זה מסביר את בעיית התופים...

שאגב (דרך הסמפלים בלבד) מנעו ממני לרכוש איזה מהאלבומים שלו, למרות שמאוד רציתי אחרי הסקירה היפה שלך.

למי שמעונין - עדכנתי את הבלוג ברשמים מההופעה.

http://www.thesideman.co.il/2015/01/christian-scott-in- ... 12015.html

נהניתי לקרוא בשנית.

לגבי הסאונד בבית האופרה:
כבר יצא לי להיות נוכח בהופעות ולהחליף רשמים עם חברים שהיו באותם הופעות אבל ישבו במקומות שונים - מדהים איך כל אחד קיבל חווית סאונד שונה.

השקיעו שם ימבה כסף אבל השאירו מקומות מתים בהיבט הסאונד ועוד בבית "מוזיקה" - רק אצלנו וב .... זה יכול לקרות.

לגבי מרסליס:
לומר עליו שהוא ערס זה כמו לומר שניסים גרמה "אשכנזי". אמנם בחלק מהקריירה שלו היה קצת אגרסיבי אבל בחלקה הגדול הייתי מגדיר אותו כ"קצוץ כנפים".
אבל יש מצב שאני לא מכיר את כל עבודותיו ומפספס.

אכן הופתעתי לטובה מן הכשרון הורבלי שהציג, כאשר פתח את פיו לראשונה לאחר הקטע השלישי, בהחלט אינטלגנט רהוט
לגבי ראה הכל- נראה שהתל אביביות האנושית נגעה בו, להפתעתו....
ותוסיף לכך את ההצעה/קביעה הלא שגרתית שקיבל מאיזו גברת בקהל שהשאירה אותו ספיצ'לס, או עם קצת פחות בטחון עצמי

לגבי הפסנתר, ממקום מושבי, ממש במרכז האולם (מרחק שווה לפסנתר ולתופים), סאונד הפסנתר היווה אישיו מסויים רק בקטעים 'רועשים' של התופים וזה עניין די טבעי באופן עקרוני.
עדיין, גם אני מצאתי את עצמי חוכך בדעתי האם ניתן והיה צריך לשפרו קצת גם בשאר הקטעים.

איך תפסת אותו, ועוד פעמיים, מנגן זקוף

תקראו את הליינרים של האלבומים שלו. אין שום ספק שמדובר באדם מאד אינטיליגנטי ורהוט. מבחינתי הוא שייך לקבוצה אחת עם אקינמוזייר וקלייטון שלא רק עושים מוזיקה טובה אלא מתחילים לכתוב ספר חדש (וכן, הבלגן האגרסיבי של התופים שקוברים את הכל הוא חלק מזה). הסממנים החיצוניים זה עניין של גנדרנות ניו-אורלינסית. כל מי שיצא משם היה טווס בדרכו. ווינטון, ברנפורד, פייטון, ד. האריסון, בלאנשארד, כולם. חלק עם חליפות ועניבות ושעוני מובאדו וחלק עם נוצות ותחפושות אינדיאניות. ניו-אורלינס היא האנטי-שיקאגו מבחינת הופעה.

אתמול נפגשתי עם חבר שהיה בהופעה של סקוט.
גם הוא שפך לאגר ושמט לסתות כמוכם בהקשר ההופעה, כמובן שגם קנה דיסק שהגיע מיידית אלי.
וכמו תמיד יוצאים מהופעה, קונים אלבום וחושבים לשחזר את הרגע ו...... מתאכזבים.

אמר לי: קניתי, לא אהבתי, קח תשמע, תגיב.

מה אגיד ומה אומר - גם אני לא אהבתי.
יותר מידי סמפולים של תופים, הקצב מוליך את המלודיה, הריתם סקשין משתלט.
אמנם מידי פעם יש הבלחות מרנינות, אבל עדיין בכללי נשמע מאוד מסומפל ומבולבל.

בקיצור, אריק טרופז לעניים.

קצת הגזמת עם הנשפך ונשמט...

באיזה דיסק מדובר?

Yesterday You Said Tomorrow
אני בטוח שיש לו גם חומר אחר מוצלח יותר שאינני מכיר.

אבל האלבום והאמן הספציפי הם לא ה ISSUE.

הצבעתי על תופעה שלי קרתה די הרבה פעמים עד שהתעשתתי -
אתה מגיע לקונצרט מתלהב בטירוף במשך שעה וחצי שעתיים.
יוצא, ניגש לדוכן הדיסקים, רוכש אלבום במחיר מופקע (ללא תיאום ציפיות)
ו..... מתאכזב שנייה אחרי זה ברכב.

בחיים לא תקבל את ה VIBE שיש בהופעה מדיסק, אם זה באוטו במערכת היקרה שלך בבית או אצל החבר עם מערכת עוד יותר יקרה.
דיסק בדרך כלל מופק עם איזון, עם חשיבה, בלי קומנטרי רהוט ואיטלגנטי ובלי תל אביבים שמעירים הערות באמצא.
לטוב ולרע.

מי שחושב לשחזר קונצרטים בבית מתאכזב בכל אספקט ובכל פעם - מנסיוני.

אכן מסכים איתך לחלוטין -
ולכן כתבתי שהתעשתתי.