עכשיו 19/03/24 10:47

פורסם: 04/04/11 21:00 ע"י אודיו זיפ


David Greilsammer - Fantasie_Fantasme


import000999_124.jpg


זה מתחיל בעטיפה שהיא משהו כמו 'קארווג'יו meets ריצ'ארד אבאדון':
חליפה של FENDI, שלוש עלמות ממוצא אוריינטלי, ארבעה מבטים וארבע נקודות מגוז שונות,
(סתירה עוד לפני נקישת הפתיחה, שכן נקודת מגוז היא אחת מעצם הגדרתה במובן המקובל)
המתכנסות בהיבט רוחני אל תימה מרכזית משותפת – הפנטזיה...

כפי שייפרש בהמשך, גריילסאמר בנה ב2007 תכנית בלתי שגרתית שעוררה אדוות
בתעשיית המוסיקה (אם נשים בצד את הקלטותיו הראשונות לקונצ'רטי של מוצארט) שכעת נתממשו לגלים בדמות החתמתו לאחרונה בלייבל SONY . מי ייתן ויתנו לדמיונו להמשיך בדאיה מעלה..

מעבר ליופי הצרוף של הנגינה/פרשנות, הרצף המיוחד עושה עבודתו נאמנה ביוצרו תחושת ציפה ממסטלת, שמוטרדת לרגעים ע"י הקטעים המודרניים יותר, שמושכים להיבט המאיים/מסויט.
היצירות בדיסק מסודרות במבנה עולה של מראה כשנקודת המוקד – מוצארט, היא גם נקודת החזרה
בסדר מהופך אל נקודת המוצא. נשמע מעורפל? לא נורא, ברוכים הבאים להזיה..

בהאזנות הראשונות ליוותה אותי תחושה חמקמקה, שהתבטאה בכך שלא הצלחתי לאפיין או להגדיר
"מה הסוד פה?"... בסופו של דבר נפל האסימון,
התכנית דומה לביקור בגלריה לרגל תערוכה סביב נושא משותף, כשהאוצר עצמו משמש כמדריך.

גריילסאמר פותח את הסיור בחלק הפנטזיה מתוך "פנטזיה כרומטית ופוגה" של י.ס. באך – מאבני היסוד המוקדמות בז'אנר. ארבע התיבות הראשונות בקצב מסחרר "כרגיל" אם לשפוט ביחס לציפיות
(גלן גולד, שהשוואה אינסטינקטיבית אליו בכל מה שהוא באך/מקלדת היא בלתי נמנעת,
מאיים לרגע מאחורי הקלעים..), ואז ברקס חד אך אילם מלווה בפיתוח איטי עד מפורק.
השניות הראשונות הן כמו פקק שנחלץ מן הבקבוק ותוכנו נמזג אל הדקאנטר.
אט אט, (0-100 בארבעים שניות..) ניעורים אדי האלכוהול משנתם ומחפשים מרחב מחיה באוויר העולם, ואז מתפרצים בשטף של הגדרה עצמית! רכבת ההרים הרגשית כמוטיב חוזר נעה וזעה חליפות בתנועת גלי ים.
ועוברים לקרן. מי זאת קרן? אז זהו שלא זאת אלא זה.
יונתן קרן ב"פנטאסטרוף ראשון" (פנטזיה/קטסטרופה) מחבר בין האלמנטים הזיה/סיוט שמהווים זוויות
שונות של נושא החלום עם דגש ניכר על סיוט מבחינת התחושה. המוטיב הסגנוני הוא ג'אז פרוע, ואם זה נשמע קצת מוזר אז כן, זה מוזר וקצת מרתיע בהתחלה (כאילו התחלפה התחנה ברדיו לערוץ אוונגארד בטעות..) אבל אחרי האזנות נוספות ברצף, הצלילים השבורים מתחוורים ומתחברים לקונטקסט בטבעיות.
ברהמס, אינטרמצו בלה מינור מתוך פנטזיות אופוס 116 מס. 2 - אפשר לדבר עד האופק על כמה הפרק
הזה יפה ואפשר פשוט לשמוע אותו עשרים פעמים בrepeat , ממליץ על האופציה השניה..
הצלילים של גריילסאמר פה, הם כמו ענן שמשחרר פתיתי שלג על נהר קפוא.
ובחזרה לאוונגארד (אוקסימורון שעוד יחזור..), ארנולד שנברג – שלושת הקטעים הראשונים מתוך
6 קטעים ליריים אופוס 19. התחושה הכללית היא של יקיצה פתאומית בחושך כשהעיניים קרועות לרווחה מבלי לראות דבר. ואז ההכרה מתחילה לחלחל –
"זה אני, אני בן אדם, בתוך המיטה שלי, זה רק חלום, לישון!!!" ומתעלפים בחזרה אל תוך השינה. (יצירה נהדרת להמשך היכרות עם שנברג, בהנחה שכבר התחלתם עם "ליל זוך" או "גורה-לידר")
גיאורגי ליגטי בפרק מס. 6 מתוך "מוסיקה ריצ'רקטה" משלים הכנסה בתור שירות יקיצה טוטאלי
בתזזית של עז על טריפ אסיד למשך 49 שניות. "!No softening pedal for you"
לאחריו, "רגש מנבא רעות" מתוך סונטת "מן הרחוב" של יאנאצ'ק מתגלגל כאשדי מים סוערים וסנטימנטליים,
במיקס שופניסטי-דביוסיסטי-רחמנינוביסטי. קטע מטמטם ביופיו.
תוספת מורכבת, מבורכת ולא שגרתית, למנה המיוחדת שנרקחת בתכנית.

שדון אפריקני קופץ לביקור בדמות הסונטה החמישית מתוך -
"סונטות ואינטרלודים לפסנתר ממותכן" של קייג'. למי שטרם, מדובר בפסנתר נוסף בהקלטה, שאומים ושטנגות נתחבו אל מיתריו בהתאם להוראות המלחין. כתוצאה נוצר damping ייחודי שגורם לפסנתר
להישמע כהכלאה בין סט בונגוס לsteel drums. יש בזה מן ההגיון (?!) כי בסופו של דבר הפסנתר הוא בראש ובראשונה כלי הקשה, למרות שמדובר במקלדת (וסיסל טיילור עדי...)
אם נשאר במוטיב החוזר, לי הקטע מרגיש כמו - יתושה חמקנית שמזמזמת בחלל החדר,
נפנוף היד העצבני ליד האוזן, וכמובן, הטחת כרית הנוי הבלתי נמנעת אל התקרה בניסיון שווא ל...
..רגל ימין משהה את התו האחרון על הפדאל, ישירות אל הפנטזיה בדו מינור של מוצארט.
לב ליבה של התכנית, האבן המרכזית בנזר המופלא הזה, יצירה שהייתה יכולה להיכתב היום ומחר.
רוחב יריעה מדהים, מהורהר עד כאב. מהות הפילוסופיה. חבל על דיו-רשת, פשוט לשמוע ולהפנים.
את היצירה הזאת מקובל לנגן ולהקליט בד"כ בצימוד ישיר עם הסונטה K.457,
ואכן באופן אוטומטי, ציפיתי שהיא תתחיל מיד בסיום הפנטזיה כפי שאני רגיל עוד מימי אוספי הקסטות
של פעם (כרום כמובן..). הפעם, דווקא ההפרדה מן הסונטה כפועל יצא ממבנה התכנית הכללית,
מקנה לה משנה תוקף כיצירה עצמאית עם אופי נפרד, כפי שבעצם נכתבה במקור.
כעת לאחר נקודת השיא, אנו סבים על עקבינו דרך המלחינים שפגשנו בדרך.
קייג', בסונטה מס. 12 מתוך המכלול הנזכר, הופך כיוון בעצמו – לירי, דרמטי וקומוניקטיבי עד רגשני באופן מפתיע, וזורם אל "מוות" העגום מתוך הסונטה של יאנאצ'ק.
דועך, דועך אבל...שכחנו שליגטי רק היה על SNOOZE כל הזמן הזה וכמובן הוא מחריד אותנו מרבצנו,
עם פרק מס. 8 שלו. טוב שזה רק דקה. אפשר לחזור לנמנום המבורך עם שנברג באופוס 19 מס. 6-4.
מי היה מאמין, קצת שנברג בשביל להרגע..
ברהמס אומר בקפריצ'יו רה מינור שכנראה בכל זאת צריך להתעורר ואם אפשר אז בסערת רגש מאופקת לפרקים. יונתן קרן חס על שנתנו בפנטזיה פרופר, שהיתה יכולה לעבור בקלות כיצירה מתחילת
המאה ה-20 , אבל אז המציאות נעה בין כאוס לרוגע בצורת "פנטסטרוף אחרון" שממזג את שני פרקי היצירה הקודמים. וכאילו מהדהדת הזעקה "דוד, תן לישון!!!" באור ראשון, עולה ובאה הפוגה המיוחלת של באך לסגור את היום/לילה, כדי שנוכל סוף סוף לנמנם, או אולי להעביר את הנגן לrepeat..........

קצת טכניקה/סאונד לקראת אפילוג– מטבען, רוב היצירות מתאפיינות בהרבה תווים ממושכים (פדאל) מה שעלול היה להיגמר בקטסטרופה מרוחה של צליל ביצה טובעני, אך גריילסאמר משייט בבטחה
ומנגן את התכנית כרצף אחד, כשפדאל ההשעיה משמש לdissolve טבעי במעבר בין חלק מהקטעים
והופך אותם למקשה סולידית ברורה. ואולי בעצם מטושטשת. עניין של פרספקטיבה...מומלץ.
rousseau.jpg


לילה טוב (F)

זיפ




hifimusic
אודות
תנאי שימוש
צור קשר
אוהבים את
hifimusic?
סקירות אודיו
הכל
הגברה
רמקולים
מקורות
אחר
סקירות מוזיקה
הכל
קלאסי
ג'אז
פופ/רוק/אלטרנטיבי
עולם/ישראלי/אחר
קישורים
מותגים על פי שם
מותגים על פי יבואן
מומלצים
הפורום
הרשם
לוח בקרה
הודעות אחרונות