Chris Connor - This Is Chris
יש סקירות שאני מרגיש שאני כותב לעצמי. זה קורה בעיקר כשמדובר בחומרים ישנים, "תו בשעה", ואם נוסיף את אפקט הווקאל אז בכלל נשארתי ללא קהל.
מה שבכל זאת גורר אותי לכתוב הפעם על הזמרת הנהדרת שבכותרת, היא העובדה שהשבוע גיליתי (במקרה) שהיא נפטרה באוגוסט השנה. מאז "גיליתי" אותה התנחמתי שהיא בין הבודדות מ-"תקופת הזהב" של הז'אנר שעוד בחיים (אם כי לא מקליטה מאז 2003), הגילוי התרחש לאחר שכל כך נהנתי מאחד התקליטים והחלטתי לחפש אלבומים חדשים לאוסף.
יודעים מה? לפני שנצלול לאלבום הספציפי, בכל זאת כמה מילים על הגברת.
קונור נולדה ב- 1927 תחת השם Mary Loutsenhizer. בשנת 48 עברה לניו-יורק במטרה לפתוח בקריירת סולו, כמובן שכמו כל הסיפורים הטובים זה התברר כמשימה לא פשוטה, והיא נאלצה להסתפק במשרה כקצרנית, ובהמשך להופיע עם ביג באנדס שונים עד שזכתה בחוזה הקלטה בלייבל Bethlehem שם הוציאה ב- 54 אלבום כפול Chris Connor Lullabys For Lovers ו Chris Connor Sings Lullabys Of Birdland שהתקבל בצורה מצויינת וסלל את הדרך לשלושה נוספים (האחרון בשיתוף לונדון ומק'רי).
אז עברה קונור לאטלנטיק (בין הנשים הלבנות הראשונות שהוחתמו שם, אם לא הראשונה) ועוד ב- 56 שחררה ארבעה אלבומים נוספים תחת אותו הלייבל. הרומן עם אטלנטיק נמשך עד 62 עם הוצאת No Strings ו"המיטב" ב- 63. מאז לא שמרה קונור אמונים לחברת תקליטים מסויימת והקליטה בחברות שונות (בעיקר קטנות) בתפזורת. היפה הוא במשך שאר שנות הפעילות שלה (63 עד 2003 - עוד פאקינג ארבעים שנה!) המשיכה קונור להוציא אלבומים באופן סדיר כל 3-4 שנים (או פחות!).
כאמור בסוף אוגוסט 2009 נפטרה הגברת קונור ממחלת הסרטן, והיא בגיל 81.
האלבום שגרר את הפוסט הזה הינו This is Chris. אלבום הסולו השלישי של קונור עוד מתקופת Bethlehem.לצערי יש לי אותו כרגע רק בתקליט, אבל אני מבטיח שהתקלה הזו תתוקן ביום מן הימים.
אחד הדברים שאני אוהב בקונור זה אפקט מנהרת הזמן שהיא יוצרת אצלי. שכן מעבר לפרייזינג המעניין והסאונד הצרוד, הקול שלה מטיס אותי ישר לתקופה שהוקלט. זה קורה לי הרבה פחות עם הזמרות האלמותיות (פיצ'גרלד, וואהן וכו') שלביצועיהן אין ממש זמן.
אני חושב שמלבד קונור, היחידה שגורמת לי לתחושה דומה היא ג'וּן קריסטי, שמלבד הקול יש להן עוד מן המשותף (כן, לא רק שהן לבנות).
אז האלבום המדובר הוא מסוג האלבומים שאעדיף לשמוע לבד, אין בו מספיק אקשן בשביל לשמור על עניין של מבקר מזדמן, אבל עם מספיק תשומת לב הוא יכול להמיס כל אוהב ז'אנר.עשרת הסטנדרטים באלבום מחולקים כך שהצד הראשון מכיל את העיבודים היותר שקטים/איטיים ואילו הצד השני מעט יותר קיצבי. אני אוהב את החלוקה הזאת.
שבעת הנגנים המלווים את קונור מעט מפוספסים בהקלטה הזאת. הם נשמעים כאילו הוקלטו במערה, וזאת מלבד העובדה שהם מוקלטים חלש מאוד באופן יחסי לקולה של קונור. בקיצור, המיקס די מונע ממני להעריך את המוזיקה למעט בנקודות מאוד מסויימות באלבום אבל גורם לי להתרכז בקונור ובקולה.
למען האמת ספריית המוזיקה שלי די עלובה בהקשר של קונור וכוללת כמה תקליטים (יד שניה, אבל איכות סבירה דווקא) ודיסק אחד
אני חייב לעבוד על זה, כי לפתוח את הבוקר עם אלבום כמו This is Chris מחזיק אותי במצב רוח טוב לכל היום.
י.ז.ב
