ההקלטה.
הדפיקות הללו נשמעות עד היום בתקליטים.
לצערי,התיפוף שכל כך מוסיף את הנוף המיוחד ומקסים של ההקלטה הגולמית,המיוחדת והמקסימה הזו של הזוג,נשמע די חלש.אילו לא הייתי "מחפש" אותו,כנראה שלא הייתי שומע.
דווקא ה AT33PTG וגם ה BABELE שהיה פה לפני כמה שבועות לסקירה,הצליחו להעביר את הדפיקות ובכלל את התדרים הנמוכים, ברמה קצת יותר מוחשית ואמיתית מהקראט שעולה כפול ואף יותר במקרה של ה AT.

תקליט ג'אז נוסף מצא את מקומו על הפטיפון ומתחת לקראט והפעם תקליט BIG BAND של
קווינסי ג'ונס בימיו הצעירים.

התקליט באיכות די בינונית מבחינת מצבו אך המוסיקה שם אנרגטית ומלודית במיוחד.
תקליט שעושה טוב על הלב מבלי להוסיף ניצוצות אודיופיליות (מה שזה לא אומר).
הקראט אהב לנגן,אך עשה זאת עם "זהירות" מסוימת.ההתפרצויות של חטיבת הנשפנים בחלק מהמקומות נשמעו קצת פחות דינאמיות,אך מנגד הצליל שלהם היה אמיתי,עם גוונים מציאותיים עד כדי פליאה מצידי.
יש לראש הזה את היכולת להעביר טונאליות של כלי נגינה באופן מעולה.
דבר שדווקא "מתאים" מאד עם האזנה וההכרות שלי עם ראשים אחרים מאותה החברה.

למרות האיזון או הנמכת ההתפרצויות דרך הקראט, המשכתי להאזין לתקליט במלואו עם FUN גדול וחיוך מרוח
על הפנים.הוא לא הזיק או הרע למוסיקאליות,או למלודיות של המוסיקה.
הוא ניגן אותו AS IS - אספקט שחלק גדול,מראשים זולים יותר,לא תמיד מצליחים בו.

אם הייתי צריך לתת לו ציון מספרי מ 1 עד 10 עד לנקודה הזו,הייתי מהסס קצת.מכיוון,שמצד אחד הוא מוביל בתחרות מול ה BABELE,למשל,וגם מול הראש הפרטי שלי AT33PTG שעולה קצת יותר משליש מחיר ה KARAT (עם ראשים אחרים זולים יותר, אני לא משווה אותו. כמו GRADO למיניהם שעברו אצלי, או אפילו על ה DL103 האלמותי..כל אלה לא ממש ברמת השוואה מולו), ך יש אלמנטים מסוימים של הנאה שהותירו בי ספקות ואולי יטו אותי לרעתו אם אהיה חייב לבחור ביניהם כבר עכשיו.

בסופו של דבר,החלטתי שלא להחליט בינתיים ולהמשיך עם עוד קצת מוסיקה עד שאוכל לגבש לעצמי מסקנות יציבות יותר לגביו ובכלל בהשוואה אליו.

ממשיכים לעוד אחד ודי.. (כמובן שלי זה לקח יותר מאחד..).
פסנתר הוא בלי ספק אחד מכלי הנגינה הקשים ביותר לשחזור,על אחת כמה וכמה דרך תקליטים ועוד עם ליווי למשל,שמעמיס עוד יותר לכל רוחב הספקטרום.
רוחב הפס והטווחים הדינאמיים שהצליחו טכנאי ההקלטות להטמיע בהם,קצת מוגבלים משהו.
כשמנגד,כלי נגינה עצום בצבעים,יכולות דינאמיות ורגישויות.

הסונטות לפסנתר של בטהובן הן לדעתי אולי חבילת היצירות המדהימה ביותר שיש לפסנתר סולו.
32 יצירות ענק שכל אחת מסוגלת להעביר מבצע חיים שלמים של התלבטויות,למידה מטורפת להגשה וביצוע מושלמים שלה.
לקחתי מהמדף את אחד הביצועים ל מס 28 הפעם מאת ברנדל .(Philips)

נגינתו מדויקת מאד על סף אנאליטיות מחושבת.הוא אשף ברפרודוקציה של סאונד הפסנתר וכל קליד שנלחץ תחת כובד אצבעותיו משמיע תו ברור,חזק ובעל אופי מיוחד.
הקראט שניגש לעבודה הרגיש קצת בבית.יחד עם פסנתרן מחושב,אנאליטי ומעונב כך גם הראש מנגן. אך לאלו שירצו הוספה של צבע מהראש שלהם, הוא כנראה ייפול בדרישתם.
גווני הפסנתר מהתקליט נשמעים בבירור והקראט מצליח בקלות להעביר את הניואנסים ואת תחושת הפסנתר באזור ההקלטה.
את האמביאנט והאוויר סביב הכלי הפעם אפשר היה לשמוע ותחושה של "הנה הוא מסוגל גם לזה" התחילה לזרום בגופי.
בסופו של דבר,הוא ניגן באופן מעולה את התקליט,אך עם קצת סייגים בתחום הנמוך ובנפח הכללי של פסנתר כנף ברמה כזו.

סיכום

לא אחת יצא לי לחשוב בזמן האזנה לקראט,האם ה AT33PTG שלי יעשה עבודה טובה יותר.
או יהיה מדויק יותר להגיד: מהנה יותר לטעמי.
אני יכול בקלות להניח מי מאלו שירצו דווקא,את הראש המעונב,המקסים והמאוזן כל כך.
גם אני באופן גלוי ובדרך כלל נוטה יותר לראשים מדויקים,מפורטים מאד,על גבול האנליטי ולאו דווקא לראשים שאולי יקראו "מוסיקאליים".(מה שזה לא אומר).
למרות שהקראט וה AT33PTG שלי,נמצאים על אותו התחום בסקאלה,הקראט ייחשב כנראה פחות "מוסיקאלי" ממנו וייקח צעד אחד או שניים קדימה לקראת המאוזן והנקי יותר בהשוואה ביניהם.

מי מביניכם שמחפש באנלוגי את תחושת הנוסטלגיה,אין לו מה לחפש עם ה 17D3.שיקנה לעצמו
DL103 של דנון ב 200$ או ראש MM כזה או אחר,שגרעין הפרזנטציה שם,מכוון קצת אחרת.
אך אלו שרוצים את הפירוט,האיזון והמודרניות המסוימת,להאזנה לתקליטים נקיים,עם מגוון מוסיקה רחב מאד,כנראה שצריך לחפש בתחום הראשים שמציגים אלמנטים ויכולות של הקראט.

הקראט הוא ראש מעולה שנמצא בתחום ה 1000$ והוא אמצע הליין של חברת Dynavector.
החומרים שממנו הוא בנוי, הם מן המעלה הראשונה ויחד עם תיאוריות מבוצעות לעילא,הוא מציג יתרונות רבים של עקיבה (TRACKING) למשל שאין שני לו כמעט,בתחום המחירים האלו וגם בתקציבים גבוהים בהרבה.
רפרודוקציה של גוונים ואיזון טונאלי מהמעולים ששמעתי,עד כדי הרגשה מטורפת של "אודיופיליה" לשמה (לטעמי זה מעולה, אבל לא תמיד מספיק).אני רק יכול לדמיין מה מסוגל ה XV-1 המאוד יקר של החברה הזו להביא למוסיקה בנוסף על יתרונות אלו.

ברמת הטעם האישי.
לי היה חסר קצת נפח, תחום תחתון נמוך ויציב יותר וכן תחושת "הנאה גדולה" יותר ממה שאני מקבל בדרך כלל, מראשים קצת פחות יקרים,מכורח המציאות אצלי בביתי כיום.
אין שום ספק שיש לו גישה ופרזנטציה מעולה משלו ואין לי שום צל של ספק שחלק גדול מאלה שמפעילים אנלוגי בבית,יאהבו מאד את מה שהוא יודע לתת.

א.

נתונים טכניים

סטאפ בחינה

מגברים – Audio space - Reference 3.1,Rogue - Tempest
קדם מגבר - Rogue - ninety nine silver
רמקולים – AUDIO PHYSIC – Scorpio
פטיפון – VPI – Scout
זרוע – VPI - JMW9
ראשים - AT33PTG, goldnote Babele
קדם פונו – AQUA – VK
כבלים – Aqua, Xindak, Analysis Plus, Signal Audio

יבואן : LIVE SOUND
מחיר: 1000$