עכשיו 26/07/17 01:32

פורסם: 27/04/17 07:39 ע"י byrdparis


ClearAudio Master Innovation with TT2 & Universal arm’s



Clear Audio Master Innovation with TT2 & Universal


חברת קלייר אודיו שנוסדה ב 1978 היא כיום כנראה חברת האנלוג (הי אנד) הגדולה בעולם, המונה סביב 60 עובדים והנהלה.
(היא כנראה גם אחת הגדולות בין אלו שלא קשורות לאנלוג…)
חברת קלייר אודיו התחילה את ימיה בידי האבא “הבעלים” ממשפחת סוצ’י (Suchy), שכיום עדיין ממונה על החברה יחד עם שלושת ילדיו, פטריק, ורוניקה ורוברט שכיום מנהל בפועל את האימפרייה הגרמנית הזו. (מי שזוכר את המפגש שעשינו לפני המון שנים בסאבו אודיו בהרצליה עם CA, זה היה רוברט שהגיע, וניצח על הערב)

המוצר הראשון שחברת קלייראודיו הוציאה לעולם היה “ראש” MM עם קנטליור בורון מה שלימים נהיה אחד האלמנטים המזוהים ביותר בראשי החברה. מאז ועד היום החברה התפתחה והציעה לתחום האודיו: ראשים מיוחדים ומשובחים, פטיפונים מן המעלה הראשונה, פונו סטיג’ים ובשנים האחרונות גם עזרים נוספים להאזנה ותמיכה לסט אפים שלמים, כמו כבילה, סטנדים מיוחדים ועוד.

לפני שאני מתחיל להעמיס עליכם את כל הסקירה הזו, אני מזהיר, זו כנראה אחת הסקירות הכי ארוכות שרשמתי אי פעם, אז כל אחד עם היכולת שלו לספוג :). כמו בכמה מהסקירות שלי מהשנה האחרונה, גם זו באה אחרי שרכשתי את הציוד הנ”ל מהיבואן בארץ.
זה כמובן מוביל לסקירה מוטת מצידי וקריאה בחצי גבה מורמת מצידכם. אך במה היא שונה מכל אלו שמגיעות ממגזינים שהיצרנים\דילרים מפרסמים אצלם(?!), או מגילוי נאות של הסוקר שבסופה של תקופה הוא קנה את הדמו לעצמו… שכל אחד ישפוט לעצמו. בכל אופן, אני תמיד ממליץ לקרוא ברוח טובה ולא לקחת הכל ברצינות תהומית. זה התחביב שלנו ואני מתייחס אליו כך גם בעצמי.


“לא מה שהיה פעם”
לפני כמה שנים חברת קלייר אודיו עשתה מהפיכה טונאלית בליין הפטיפונים שלה ובמוצרים הנלווים.
הראשים קיבלו סימן של V2 (שיווקי או לא, הם נשמעים קצת אחרת) אך בעיקר ליין הפטיפונים שלה שבעשור השני של המאה ה 21 הפכו להיות פחות “אקרילים” בבנייה ובסאונד והחברה עברה לבנייה מכוונת “סאונד עם יותר נשמה” (מושג בעייתי, נגע בו בהמשך)- עד כמה שמוסד גרמני שהשתרש בהיותו חלוץ הרזולוציה והדיוק באנלוג יכול “להביא” אל השולחן. מסתבר שהם יכולים ובכמויות יפות מאד.

כמה מהשינויים המהותיים ביותר שהחברה הנחילה כמעט לכל הליין (החל מדגם OVATION ומעלה) ועד לדגמים האבסולוטים שלה כולל הדגם שנסקר פה כמובן (שהוא למעשה הפטיפון הטוב ביותר של החברה פרט לסטייטמנט, שמאז ועד היום נחשב אולי לאחד השולחנות הטובים והמפורסמים ביותר בעולם) הם למעשה כמה וכמה ודי חשובים לסאונד שהתקבל בדגמים החדשים.

Clear Audio Master Innovation with TT2 & Universal


הגופים והפלטות האקריליות שהיו מזוהים מאד עם החברה, אם עיצובית ואם בסאונד שהם העבירו, עברו פיתוח מחדש. וחומרים כמו אלומיניום, דלרין (סגסוגת מלאכותית עם מקדם רזוננס אפסי) והחשוב מכולם אולי; עץ מעובד בשם Panzerholz (תרגום מגרמנית: armor wood) שנבנה בשכבות בין מתכות לתוך הפטיפונים; נכנסו לתכנון בדגמי הביניים ומעלה (בדגמים התחתונים יותר, יש עץ גם כן, אך פחות יקר ויותר שכיח בבניה של מוצרי אודיו) העץ המיוחד הזה, חזק בצורה קיצונית אך עם מאפיינים טבעים כמובן, מה שאולי גורם לפטיפונים החדשים יחסית של החברה, להשמע קצת יותר “ידידותיים” (סתם מושג שעלה לי לראש, אפשר היה לרשום פה “מוסיקאליים”, אך זה מושג עוד יותר קשה) ונהיו פחות HIFI יקה\גרמני ויבשושי למשל, על פי דעות עבר.
עוד שינויים רצינים שנבנו במהלך השנים האחרונות שהביאו בעיקר מהלך שקט ויציב יותר לפטיפונים של החברה הם- הברינג קרמי\מגנטי (CMB ceramic magnetic bearing) כאשר הטכנלוגיה הזו מרימה את הפלטה להסתובב על כרית אוויר ממש, עם חיכוך כמעט אפסי ובכך להבטיח פעולה שקטה וחלקה מאין כמותה (המדידות מראות רעש ותנודות על סף האפס).
תוספת נוספת וחשובה לא פחות שיש בדגמים הגבוהים של החברה הוא הסנסור לתיקון שגיאות המנוע באופן שוטף ((Electronic Optical Speed Control (OSC) הסנסור נמצא על אחת “הרגלים” מתחת לפלטה התחתונה שעלייה הוטבעו במתכת שנתות סטרובוסקופ (1500 שנתות) שנמדדות באופן רציף ובכך הסנסור “מוסר” למנוע תיקון בשינויים מיקרוסוקופיים בסטייה, זאת כדי להבטיח סיבוב יציב באופן מוחלט של התקליט בכל מהירות נבחרת ובכל עת. זו אחת הבעיות האלמותיות שכל חברת אנלוג שבונה פטיפונים משתדלת להוריד באופן מוחלט מהמוצרים שלה. יציבות סיבוב הפלטה\תקליט הוא אחד האלמנטים החשובים ביותר ליציבות הסאונד ולרפרודוקציה טונאלית מושלמת.

פה חברת קלייראודיו בעזרת טכנלוגיה מיוחדת מאד ואינטגרלית בפטיפון עצמו הצליחו ליצור יציבות פנומנלית בסאונד עם PRaT כה מורגש ומובחן בנוסף לטונאליות משכנעת בטיבעיותה.

Clear Audio Master Innovation with TT2 & Universal


בהמשך לאלה, בלי לתאר באריכות יתרה אך בנוסף: את מנועי ה DC החדשים המובנים בתוך אחת הרגלים עם שיכוך כפול, שהחליפו למעשה את המנוע שעמד בצד, או את מערך שלושת המנועים בדגמים הגבוהים של החברה דאז. המכניקה וההנדסה המדוייקת, שכל אלו נעשים באחד המפעלים המתקדמים בעולם כיום. העיצוב המרהיב (מניח שזה עניין של טעם כמובן אבל לא ראיתי אחד שנשאר אדיש למגדל המרשים הזה או בכלל לעיצוב הפטיפונים של החברה מאז ומעולם) וכן הלאה.
אבל כל אלו, הם מושגים טכניים, שיווקים, לוגיסטים, אלקטרונים וכיוצ’ וכל אלו לא ממש יכולים להביא את האודיופיל המצוי להבין איך המוצר ישמע בסופו של דבר עם תקליט שקנינו.
אז בשביל זה יש 3 אופציות עיקריות:
אחת זה ללכת לשמוע אצל מישהו שיש לו מוצר כזה או אחר של החברה ולתהות על קנקנו.
שתיים זה לגשת לדילר\תערוכה שיכול להדגים את המוצרים שלהם (לצערי הדילר הישראלי עסוק מידי בשביל שיהיה לו דיספליי של הפטיפונים הללו להדגמה, מה שאני גם מבין אותו בהקשר של “שוק” למוצרים יקרים כאלו).
שלוש, זה לקרוא כתבות ואולי להסתמך על הכתוב… אז בקשר לאחד ושלוש, אני בא לעזרה קלה.
כמובן שיש גם אופציה רביעית וזה לקנות על עיוור ולקוות לטוב ביותר (בערך מה שעשיתי בנוסף לשלוש כמובן, למרות שאין המון)… מנסיון עם מוצרי החברה לאחרונה גם מעבר לשלי, אני יכול להבטיח כמעט בוודאות שזה ימצא חן בעיני מי שישלם את המחיר, אחרי שקרא והבין שזה “בשבילו”.

***
הפטיפון הנסקר פה נמצא כבר כמעט בטופ של החברה כאמור. יש אחד נוסף בלבד כדי להגיע לדגם הגבוה ביותר של קלייראודיו והוא הרי הסטייטמנט המפורסם, אני מבין שלא כול אחד יכול להרשות לעצמו “שולחן” שעולה סביב 20,000 יורו, או זרוע ליניארית שעולה חצי מזה בנוסף שלא לדבר על זרוע שנייה לגיוון שעולה סביב ה 6000 יורו בקירוב.
הסט השלם שמובא פה בסקירה מתומחר בכ 35,000 יורו (פלוס מינוס), לא כולל ראשים פונו סטייג’ או כבילה… וזה למעשה תחום מחירים שגובל כבר בדברים הכי טובים שיש כיום בתחום (ז”א התחרות קשה בבחירה), אבל למי שבא להשקיע קצת יותר, יש אלטרנטיבות יקרות יותר כמובן. ובכל זאת, נראה לי שזו סקירה שלא מעט אנשים בתחום שלנו, חובבי אנלוג קטנים וגדולים או אפילו אלו שעל הגדר מבלי לסובב תקליטים בבית, יאהבו וישמחו לקרוא.

Clear Audio Master Innovation with TT2 & Universal


אבל בואו נתחיל מההתחלה;
סט אפ:
את הפטיפון מקבלים בכמה ארגזים כבדים מאד, סביב 65 קילו בקלות, ואת הזרועות, כל אחת בארגז משלה על כל חלקייה (והאמינו לי, יש שם ים חלקים!!!), הרכבת הפטיפון ארכה לי סביב שעתיים שלוש, זמן סביר מאד למי שיודע את המלאכה ומבין קצת את הלך הדברים באנלוג. סה”כ חברת קלייראודיו משווקת את הפטיפון כמעט מורכב לחלוטין ומלבד כמה אלמנטים שאינם בריאים להיות יחדיו בעת השינוע, למשל הברינג המגנטי, מערך הפלטות השונות וכן הלאה, הוא די מסודר. יחד עם הפטיפון מגיעים כלי עבודה בשקיות מופרדות ומנואל גרפי ומפורט מאד! (כמובן שניתן להוריד ב PDF גם מהאתר שלהם) שגם ללא הרבה הבנה בהרכבת פטיפונים או נסיון, כמעט כל אחד עם זוג ידיים שאינן שמאליות לחלוטין יצליח להרכיב. לא מעט חברות אנלוג ובכלל בתחום צריכות ללמוד מCA איך רושמים ושולחים מנואל! הכל מצולם, מאוייר, מוסבר לפרטים ולפי סדר מופתי. כולל הערות צד, אזהרות מיוחדות, טיפים ועוד. זה היה מרענן מאד.


Clear Audio Master Innovation with TT2 & Universal


קצת הסבר על קומות הבניין…
ל MASTER INNOVATION יש מערכת פלטות מיוחדת מאד; כל המערך הזה שנראה כמו סט אפ דרקוני פועל ללא דופי ולמעשה מוזן ע”י מנוע ורצועה בבסיסו כמו רבים אחרים, אך עם תוספות של שדות מגנטיים משוכללים לפעולה חלקה ושקטה ביותר. שיכוך המנוע ועוד.
בתחתית המגדל מעל מבנה השסיי הראשוני נמצאת פלטה ממתכת אלחלד (1), כבדה מאד אשר יושבת כאמור על ברינג קרמי, היא מוסיפה מסה ולמעשה גם בעלת שדה מגנטי שיחד עם הברינג המיוחד מתחתיה מייצרת ריחוף באוויר לכמעט אפס חיכוך, אך זו רק ההתחלה. מעליה, מגיעה פלטה נוספת (2) בגובה 4 סמ, עם 24 מגנטים שהוחדרו לצד העליון שלה. למערך הזה מולבשת רצועה פולימרית שמופעלת כמובן מהמנוע והפולי שעליו שיושבים באמצע אחד הרגליים שמסובב הכל ל-RPM קבוע כאמור קודם, יחד עם תיקון שוטף לסטיות. מעליהן, פלטה נוספת (3) שקשורה לתחתית הברינג ומבנה השסיי הגבוה והיא עם מגנטים המופנים הפעם כלפי מטה המסתובבת באופן מושלם ללא מגע מכני (ניתן להעביר דף נייר בין הפלטות המגנטיות).
אחרי כל אלה, למי שזה לא הספיק, מגיעה הקומה העליונה שמורכבת גם היא מזוג פלטות זהות לתחתונות (4+5=1+2), כאשר הן יושבות על ברינג קרמי נוסף ובעלות שדה מגנטי גם כן, שבעזרתו לא רק יושבות על כרית אוויר, אלא גם נעות באפס סטייה באופן רציף מעל אחיותיהן מטה. מה שכל הברדק הזה אומר; שהתקליט היושב על הפלטה העליונה ביותר והראש המנגן מתוך הגרוב, אינם מרגישים או שומעים פעולת מנוע או “רעש” כזה או אחר מחיכוך או משום פעולה מכנית (כמעט- המדידות קרובות לכמה אפסים אחרי הנקודה, אך לעולם לא יוכלו להיות אפס אני מניח). הפלטות השחורות במגדל מיוצרות מחומר שנקרא “דלרין” שהוא מאין סגסוגת של פולימרים בעלת מקדם רזוננס כמעט אפסי=מת (ד”א חברת BRINKMAN בונה את הפטיפונים שלה מהחומר הזה גם כן).

גוף הפטיפון עצמו מגיע מורכב משכבות סנדוויץ של העץ המיוחד הזה שלהם יחד עם משטחי אלומיניום. כאשר כל זה יושב על 3 עמודים מדלרין ואלומיניום גם כן שיוצרים פוט פרינט “משולש”. בתחתית העמודים- רגליים מתכווננות בעלות אופי סולידי מאד ממתכת כבדה וחזקה עבור שלב פילוס הפטיפון כנדרש ושיכוך כל האובליסק הזה מהקרקע. מעולם לא שמעתי פטיפון משוכך בצורה כה רצינית, מכה חזקה מאד על הפלטה שהפטיפון עומד עלייה ואין רחש קליל מהרמקול בעת שתקליט מנגן, מי שבתחום יודע בדיוק על מה אני מדבר.

את הפטיפון הרכבתי על פלטת שיכוך מיוחדת אשר יוצרה בבסיס הטכנולוגי של חברת TAOC היפנית.
מה שמקנה שקט רזוננסי פאסיבי גבוה מאד. את הפלטה הזו, הנחתי כמובן על סטנד של SOLID TECH מדגם רפרנס ככל הציוד שלי.
פילוס ה MASTER INNOVATION לקח לי שניות ספורות בעזרת הפלס בועה המסופק עם הפטיפון מייד בתום הרכבתו והיידה להרכבת הזרוע הראשונה -

Clear Audio Master Innovation with TT2 & Universal


התחלתי עם ה TT2 הליניארית.
זו הפעם הראשונה שאני מרכיב ומפעיל בכלל זרוע ליניארית של CA או בכלל. זו אחת הזרועות הנחשבות בעולם מזה המון שנים. מעלייה ב CA יש רק את ה TT1 שבדרך כלל רואים על הסטייטמנט. לפני כמה שנים בודדות, חברת קלייר אודיו עשו קצת שינויים בזרוע הזו וכיום ניתן להרכיב אותה גם על סדרת ה INNOVATION למי שבא לרכוש זרוע של 30,000 דולר. הTT2 הייתה הסיבה העיקרית לסקרנותי מכל המערך הזה שלפנינו וכעיקרון “בגללה” רעשתי את כל “הרעש” הזה. זו זרוע עם פטנטים רשומים וחברת CA ידועה בכך שהזרועות הליניאריות שלה הן ברמה הגבוהה ביותר, עם תכנון וביצוע מהמעולים שיש בתחום! (זרוע ליניארית מדהימה נוספת שניתן לרכוש כיום בארץ ובכלל - היא הקוזמה אייר ליין כמובן). הזרוע אינה זולה ונמכרת סביב 9000 יורו באירופה, ומעל 10,000 דולר בארה”ב ואני מניח שרק מי שרואה את הזרוע הזו במציאות שלא לדבר על לשמוע אותה, יכול להבין למה היא עולה ככה. מה שגם היום בתחום שלנו (ואני מצטער על המשפט הבא, אבל זו האמת), כל איזו חברה קקיונית עם זרוע מעץ מעפן מבקשת את הסכומים הללו (והרבה יותר ) מבלי להתבייש, אז… CA כנראה לוקחים מעט מידי.
שפתחתי את הארגז הנפרד ל TT2 הייתי בהלם טוטאלי ועמדתי מול האריזה במשך דקות ספורות רק כדי להבין מה הולך שם. קודם כל יש כאן מארג מכני די משוכלל של מתכות, זכוכית, פלטות אקריליות, קרבון פייבר, כסף, חיווט ומה לא. הזרוע הזו היא יצירת מופת טכנולוגית ולא פחות מזה. הבנייה, התחכום, הדיוק, הרגשת החומרים והסדר המופתי; מרשים לא פחות מאיך שהיא נשמעת.
יחד עם הזרוע שמגיעה ב 80 אחוז מורכבת מהמפעל באריזה עם איזה מליון ספוגים וקופסאות. מופרדים חלקים נוספים שצריך להרכיב לבד. תושבות מיוחדות, המוט המחזיק את הראש עצמו מקרבון פייבר, משקולות בגדלים שונים, מפתחות אלן, ברגים, כפפות לבנות שלא לפגוע בגימורים המדהימים, כבילה, ועוד ועוד ועוד…
אך עם כמה שהזרוע הזו כבר באה מורכבת, והמנואל המפורט המגיע איתה בנוסף, להרכיב ולכוון את המכבש הזה, הייתה משימה לא קלה בכלל. ואולי אחת הקשות שהיו לי אי פעם בתחום ובאנלוג בפרט. לקח לי מעל ארבע שעות להרכיב את החלקים הנוספים ועוד כמעט יום שלם (אם לא כמה שבועות בעצם) בהפסקות, כדי להגיע לאופטימזציה בכיוונים וזאת אחרי שהחלפתי בין כמה ראשים בתהליך. למזלי יש לי אוסף קטנטן של ראשים טובים שהייתי יכול לשחק עימו ולחפש את זה שעבד איתה בצורה האופטימלית, אם ברמה המכנית ואם ברמת הסאונד שחיפשתי.

Clear Audio Master Innovation with TT2 & Universal


בזרועות ליניאריות אין צורך בחישובי קומפליאנס באופן הסטנדרטי שאנו מכירים מזרועות פיבוט, מכיוון שאין בעייתיות שיוצרת רזוננס שמפריע להתאמות מסות של זרוע מול סספנשיין. הדבר היחיד שהחברה מדגישה, שהזרוע מתאימה לראשים ששוקלים 7 גרם ומעלה, כל ראש קל מזה, מחוייב בתוספת משקל בחיבור עם השלה. מה שהתברר כנכון ולא נכון. עניין ה 7 גרם כנראה קריטי מאד אך אופטימי מידי מנסיוני. בהמשך לזה, אני הייתי רושם במנואל שיש העדפה לקומפליאנס נמוך! כדאי לשמור על ראשים “כבדי משקל” יחסית (יותר כמו 9גר’ ומעלה) לשימוש חלק ויציב וסספנשיין קשיח (קומפליאנס נמוך כאמור) לסאונד מאוזן ונכון עם הסט. בזרועות ליניאריות (וזה נכון גם לקוזמה ולשאר הלינאריות הנמכרות בעולם כיום) בכל טופולוגיה (פאסיבי, אוויר, שמן..), מסת הראש וקשיחות הקנטליוור חשובים מאין כמותם לרזוננסים אופקיים וורטיקאלים שהמחט תיצור בעת פגיעה בקירות הגרוב. שיכוך מוט היצוב שלא יתנהג כקפיץ קריטי, ובזרועות שאין בהן כמעט שיכוך כדי לתת לזרוע פעולה חלקה וחופשית ביותר, התאמת הראש לפעולה חלקה היא חלק בלתי נפרד מחתירה לסאונד מושלם.
(זה נכון גם לזרועות סטנדרטיות, אך עם פחות קריטיות פיסקאלית בעיקר בגלל שהן “קשורות” בצד אחד).

דבר שני אין שום צורך ב Aligment בגאומטריות סטנדרטיות, “פשוט” צריך לדאוג שטיפ היהלום יהיה בנקודה נכונה ביחס לזרוע ולספינדל והכל יהיה ישר ומאופס. הוא כבר “נוסע” על רוחב התקליט בדיוק כפי שהויניל “נחתך” במפעל. המילה ‘פשוט’ במרכאות ולא בכדי. זו משימה לא קלה ודורשת המון סבלנות, וידיים של מנתח!, מה שגם בעיתיות מירכוז התקליטים שנוגעת בתקליטים מסוימים, מביאה לכך שכמעט אף פעם זרוע לינארית לא תהיה לינארית ב 100 אחוז! מה שיכול להביא לשגיאות אף יותר בעייתיות מאשר שגיאות טראקינג שיש בזרועות פיבוט (ד”א לנקמיצ’י לפני המון שנים היה פטיפון שהיה ממרכז תקליטים כאלו). כל אלו בעיות אינהרטיות, שחברות הבונות זרועות לינאריות ממוענות על הנושא בכובד ראש וכל אחת בגישתה הצליחה או לפחות מנסה לפתור ולשכלל עד לכמעט מצוינות.

{אלו גם חלק מהסיבות שלמרות התאוריה המושלמת של זרועות לינאריות, יש הרבה פחות מהן כיום ביחס לרדיאליות. היישום של אחת באמת טובה ושתשאר כך לאורך זמן רב אצל הלקוח הוא לא עניין של מה בכך, והתכנון והביצוע של הנושא מוציא מהחברות לא מעט כספים וכוחות שרק מעטים וטובים באמת הצליחו לייצר, למכור ולתמוך בכאלו לאורך זמן. קלייר אודיו, קוזמה, ווקר אודיו (שהזרוע היא לא תיכנון שלו בכלל) רוקפורט כמובן ומעטים אחרים}.

מהצד החיובי של המשוואה,
לזרועות ליניאריות יש “כוח” שאין לשום זרוע סטנדרטית אחרת שאנחנו מכירים.
היא עוקבת אחר הגרוב בדיוק כפי שהודפס בניגוד לכל זרוע אחרת שמלבד שתי נקודות על התקליט ששם היא “קוראת” מדויק (במידה וכיוונתם את הזרוע+ראש+פטיפון לאופטימום מושלם), כל שאר הנקודות שהיא משמיעה, הן פשרה של כמות שגיאות לכאן או לכאן. זו בעיה מושרשת בכל זרוע פיבוט!.

Clear Audio Master Innovation with TT2 & Universal


האוזן שלנו יודעת להסתגל ל”בעיות” הללו וככל שהזרוע טובה יותר ומכוונת טוב יותר, הבעיות שמיעות הרבה פחות, אך עדיין שם. השגיאות הללו יוצרות “רעש” מה שבלינאירית טובה ומכוונת, איננו כמעט לחלוטין. אי לכך המוסיקה מגיעה עם כמעט אפס דיסטורשין! משהו שמאד מפתיע ששומעים פטיפון בכלל ואת הזרוע הזו בפרט. לכן במשך שנים, לא מעט אנשים ששמעו זרוע ליניארית עיקמו קצת את האף לסאונד שנשמע מאד דומה לדיגיטאלי. חוסר החיספוס, הגירוד והבעיתיות לכאורה, מביאים סאונד הרבה יותר נקי, יציב ושקט. הדיוק, הפירוט והרזולוציה פורצת כל מחסום ביחס לזרועות אחרות וצריך להתרגל ולהבין שככה התקליטים הוקלטו ולא עם כל “התוספות” שזרועות כאלו ואחרות “מוסיפות” בגלל פשרה הנדסית. ששומעים זרועות פיבוט ממש טובות, כמעט ולא חושבים על זה, יש צלילות, יש דינמיקה ויש פרטים, אך ששמים לידן לינארית ברמה הזו, האימפקט אדיר ומורגש מאד!

בסופו של דבר סיימתי לכוון ולהגיע לנקודה שהזרוע תוכננה לעבוד, על הזרוע עברו עד לרגע זה 3 ראשים שונים. ה ZYX AIRY3 שהתברר קצת קל ומרחף מידי עבור הזרוע הזו, ה Myajima Takumi שהתאים באופן מפתיע ודי מדהים לטעמי, אך לבסוף הוחלף כאשר ה Anna של Ortofon נכנסה הביתה ולקחה את הפודיום על הלינארית. האזנתי לצמדים הללו במשך כמות אלבומים גדולה מאד. אני לא חושב שגמעתי תקליטים בתשוקה כזו אי פעם מאז שה MI יחד עם ה TT2 התמקמו אצלי. הסט אפ הזה משכר, מהפנט ומפיל לסתות בכל אספקט כמעט שניתן לחשוב עליו, אם אודיופילי או מוסיקאלי גרידא.

קלאסי, פסנתר; הקונצ’רטו של צ’יקובסקי יחד עם איבו פוגורליץ’ ב DG, נשמע עילאי. כח מתפרץ שלא שמעתי כמותו. הפסנתר ענק, הולוגרפי וחי כל כך, כאילו ידיו של איבו בוקעות מן הקיר שמלפני- מנגנות על קלידי שנהב בלתי נראים. מקבלים פה את כל גוף הפסנתר, לא רק קלידים ומיתרים כפי שבדרך כלל תקליטים כאלו מרונדרים. כל עץ הפסנתר עוטף את התווים הנורים היישר מהמשטח הלבן והשחור ומעצמות ידיו של פוגורליץ’. התזמורת המלווה גרנדיוזית, אמיצה ובועטת שצריך, וענוגה שקטה ומיוחדת שהיא מנגנת כך בתקליט. זה היה אחד האלבומים הראשונים שעלו מתחת לזרוע ועל הפטיפון לאחר כמעט כל כיוון. שמעתי אותו כמה פעמים בעת נסיונות הכיוון של הזרוע עד לאופטימום. בפעם הראשונה הוא היה נוראי ובפעם האחרונה נשמע הכי טוב ששמעתי בחיי! פער האיכויות בין הכיוונים אסטרומוני, מנסיוני הרבה יותר מאשר זרועות סטנדרטיות, כך שטוב שהתעקשתי עד עילפון.
איכות הזרוע בשמיים, אך זה פועל יוצא מרגישות יוצאת דופן. התקליטים חייבים להיות במצב ממש טוב כדי להבטיח את גלישת המחט לרוחב הגרוב בצורה ישרה וחלקה. אחד השדרוגים החשובים יחד עם זרוע ליניארית זו “טבעת היקפית” שבעקרון מצמידה את התקליט בכל שטח פניו לפלטה, גם העקומים וגם הישרים לכאורה. בנוסף לזה, זרועות לינאריות רגישות בצורה מפחידה לאיזון אופקי, הפטיפון והזרוע עצמה חייבים להיות מאוזנים בצורה מושלמת לעבודה מושלמת. שוב, אלו אלמנטים שנכונים גם לפטיפונים אחרים וזרועות פיבוט, אך שם המצב הרבה יותר סלחן בגלל המאסה שיש לזרועות בעבודת הקשת. בלינארית אם האיזון האופקי לא יהיה מושלם, היא פשוט “תתקע” על הגרוב כאילו ישנו שם סלע.
לקח לי לא מעט זמן למצוא את האיזון הרגיש הזה שברב המקרים יעבוד חלק ועדיין פה ושם בתקליטים מסוימים (נגיד דקים מאד) יהיה מחויב המציאות לשנות קצת את הכיוון של ה VTA או זווית הזרוע כדי שהראש “יגלוש” בצורה חלקה לקראת הלייבל.

Clear Audio Master Innovation with TT2 & Universal


מייד אחריו שמתי קצת ג’אז ואם כבר אז שיהיה MOANING של בלייקי (MusicMatters כמובן).
שמתי את צד B, ולאחר כמה דקות פנימה יש שם מן “דפיקות” מקל תופים על הרינג של הסנר. חיות הסאונד הייתה כה מוחשית שהייתי בטוח שמישהו מקיש עם מברג על החלון בחדר. הקלריטי, הפירוט והיכולת להעביר סאונד בצורה מציאותית כל כך הרשימה אותי כמו שלא שמעתי מעולם. גודל התופים, סוג העור וזווית מקלות התופים של בלייקי פשוט מתגלים אם רוצים זאת או לא.
האם כולנו רוצים בכלל פירוט כזה? אני יודע שאני כן. אחד הדברים שמביאים את המוסיקה להנאה מבחינתי בהאזנה קריטית היא היכולת “להיות שם” ממש על יד הבמה (או לחילופין שהם יהיו אצלך בחדר). היכולת לייצר הולגרפיה לא רק באימג’ אלא גם בטימבר ובטונאליות של חומרים\כלי נגינה הם בדיוק האלמנטים שמביאים את הנגנים אל החדר או אותנו לקהל החי. יש מן קשר מסתורי בין הויברציות במוסיקה וביננו כמאזינים.

אלבומי ג’אז נוספים הולבשו על הספינדל כמובן,
ראבה, בולאני, פרסו ועוד, כל אחד עם החצוצרה שלו, הפסנתר, הקונטרה בס… באחד האלבומים הכי מדהימים שיש לחברה האלו (Shade of chet - fone) הכל כה נקי, כל כך יפה, חלק וחודר עצמות. (נסו להשיג…)
החצוצרות נשמעות כה קרוב אך כל זוג שפתיים ורגש נשמע שונה, הפסנתר של בולני… הכל שמיימי. גיטרות, כינורות, סקסופון, כמעט כל כלי, טריו, קווארטט או להקה, עושים עבודה כמעט מושלמת בטימבר ופירוט. המוסיקה חיה ומרגשת גם בקטעים ממש חזקים. בכל סט אחר יש תחושה של נימוס מסויים ולא “מכה” מספיק חזקה. הליניארית כמו זרועות 12” ומעלה מהצד הרדיאלי של הז’אנר רגועות יותר, פחות תזזיתיות ויותר מנומסות קצת בסאונד. הטעויות בעקיבה כמעט שאינן קיימות, וזה גם יוצר מן תחושה של פחות דרייב אגרסיבי (סאונד לוחץ) לאורך התקליט, אך אני חושב שזה גם הרבה יותר מציאותי כך שרק ש”צריך” אותו הוא מפתיע ומפציץ. יש מן שקט, עדינות ונינוחות מהפנטת.

Clear Audio Master Innovation with TT2 & Universal


בקולות, גברים, נשים או מקהלות - הטבעיות, הצלילות והתחושה ההרמונית היא ללא שום תחרות! שקוראים סקירות על זרועות מיוחדות כמו Thalles simplicity II או השרודר למשל שהן זרועות פיבוט המחקות עקיבה ליניארית (כל אחת בדרכה) ניתן להתרשם שאחד האלמנטים החזקים ביותר בהן הם קולות שירה. אלו תדרים שאוזן אדם כה רגילה אליהם וברגע שהם יוצאים מן הויניל בצורה צלולה ונכונה, האפקט והאימפקט חזק מכל כלי נגינה שנשמע. גם פה ב TT2 אם לא יותר, בהיותה ליניארית אמיתית ללא שום שגיאה. (ד”א ב Thalles שגיאת הליניאריות שם מגיעה ל 0.006 מעלות… כמעט אפסי, שזה ללא ספק הישג הנדסי פנומנאלי אבל עדיין לא ישר לחלוטין כמו ב CA).

באלבום מקסים שרכשתי בתערוכה במינכן ב 2016, אחרי ששמעתי באחד החדרים שג’ונתן ואלין השמיע מהשקית הפרטית שלו -
Dean Martin Dream with Dean: The Intimate Dean Martin 200g 45rpm 2LP
קולו של דין מרטין היה מהפנט, עמוק, חלק וצלול בצורה הכי חיה ששמעתי בחיי. התקליט הזה מוקלט בצורה מעולה, עם הדפסה נקייה ושקטה מאד. הרביעיה המלווה אותו ממש עדינה ברקע והקול הענוג שלו מוקלט IN FRONT וכך גם מרונדר על הסט הזה, עם תלת מימדיות מאד מאד משכנעת וצלילות לכל רוחב הספקטרום. הסט הזה מנגן במן דחיסות טבעית ויכולת לווברץ בתדרים כאלה ואחרים, שמעבר לקולות יש גם כלי נגינה שמפתיעים בצורה ברורה וממעותית מאד. צ’לו למשל או פסנתר שדיברנו עליו גם קודם בהקשר של פוגורליץ’, רק שתקליטי פסנתר סולו אף מעבירים צמרמורות באופן עמוק יותר (אותי אישית). אולי בגלל שכל כך קשה לנגן אותם מסט אפ אנלוגי בצורה משכנעת. כך זה היה מעולם.
ה KOLN CONCERT של קית’ ג’אררט (ECM) הוא אחד האלבומים היפים ביותר שיצאו לו אי פעם ומרונדר פה בצורה מפחידה של הולוגרפיות וחתירה לנואנסים בכמות שלא בטוח שמי שהדפיס את התקליט הזה שמע או ידע שהם ישנם. אך המוסיקאליות, הרגש והזרימה הטבעית שיש פה לג’אררט מהפנטת כמעט ואין שום מצב שמישהו לא יאזין לכל ארבעת צדדיו ללא הפסקה. זו הייתה חוויה דתית.

אך כל הקלריטי, הדינמיקה והדיוק אינם לבדם שם כאמור, ה M-INNOVATION יחד עם החומרים החדשים שחברת CA השכילו להכניס לפטיפונים שלהם מאחדים בקלות יחסית את כל הוספרלטיבים האודיופיליים עם חוט שני של קסם, חמימות מסוימת (זה לא סט חם! לא ממש יחסית, אבל הוא רחוק מאד מהיובש המתואר בדרך כלל עם פטיפונים של החברה מלפני כמה שנים) ומיד בס שלא שמעתי כמעט מעולם משום סט אפ אנלוגי. כן! עד כדי כך טוב.

יציבות סיבוב הפלטות וכנראה השיכוך הפאסיבי של כל האובליסק הזה מביאה את הראש לקרוא תדרים אחרת לגמרי יחד עם ה TT2. בברינקמן למשל הסאונד עמוק, והוא יודע לסחוב מהתקליט ומהמוסיקה את התחתית ממש גם כן, אך הוא מאבד טקסטורה ופירוט בפינות מסוימות ביחס ל Master Innovation אולי גם בגלל זרועות הפיבוט שיש עליו שלא מצליחות לקחת את כל הגרוב במדוייק כפי שה TT2 עושה, ועוד שיש עליו את אחת הזרועות הטובות בעולם כיום, ועדיין- אלו לא השוואות שקל לעשות, ואם רוצים להיות יסודיים צריך להצליב זרועות בין שולחן לשולחן, ראשים ועוד… זה מערך לוגיסטי עם כאב ראש רציני מאד, שלא הייתי מוכן לו בינתיים. אך ראלית, אנו יודעים שאין שום דבר מושלם בחיים. ולכל השוואה יהיה טרייד אוף לפה ולשם.

לאחר תקופה ארוכה, אחרי שהתוודעתי באופן כמעט מונוגמי ל Master Innovation ו ל TT2 יחד עם Myajima Takumi וה Ortofon Anna, הגיעה תורה של הזרוע השנייה מחברת CA.

Clear Audio Master Innovation with TT2 & Universal


ה - UNIVERSAL היא הזרוע הגבוהה ביותר של החברה בגזרת הלא לינאריות (רדיאלית).
תחתיה יש עוד כחמישה דגמים נמוכים יותר כאשר היובנרסל היא מהחדשות ביותר. חברת CA בנתה אותה בעיקר- מכיוון שתקופה ארוכה אנשים התעניינו מדוע הם לא מייצרים זרועות ברמת ההשקעה של הליניאריות, שכאמור ידועות ביצורם המשובח ועליונותם יחד עם הפטיפונים מהדגמים הגבוהים של החברה. CA השיבו לכולם- בזרוע “COST NO OBJECT” שמבחינתם נעמדת במקביל מול טיבן של הליניאריות וכמובן מול הזרועות הסטנדרטיות האחרות בעולם וברמה ה גבוהה ביותר.

גם הזרוע הזו, שהיא כבר יותר קרובה לזרועות שאנו מכירים ורואים “ביום יום”, מאפשרת להבין שחברת CA לא חסכה בהוצאות! הזרוע מדהימה ביופיה ובנויה ממתכת כסופה ברמת גימור מהטובות שראיתי. בכל חלקייה והבסיס, בנוסף לזרוע עצמה שעשויה מקרבון פייבר (בעצם מ 3 צינורות בגדלים שונים שיוצרים מן צורה “קונית”) בצבע אפרפר שמשתלב באופן מרהיב עם שאר חלקי הזרוע. ה UNIVERSAL מגיעה בשתי תצורות; הראשונה “רגילה”, והשנייה משופרת יחד עם VTA Lift (בתוספת מחיר כמובן) לטובת אלו שרוצים שתהיה להם האופציה לשנות VTA באופן נוח ומהיר גם תוך כדי נגינה. דבר שמביא לדיוק מירבי גם על פי האוזן, על פי עובי התקליט המנוגן וכמובן על פי מדידה. הבחירה הנוספת היא כמובן אורך הזרוע שניתן לרכוש - 9” ו 12”.
ה- UNIVERSAL שבחרתי לסט שלי היא באורך של 9” יחד עם שיפור ה VTA (אני בספק אם מישהו יבחר “ברגילה” ללא השדרוג, אך יש יוצאים מן הכלל אני מניח והחסכון של כמה מאות יורו מן הסתם).

רק כדי להבהיר מן כלל אצבע בלתי תלוי - ככל שהזרוע ארוכה יותר, שגיאת העקיבה נמוכה יותר, אך הטרייד אוף הוא שהיא תהיה פחות דינאמית ומנומסת יותר מאחיותיה הקצרות…גישה לא מחייבת אבל מנסיון כמעט תמיד מציאותית. אחרי שבחרתי להוסיף אותה בנוסף לזרוע עם אפס שגיאות בנושא העקיבה, הייתי פחות “לחוץ” על האלמנט הזה והעדפתי להזיז את מד הסקאלה לכיוון דינמיות ודרייב ביחס ל “דיוק” בטראקינג.

הרכבת הזרוע הזו על הפטיפון עצמו ארכה שעה קלה. ומלבד להחליט איזו משקולת להוסיף לאחר שיודעים איזה ראש יהיה מורכב עליה (ד”א יש ליוניברסל את מערך המשקולות הכי נוח וחכם שראיתי בכל זרוע שאני מכיר) ועוד כמה דברים די “קלילים” אין פה שום דבר מיוחד או מסובך. CA משנעים את הזרועות הללו מורכבות כמעט ב 100 אחוז (כולל ה VTA lift אם מזמינים אותה כולל השדרוג). ונשאר רק לחבר אותה לארם בורד עם כמה ברגי אלן מדויקים, לכוון את ה P2S (PIVOT TO SPINDLE) וכמובן אליימנט, VTA, VTF וכן הלאה שעושים לכל זרוע\ראש עלי אדמות לפני שהיא יורדת אל הגרוב לנגן.

ההרגשה של הזרוע פנומנאלית כפי שכל המוצרים של CA מרגישים. אין פה שום דבר מתנדנד, כל הברגים, הגימור, המשחק עם המנופים השונים יציב, חזק וחלק. אין דבר מעצבן יותר מאשר לשלם הון על מוצר כזה ולקבל חלקי פלסטיק מרשרשים, או לראות חלקי ברגים מבצבצים משום מקום, שלא לדבר על הרגשה של מתכות נחותות או שפיל כזה או אחר במשחק עם משוקולות VTF או מנופי VTA למשל. כבר במראה ובהרגשה של זרוע כזו, יש בטחון שהיא גם תעבוד באותה החלקות והדיוק שהיא נוצרה עבורנו. רושם דומה היה שפתחתי את מזוודת האלומיניום אז שקניתי את ה AQUILAR מ AS.

את ה TT2 מעלים לעמידת מוצא ורטיקלית ב 90 אחוז כלפי מעלה וכך מפנים את הדרך לזרוע נוספת שעומדת על ארם בורד סמוך. המשחק עם כמה זרועות, בטח אם הן כה מיוחדות ושונות אחת מהשנייה וכמובן עם ראשים שונים (MM\MC , סטריאו\מונו או אפילו “סתם” ראשים מחברות עם סאונד סיגנצ’ור שונה) התחבב עלי מאד בשנה החולפת שאני כבר עם נסיון רב של כמה וכמה ראשים שחוברו ל “SME 12 לצד האקווילר של AS שתיהן על ברינקמן. אז גם פה, המשחק מדליק ומרגש מאין כמוהו.

Clear Audio Master Innovation with TT2 & Universal


ה UNIVERSAL למעשה מביאה את ה”זווית” הרדיאלית כאמור עם האיכויות של CA על אותו הפטיפון הנסקר. השוואה מיוחדת ומאד נדירה ששמחתי מאד לעשות ולרכוש לעצמי. את הזיקס האהוב שלי ((AIRY3 R1000 העמדתי על היוניברסל כדי לתת לעצמי קודם כל ולהאזנה הראשונית את הבסיס הנכון. זה הראש הותיק ביותר שלי וההכרות שלי עמו כבר מושלמת ומעמיקה ביותר. אני עדיין מתלבט איזה ראש יהיה על איזו זרוע למרות שאת ה ANNA כנראה אשאיר על הTT2 ולפי שעה כנראה שהמיאג’ימה טאקומי תשאר על ה UNI (כבר על זה בהמשך), אני אשתדל שלא לשנות מרגע שראש מסויים יתפוס את מקומו במצב אידיאלי, אלא רק לרפרנס, או לבחינות כאלו ואחרות. או עד שאחליט לשדרג כמובן :).

אז איך הרדיאלית הגבוהה בסדרה נשמעת בכמה מילים(?); מדהים! מקסים, עם דרייב תוסס וקצת פחות מאוזנת\נינוחה מאחותה הליניארית בהשוואה. אך לא רחוק משם.
ובקצת יותר פירוט; אם הלינארית בונה דינמיקה ומקרינה פירוט והולוגרפיה עם אחוזים אדירים של איזון ונינוחות עד כמעט חוסר מאמץ “מעצבן”, פה המצב טיפלה פחות רילקס. אבל זה היה צפוי ביותר בהקשר הטופולוגי. לא שמעתי מעולם שום זרוע בשום מחיר שמנגנת בנינוחות וניקיון כפי שה TT2 מנגנת, למרות שהיוניברסל לא רחוקה משם בכלל, כמו זרועות תזזיתיות ויקרות מאד אחרות בשוק. היא עדיין מאד מאד חלקה ומאוזנת, אך ששמים אותה ראש בראש, בפינה הזו היא מפסידה בכמה נקודות למכבש הדפוס הגדול.

מה שיש פה כיתרון, שאולי טיפלה חסר (לי) בלינארית בהשוואה ביניהן זה עוד קצת “דרייב”.
שיש מכה של סנר או תו גבוה בפראזה של מיילס דיוויס, אתה מקבל פריצת דיסק או פליק באוזן.
ה TT2 היא כח מתפרץ מאפס למאה ב 3 שניות בטסלה חשמלית שנוסעת על מגרש קרח בפינלנד. הUNIVERSAL עושה את זה ב 3.3 שניות אמנם אבל מרגישים מנוע נוהם וגלגלים על אספלט בצורה חלקה וישרה מאד, אך עדיין עם “חיכוך מסויים” ועם עיקולים שהיא חייבת לעבור למרות אחיזה מושלמת. כרגע אני מעדיף את הפסנתר וקולות שירה על הלינארית. כך שניתן לחוש בכל ניואנס, לשמוע כל אוברטון, להרגיש כל עוצמה מפרקי אצבעות של הפסנתרן או רעידת מיתרי הקול של הזמר\ת ואז שתזמורת תמלא את כל הסאונד סטיג’ והחדר -בקלילות מטורפות, אך את מיילס סטיבי רי וואן או את בלייקי, אני רוצה על הרדיאלית. שם שהכל צריך לתסוס יותר ולתת SLAM כדי לפרוק לי את החוליות בגב, ה UNIVERSAL משתפת פעולה, גם אם אנחנו מבינים שזה מ”שגיאה” הינהרטית בטפולוגיה. אבל זה ממש לא משנה בסופו של דבר, העיקר שנהנים וחיוך מפגר עולה על הפנים. בגדול, אני מעדיף קצת “עיוות” ודרייב מאשר ניקיון קליני בנינוחות מקסימלית בחלק מהמקרים ובחלק אחר מהמקרים -בדיוק ההיפך!. בערך כמו לחיות עם כמה סטים של הגברה או של רמקולים ולהחליף ביניהם בהקשר המוסיקאלי.

את הצ’יקובסקי עם פורוגרליץ’ (כן שוב) שמתי גם בהשוואה הזו, רעש הקרקע (SN) מהויניל אומנם קטן יחסית לתקליט בן כמה עשורים גם אחרי ניקוי אולטרסוני, אך ברדיאלית נשמע מעט חזק יותר מאשר על ה TT2, ובכך קטעי ה PPP שפוגו מרפרף פה ושם על קלידים בודדים נשמעים קצת פחות חזק, שעל הלינאירית שמעתי אולי בפעם הראשונה כמו שצריך אי פעם. ההבדלים מאד מינורים וצריך להבין שאלו על קוצו של יוד.

העברתי לרוק, לג’אז, תקליטים חדשים, ריאישיו, ישנים דפוקים (לא באמת :twisted: ) ו מה לא.
SRV couldnt stand the wether - Analoge Production, נשמע מטורף בצד הרדיאלי עם המון דרייב, VIBE ובס עם טקסטורה משגעת. את הזיקס הזזתי הצידה לאחר יום וחצי והעליתי על ה UNIVERSAL את ה Myajima Takumi שהייתה למשך כמה שבועות על ה TT2 והצטיין ממש עד שה ANNA הגיע. כיוונים למצב פיקס בעזרת הכלים של AS - והתקליט הבא כבר הסתובב.
פה כבר יש צורך באליימנט סטנדרטי שלא כמו בלינארית ולקחתי את ה UNIVERSAL ואת הטאקומי לחישובי UNI DIN יחד עם הפרוטרקטור הגרמני. מה שאומר שהגאומטריה הזו היא הקרובה ביותר לאפס דיסטורשיין שניתן לקבל מתקליטים מודרנים וכך יהיה הכי קרוב שניתן לכמות השגיאות (או חוסרן) של הלינארית.
המיאג’ימה שהוא ראש עם יותר מיד, נפוח מעט בעיקולים, ופחות מפורט (ממש ממש בקצת) מה ZYX הישן שלי, מאופין בדרייב ומוסיקאליות אופינית לראשים יפנים, שנשמע לבסוף מתאים מאד לכל הקונספט החדש של CA ול UNIVERSAL בפרט. האיזון בין החברות מקסים לאוזני.
בדיעבד למדתי שזה ללא ספק סט אפ שמחפש את הראשים היפנים, החמימים קצת יותר, עם המיד הבולט, אך שלא מנגנים רק אמצע. הטאקומי של מיאג’ימה הוא אחד הראשים הטובים שיש עד 2000 דולר, אך שלא תטעו, זה לא ראש “באדג’ט” למרות מקומו בהיררכיה של החברה. אלא פיקאפ ברמה גבוהה מאד! ואם היו שמים עליו תג מחיר של 4000 דולר, לא הייתי מתפלא גם כן. הראש הזה קסום מאין כמותו והבנתי עד כמה, רק שהעמדתי אותו ועל היוניברסל ועל ה TT2 לפני-כן.

Clear Audio Master Innovation with TT2 & Universal


הסקסופון טנור של דקסטר גורדון ((Swingin affair - music matters 45RPM נשמע כה חי ובעל טקסטורה שזה הצמיד אותי לכל אורך ארבעת הצדדים לקצה הכורסה. פעם אחת כמעט שלא התיישבתי רק זזתי 2 צעדים אחורה (טוב זה כבר קו הכורסה אצלי בחדר). זה היה כה מוחשי “ובחדר” שהייתי חייב להישאר בהולוגרמה כדי להרגיש חולם (אני יודע שזה משתפך ונשמע קצת מעבר למציאותי, אבל מוסיקה עושה לי את זה, מה שגם אני מקווה שאלו שהיו פה וקיבלו את הסטירות מהסט הזה יוכלו להצטרף לתחושות הללו ולאשרר).

היוניברסל כמו אחותה הלינארית וכמו שאר מוצריהם של קלייראודיו מדוייקת, דינאמית ומפורטת מאד, אך פה עם הטופולוגיה הרדיאלית היא גם מדגישה את מרכז הכובד של כלי נשיפה, או כלי הקשה ביד כבדה יותר אך חיננית ושקטה מאד.
יש תחושות חזקות של בס ומיד בס, שזו אולי התכונה הטובה והנהדרת ביותר שהזרוע הזו מביאה אל המשחק לטעמי, גם ביחס ללינארית וגם לזרועות אחרות שאני מכיר אצלי ובכלל. למרות שעל הנייר זה יכול להחשב ל “פחות מאוזן” נגיד…בטח אל מול ה TT2 שהאיזון שם הוא ערך עליון בפרזנטציה. התחושה שיש יותר בס ממכרת ויש תקליטים שהתוספת הזו היא ללא ספק בגזרת FUN FACTOR מבחינתי.

הטאקומי לא ראש אולטרה הי אנד (לפחות לא במחיר) ובגזרת הבס לא מצטיין הכיתה (בהשוואה לראשים אולטרה יקרים -למשל כמו האננה), אך יחד עם היוניברסל מגיעים פה לתדרים נמוכים שהרמקול שלי לא הכיר קודם מתקליטים באופן ובאימפקט שכזה. בטח לא עם הטקסטורה והפירוט הללו בבס שזה כנראה שיך (גם) לאיכויות הפטיפון שמשלימים את התמונה. נשמעים פה תדרי סאב בסים שנקלטים במיקרופונים שהקליטו קונצרטים חיים בזמן שנגנים הולכים על במת עץ ענקית.
או למשל בדואו של פאס ופיצג’ראלד (Take love easy - pablo) שומעים את פס “סופר” עם הרגל על רצפת האולפן בטראק השלישי בעיקר ((dont be that way. התחושה חיה כל כך שרק אז מבינים מה פטיפון וזרועות ברמה הזו יודעים להעביר מיהלום על ויניל ואל דרייבר של רמקול. זה לא קשור למוסיקה שהתנגנה בדוגמה הזו, אך היעילות המכנית מובנת גם בין לבין. את המוסיקה היא מקרינה כאמור בעוצמה אך בניקיון, חלק ומקסים.

דוגמה מצוינת ליכולות דרייב ואימג’ INFRONT, שאולי נחשב קצת פחות “מאוזן” ממה שהלינארית עושה אצלי, היה בתקליט בהופעה חיה של קית’ ג’ארט נוסף, אך הפעם עם הטריו המלכותי שלו. (STANDARTS VOL2 - ECM), דג’ונט ופיקוק על הבס והתופים, יחד עם ג’אררט על הפסנתר כמובן, מנגנים פה את מיטב הרפרוטואר שלהם, ולדעתי זה אחד ההופעות המדהימות של הטריו הזה, בעוד התקליט מהוצאה ראשונה שקניתי ביד2 ונשמע לעיתים טוב יותר מכל החדשים ש ECM הוציאו לטעמי.
פה התופים נשמעים עם אטאק מורגש, עם גוף ודעיכה טבעית כמו גם הפריטה על הקונטרבס שנישאר מציאותי מבלי להשמע מכני לכל אורך התקליט, אך נמצא הרבה יותר קידמי מאשר נשמע על ה TT2 עם הANNA. שוב, זה עניין של טעם, של העדפה, של מה אנשים חושבים שנכון יותר או מעדיפים בגזרת האיזון. אך מה שכן, אף אחד לא נשאר אדיש לפרזנטציה הזו ולהרגשה שזה מעביר, לתחושת ההשתתפות במוסיקה, זה ללא ספק קונפיגורציה שגורמת לך להזיז ראש, שפתיים, רגליים ובהונות במשך ההאזנה.

בואריציות אניגמה של אלגר (LS - enigma variations - Monteux\london) הסאונד אדיר מימדים עם דינאמיקה בין חרישי לפרצים אדירים של תזמורת מופלאה. הפרדת הכלים פנומנאלית והמיקרו דינמיקה ומיקרו פירוט של ניואנסים בין הכלים על עומק הבמה שוב בוקעים מהקיר שמעל המערכת. התחושה הזו חזקה מאד וחוזרת שוב ושוב גם עם הליניארית וגם עם היוניברסל על ה MASTER INNOVATION שכנראה שלהכליל אותו יהיה מחוייב המציאות לעצם (כל) הסופרלטיבים הללו. לרשום סקירה או לייחס “רק” לזרועות את כל התכונות הללו זה חצי עבודה (ואולי אפילו הרבה פחות מחצי אם מחשיבים את הראשים, כבילה, פונו סטיג’, שיכוך, סטנדים, התקליטים עצמם, מכונת הניקוי ועוד שלל דברים שקשורים לנגינה של תקליטים ברמות הללו), זרועות, מכל סוג, בעצם אמורות להיות רק התווך שבין הראש לצלילים הבוקעים מן המערכת אלינו. או יותר נכון, ללא שום סאונד סיגנצ’ור משלהן - זה האידיאל.
הטאקומי פחות מפורט ובעל יכולת נמוכה יותר בהפרדת כלים בתזמורת גדולה למשל מה ANNA, כך שהמעבר בין הלינארית לבין הרדיאלית עם ראשים שונים, גם ברמתם- מביאה גם אלמנטים אודיופילים שונים כמובן, עוד הרבה לפני “ששומעים” זרוע על פטיפון. אך זה מובן והרבה מהסקירה וההשוואות עשיתי כאשר הטאקומי הייתה גם על הTT2 ולאחר מכן על היוניברסל גם כן, כך שמושג טוב ונכון קיבלתי כמעט על כל תקליט שניגנתי.

גם בגזרה הטונאלית יש לסט הזה מה להגיד ביחס לכמעט כל סט אחר ששמעתי, ואחד הטסטים הטובים ביותר לשמוע טימבר, צבעים וטונאליות של כלי נגינה יחד עם תזמורת מגיע משחרזדה של רימסקי קרוסקוב (- LS- REINER - Scherezade) - הרצועה השנייה בצד הראשון מתחילה עם כינור סולו בצד שמאל, ואז אבוב ענוג נכנס ומשם כלי נגינה שונים מצטרפים, נעלמים וחוזרים שוב עם כלים נוספים, מיתר, נשיפה, הקשה ועוד. לבסוף התזמורת כולה, כולל הנבל הגדול ששומעים כל מיתר בו מתחילת הקטע, מנגנים בעדינות אך בסאונד מרהיב ומקסים מאין כמותו. הדינמיקה שכבר הזכרתי מספר רב של פעמים בסקירה הזו שוב מעלה שיערות בגב, הקונטרסט הזה בין חרישי לבין פרצים אדירים בטוטי של תזמורת שלמה גם מהלינארית אך גם מהרדיאלית על ה Master Innovation ינפצו כמעט כל סט ששמעתם בעבר שהיה רק כמעט או על יד. פה הכל מוגש חד, נקי, צלול ונכון. אם במערך המאקרו, במיקרו. אם בטונאלית כמעט טבעית לחלוטין ומקסימה מכלים בודדים על הספקטרום ואם בתזמורת שלמה, טריו ג’אז, או להקת רוק שהכל שם הופק לעיפה. כמובן שאם מחליפים את המיאג’ימה בראש יקר בהרבה, שעדיין טבעי בעל סאונד מרהיב אך גם מצטיין בגזרת הדינמיות והמהירות כמו ה ZYX OMEGA ULTIMATE (סקירה בקרוב גם עליו), האלמנטים האודיופילים מקבלים בוסט נוסף ומשמעותי.
כך גם לצד השחזרזדה, ציפור האש של סטרווינסקי שכללנו לא פעם בעת האחרונה בשרשורי המוסיקה באתר (Stravinsky: Song of the Nightingale, Firebird, The Rite of Spring / Oue, Minnesota Orchestra - RR) כאשר בלינארית התוצאה הייתה מהממת ומיוחדת מאין כמותה, כך גם התחושה הוכפלה יחד עם היוניברסל והZYX החדש והמיוחד. הצבעים נשארו, רק שעכשיו עם שקט מופתי ומהירות אימתנית ביחס למיאג’ימה האיטי יותר אך עדיין עם פחות ניקיון ביחד ל TT2, אך זה בשל הלינאריות שעוקבת אחר הגרוב בצורה מושלמת. ההבלחות באמצע הצד הראשון של התזמורת כולה ותופי הבס הגדולים העיפו אותי כמה סמ’ רחוק יותר מאשר מה ששמעתי קודם. ואם חשבתי שקודם זה היה מטורף, הפעם כבר הייתי ספיצ’לס לחלוטין.
באובר אול, התקליט הזה מתנגן יחד עם ה TT2 בצורה הרבה יותר נקייה לטעמי, אך שם יש ראש של 8500 אל”ד וטופולוגיה כמעט מושלמת לרינדור הגרוב שעוזרים לתמונה להיות הרבה יותר מסודרת ובהירה, ולמרות זאת המצב לא רחוק ממושלם על הרדיאלית והראש הסופר מודרני מ ZYX, בעצם, אני יכול בקלות לחשוב על מבקרים שאף יעדיפו את האופציה הזו.

Clear Audio Master Innovation with TT2 & Universal


לסיכום:
הסט אפ המלא הוא זה שעושה את העבודה כולה, כל היכולות הללו, המוסיקאליות הבוקעת מהראשים השונים שהתנסתי על זוג הזרועות וכל אלו מחוברות לפטיפון אחד, הם שייכים למכלול כולו. בעצם ההשוואה בין לבין זרוע על אותה המערכת מעל אותו הפטיפון נותנת להבין יתרונות וחסרונות שיש מטופולוגיות שונות של ביצוע עקיבת יהלום על חריצי גרוב, אך בסופו של דבר ברמות הללו אין פה מנצח דפניטיבי, למרות שיש לי חבר שאחרי ששמע את הליניארית אמר לי שזה מבחינתו הסוף ושום דבר אחר לא נשמע קרוב בכלל (זה די מתיחס לטוטאל של עמי) והוא צודק באבחנתו, אך כמו בכל דבר בתחום שלנו, בסופו של יום יש המון עניין של טעם, בטח שאנחנו כבר מדברים בציוד ברמה כה גבוהה שאין באמת “פשרות” אמיתיות או חלקים פחות איכותיים וכן הלאה. מוסיקה ממלאת את החדר בדיוק כפי שהברינקמן שלי והזרועות היקרות שעליו מילאו, וגם לו יש אהבה ממני ואיכויות שתכלס, קשה מאד לנצח, מכל סט אפ.
ההשוואה כמובן מנדטורית ומי שקורא את הסקירה הזו ציפה שאשווה, שאגיד מה ככה ומה ככה, אבל תכלס, קשה. קשה להחליט, וקשה לבחור על מה לשים את התקליט ואיזו זרוע מתאימה יותר. בטח שיש 4 לבחור מהן, 6 ראשים ולא מעט משחק וגיוון ומעט מאד זמן בין הישיבה לשמוע מוסיקה ובין הרצון “ללמוד”.
הלוגיסטיקה להשוואות קשה מאד ולא מציאותית תמיד באנלוג, אפילו שהכל תחת ידיך ולא באופן וירטאולי שבדרך כלל זו האופציה היחידה לבחור משהו בתחום הזה. מספיק שלא כיוונת SRA בדיוק מקסימלי בכל פעם בין ראשים, ואתה לא שומע את אותו הסאונד, או מקבל את אותה תחושת דינאמיות וכן הלאה. כך שאני משתדל לעשות את ההשוואות מציאותיות וריאליסטיות עבורי באופן אישי, עם הסקת מסקנות אישית כמובן, ושכל אחד יעשה את שלו בזמנו ובסטנדרטים שהוא יקבע לעצמו.

בינתיים, ה MASTER INNOVATION יחד עם 2 הזרועות המעולות של CA וזוג ראשים ברמה מאד מאד גבוהה נותנים לי 99.9 אחוזי הנאה ואת כל הגיוון שאני צריך (אמרתי צריך, “רוצה” זה משהו אחר :D ).
הסט הזה הפתיע אותי מעבר לכל ציפייה שהייתה לי ד”א ולדעתי זה BIG SLEEPER בארץ שלנו.
אנשים עדיין שרויים בקונספציה מוטעת על המותג CA כפי שאני הייתי, עד שלקחתי “סיכון” מחושב בגיוון למשהו אחר ו”גיליתי את אמריקה” (את הגרמנים גיליתי כבר מזמן). כולי תקווה שאנשים נוספים ידעו להעריך את הרמה, את הפיניש את הדיוק והסאונד שהחברה הותיקה הזו ממשיכה להביא כבר כמעט 40 שנה וגם למען ההתעוררות האנלוגית בארץ, שתהיה גם מודעות לעוד חברת על שנמכרת פה דרך יבואן ישר וישיר.
הפטיפון הזה מביא בסיס אדיר לסאונד אנלוגי אולי מהטובים ששמעתי בחיי ואצלי בחדר בפרט. הזרועות של CA מדהימות וברגע שמבינים את היחסיות, את מה שהן מבקשות מבחינת סט אפ, הקפדה והתאמת הראש הנכון לכל הקונספט, הם יביאו את התקליטים לגבהים שאולי רק מאסטר טייפ מסוגל להם. אני אישית עוד לא שמעתי אנלוג מנגן בכזו חיות, ניקיון, פירוט ודינאמיות. אז נכון, זה שלי ואני אולי “מכושף” נקרא לזה, אבל זה מה שחשוב בסופו של יום.
(F)

Clear Audio Master Innovation with TT2 & Universal


סטאפ בחינה והשוואה:
הגברה: זוג מונו-בלוקים (KT120) קדם: LUXMAN C700U
רמקול: Avalon Eidolon Vision SE
מקורות דיגיטאל:
Metronome Technologie C8+ELEKTRA
Aurender N10 streamer

מקורות אנלוג:
Brinkmann Balance,Tube power supply RöNt II
Clearaudio Master Innovation
Pass Labs XP-25 Phono Stage

כבילה:
חשמל: Nordost Odin1, Furutech flux, Argento Flow master reference
סיגנל: Siltech Empress D.C - XLR & RCA
רמקולים: Siltech Empress D.C
אנלוג: Siltech Empress D.C, Siltech Classic 770 i, Tara Labs

טיפול בחשמל: Ps Audio -P10 power regenerator
סטנד: Solid-Tech Rack Of Silence - Reference


מחיר: 35,000 יורו MSRP
יבואן: SABO AUDIO




hifimusic
אודות
תנאי שימוש
צור קשר
אוהבים את
hifimusic?
סקירות אודיו
הכל
הגברה
רמקולים
מקורות
אחר
סקירות מוזיקה
הכל
קלאסי
ג'אז
פופ/רוק/אלטרנטיבי
עולם/ישראלי/אחר
קישורים
מותגים על פי שם
מותגים על פי יבואן
מומלצים
הפורום
הרשם
לוח בקרה
הודעות אחרונות