דויד טראסל David Thrussell הוא אמן אוסטרלי מאוד פורה. הוא מעורב בהרבה מאוד פרוייקטים, רובם בתחום האלקטרונירקה, בז'אנר האינדאסטריאל. הוא פעיל כ DJ, מפיק על, ואחד ממובילי סצינת ה Industrial.
(אפי הלך לחפש שירשור אחר )
הפרוייקט העיקרי שלו היא להקת Snog, עימה הוציא המון חומר, ונחזור אליה בהמשך. שני פרוייקטים מרכזיים נוספים של ט'ראסל הם Soma בו הוא משתף פעולה עם פיטר ברק Pieter Bourke מ Dead Can Dance, ופרוייקט עצמאי לגמרי של מוסיקת Industrial טהורה (ללא ווקלס בכלל) תחת השם Black Lung.
( בשלב הזה, כנראה שכולם הפסיקו לקרא, אז אין לי בעיה לספר שאני יושב עם ביריות וגרביוני רשת ומפנטז על ציפי ליבני במכנסי עור שחורות אוחזת במגלב. )
הבחור הזה הוא טיפוס די מעניין, שלא לומר אקצנטרי, שלא לומר פסיכי. הוא פריק של כל מני תיאוריות קונספירצייה כלל עולמיות, ששולטות במוחות של הכבשים, אההה סליחה האנשים. המוזרויות האילו מתבטאות די הרבה בחומר, ע"י סימפול של כל מני מטורללים מפורסמים, ודמויות מפתח של תרבות אנדרגראונד קיצונית ( Counter Culture ). הוא גם פעיל קולני של ביטול זכויות היוצרים על סאמפלים. מבחינתו, הוא משוכנע שכוחות חזקים ובלתי נראים שולטים בעולם, ומנהלים מלחמות סודיות, ובריתות סודיות עוד יותר, ומשתמשות בתרבות ה MainStream כדי לנטרל את רוב אזרחי העולם, שהם אינם אלא צרכנים, ופיונים על לוח המשחק של מועצות האילומינטי שמנהלות את חיינו. במילים אחרות, אהבה זו לא מילה מתאימה כדי לתאר את דעתו על ג'ורג' בוש...
באופן צפוי, לעקוב אחרי החומר שלו זה סיפור די כאוטי, כיוון שיש לו כמה עשרות אלבומים, כשאחרי כל אלבום, מגיע אלבום רימיקסים, ולפעמים אלבום תחת שם אחר שממקסס חומרים שלא נכנסו לאלבום של Snog או Soma.
כרונולוגית, Snog הוקמה ב 1988 והתחילה להקליט טכנו מחתרתי. בשלב די מוקדם בקריירה דיויד הבין שבאוסטרליה השיגעון שלו לא יצליח, אז הוא חתם בלייבל גרמני שמתמחה בז'אנר: Machinery Records , וב 1992 הגיע הלהיט הראשון "Corporate Slave". השיר קצת להיטי ופשטני ביחס לעתיד לבוא, אבל, בשנת 1992 זה היה אוואנגארד.
בשנת 1994 Snog הגיעה להצלחה ממשית עם האלבום Dear Valued Customer, שכלל את הסינגל הברוטלי Cliche. המוטיב המרכזי באלבום הוא תיאוריות קונסםירצייה פאראמואידיות אפלות. כל זה שנים לפני שזה נעשה פופולרי, עם סדרות כמו X-Files
The Human Germ
בשנת 1996 הוא שוב עבר לחברת תקליטים אחרת והוציא כמה אלבומים מצליחים למדי,The Future EP ב1996 אחריו אלבום הרימקסים הבלתי נמנע. בשנת 1998 הוציא אלבום מצויין Buy Me . . . I'll Change Your Life.
are you normal enough?
בתקופה הזאת הוא החל להגביר פעילות עם הפרוייקט העצמאי שלו Bluck Lung בו הוא שאב השראה מכתביהם ועבודתם של על מני חובבי קונספיקצייות ידועים כמו אוליבר סטון, רומן פולנסקי, נועם חומסקי, וקן תומאס. תחת השם Bluck Lung דיויד הוציא כמה וכמה אלבומים, עם דגש על Industrial אומנותי (אני לא מוצא ביטוי מתאים יותר). נדיר למצא קול אנושי באלבום של Black Lung, ועוד יותר נדיר למצא צליל שמגיע מכלי מוסיקה טבעי. רוב המוסיקה היא חומת רעש של סימפולים של כל מני מוטיבים תעשייתים כמו מפעלים או מכוניות, עם טראקים ארוכים למדי, שלוקח שתיים שלוש דקות עד שמתחיל להתגבש המקצב הבסיסי של האלבום, המלודיה לא ברורה עד לא קיימת.
אלבום מומלץ ששוחרר תחת השם Black Lung הוא The Depopulation Bomb. אלבום שכדי להבין אותו כהלכה, לא יזיק לדאוג מראש שהתודעה תתובל בקצת עזרה מכימיכלים טבעיים יותר פחות.
)