Chopin - Nocturnes - Yundi
זהו לא שיר הלל, כלל וכלל לא. יש כנראה טובים יותר,
כפסנתרנים וגם כמבצעים ליצירה הספציפית הזו ובכלל.
אך בכל זאת, החלטתי להעלות על הכתב כמה מילים, על הפסנתרן, על הגישה ועל הביצוע הנ"ל.
סתם ככה, כי אהבתי
"יונדי לי" יליד סין, נולד בשנת 1982 והיה לפסנתרן הצעיר ביותר שאי פעם זכה במקום הראשון בתחרות היוקרתית של "שופן" – בשנת 2000.
ב 2003 נתן את קונצרט הבכורה שלו בקרגני הול המפורסם. במסגרת 150 שנה לחברת הפסנתרים
סטיינווי (Steinway & Sons).
חברת דוייטשה גרמופון החתימה אותו ותחתם הוציא, כמה וכמה אלבומים. רובם סולו וגם שביצע קונצרטים בליווי תזמורת.
ליונדי לי נחשפתי לפני כמה שנים שהיה ממש בחיתוליו.
הוא היה פסנתרן צעיר, תזזיתי נורא, שמנגן על טהרת הטכניקה (גישה זהה לאלו המגיעים מהמזרח הרחוק-כמובן) אך ניצוצות של "עוד משהו" היו שם תמיד מבחינתי.
החלטתי עם עצמי, שאמשיך להאזין לו ולעקוב אחר הקריירה המתפתחת של הפסנתרן הצעיר.
וכך היה.
נגינתו הזכה, הנקייה מטעויות והמדוייקת שוותה אותי, למרות הבוסר המוסיקאלי שהתפתח כל עוד הוא המשיך לנגן.
מרסיטלים של שופן ועד לליסט, קונצרטים של ראוול ופרוקופייב (לא קלים בכלל).
ולבסוף, הוא הגיע בשנת 2010 - להוציא גם את מכלול הנוקטורנים של שופן (200 שנה ובלה בלה בלה) אך עם קפיצה גם ללייבל שונה.
יונדי לי, הפך ל "יונדי" בלבד (שמו המסחרי החדש) וחברת EMI החתימה אותו מהשנה.
אלבום כפול, 21 נוקטורנים.
אולי היצירות היפות ביותר שכתב המלחין הפולני, שללא ספק גדולי הפסנתרנים EVER הוציאו את פרשנותם להם.
רובינשטיין, אראו, פוליני, היואיט, פירס ועוד ועוד ועוד.
התחרות לא קלה, יש כאלו (ואני ביניהם) שיגידו שהיא אף בלתי אפשרית, בטח לפסנתרן צעיר וירוק כמו יונדי לי..
אך בסופו של דבר, לאחר האזנות חוזרות ונשנות בימים האחרונים, אני יכול להביע את הערכתי לניסיון המופלא שיונדי לקח על עצמו והערכתי כמובן גם ל-EMI שהקליטו את הכותר.
איכות הסאונד פנטסטית ושום ניואנס אינו מפוספס בהקלטה.
למרות שיונדי אינו רומנטי כמו רובינשטיין, או בשל מוסיקאלית, כפי שפוליני היה לפני כמה שנים, שהוציא את הנוקטורנים בדוייטשה, גישתו הצעירה, החושבת..ומלאת האווירה, העבירה את היצירות באופן מקסים לחלוטין.
הדינאמיות אשר נותרה בצלילי הפסנתר מאצבעותיו - יוצאת אל המאזין באופן טוב מאד, ואפשר להרגיש, שהוא שקד עליה בלומדה תאורתית וטכנית, לא מעט.
בנוקטורנים הקודרים יותר- מס 15 למשל, יש הרגשה של עכבות כל שהן מהפסנתרן, הן לא טכניות אם כי רגשיות לחלוטין.
לא הצלחתי לחשב האם העכבה נוצרה מבוסר בגרותי בהבנת היצירה עת תומה, או כקושי בהעברת הרגשות החזקים הללו דרך הטכניקה והגישה העצורה לפעמים שלו.
בכל מקרה, את האמביאנט הכללי הוא מעביר בכולן, אף בנוקטורן מס 9 אפשר לשמוע את הקלידים השמאליים תחת ידו החזקה רועמים, אך בלחש - בדיוק כפי "שצריך".
יונדי לי, בעל ידי הקסם. מצליח להעביר את הנוקטורנים פעם נוספת.. (ד"א הוא לא היחיד שהוציא השנה את מכלול הנוקטורנים) ומגיש לנו ביצוע נהדר,אף אם הוא "נוסף", לענקים הקלאסיים שכנראה יישארו לתמיד.
מומלץ.
אביעד בריד.
